טעם עליון ותחתון בעשרת הדברות

השבת קוראים את עשרת הדברות. יש פעמיים נוספות שנקרא אותן בביהכ"נ, בפרשת ואתחנן ובחג השבועות, אך יש מנהגים שונים בקריאה - לפי טעם עליון ולפי טעם תחתון. "הטעם העליון" מחלק את הקריאה לפי דיברות, כלומר כל דיבר נקרא כיחידה אחת, בעוד ש"הטעם התחתון" מחלק את הקריאה לפי פסוקי התורה. יש שביארו שלכן זהו שמם: "עליון" זהו דבר ה', הדיברות. "תחתון" אלו הפסוקים שפסק משה רבנו.

כנראה שהיסוד לחלוקה זו היה במנהג ארץ ישראל. בספר "עלי תמר" על הירושלמי מובא שזה כמו בברכת כהנים שע"פ המשנה (תמיד, ז, ב) היתה נאמרת במקדש כיחידה אחת ובמדינה כשלוש יחידות [כמנהגנו כיום שעל כל פסוק עונים אמן]
יש שנהגו לקרוא תמיד בטעם תחתון ולשמור על חלוקת הפסוקים משום הכלל "כל פסוק דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן" (הגר"א והגר"ח מבריסק). יש שנהגו לקרוא תמיד בציבור את עשרת הדיברות בטעם עליון (מג"א סי' תצד בשם ספר אור תורה) וכך מנהג הספרדים (כה"ח, תצד). מנהג התימנים שאפילו ביחיד קוראים בטעם עליון.
יש שחילקו וקראו בחג השבועות בטעם עליון ואילו בפרשות "יתרו" ו"ואתחנן" בטעם תחתון (משאת בנימין, מחצית השקל סי' תצד, בה"ל שם) מדוע לשנות ולקרוא בשבועות באופן שונה ?
מסביר הרב סולוביצ'יק בשיעוריו (ברכות יב.) ובהתאם לשיטתו, שקריאת עשרת הדיברות -ובמיוחד בחג השבועות- איננה מבחינת 'לימוד תורה' אלא 'מתן תורה' ושחזור מעמד הר סיני, כמו שגם נהגו האשכנזים לעמוד בקריאת עשרת הדיברות. לכן איננו קוראים את עשרת הדיברות בחלוקה הרגילה לפסוקים אלא בחלוקה לדיברות שהיא החלוקה בה נאמרו הדיברות בהר סיני.
ראיה לגישה זו ניתן להביא מדברי המדרש (פסיקתא דרב כהנא יב) :
"אמר הקב"ה לישראל, בני היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה ואני מעלה עליכם כאלו אתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה. אימתי, בחדש השלישי לצאת בני ישראל".
ניתן להביא ראיה לכך גם מברכה יוצאת דופן שיש שנהגו בעבר לומר לפני קריאת עשרת הדיברות : "ברוך אתה ה' א' מלך העולם אשר בחר בתורה הזאת ורצה וקדשה והנחילה לעושיה, ברוך אתה ה' נותן התורה" (מחזור ויטרי, סימן ש')