מנהג קריאת ההפטרות
הפטרת פרשת נח מורכבת משתי הפטרות שקראנו אך לאחרונה בפרשות ראה וכי תצא. מדוע לחזור על אותן הפטרות?
בכדי לברר זאת ננסה להתחקות על שורש מנהג קריאת ההפטרות. שני טעמים מצאנו לקריאת ההפטרה
- בתשובות הגאונים [שערי תשובה נה] נכתב שכאשר ישראל הענו ולא יכלו לעסוק כל יום בלימוד הנביאים, קבעו לומר בכל יום שני פסוקים (בתחילת 'ובא לציון') ולקרוא קטע ארוך יותר כ'הפטרה' בשבתות ויו"ט.
- בספר התשבי לר' אליהו הבחור (ערך פטר,שנת ש"א) נכתב שבעקבות גזירת אנטיוכוס שלא יקראו בתורה ברבים, החליטו לקרוא במקום זה פרשה אחת מהנביאים, שעניינה דומה לפרשת השבוע. ואף שבטלה הגזרה, המנהג אינו בטל.
על רקע ההסברים הנ"ל ניתן להבין שלקריאת ההפטרה יש ערך לימודי – כך בכל שבת לומדים נושא אחר מהנביאים- וכמו כן נושא ההפטרה נקבע מתוך הקשר לקריאה בתורה.
למשל השבת, ההפטרה קשורה בהחלט לפרשת נח: "כִּי מֵ֥י נֹ֙חַ֙ זֹ֣את לִ֔י אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֗עְתִּי מֵעֲבֹ֥ר מֵי נֹ֛חַ ע֖וֹד עַל הָאָ֑רֶץ כֵּ֥ן נִשְׁבַּ֛עְתִּי מִקְּצֹ֥ף עָלַ֖יִךְ וּמִגְּעָר בָּֽךְ".
ויש גם הפטרות הקשורות לזמן בו קוראים אותן: כגון שבת ראש חודש וערב ר"ח, חגים, שבת הגדול ושבת שובה. וכן הפטרות "שלוש דפורענותא" [בין י"ז בתמוז לתשעה באב] ו"שבע דנחמתא" [לאחר תשעה באב ועד ר"ה] ולכן קראו אז שתי הפטרות נחמה מישעיה נ"ד, שכעת הן הפטרת נח !