הדפסה
מעגל השנה - יום ירושלים

הצעה לטקס ליום ירושלים


1. קריאת הקטע "איזו עיר" (בליווי השיר "ירושלים של זהב")<?xml:namespace prefix = o ns = "urn:schemas-microsoft-com:office:office" />
2. קריאת הקטע "לכל אחד ירושלים"
3. שירה: השיר "אור וירושלים"
4. שני אחים (מומלץ בליווי המחזה)
5. קריאת הקטע "ירושלים" (בליווי השיר "ברחובנו הצר")
6. קריאת הקטע "כותל"
7. קריאת הקטע "הכותל" (מומלץ בליווי המחזה)
8. קריאת הקטע "דגל ציון על הר הבית" (בליווי השיר "כותל המזרח")
9. לסיום: השיר "שומר החומות" או "לך ירושלים".


איזו עיר (בליווי השיר 'ירושלים של זהב')



איזו עיר, ירושלים, איזו עיר.
אין בה נמל ולא על צומת דרכים היא יושבת.
לא בפסגת הר גבוה ולא בלב אזור פורה.
אף על פי כן, מי לא חשק בה.
כשהייתה צעירה ודלה,
שהייתה גברת יפה ופורחת
וגם כשהייתה זקנה בלה ועלובה-
כה רבים שפכו עליה את דמם.
שמונים וחמש פעמים עברה ירושלים מיד ליד,
ושרדה מצורים ומלחמות.
היו ששלטו בה ימים ספורים,
האחרים החזיקו בה מאות שנים.
אין עיר בעולם שעברה כה תהפוכות כה רבות.
מיליונים מבני שלושת הדתות
נושאים עיניהם אליה.
יש בה משהו מהפנט ומיוחד, המושך בני לאומים
כה רבים, הטמון רק בעיר אחת בעולם,
רק בירושלים.


לכל אחד ירושלים

לכל אחד עיר ושמה ירושלים
שהוא חולם לה חלומות
עד שתעלה בהר פריחת הליל
ותאר לו בערב יומו.

לכל אחד יש מקום בירושלים
שהוא קורא לו אהבה
כשיבוא בסוף יחף וקר אליך
ימתקו האור והאבק.

ישנה עצבות ושמה דומה לירושלים
ובנגינת צלילי פעמונים
שיר אחרון ירד מגובה מגדליך
לנגן את שמו באבנים.
מעפרך ירושלים- יאירו לו פרחי הליל.


השיר "אור וירושלים"
ראה בנספחים


שני אחים



לפנים בישראל היו שני אחים. הבכור היה ערירי והצעיר היה בעל אישה ואב לשלושה ילדים קטנים.
שני האחים היו עניים ולא היה להם דבר מלבד חלקת שדה אשר ירשו מאביהם.
לא חפצו האחים לחלק ביניהם נחלתם כי אהבו איש את רעהו ועבדו את האדמה יחד. אחרי הקציר ספרו את האלומות וחלקו אותן ביניהם חלק כחלק. עשו מהם שתי ערמות- כל אחד על יד אוהלו.
כאחד הלילות אחרי הקציר, שכב האח הבכור לישון על יד ערמתו, אך שנתו נדדה. הוא חושב על אחיו:
"אחי הוא בעל אישה ובנים ועליו לדאוג לכל מחסורם. להאכילם ולהשקותם, להלבישם ולהנעילם. ואני הולך ערירי בלי אישה ובלי בנים. למה זה אני לוקח מהתבואה חלק שווה עם אחי? לא טוב הדבר אשר אני עושה."
הבכור קם ממשכבו, לוקח מספר אלומות מערמתו ושם בערמת אחיו.
באותו לילה נדדה גם שנת האח הצעיר וגם הוא חשב:
"צר לי על אחי ההולך ערירי. לי יש בנים ולעת זקנתי, כאשר לא יהיה בי כוח לעבוד יכלכלוני בני. אך אחי, מה יעשה כאשר יזדקן?"
הצעיר קם ממשכבו, לוקח אלומות אחדות מערמתו ושם אותן בערמת אחיו.
ביום המחרת בבוקר ראו האחים והנה ערמותיהם גדולות כשהיו ומספר אלומותיהן לא חסר מאומה. ויתפלאו מאוד. אל לא הגידו איש לאחיו דבר.
בלילה השני עשו האחים עוד פעם מה שעשו אמש.
אך בלילה השלישי נפגשים האחים באמצע הדרך ונופלים איש על צווארי אחיו.
ה' ראה את מעשי האחים, ויברך את המקום שבו נפגשו ובאחרית הימים בנה שלמה בן דוד במקום הזה את בית המקדש- הוא הבית אשר ממנו יצא שלום ואחווה לכל העולם.


ירושלים (בליווי השיר 'ברחובנו הצר')



הרבה שבחים נאמרו על ירושלים ועדין
לא נאמר אפילו חצי שבחיה.
הלב רואה בירושלים יותר
ממה שהעיניים רואות.
ומנעימי מלל ומציירי ציור
מחפשים כל לשון של שיר
וזווגים של נוי הראויים
לשמם ולשם ירושלים.
ביטויי חן הרבה מצאו
ובשבחים הרבה נשתבחו
אבל את העיקר לא מצאו
ואת אמיתה של ירושלים לא אמרו.
די להם שזכו לראות דמות היופי.
וכשהם רוצים להפליג בו ולומר, הם אומרים:
יופי כיופייה של ירושלים.
(ריימן הירושלמי)



כותל



הכותל אזוב
ועצבת
הכותל- עופרת
ודם.
יש אנשים עם לב
של אבן
יש אבנים עם לב
אדם.


הכותל



עמדה נערה מול הכותל
שפתים קרבה וסנטר
אמרה לי
תקיעות השופר חזקות הן
אבל השתיקה עוד יותר.
אמרה לי- ציון הר הבית
אמרה לי הגמול והזכות
ומה שזהר על מצחה בין ערביים
היה ארגמן של מלכות.

עמד הצנחן מול הכותל
מכל מחלקתו רק אחד
אמר לי-
למות אין דמות אך יש קוטר
תשעה מילימטר בלבד.
אמר לי- איני דומע
ושב להשפיל מבטים
אך סבא שלי, אלוקים היודע,
קבור כאן בהר הזיתים.

עמדה בשחורים מול הכותל
אמו של אחד מהחי"ר
אמרה לי-
עיני נערי הדולקות הן
ולא הנרות שבקיר.
אמרה לי- אינני רושמת
שום פתק לטמון בין סדקיו
כי מה שנתתי לכותל רק אמש
גדול ממילים ומכתב.

עמד מול הכותל עמנו
הרב הישיש בתפילה
אמר לי-
אשר זכינו כולנו
ושוב ונזכר- לא כולם
עמד בדמעה מנצנצת
אחד בין עשרות טוראים
אמר לי- מתחת לחאקי בעצם
כולכם כוהנים ולווים.


דגל ציון על הר- הבית (בליווי השיר "כותל המזרח")



בשעה 10:30 בערך ניתנה ההוראה לכבוש את העיר העתיקה ואת הר הבית. רבע שעה אחרי כן מצאתי את עצמי עובר דרך שער האריות.
כאשר עברו החיילים את השער, החלו רצים כולם בכיוון אחד. הפיקוד עבר מידי מפקדיהם לידי כוח אחר, פנימי שבמעמקי הלב. כולם רצו להיות ראשונים ליד הכותל המערבי. כולם רצו לזכות בחוויה הגדולה ולהיות מאלה המגישים לעם היהודי ולישראל את העם הקדוש.
השעה הוכשרה והמשימה בוצעה.
אחרי שפרץ כוח החוד ונכנס דרך שער האריות לירושלים העתיקה, פתחו החיילים במרוצה אל הכותל, בלי לדעת בדיוק איך מגיעים אליו. שום יעד אחר לא עמד ברגע ההוא לנגד עיניהם. בתוך סבך הסמטאות והמבואות התקשו למצוא את דרכם, ואחד מתושבי ירושלים העתיקה שימש להם ולי כמורה דרך.
לפתע שמעתי קריאה, חייל שראה ראשון את הכותל, השמיע צעקה פראית: "אני רואה את הכותל המערבי".
כולנו פרצנו אחריו ומיששנו את האבנים באהבה גדולה שנתלהטה פתאום בכל לב. חיילים נצמדו אל הכותל והחלו למרר בבכי. אינני זוכר במשך שלושת ימי הקרב על ירושלים העתיקה חיילים בוכים, למרות העובדה שראו את טובי רעיהם נפגעים. ואילו עתה כרעו ליד הכותל ומיררו בבכי כילדים קטנים. חיילים שפניהם מכוסים זיפי זקן ועיניהם אדומות מעיפות של קרב, התחבקו והתנשקו כשהם צועקים "ירושלים שלנו".
סגן מפקד היחידה העלה כיתת משמר אל קיר הכותל המערבי. דגלן, קצין חבוש כיפה, עמד במרומי הכותל והניף על תורן מאולתר את דגל ישראל. יחידת צה"ל ירתה מטחי כבוד וכולנו התחבקנו שוב ושוב כילדים קטנים.
(מאת אלי לנדאו, שנכנס עם הכוחות לעיר העתיקה).

סיום
השיר "שומר החומות" או "לך ירושלים"



נספח שירי ירושלים

ירושלים של זהב/ נעמי שמר



אווי הרים צלול כיין
וריח אורנים
נישא ברוח הערביים
עם קול פעמונים

ובתרדמת אילן ואבן
שבויה בחלומה
העיר אשר בדד יושבת
ובליבה חומה.

ירושלים של זהב
ושל נחושת ושל אור
הלא לכל שירייך אני כינור

איכה יבשו בורות המים
ככר השוק ריקה
ואיך פוקד את הר הבית
בעיר העתיקה

ובמערות אשר בסלע
מייללות רוחות
ואין יורד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ירושלים של זהבץ...

אך בבואי היום לשיר לך
ולך לקשור כתרים
קטונתי מצעיר בניך
ומאחרון המשוררים.

כי שמך צורב את השפתיים
כנשיקת שרף
אם אשכחך ירושלים
אשר כולה זהב...

ירושלים של זהב...
חזרנו אל בורות המים
לשוק ולכיכר
שופר קורא בהר הבית
בעיר העתיקה

ובמערות אשר בסלע
אלפי שמשות זורחות-
נשוב נרד אל ים המלח
בדרך יריחו.

ירושלים של זהב...

אור וירושלים



השקט שוב צונח כאן משמי הערב
כדאית דיה מעל התהומות
וקרן אדמה נושקת להט חרב
את הפסגות, המדגלים והחומות.

ראיתי עיר עוטפת אור
והיא עולה בשלל צבעי הקשת
והיא נוגנת בי כנבל ועשור
ראיתי עיר עוטפת אור

הנה זוחל הצל מבין גבעות האורן
קרב בסתר כאוהב אל השכונות.
ומול פניו קריצות, ריבוא עיני האור הן,
לפתע נפקחו אליו כנפעמות.

ראיתי עיר…
בדומיית אשמורת אחרונה נושמת
ובקטיפת שחקים רסיס אחרון מחוויר
אך שחר כבר כפת זהב שלה אודמת
למגעו החם, הרך של אור צעיר.

ראיתי עיר...


ברחובנו הצר



ברחובנו הצר
גר נגר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.

איש אינו בא לקנות
ואין איש מבקר
ושנתיים שהוא
כבר אינו מנגר.

והוא חלום אחד נושא עוד בלבבו
לבנות כיסא לאליהו שיבוא,
על כפיו אותו יביא
לאליהו הנביא.

והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו
על סודו שומר ומחכה לו
מתי כבר יגיע היום.

ברחובנו הצר
גר סנדלר אחד מוזר
הוא יושב בצריפו
ולא עושה דבר.

מדפיו הריקים
מכוסים באבק
כבר שנתיים מונח
המרצע בשק.

והוא חולם כי נעליים הוא תופר
בן על הרים ינוו רגלי המבדר,
על כפיו אותן יביא
לאליהו הנביא.

והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו
על סודו שומר ומחכה לו
מתי כבר יגיע היום.

בירושלים ישנו
איש לגמרי לא צעיר
שבנה הרבה בתים
בכל פינות העיר

הוא מכיר כל סמטא
כל רחוב ושכונה
הוא בונה את העיר
כבר שבעים שנה.

והוא חולם כי כמו שאת העיר בנה
יניח למקדש את אבן הפינה
על כפיו אותה יביא
לאליהו הנביא

והוא יושב ומחכה לו
כבר שנים חולם הוא שיזכה לו
על סודו שומר ומחכה לו
מתי כבר יגיע היום.

כותל המזרח


מילים: דוד ברק
לחן: יוני רועה

על כותל המזרח אזוב ירוק וטחב
ורוח אלוהים מקודם שמה נחה.
האורן קומתו על הר ועמק שחה
ובאגן הים ניגון חליל.

על כותל המזרח שירי רועים מאופק
ובשווקים אי שם רוחש, פועם הדופק.
וצוף שם וחלאה ונופת וטינופת
ובאגן הים סלט חציל.

פזמון:
ומשהו עמוק בלב אומר לי כך או כך,
תרצה או לא תרצה שלך הוא כותל המזרח.
ומשהו עמוק בלב אומר לי כך או כך
תרצה או לא תרצה שלך לעד- כותל המזרח.

על כותל המזרח מגן דוד לפלא
ועל ערבות בכות תלוי כינור המלך.
כוכב ולבנה וצלב על פני הפלך
ובאגן הים הרוח טס.

על כותל המזרח אבק אפור ופיח,
השער ייסגר מנעול וגם בריח,
שם כומר וחזן ומואזין על צריח
ובאגן הים סירת מפרש.

פזמון…

שומר החומות



אני עומד על החומה
עומד בגשם לבדי
וכל העיר העתיקה
מונחת לי על כף ידי
אני מביט בה מאוהב
אני עולה לכאן תמיד
סתם להביט, אבל עכשיו
אני נמצא כאן בתפקיד

כן, כן מי חלם אז בכיתה
שלמדנו לדקלם
"על חומותיך הפקדתי שומרים"
שיום יגיע ואהיה אחד מהם.

אני עומד על החומה
עומד מקשיב אל הקולות:
קולות השוק והמהומה,
קריאות רוכלים ועגלות,
הנה הוא קול המואזין-
הנה דנדון הפעמון-
אבל עלי להאזין
אם אין שום נפץ של רימון

אני עומד על החומה
רועד מקור ומסתכל
הנה שקעה כבר החמה,
שומר מלילה, מה מליל?
אור הירח במלואו
שוטף חומות ושערים,
מתי יבוא היום שבו
לא נזדקק עוד לשומרים.



לך ירושלים



לך ירושלים
בין חומות העיר
לך ירושלים
אור חדש יאיר
בלבנו, בלבנו רק שיר אחד קיים
לך ירושלים
בין ירדן וים
לך ירושלים
נוף קדומים והוד
לך ירושלים
לך רזים וסוד
בלבנו, בלבנו רק שיר אחד קיים
לך ירושלים
בין ירדן וים
לך ירושלים
שיר נישא תמיד
לך ירושלים
עיר מגדל דוד
בלבנו, בלבנו רק שיר אחד קיים
לך ירושלים
בין ירדן וים.


אופצייה לקטע נוסף:



על קמצא ובר-קמצא



מעשה באדם, שהיה לו חבר אהוב בשם קמצא, ואדם נוסף ששנא, ושמו בר-קמצא. אותו אדם ערך סעודה וביקש להזמין את חברו. שליחו הזמין לסעודה בטעות את שנוא-נפשו של בעל הסעודה- את בר-קמצא.
כשראה בעל הסעודה כי בר-קמצא משתתף בסעודה, ביקש ממנו לעזוב. אך בר-קמצא ביקש שלא יבייש אותו, ויאפשר לו להישאר. כל כך חרד לכבודו, שאף היה מוכן לשלם את כל הוצאות הסעודה- ובלבד שלא יגורש. בקשתו לא התקבלה, והוא נאלץ לעזוב בבושת פנים את הסעודה.
בר-קמצא הנעלב החליט לפגוע במשתתפי הסעודה, כיוון שלא מחו על העוול שלדעתו נעשה לו. לכן פנה לקיסר ואמר לו כי היהודים מרדו בו. כדי לשכנעו הציע לו לשלוח עגל ליהודים ולבדוק: האם יקריבו אותו לקורבן- או יסרבו לעשות כן?
כאשר נשלח העגל, הטיל בו בר-קמצא מום (כידוע, אסור להקריב קורבן בעל מום). הדבר הביא למחלוקת בין החכמים: אם יקריבו קורבן בעל מום לשם שלום המלכות- יוכל הדבר להתפרש כאילו מותר להקריב קורבנות בעלי מום. בסופו של דבר סירבו החכמים להקריב קורבן בעל מום. שמע על כך הקיסר, עלה על ירושלים והחריבה.
אמר רבי יוחנן: "על קמצא ובר-קמצא חרבה ירושלים".