הדפסה
מעגל השנה : ראש השנה

ראש השנה: למה יום הדין?

ראש השנה: למה יום הדין?


זכרונו של אלוקים ומהות הנצח.

מאת: הרב אהרון לופיאנסקי

למרות שראש השנה הוא תחילתה של שנה חדשה, אין לכך כל אזכור בתורה, אלא רק בתלמוד. אפילו התפילות, שבסיסן מונח בתקופת התלמוד, אינן מתייחסות ליום זה כ"ראש השנה" אלא כ"יום הזיכרון".

חוץ מהתעלמות מהמשמעות של התחלת שנה חדשה בתפילות, נראה שמשהו לא ברור לגמרי במונח "יום זיכרון". מבחינה מילולית, כינוי זה מתייחס לעובדה שבראש השנה הקב'ה שופט אותנו, ולכן הוא צריך להעלות את כל מעשינו מן העבר ולבחון אותם. למרות שהדבר נכון, הוא עדיין לא מצדיק את השם יום הזיכרון לראש השנה. האם היינו קוראים לבית המשפט "בימת העדים" משום שעדים מעידים בבית המשפט? כמו שהעדים אינם אלא מרכיב אחד במשפט, כך גם זיכרון הוא רק מרכיב אחד מהדין האלוקי. מדוע דווקא זה השם המיוחד לראש השנה?

מדוע ראש השנה נקרא "יום הזיכרון"?

כדי להבין זאת, עלינו להעמיק יותר בנושא הזיכרון והשלכותיו השונות. הזיכרון כשלעצמו מופיע בשתי רמות - זיכרון טכני ש'זוכר' פרטים הנתפסים ע"י החושים, כגון: הפרסומת בדרך, מיקומה של חנות הפלאפל הקרובה וכו'. היכולת הזאת קיימת אצל רוב האורגניזמים החיים. אפילו תולעת עשויה 'לזכור' איזה מסלול מוביל בסופו למזון ואיזה להלם חשמלי לא נעים.

אולם לא זה ה'זיכרון' אליו אנחנו מתייחסים בראש השנה. ה'זיכרון' בו אנו דנים הוא תרגומו של אירוע חולף לדבר קבוע – קבוע כמו האדם ונשמתו. הזיכרון הנעלה יותר שיש לנו אינו אסופת מידע בלבד שמתועדת על הדיסקים הקשיחים שלנו, אלא, מי אנחנו ומה אנחנו. לפי מיטב ידיעתנו, אין לבעלי החיים סוג כזה של 'זיכרון'. אחד המראות היותר כואבים הוא של אדם הסובל מאלצהיימר. למרות שבשלב מסוים הוא עדיין יכול לחוות אירועים בהווה, ואולי אפילו להיות 'אינטליגנטי', אבדן עברו עוקר חלק בסיסי מהאני שלו. אדם שחי רק בהווה אינו אדם שמתפקד במלואו.

הזיכרון פועל גם כמסנן. הטריוויאלי והלא רלוונטי מסוננים, והזיכרון שומר רק על מה שאנחנו מרגישים שקשור ל'עצמנו'. הוא בוחר לכלול מגוון התרחשויות שקשורות למהות שלנו, ודוחה אחרות כשוליות או חסרות חשיבות.

האדם הוא היחיד בעולם שיש לו יכולת זיכרון מהסוג הגבוה יותר. כשהמלאכים התלוננו בפני אלוקים על בריאת האדם, הם השמיעו תלונה ספציפית נגד הכללתו בממלכת הזיכרון. ולכן אומר הפסוק, "מה אנוש כי תזכרנו" (תהילים ח').

אם נרחיב את תיאור הזיכרון הזה לאלוקים, נבין שאותם מעשים שאנחנו עושים ונכנסים לזיכרון האלוקי הם בעלי משמעות נצחית, בעוד שאלה שלא מגיעים עד לשם, נעלמים כאילו מעולם לא היו.

הדין האלוקי בראש השנה הרבה יותר משמעותי ממשפט רגיל. ה' לא בודק רק אם מעשינו טובים או לא, אלא אומד את מעשינו בפרספקטיבה נצחית, ואז, אותם מעשים שראויים לתשומת לב הופכים כביכול להיות חלק מאלוקים, בעוד שהאחרים נמוגים כאילו מעולם לא היו.

לכן ראש השנה הוא יום של דין - מה יזכה להיכנס למועדון האקסקלוסיבי של הנצח ועם אילו מעשים, ומה יידחה.

בדרך כלל אנחנו מסווגים את המעשים שלנו לטובים או רעים. אולם במובן מסוים, קיימת אופציה יותר גרועה מרע, והיא – חוסר משמעות.

כשאנחנו בוחנים את השנה שלנו וחושבים הלאה, עלינו לשים לב לאיכותם הפנימית של מעשינו: מה הייתה משמעותם? תארו לעצמכם שחיינו חיים מלאי פעילות, וכשנעמוד לפני אלוקים ביום הדין הסופי, יושלכו רוב חיינו לערימת ה"חסר משמעות". במידה מסוימת אנחנו מאבדים כך חלקים מה'אני' שלנו, מין אלצהיימר שהבאנו על עצמנו.

לכן אנחנו מתפללים לאלוקים "זכרנו לחיים". תן לחיים שלנו להיות חלק מה"מודעות" הנצחית. ביום בו נברא האדם, הוא נידון בסטנדרט שרק אלוקים יכול להכיל: נצח.

נלקח מהאתר: http://www.aish.co.il/

עלון מעלה

אם אתם רוצים להשאר מעודכנים, הצטרפו לעלון מעלה