הדפסה
מנהגים ביהדות -
ממתי נהוג מנהג הסופגניות? מה רומז הסביבון ומה הלקח ממשחק הדמקה
ממתי נהוג מנהג הסופגניות? מה רומז הסביבון ומה הלקח ממשחק הדמקה?
הפעם נדון בשלושה דברים שנהוגים בחנוכה: סופגניות, סביבון ומשחקים, וננסה להאיר בהם נקודות פחות מוכרות. כידוע בכל חג נהוג לספר בבדיחותא את טעמו: "רצו להרוג אותנו, ניצחנו, אז בואו נאכל" ובאמת קשה לסתור את ההנחה שכמעט בכל חג המשפט הזה נכון. עם זאת על אף שיש מאכלים מיוחדים לכל חג, אך רק בפסח ובחנוכה המאכל קשור לנס שבגינו נחוג החג. בפסח הכל יודעים שאוכלים מצה 'כי בחפזון', 'וישא העם את בצקו טרם יחמץ' וכולי. ובחנוכה הכל יודעים שאוכלים סופגניה בגלל שהנס היה בשמן.
***
והנה במקורות ההלכתיים וספרי המנהגים לא מצינו מנהג זה. מופיעים מאכלי חלב (!), צדקה, הלל והודאה, זמירות וי"א גם סעודות. אך לא סופגניות. ואולי זה מלמדנו כמה חביבה תורת ארץ ישראל דווקא. שהנה שבנו לארצנו, ארץ המכבים והחשמונאים, ובססנו מנהג שהפך לנחלת הכלל בצורה כל כך יפה.
***
ומהו הסביבון? מסתבר שלא בכדי בחנוכה משתמשים בסביבון ובפורים ברעשן. "דבחנוכה לא היתה התעוררות מלמטה רק מלעילא, כי לא עשו תשובה כהוגן רק השם יתברך ברחמיו. לכן משחקין בדרעדיל (סביבון -צ.פ) ואוחזין אותו מלמעלה. ובפורים שגזרו צום ושק ואפר יוצע לרבים והיתה התעוררות מלמטה, על כן אוחזין מלמטה" (קרבן עני בשם הריצ"א זצוק"ל) דהיינו הסביבון מורה שהכל מסובב מלמעלה בידי מסובב הסיבות...
***
ונסיים בסיפור עם מוסר השכל על...דמקה. מסופר שרבי נחום משטיפנשט זצ"ל נכנס פעם לבית המדרש בחנוכה וראה אנשים משחקים בדמקה, דבר שהביך אותם מאוד. אך הוא שאל 'האם אתם יודעים את הכללים'? והם שתקו. והוא המשיך: 'אתה נותן אחד בשביל לקבל שנים, מותר ללכת בכל פעם רק צעד אחד. לא שנים. מותר ללכת רק למעלה, ואסור ללכת למטה. וכשמגיעים למעלה, אפשר לעשות כבר מה שרוצים"... והמסר מובן..
חנוכה שמח!