יהי רצון אומרים לפני נתינת צדקה
איזה יהי רצון אומרים לפני נתינת צדקה?
ביאור מנהגי ישראל מאת מגידי מעלה.
מט"ו בשבט החלה בשעה טובה שנת מעשר עני, בשבוע שעבר קראנו פרשת שקלים והשבת אנו קוראים על מצוות התרומה לבניית המשכן, כך שאנו שקועים ראשנו ורובנו בתוך ענייני הצדקה והנתינה ב"ה.
***
והנה ישנו דבר תמוה בצדקה, שיש בה מצוות עשה ולא תעשה: מדוע אין מנהג לומר לשם ייחוד בנתינת צדקה? או יהי רצון ארוך? ומדוע אין ברכה לפניה ולא ברכה אחריה? והרי אדרבה לעתים הנתינה לצורכי צדקה עולה לנו אף יותר ממצוות אחרות שעליהם אנו כן מברכים ואומרים לשם ייחוד!...
***
נתחיל בנושא הברכה: אין מברכים על הצדקה מכמה טעמים. י"א בגלל שחיישינן שמא העני לא יסכים לקבל אותה (רשב"א). או שמכיוון שהיא מצווה שכלית (ערוה"ש) וגם אומות העולם נוהגים לתת צדקה, לכן איננו יכולים לומר 'וצוונו' (תורה תמימה). וי"א כדי שנעשנה ברצון ולא בשל הכרח וציווי (שרידי אש).
***
ומדוע לא אומרים לשם ייחוד או יהי רצון? כאן נכנס ההיגיון האנושי לטעמי המנהגים: פשוט מאוד. המהדרים הרי יתחילו לומר לשם ייחוד עם כוונות ודקדוקים באריכות ובדביקות כזו, שעד שיסיימו, העני כבר ייפח את נשמתו...
***
וראיתי פעם באחד הספרים דבר נפלא. באופן טבעי ואנושי היה לנו קשה להפרד מכספנו ולחלק אותו לאחרים. ולכן רק כדי להרגילנו להוציא ביתר קלות מתחת ידנו את מה שאנו מחשיבים כרכושנו הפרטי, הקב"ה צווה עלינו לתרום למקדש וכן להפריש תרומות ומעשרות, כך שכאשר יבוא בשר ודם ויצטרך את עזרתנו, כבר יהיה לנו קל יותר להכניס יד לכיס ולחלוק עמו את רכושנו, כי הכל מאת ה'!