הדפסה
מעגל השנה - יום ירושלים

פרשה ומשמעותה לדורינו

בהר בחוקותי- כ"ח באייר 43 שנים לשחרור ירושלים

פרשותינו מהוות את הקישור שבין ספר ויקרא לבין ספר במדבר בו מסופר על מסענו הארוך במשך 40 שנה לארץ ישראל. אי אפשר לעבור תלאות כה גדולות למען ארץ לא אהובה ועל כן התורה בפרשותינו המקדימות את המסע במדבר, מפליגה בשבח הארץ ומבטיחה ש"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ... וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ...וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם"

דורות רבים חיינו בגלות וינקנו את תקוותינו לשוב לארץ ישראל מכוח אהבתנו אותה. מכוח היותנו בטוחים שהיא שייכת לנו, מכוח האמונה שאף שגורשנו ממנה, עוד נשוב אליה. ברוך ד' לפני 250 שנה החל תהליך שיבת ציון אט אט עד ימינו אלו. בתחילה ציפינו שעמי העולם מכוח 'הצהרת בלפור' יכירו בזכויותינו על ארץ ישראל התנכי"ת, ועל כן עם השמחה על החלטת האו"ם בשנת 1947 לתת לנו מדינה, הייתה אכזבה רבה מרצונם של עמי העולם לקצץ שני שליש משטח זה. איזו שמחה עצומה אחזה בכל העם היהודי בארץ ובגולה בסיומה של מלחמת ששת הימים לפני 43 שנים כשהרגשנו כולנו תחושה של שיבה הביתה. שבנו לירושלים בירתנו ומקום בית מקדשנו. שבנו לחברון ולבית לחם בהם ניהל דוד המלך את ראשית ממלכתו. שבנו להרי השומרון בהם שלטו מלכי ישראל והסתובבו שם אחיה השילוני  וירבעם בן נבט תלמידו, אליהו הנביא ואלישע תלמידו. שבנו לנחלת בנימין בה גדל שאול המלך ובה התנבא שמואל. שבנו לעזה בה עשה יצחק אבינו חקלאות מצליחה ולמדבר סיני בו קיבל עם ישראל את התורה. שבנו לאדמות שלנו, שבנו לנחלת אבותינו.

עם השנים, בגלל הססנותם של ממשלותינו בצורך לישוב מסיבי של אדמות אלו שניתנו לנו בחסדי ד', נוצרה לאיטה תופעה מוזרה אצל חלק מבני עמינו של שנאה לארץ. אנשים שהיו בעבר אידיאליסטים ועסקו בהתיישבות, הפנו באופן אבסורדי עורף לערך הציוני מספר אחד של התיישבות. אנשי חינוך שהיו אמורים ללמד תלמידיהם תנ"ך ולהנחילם ערכי אהבת הארץ החדירו בליבם שנאה הן לחלקי ארץ אלו והן למתיישבים בהם. מנהל בי"ס עירוני א' בתל אביב אותו שמעתי ברדיו השבוע, עושה הבדלה מוזרה ולא הגיונית בין אדמות שכבשנו מהערבים במלחמת השחרור ועליהם יושבים היום מאות ישובים יהודיים לבין אדמות שכבשנו מהם 19 שנה בלבד אחר כך, מתגורר בעצמו על אדמות שייך מוניס בתל אביב שאותם איננו מוכן בשום פנים ואופן להחזיר לערבים ובבית אל או בחברון שבהם נוסדה ממלכת ישראל של דוד המלך אין הוא מעוניין לבקר בטענה כי  'מה אנו עושים פה?'  כשמחנך בישראל שואל שאלה כזו, שואלים אותה גם הערבים והם רוצים לא רק את בית אל אלא בעיקר את ירושלים. ירושלים שהיא לב האומה, לב הארץ מהווה בגלל חוסר ההחלטיות שלנו מוקד לעוינות של כל עמי אירופה ואמריקה ומי שמוכן לוותר על ירושלים יוותר בסופו של דבר על ארץ ישראל כולה וימצא עצמו שוב ח"ו כפליט באיזו מדינה בגולה שתיאות לקבל אותו.
חובה על כולנו להתעשת. חובה על כולנו לשנות כיוון אחרת אין לנו מה לחפש פה. עלינו להשקיע מאמצים אדירים בחינוך ילדינו לאהבת הארץ.  עלינו להוציאם ולצאת בעצמנו לטיולים רגליים ברחבי הארץ כולה כולל ביהודה ושומרון עם התנ"ך ביד וכך להחדיר בליבם ובליבנו את האהבה ואת הנכונות להילחם למענה.

 
      יום ירושלים שמח ושבת שלום