הדפסה
מעגל השנה - שבועות

חג השבועות




נשמה אחת היא המחיה את המדינה ואת המקדש בישראל, לא בקשרים מלאכותיים הננו מקשרים את חיי עמנו הכלליים לכל צביוניהם רק מפני שככה מורה אותנו מקור חיינו. וכן הוא הצביון השלם של נשמת לאומנו. אין חצאיות, אין חלקיות ואין תוכנים של פירוד במהותה של אותה הנשמה הגדולה של האומה אשר קדושת האחדות היא כל חייה כל יסודה וקיומה "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל
גוי אחד בארץ" ועל כן קולו של יעקב הוא הבוקע ועולה בצורתו המאוחדת מכל השדרות אשר בתנועת הכלל ושאיפותיו בישראל. קול הכורם והיוגב על אדמת ישראל וקול התורה והתפלה באהלי יעקב עד קול הזמרה הנאצלה אשר בהיכל ד', קול אחד הוא בתוכיות הוייתנו בין כשהוא נודע ומוכר לבעלי הקול המשמיעים אותו לרבים ולעצמם, בין כשהוא כל כך נעלם עד לאפס הכרה. ומתוך הקול הכללי ומקור חייו, יוצאים הם שני הצדדים המבליטים את מהותה של האומה אשר בגדלה ובבנינה הם גדולים ומבונים, ובקטנה ובחורבנה הם מוקטנים והרוסים, והם הם המדינה והמקדש.
בכל העמים אשר רוח חייהם הוא בעל תכונה מורכבת אם גם יהיה להם איזה תוכן הגורם לפעמים לעצב את תכנית מדינתם ותכנית מקדשם באיזה עיצוב מכונתי אשר יאגדם ברתוקות של איחוד, מתוך שהאיחוד הזה הוא בלתי טבעי להם הרי הם מוכרחים תמיד להיות רודפים אחרי תוכנים חדשים להשיג על ידם איזה סמך של חיזוק בעד המצב הקיים "אומר לדבק טוב הוא ויחזקהו במסמרים"- ובשביל
כך האוצרות אשר הרכוש הישן המאחד את הוייתם אינם בני קיימא, והלהיטות אחרי כל תוכן חדש, קשורה היא בטבע מציאותם, אין החדש צריך אצלם היתר, כי מבלעדי חליפת תוכן וחידוש צורה אין עמדה לההרכבה המכונית, שמקור חיים עצמי אין לה, ושן הזמן הולכת ומכלה אותה, והם עומדים תמיד בעצם ומדרגה של "יבחר אלהים חדשים" - לא כאלה חלק יעקב, האחדות המהותית של המדינה והמקדש, טבוע הוא בעצם נשמתנו, רק הסיגים אשר נדבקו בנו מדרכי הגוים, הם הם הגורמים לתועים איזה תקופה קצרה לחשוב שיוכל להיות אצלנו תכנית של מדינה שאינה תכנית של מקדש, או תכנית של מקדש שאינה של מדינה, על פי מעמק הרוח ויסוד היצירה שלהם, ובשביל שהעושר הגדול של החיים ועצמת כח הקיום המונח בכח הגדול אשר לעם הקדוש, אשר חיי עולם הם חייו, כל זה הוא
מונח דוקא בתורה הקדומה הישנה, אשר רוחה והוייתה הוא מאז מקדם "עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל" - בשביל כך הננו מתיחשים אל כל חדש בשאלה והננו זקוקים לתוכן המתיר את החדש, והמראה בעליל שזה הבא מן החדש בצורתו החיצונה ,באמת הוא עתיק עתיקא, ואז הוא מתקבל באהבה והוא הולך ומתקשר בקשר המקודש של היסוד האחדותי של האומה בכל מהלכי חייה. וסימן
לדבר "העומר היה מתיר במדינה ושתי הלחם במקדש" .
ומתוך האור הישן, האורה שברא צור כל העולמים מאז מראשית, ו"שנתעטף בה הקב'ה כשלמה והבהיק זיו הדרו, מסוף העולם ועד סופו" , מאור קדום זה, שנגנז בנשמת ישראל באורה של תורה, מהאור הישן הזה יזרח לנו אור חדש, אשר על ציון יאיר, ונזכה כלנו במהרה לאורו , בגווניו השונים והמאוחדים במקורם באור חיים שלמים אשר יקיפו את כל הוייתנו ויאחדו את כל פרודותנו במדינה
ובמקדש שיבנו יחדיו במהרה בימינו אמן.
מאמרי הראי"ה ח"א עמ' 181-182