הדפסה
מעגל השנה : שבועות

שבועות:אהבה משוגעת שכזאת

שבועות:אהבה משוגעת שכזאת

מאת: הרב דוד רוזנפלד

כשאנחנו נשארים ערים בליל שבועות, אנחנו מגלים מהו לימוד התורה.

מעולם לא היה לשבועות אותו פוטנציאל שיווקי כמו ליתר חגי ישראל – אין בו מצה ולא נרות צבעוניים, אין בו לולב וגם לא שופר. וכתוצאה מכך, הוא החג הכי פחות מוכר מכל החגים העיקריים. אין לו סמלים מיוחדים, או שום דבר שיעורר את הדמיון.

למעשה, אין לחג השבועות אפילו שם. המלה 'שבועות' מתייחסת לשבעת השבועות שאנחנו סופרים עד לחג (ויקרא כ"ג, ט"ו-ט"ז), כך שחג השבועות, היום שלקראתו אנחנו סופרים, לא זכה אפילו לשם משל עצמו.

מה שונה בשבועות שיש בו כל כך מעט מנהגים וסמלים מה הכוונה שעומדת מאחורי החג הקטן והנחבא הזה

אחד מהמנהגים הבודדים שיש לנו בשבועות, הוא להישאר ערים כל הלילה וללמוד. הטעם הקלאסי שניתן לדבר, הוא בגלל שבבוקר מעמד הר סיני, כאשר סוף סוף הגיע הרגע הגדול, בני ישראל לא התעוררו, אלא נשארו לישון. ממש לא נעים, בורא העולם בכבודו ובעצמו ירד אל ההר ברגע המכונן של האנושות, כדי לתת לנו את תורתו, תכלית הבריאה, אבל כמה מביך...אנחנו לא הגענו! משה היה צריך להעיר אותנו מאוהלינו כדי להביא אותנו לאירוע השיא הזה. אנחנו נשארים ערים כל שנה בליל שבועות כדי לעשות סוג של כפרה, וכדי להיות בטוחים שכשיגיע הבוקר – הפעם כבר נהיה ערים.

כל מי שנשאר אי פעם ער בכל ליל שבועות ולמד, מבין עד כמה התירוץ הזה מגוחך. העבירו מבט על בית הכנסת, כשמגיעים בקריאת התורה לרגע רב החשיבות של עשרת הדיברות – ותגלו שלמרבה המבוכה, חצי מבית הכנסת ישן! מרוב התלהבות לתקן את המעידה שלנו בהר סיני, קיבלנו על עצמנו מנהג שמבטיח כמעט בוודאות שלא נהיה בהכרה מלאה בבוקר האירוע הגדול. למה עם ישראל קיבל על עצמו כזה מנהג כל כך לא הגיוני ומזיק לכאורה

לפני שנים רבות כשלמדתי בישיבה, נשארתי ללמוד שם בתקופת הקיץ, גם אחרי שרוב הבחורים כבר יצאו לחופשה. אחד מחבריי, מטובי התלמידים, שאל אם אוכל להיכנס לחדרו בכל בוקר ולהעיר אותו (אני הייתי מתעורר לבד בשעה מוקדמת). כל חבריו לחדר יצאו לחופשת הקיץ, והוא חשש שהוא לא יתעורר בזמן לתפילת שחרית. התחלתי להיכנס לחדרו בקביעות בדרכי החוצה. אחת ליומיים הייתי מגלה שהוא קרס למיטתו – פעמים רבות עדיין בבגדיו – כשנעליו ומשקפיו עדיין עליו, איש לא כיבה את האור. ברור שהוא בילה את הלילה בלימוד עד קצה גבול יכולתו, ואז פנה לחדרו וקרס הישר לתוך המיטה.

הבחור לא היה רק תלמיד חרוץ בלימודי היהדות. הוא היה פשוט מאוהב

האם הייתה זו התנהגות "נורמלית"? מובן שלא. כל אדם אחראי אמור לדאוג לעצמו, ולא משנה כמה הוא נאמן לתלמודו, עליו לאפשר לעצמו שנת לילה סבירה. ובכל זאת, זה נותן לנו הצצה קטנה להתרגשות שבלימוד התורה – ורמז דק להבין את העניין שבחג השבועות.

הבחור לא היה רק תלמיד חרוץ בלימודי היהדות. הוא היה פשוט מאוהב.

כשאלוקים התגלה לעם ישראל בהר סיני, זה לא היה רק כדי לעורר בנו כבוד לכוחותיו או להורות לנו את מצוותיו. זה היה מעמד של נישואין. חז'ל מתארים הרבה פעמים את מעמד הר סיני כחתונה. הקב'ה היה החתן, אנחנו היינו הכלה, וההר שהתנשא מעל לראשינו היה חופת הנישואין. הקב'ה לא נתן לנו את חוקיו רק כדי שנמלא אותם כאמצעי לקבלת גמול על התנהגותנו הטובה. הוא הציע לנו קשר נצחי איתו.

ובאותו הזמן, כלום לא סיפק את העם. היו צריכים להקיף את הר סיני בגדר, כדי שהאנשים לא יפרצו קדימה מרוב התלהבות וירוצו אל מדרונותיו, מתוך השתוקקות לוהטת להתקרב לאלוקים. היו צריכים להזהיר אותם, ולחזור ולהזהיר אותם שוב, לא לזוז ממקומם (ראה שמות י"ט, י"ב-י"ג ו-כ"א-כ"ד).

התורה היא סמל לקשר בינינו, המתנה שהקב'ה הבטיח לארוסתו כדי להשלים את מערכת היחסים ביניהם. הגמרא (ברכות נ"ז א') מבארת את הפסוק "[התורה] מורשה קהילת יעקב" (דברים ל"ג ד'), ואומרת: "אל תקרי מורשה אלא מאורשה" - אנחנו נשואים לאלוקים. וכתוצאה מכך אנחנו נשואים לתורה, לחוכמת האלוקים.

לימוד התורה הוא הדרך שלנו ליצור קשר עם אלוקים, לחשל את מערכת היחסים האוהבת בינינו. זה לא סתם ספר חוקים, שמכיל רשימה של עשה ואל תעשה, זוהי חוכמת הא-ל, הערכים שלו. כשאנחנו לומדים תורה אנחנו רוכשים הבנה טובה יותר של בוראנו, ובונים איתו קשר. התורה אינה רק חוכמה כיצד לחיות בעולם הזה – למרות שבלי ספק יש בה גם את זה. היא אמצעי לרומם ולקדש את העולם הזה, להציץ אל האינסוף, אל הרבדים הרוחניים הרבים שמעבר לגשמי. לימוד התורה מגלם בתוכו חזרה על מעמד הר סיני, הוא מאפשר לנו להתחבר שוב לאלוקים, ומגביר הן את אהבתנו כלפיו והן את אהבתו כלפינו.

לכן אנחנו לומדים תורה כאמצעי לבניית קשר אהבה עם הקב'ה, להכיר טוב יותר את בורא העולם, ולהבין את דרכיו. ויודעים מה כשאנשים מאוהבים הם מתנהגים לפעמים כמו משוגעים.

האם נורמלי להישאר ערים עד מאוחר בלילה כדי ללמוד תורה? מובן שלא. האם אדם אחראי ידאג לעצמו לשנת לילה מספקת ודאי. אולם כפי שכולנו יודעים, מי שמאוהב באמת, עושה לפעמים דברים מטורפים למען אהוביו.

יהודי שבאמת אוהב את התורה פשוט לא יהיה מסוגל לפעמים לסגור את הגמרא. הוא ירגיש שהוא חייב לסיים את הנושא, שהוא לא מסוגל ללכת לישון בלי להבין את דברי הא-ל, כשעדיין נותרה קושיה מטרידה שהוא אינו מסוגל ליישב. האם זה בסדר להישאר מידי פעם ערים וללמוד עד שקורסים מתשישות – כמו החבר שלי מלפני כל כך הרבה שנים אולי לא. אבל אם הבן-אדם לא עושה את זה אף פעם – אם הוא אף פעם לא שקוע כל כך בלימודיו עד שהוא עושה משהו "מטופש" בחיפושו אחר החוכמה, אז סימן שמשהו חסר. אולי הוא תלמיד חכם מוכשר, אבל הוא לא מאוהב באמת.

בשבועות אנחנו מאוהבים. אהבה משוגעת ומטופשת

אנחנו נשארים ערים בליל שבועות, משום שלילה אחד בשנה אנחנו מצהירים בדיוק את זה: אלוקים, נתת לנו את המתנה המושלמת של התורה שלך, ואנחנו משוגעים עליה. אנחנו רוצים להבין אותך ולהכיר את דרכיך. ונעשה הכל כדי להגיע לשם. במשך כל השנה נתנהג בצורה נורמאלית ונחיה באיזון בריא, אולם ביום הזה של השנה, שום דבר לא יספק אותנו.

לכן אין לשבועות שום סמל, שום מצוות מיוחדות לשמור. בשבועות אנחנו לא חוגגים מושג ספציפי שניתן להפוך לסמל – כמו החירות בפסח או הסוכה בסוכות. אנחנו חוגגים את עצמנו – את עצם הקשר שלנו עם אלוקים. אנחנו יכולים להבין את בוראנו וליצור איתו קשר.

לסיום, לשבועות אין שם. ה"שם" שלו מתייחס לשבועות שספרנו לקראת ההתגלות במעמד סיני. וזה בגלל שאנחנו מבינים שהקשר שלנו עם אלוקים נבנה על המאמץ שאנחנו משקיעים מראש. מידת הקשר אליה אנחנו יכולים להגיע בשבועות, תלויה בסכומם הכולל של הלימודים וההכנות שעשינו קודם. החיבור שלנו לתורה אינו מגיע בן לילה. הוא התוצאה הסופית של כל מה שעשינו מעצמנו עד לאותו לילה גורלי.

בשבועות אנחנו חוגגים את המתנה האולטימטיבית של אלוקים לישראל, את האמצעים שאלוקים נתן לנו כדי להתקרב אליו. אנחנו מבינים כמה מיוחדת המתנה הזאת, וכמה אלוקים אהב אותנו אם הוא נתן לנו את המתנה הזאת. משום שבשבועות אנחנו מאוהבים. אהבה משוגעת שכזאת.

נלקח מהאתר: http://www.aish.co.il/

עלון מעלה

אם אתם רוצים להשאר מעודכנים, הצטרפו לעלון מעלה