הושטת אצבע כלפי ספר התורה בעת ההגבהה
כולם מכירים את התנועה האוטומטית של הושטת אצבע כלפי ספר התו
רה בעת ההגבהה.. אולם פעולה זו לא נזכרת בהלכה, אלא רק ההבטה כלפי הספר וגם לכרוע. אם כן מדוע כולם מורים באצבע ?
ההסבר המקובל הוא שעל פי המדרש כאשר הקב"ה אמר למשה "וזה מעשה המנורה" "החודש הזה" "וזה לכם הטמא" ו"זה יתנו" הוא כביכול הצביע באצבע, ולכן גם אנו מורים באצבע כשאנו אומרים "וזאת התורה". לפי זה יש עדיפות להצביע באצבע, כשם שהקב"ה 'הראהו באצבע'. וכן אפשר לתלות זאת בדברי רש"י ויונתן בן-עוזיאל על הפסוק "זה אלי ואנוהו" – 'והיו מראין אותו באצבע'.
הסבר מעניין נוסף הוא הפסוק "כי שם השם אקרא הבו גודל"- גודל מלשון אגודל. כמו דברי רבי חנינא: "אמר הא-לקים: ודגלו עלי אהבה, וגודלו עלי אהבה" (במ"ר, ב). כלומר אגודלו. ולפי זה יתכן שיש עדיפות להצביע באגודל . ממש כמו לייק.. (וכן כנראה דעת הרב פלאג'י, ספר חיים סימן ג' אות ו')
ניתן גם להסביר את מקור המנהג ברצון לנשק את ספר התורה מרחוק: 'וענין הנשיקה הוא חיבור לטהרה ויש בזה משום חיבוב מצוה' (שערי אפרים, שער י' סעיף ד') ולפי זה מובן מדוע יש המצביעים בזרת, שהרי בה אוחזים את הציצית ורוצים לנשק באמצעותה. (כן נראה גם דעת ילקוט מעם-לועז בדברים כז, כו)
ולמנהג זה אף הביאו רמז נאה: 'הזרת' עם הכולל בגימטריא תרי"ג. ויש שאמר על זה את הפסוק 'ושמים בזרת תיכן' לרמוז בכך שאנו מאמינים שתורה מן השמים (הר' מאיר מאזוז)
לסיכום - מנהג יפה להצביע לכיוון ספר התורה, וניתן לקיימו באגודל, באצבע ובזרת.