הדפסה
מעגל השנה - ל"ג בעומר

סיפור היציאה מהמערה

מסכת שבת הגמרא מספרת את סיפור היציאה של רשב"י מהמערה ויש אומרים שזה היה בלג בעומר.
במסכת שבת אות (כו)
"ואמ??אי קרו ליה (לרבי יהודה) "ראש המ?ד?ברים בכל מקום" דיתבי (שישבו) רבי יהודה, ורבי יוסי, ורבי שמעון, ויתיב (וישב) יהודה בן גרים גבייהו (לידם), פתח רבי יהודה ואמר, כמה נאים מעשיהם של אומה זו (רומאים) - תקנו שווקים, תקנו גשרים, ת??קנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר, כל מה שתקנו - לא תקנו אלא לצורך עצמן - תקנו שווקים להושיב בהם זונות, מרחצאות - לעדן בהם עצמן, גשרים - ליטול מהם מכסים. הלך יהודה בן גרים וספר (דברים) דבריהם , ונשמעו למלכות. אמרו, יהודה שעילה - יתעלה. יוסי ששתק - יגלה לצפורי. שמעון שגינה - יהרג".
ובאמת טענת רשב"י היא בגלל שהכיר את אומות העולם שגזרו גזירות נגד לימוד תורה ולכן לא יכולים לומר "וכולן לא עשינו אלא ב?ש?ביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה" (ע"ז ג) הרי הם הרגו את רבי עקיבא שהיה רבו של רשב"י על שלימד תורה ברבים. הם הרגו את ר' חנינא בן תרדיון גיסו של ר' מאיר בעל הנס כשספר תורה שלמד בו כרוך עליו. כל מה שהם עושים הוא על מנת למשוך לב הבחורים שלנו מלימוד תורה. ואם תאמר שבכל זאת הם משקיעים כאן כסף - הכל ממכס שגובים מאיתנו! על זה שרשב"י גילה את קלונם האמיתי אמרו הרומאים: שמעון שגינה יהרג. הלך רשב"י וברח עם בנו ר' אלעזר ונחבאו במערה י"ב שנים.
וממשיכה הגמרא לספר "הלך הוא ובנו והתחבאו בבית מדרש. כל יום היו מביאות להם הנשים לחם ומים ומהם היו מתפרנסים. כשהחזקה הגזירה חששו רשב"יו בנו שהרומאים יענו את נשותיהם על מנת שיגלו היכן הם מסתתרים והלכו להתחבא במערה. נעשה להם נס ונברא שם עץ חרובים ומעין מים והיו פושטים בגדיהם ויושבים עד צאורם בחול ולומדים תורה כל היום. בזמן התפילה היו מתלבשים ומתפללים וחוזרים לפשוט בגדיהם וללמוד תורה. כל זה עשו כדי שהבגדים לא יבלו. ישבו שנים עשר שנים במערה בא אליהו הנביא ועמד בפתח המערה ואמר מי יודיע לבר יוחאי שמת הקיסר ובטלה הגזירה? שמעו רשב"י ובנו ויצאו מהמערה וראו איש חורש וזורע. אמר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהם - מיד נשרף. יצתה בת - קול ואמרה להם, להחריב עולמי יצאתם חזרו למערתכם! חזרו למערה וישבו שם שנים עשר חודשים כיון ש"משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש", יצתה בת - קול ואמרה, צאו ממערתכם! יצאו וכל מקום שהיה הורס רבי אלעזר, היה מרפא רבי שמעון בן יוחאי. אמר לו (רשב"י לבנו), בני, די לעולם אני ואתה.
בערב שבת ראו זקן אחד שאוחז שני בדי הדס ורץ בין השמשות. שאלו אותו למה ההדסים הללו. אמר להם, לכבוד שבת. ולמה לא תסתפק באחד ענה להם: אחד כנגד "ז?כו?ר", ואחד כנגד "שמור". אמר רבי שמעון לבנו ראה כמה חב?יבין מצות על ישראל, התישבה דעתם.
מכאן אנו רואים לכאורה שלושה שלבים ביציאתו אל העולם: שלב ראשון ביציאה ראשונה ושני שלבים ביציאה השניה.
בתחילה לאחר שיצאו מן המערה ראו אנשים זורעים וקוצרים ואמרו: "מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה"?! כל מקום שנותנים בו עיניהם - מיד נשרף. "יצתה בת קול ואמרה! להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם. אחרי י"ב חודש "יצאה בת-קול ואמרה צאו ממערכתם".
השלב השני - לאחר י"ב חודש נוספים במערה יצאו וכל מקום שר' אלעזר היה מכה רשב"י מרפא. אמר לו רשב"י לר' אלעזר - בני, די לו לעולם אני ואתה".
השלב השלישי - בערב שבת בין השמשות ראו סבא הולך לאיטו ובידיו שתי אגודות הדסים. כשראה שהגיע בין השמשות החל לרוץ. אמרו לו: אלו למה לך? אמר להם: לכבוד שבת. ושוב שאלו: לא די באחד! וענה: אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור. אמר לו ר"ש לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל! "יתיב דעתייהו" נתיישבה דעתם.
א"כ שלושה שלבים:
בתחילה - חשבו שצריך רק תורה, אין לעסוק בעניני עוה"ז. וכמו שרש"י מסביר "שהקב'ה מחלק רווח ומזון לעושי רצונו" וכמו שהיה להם במערה. אח"כ קיבלו את העולם בדיעבד - דיו לעולם אני ואתה! - זה השלב השני. ובסוף - שמחים בעם ישראל שמקיימים מצוות בשמחה - שלב שלישי.
וממשיכה הגמרא "ישמע רב??י פנחס בן יאיר – חתנו ויצא לקבל את פניו נכנסו לבית מרחץ ושם רחץ רשב"י את בשרו וראה רבי פנחס בן יאיר שיש בבשרו הרבה פצעים וסדקים. התחיל לבכות ונפלו דמעותיו על בשרו של רשב"י ושרפו עד החל רשב"י לצעוק מכאב. אמר רבי פנחס בן יאיר: אוי לי שראיתיך בכך. אמר ליה, אשריך שראיתני בכך, שאלמלא לא ראיתני בכך - לא מצאת בי כ??ך. שמתחילה כשהיה רבי שמעון בן יוחאי מקשה קושיא, הוה מתרץ רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי. לסוף - כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא, הוה מתרץ ליה רבי שמעון בן יוחאי עשרים וארבעה פירוקי.
אמר, הואיל והתרחש לי נס אלך ואתקן איזה דבר טוב כמו שעשה יעקב אבינו אחרי שחזר מחרן וניצל מלבן הארמי ועשו הרשע דכתיב, (בראשית לג) "ויבא יעקב שלם". ואמר רב, 'שלם' בג?ופו, 'שלם' בממונו, 'שלם' בתורתו. (בראשית לג) "ויח?ן את פני העיר", אמר רב, מטבע תקן להם. ושמו?א?ל אמר, שווקים תקן להם. ורבי יוחנן אמר, מרחצאות תקן להם.
אמר רשב"י האם יש כאן משהו שצריך תיקון? אמרו לו יש מקום עם ספק טומאה ויש לכהנים צער גדול שצריכים להקיפו. שאל רשב"י אם יש מישהו שזוכר שהמקום ההוא טהור. אמר לו זקן אחד שהוא זוכר כיצד רבי יוחנן בן זכאי נהג במקום הזה כאילו הוא טהור. ואין בו מתים שחתך תורמסים של תרומה טהורה. הלך רשב"י וגם עשה כן להראות שהמקום הזה טהור.
כל מקום שהית האדמה קשה שלא נחפרה מעולם – טיהרו כי ודאי אין שם קבר. וכל מקום שהיה רפוי – סימן אותו וכך יכלו הכהנים ללכת בלי להקיף מרחק גדול.
אמר ההוא סבא, (בזילזול) טיה?ר בן יוחאי בית הקברות. אמר ליה (רשב"י), אלמלי (לא) היית עמנו, ואפילו היית עמנו ולא ונמנית עמ?נו - יפה אתה אומר, עכשיו שהיית עמנו, ונמנית עמנו, יאמרו, זונות מפרכסות זו את זו, תלמידי חכמים לא כל שכן! (אפילו זונות עוזרות אחת לשניה להתקשט – תלמידי חכמים ודאי שצריכים לעשות כן ולא כמו שעשה אותו זקן שליגליג על מעשהו של רשב"י) נתן בו עינו ומת.
יצא לשוק וראה את יהודה בן גרים, אמר, עדיין יש לזה בעולם נתן בו עיניו ועשהו גל של עצמות: