הדפסה
מעגל השנה - יום העצמאות

יום העצמאות



שימו לב: ה' איתנו


כשההורים שלנו עלו לארץ ישראל באוניות רעועות, ברגל או במטוסים - עלה ביחד איתם הקב'ה.
הדבר הזה נשמע מוזר כיון שאנו יודעים כי הקב'ה נמצא בכל מקום. "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת". אבל כל מי שקורא את פסוקי התורה המפורשים – רואה כי כך היה כשירד יעקב למצרים. ה' אמר לו במפורש: "אנכי ארד עמך? מצרימה ואנכי אעלך גם עלה" (בראשית פרק מו - ד). וכך באמת קרה כשיצאו ממצרים: "וה' הלך לפ?נ?יהם יומם בעמוד ענן" (שמות פרק יג כא)

אין השראת שכינה בשני מקומות
מה פרוש שה' יורד עם יעקב והולך לפניהם בדרך יצאתם ממצרים האם הקב'ה לא נמצא בארץ ישראל אחרי שיעקב ירד למצרים ומה קורה במצרים אחרי שבני ישראל יוצאים משם
על כך מלמדת אותנו הגמרא (מגילה דף כט/א)
תניא רבי שמעון בן יוחי אומר: בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, שבכל מקום שגלו - שכינה עמהן. גלו למצרים - שכינה עמהן.,,, גלו לבבל - שכינה עמהן. שנאמר: "למענכם שלחתי בבלה". ואף כשהן עתידין ליגאל - שכינה עמהן. שנאמר: "ושב ה' אלהיך את שבותך". "והשיב" - לא נאמר, אלא "ושב". מלמד שהקדוש ברוך הוא שב עמהן מבין הגליות.
בבבל היכא? אמר אביי: בבי כנישתא דהוצל ובבי כנישתא דשף ויתיב בנהרדעא. ולא תימא הכא והכא. אלא זמנין הכא וזמנין הכא.
תרגום:
איפה השכינה בבבל? אמר אביי: בבית הכנסת של הוצל ובבית הכנסת שנעקר ונקבע בנהרדעא. ואל תאמר גם כאן וגם כאן. אלא לפעמים בהוצל ולפעמים בנהרדעא.
משמעות הדברים היא שבאמת הקב'ה מחיה את הכל, אבל הוא אינו שוכן ואינו מתגלה בכל מקום. לפעמים הוא "נמצא" במקום אחד, וכשהוא שם - הוא לא מתגלה במקום אחר.
לפני אלף ותשע מאות שנה ושלושים שנה "ירדה השכינה" איתנו לגלות. היא שמרה עלינו באופן פלאי "כבשה אחת בין שבעים זאבים" אכזרים, מורעבים. ירידת השכינה לגלות הצילה אותנו אבל שילמנו על זה מחיר כבד. בית המקדש התרוקן מהשכינה ונחרב, הארץ נהייתה חרבה ושוממה "ושממו עליה אויבכם היושבים בה".

עלית ה' לארץ
מאז עלית היהודים לארץ בדורינו עבר מרכז הכובד של עם ישראל לארץ ישראל, גם השכינה עלתה יחד עמנו לארץ ישראל וכוחה עולה עם כל גל עליה. כך ממש כתוב בפסוק (דברים ל ג) "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמ?ך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה".
השכינה עלתה לארץ ומגינה עלינו באותו אופן פלאי שהיה בגלות ואפילו יותר. אולי זה ההסבר לנסים שאנו רואים עין בעין מאז קום המדינה. בתש"ח, בששת הימים, ביום כיפור, במלחמת המפרץ, "בכל יום עימנו". נסים צבאיים ונסים כלכלים. נסים חברתיים ונסים רוחניים. מרוב בעיות הסובבות אותנו איננו מתפנים לראות איזה פלא קורה פה. פלא שגדול פי אלף מכל מה שהעיזו לחלום הרצל וראשי הציונות של פעם.
אנחנו בתוך זה. חמש מאות פגזים נפלו בתקופה האחרונה על גוש קטיף וכמעט שלא פגעו. עשרות אלפי כדורים נורו על גילה ובדרך נס כמעט אין נזק בנפש. במקומות אחרים יש יותר מידי פצועים והרוגים לטעמינו! אבל צריך לזכור כי מספר ההרוגים במדינת ישראל בחמישים ושש שנותיה הוא פחות ממספר היהודים שהגרמנים היו הורגים ביום עבודה אחד.

אין השגחה בחו"ל
דברי חז'ל דלעיל הם ברורים מאוד גם לכיון השני. ברגע שהשכינה עברה לארץ ישראל – אין יותר השגחה על העם בחו"ל. ממש כמו ביציאת מצרים שה' הלך לפניהם יומם בעמוד ענן, עוזב את מצרים ועולה איתם לארץ ישראל. כך גם היום, הוא כאן ולא שם. כמו שהגמרא אומרת "ולא תימא הכא והכא. אלא זמנין הכא וזמנין הכא".
התוצאה העגומה שהעם הולך ונמחק בקצב הולך וגובר. יש מקומות ששמונה מתוך כל עשרה יהודים נושא נכריה. השנים הנותרים נישאים זה לזו ואולי הם יזכו לחזור לכלל ישראל.
ההתבוללות היא גם רוחנית. יש כאלו שכבר עברו את גיל הנישואים ונשואים ליהודיה כשרה אבל לא בהכרח שייכים לחיי עם ישראל ברוחו. אילו הייתה להם היום אפשרות, אולי כעת הם היה נושאים גויה וחובק חיק נכריה. חמשים ושתים אחוז מיהודי ארצות הברית חושבים כי מי שמתנגד לנישואי תערובת - הוא "גזען". הם כבר וויתרו על עם ישראל ועל יעודו. בשאר העולם המצב רק יותר גרוע.

מי מוביל
מי מוביל בכל המהלך הזה. האם אנחנו את השכינה או השכינה אותנו?
שמעתי ממו"ר אבא הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א פירוש על פי המדרש המפורסם (איכה ה כא) שאומר כי בכל ימי הגלות היה ויכוח בין הקב'ה לבין כנסת ישראל מי יוביל את התשובה. "אמרה כנסת ישראל לפני הקב'ה: רבש"ע. שלך הוא. "השיבנו? ה' אליך ונשובה" אמר להם: שלכם הוא. שנאמר: "שובו אל?י ואשובה אליכם". אמרה לפניו: רבש"ע. שלך הוא. שנאמר "שובנו אלהי ישענו והפר כעסך עמנו" (תהילים פה ה). לכך נאמר "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם"
הפסוק השני "שו?בנו" שהביאה כנסת ישראל "חזק" יותר מהפסוק הראשון "הש??יבנו", והוא גם מכריע את הויכוח כיון שהוא מדבר על שיבה משותפת. כך מסביר רש"י את המילה המיוחדת הזו "שו?בנו" – "שוב אתה והשיבנו". על נאמר "חדש? י?מינו כקדם" כמו ביציאת מצרים - יד ביד.

מתי זה קורה?
בסיום תיאור הגלות בפרשת ניצבים אומר הקב'ה ש"הדו?ר האחרון" של הגלות יהיה דור של חשבון נפש. הוא יראה במו עיניו ארץ חרבה "לא תזרע ולא ת?צ?מח ולא יעלה בה כל עשב" קדחת, ביצות, מלריה ומחלות. ארץ שוממה. שנתקיים בבניה "ויתשם ה' מעל אדמתם ב?אף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת" (דברים כט). והוא ישיב אל ליבו את כל מה שקרה לעם שלנו, ואת מה שעליו לקום ולעשות. הדור הזה שהיה כאן לפני שישים שנה כבר מאחרינו. אנחנו לא מכירים את המציאות הזו של "לא תזרע ולא ת?צ?מח ולא יעלה בה כל עשב". כל כמה שנפתח את עינינו ונחפש – לא נמצא. אנחנו אחרי "הדו?ר האחרון" של הגלות.
אנחנו בדור הראשון של הגאולה. הדור שרואה ארץ שנזרעת ומצמיחה עצי פרי לרוב. הרים ששמעו את קריאתו של ה' ומקיימים את ציוויו "ואתם הרי ישראל ענפכ?ם ת?תנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא". לא כך אמר הרבי מחב"ד על הדור שלו שהוא "הדו?ר האחרון" של הגלות ו"הדור הראשון" של הגאולה.
במזמור פה בתהילים ששם מופיעה המילה המחברת הזו: "שו?בנו", מוזכרת גם התופעה המדהימה הזו שעוברת על אדמת הארץ "רצית ה' ארצך, שבת (כתיב - שבות) שבית יעקב". והיא נקראת בגמרא "קץ מגולה". בכתיב של הפסוק "שבות" יש גם רמז לשנת תש"ח, שהיא אותה גמטריה.

מחילת החטאים
בשורה גדולה יש באותו פרק. מחילה גדולה. רוח של תשובה הקב'ה מעביר בעולם "נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה: אספת כל עברתך השיבות מחרון אפך". כמו יום כיפור ויותר מזה. כך קרה בימי הבית השני כשבא השטן לקטרג על השבים מגלות בבל, על יהושע הכהן הגדול ועל הבגדים הצואים שלו. על זה אומר הקב'ה לשטן המקטרג: "יגער ה' בך השטן ויגער ה' בך הבחר בירושלם הלוא זה אוד מצל מאש".
הדברים הללו נכונים כפשוטם גם עלינו, הדור שניצל מהאש התופת של הכבשנים. "ויען ויאמר,,, הסירו הבגדים הצא?ים מעליו. ויאמר אליו ראה העברתי מעליך עונך והלבש אתך מחלצות".


מה עכשיו?
שכינת ה' מלווה אותנו כל הזמן. אנחנו ביחד עם ה'. וה' ביחד עימנו. בשנים האחרונות התנהגה המדינה כמו אותו בן מפורסם מהמשל שמובא בזוהר ובמדרש וגם ברש"י בפירושו לתורה (שמות יז ח) "משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך. היה אותו הבן רואה חפץ ואומר: אבא, טול חפץ זה ותן לי. והוא נותן לו. וכן שניה, וכן שלישית. פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן: ראית את אבא! אמר לו אביו: אינך יודע היכן אני השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו".
נשיכות כואבות קיבלנו בשנה וחצי האחרונות. מאות הרוגים ופצועים. בחרנו בדרך של אוסלו ולא בדרך של ה' שאמר לנו: "וירשתם את הארץ" "לא תחנם" "ולא ישבו בארצך".
עכשיו אנחנו אומרים לו: אבינו שבשמים. אנחנו יודעים שאתה הבאת אותנו לכאן. אתה ירדת איתנו לגלות, שמרת עלינו בין העמים, עלית עימנו לארץ ישראל והצלחת כאן את דרכנו. טעינו ועכשיו אנחנו חוזרים אליך. רוצים ללכת בדרכך. רוצים אותך.