הדפסה
יהדות - גמרא

מסכת זבחים דף פח עמוד ב

כמו שהשתדלות בעניני הקרבנות ותועלותיהם יועיל מאד לאנשים אפילו בשעה שאין לנו מזבח ולא קרבן כמו שאמרנו. וזה אם לכפר על החטאים ואם להרחיק האנשים מהחטא. כן הוא בעצמו ענין בגדי כהונה שהלומד בתורתן ומעיין בתכונתם ותכליתן יועיל לו בכל עת וזמן להסיר הבגדים הצואים מעליו ולהלבישו מחלצות טהורות ונקיות[1].

בגדי כהונה מכפרים

shutterstock 357987113  מסכת זבחים דף פח עמוד ב

אמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר: וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם. מכנסים מכפרת על גילוי עריות, שנאמר: ועשה להם מכנסי בד [לכסות (את) בשר ערוה]. מצנפת מכפרת על גסי הרוח. מנין? אמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה. חושן מכפר על הדינין, שנא': ועשית חושן משפט. אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר: אין אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע. מנין? א"ר חנינא: יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע. וציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב: והיה על מצח אהרן, ובעזות פנים כתיב: ומצח אשה זונה היה לך. איני? והא"ר יהושע בן לוי: שני דברים לא מצינו להן כפרה בקרבנות ומצינו לו כפרה ממקום אחר, ואלו הן: שפיכות דמים ולשון הרע, שפיכות דמים מעגלה ערופה, ולשון הרע מקטרת, דתני רב חנניה: מנין לקטרת שמכפרת? שנאמר: ויתן את הקטרת ויכפר על העם, ותני דבי רבי ישמעאל: על מה קטורת מכפרת? על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי, קשיא לשון הרע אלשון הרע, קשיא שפיכות דמים אשפיכות דמים! לא קשיא: הא דידיע מאן קטליה, הא דלא ידיע מאן קטליה. אי דידיע מאן קטליה בר קטלא הוא! במזיד ולא אתרו ביה. ולשון הרע אלשון הרע נמי לא קשיא: הא בצינעא, הא בפרהסיא.

  • תנאי כפרה

המקור לכך שבגדי כהונה מכפרים, הוא היקש לקרבנות. לפיכך היה ניתן לצפות שהכפרה היא במגבלות כפרת הקרבנות, אולם בכלל העוונות  המנויים ברשימה שבגדי כהונה מכפרים עליהם, נמצאים עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ושנינו:   

"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני שלשה דברים שהיו בו: עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים[2]". מדוע לא כפרו בגדי הכהונה על חטאים אלו[3]? יתר על כן, הנביאים צווחו כנגד המחשבה שהמקדש מכפר על עוונות חמורים כאלו, למשל:

(ד) אַל־תִּבְטְח֣וּ לָכֶ֔ם אֶל־דִּבְרֵ֥י הַשֶּׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר הֵיכַ֤ל ה' הֵיכַ֣ל ה' הֵיכַ֥ל ה' הֵֽמָּה:

(ה) כִּ֤י אִם־הֵיטֵיב֙ תֵּיטִ֔יבוּ אֶת־דַּרְכֵיכֶ֖ם וְאֶת־מַֽעַלְלֵיכֶ֑ם אִם־עָשׂ֤וֹ תַֽעֲשׂוּ֙ מִשְׁפָּ֔ט בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֥ין רֵעֵֽהוּ:(ו) גֵּ֣ר יָת֤וֹם וְאַלְמָנָה֙ לֹ֣א תַֽעֲשֹׁ֔קוּ וְדָ֣ם נָקִ֔י אַֽל־תִּשְׁפְּכ֖וּ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה וְאַחֲרֵ֨י אֱלֹהִ֧ים אֲחֵרִ֛ים לֹ֥א תֵלְכ֖וּ לְרַ֥ע לָכֶֽם:(ז) וְשִׁכַּנְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בַּמָּק֣וֹם הַזֶּ֔ה בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם: (ח) הִנֵּ֤ה אַתֶּם֙ בֹּטְחִ֣ים לָכֶ֔ם עַל־דִּבְרֵ֖י הַשָּׁ֑קֶר לְבִלְתִּ֖י הוֹעִֽיל:

(ט) הֲגָנֹ֤ב׀ רָצֹ֙חַ֙ וְֽנָאֹ֗ף וְהִשָּׁבֵ֥עַ לַשֶּׁ֖קֶר וְקַטֵּ֣ר לַבָּ֑עַל וְהָלֹ֗ךְ אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם:

(י) וּבָאתֶ֞ם וַעֲמַדְתֶּ֣ם לְפָנַ֗י בַּבַּ֤יִת הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר נִקְרָא־שְׁמִ֣י עָלָ֔יו וַאֲמַרְתֶּ֖ם נִצַּ֑לְנוּ לְמַ֣עַן עֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כָּל־הַתּוֹעֵב֖וֹת הָאֵֽלֶּה :(יא) הַמְעָרַ֣ת פָּרִצִ֗ים הָיָ֨ה הַבַּ֧יִת הַזֶּ֛ה אֲשֶׁר־נִקְרָֽא־שְׁמִ֥י עָלָ֖יו בְּעֵינֵיכֶ֑ם גַּ֧ם אָנֹכִ֛י הִנֵּ֥ה רָאִ֖יתִי נְאֻם־ה'[4]:

כמה תירוצים נתנו לשאלה זו:

1.העיקרון הראשון הוא שבגדי כהונה אינם מכפרים על המעשה עצמו, אלא על הערבות ההדדית עליו. בעלי התוספות אמרו כן לגבי שפיכות דמים:

"כתונת שמכפרת על שפיכות דמים אין מכפרת על ההורג אלא על ישראל שערבין זה בזה דומיא דעגלה ערופה דכתיב (דברים כא) כפר לעמך ישראל ואציבור מכפרת ולא על ההורג וכן משמע הכא דכתנת לא מכפרת אהורג דאי מכפרת מאי פריך הכא מעגלה ערופה והא עגלה ערופה אישראל מכפרה[5]". רש"י כתב כן גם לגבי גילוי עריות[6], והשל"ה חשב לומר כן לגבי כל שלוש העבירות[7]. על לשון הרע ציבור ממילא לא נענשים[8].  גם בהרהור לא שייכת ערבות, כי כיצד ידע הציבור עליו? בפירוש 'פנים יפות[9]' מקביל על פי זה בין עוונות נגלים ונסתרים, לבין כתוב מפורש וריבוי.

"יש ליתן טעם הא דכתבה התורה בר"פ צו [ויקרא ו, ג] ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו, ואחז"ל [יומא יב ב] ילבש לרבות מצנפת ואבנט, הא דכתבה התורה כתונת ומכנסים בפירוש ומצנפת ואבנט בריבוי, משום דכתונת ומכנסים כיפרו על מעשה עבודה זרה וג"ע הנגלה, וכל ישראל ערבים והוא כפרה לכל ישראל, אבל מצנפת ואבנט שכיפר על גסות הרוח והרהור הלב שהוא הנסתר ואין בו ערבות, כדכתיב [דברים כט, כח] הנסתרות לה' אלהינו, לכך לא פירשה התורה בפירוש אלא בריבוי[10]".

  1. 2. התירוץ הפשוט ביותר הוא שהכפרה על ידי בגדי כהונה מותנית בתשובה: "בזמן בית המקדש בגדי כהונה היו מכפרין, מיהו הני מילי כשעשו תשובה[11]".

3.דרך נוספת היא לחלק בין גופי עבירה לבין אביזרייהו:

" היינו כשהרג ממש ועליו אין בגדי כהונה מכפרים אלא נגעים באין עליו. לא אהנו מעשיו- כגון שלא הרג ממש אלא שהלבין פני חבירו ברבים דקיימא לן (ב"מ דף נח:) כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמים ועל זה בגדי כהונה מכפרים וכן גילוי עריות ממש אהנו מעשיו ולא אהנו מעשיו זהו כי הא דאמרינן (שבת דף נה:) מתוך ששהו קיניהן מעלה עליהם כאילו שכבום[12]". דוגמאות נוספות של 'אביזרים' מובאות בפסקי תוספות[13]: לגילוי עריות- מנאפים ביד, מסתכל בעקבה של אשה, ומרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה. הלוואה בריבית  היא מעין שפיכות דמים.

  1. 4. "בגדי כהונה מכפרין על ש"ד וג"ע וע"ז היינו אשוגג דוקא אבל אמזיד ודאי דאין בגדי כהונה מכפרין אלא הנגעים באין עליו[14]" אמנם המהרש"א שואל על פירושו זה,  מקושית הגמרא כאן מעגלה ערופה, שמהשוואה זו משמע שעוסקים במקרה של מזיד.

ב. אימתי חלה הכפרה

בפשטות, עם חורבן המקדש אין קרבנות – ואין כפרת בגדים[15]. מסתבר שהבגדים מכפרים רק בעת לבישתם. גם בסוגיה ביומא, על הדרשה  "אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט[16]", מבאר רש"י[17]:  "אלמלא בגדי כהונה - שעל ידיהן מקריבין הקרבנות המכפרין על ישראל". משמע שכפרת הבגדים צמודה לקרבנות. "אולם רבינו אליקים כותב: אילמלי בגדי כהונה שנשתיירו – שעדיין הן קיימין ברומי ומכפרין עדיין על ישראל[18]".

  • כתונת

למסקנה כתונת מכפרת על רוצח במזיד שלא התרו בו. הגמרא לומדת את קשר הכפרה מבני יעקב, שניסו לכפר על חטאם ליוסף, ביודעם שכתונת מכפרת על שפיכות דמים[19]. פלא הוא: הרי לא שפכו דמים[20]. גם הכתונת נועדה על פי הפשט להטעות את יעקב. המהרש"א מסביר בפשטות:  "הכתונת הוא הבגד באדם הקרוב לגוף ולבשר והוא מגואל בדם ביותר בכל נהרג".   פירוש מקורי מנגד בין כתונת לבין בגדי רוצחים:  "האנשים הרשעים אשר רגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפוך דם מדרכם ג"כ ללבוש לפי מעשיהם וכלם יהיו בגדיהם קצוצי פאה ושוליהם לא יגיעו להם לבד משוק עד ירך כי בזה יקלו לרדוף ולהשיג. והיתה הכתנת הפך זה ממש כי היא מגעת עד העקב והלובש אותה פסיעותיו מתקצרות ויצרו צעדיו מלכת. ולכן היה לבוש מיוחד לבתולות שנאמ' בתמר (ש"ב י"ג) וכתונת הפסים אשר עליה קרעה. או לאנשים המורגלים לשבת בית[21]".

בפנים יפות[22] קישר בין סכנה לאיבר החיים, הלב, לבין איפיונה של הכתונת:

"ובשמואל ב' סי' א' פירש"י אחזני השבץ ומדרש אגדה משום עון הכהנים שהרג וכתיב בהן כתונת תשבץ".  גם בכלי יקר[23] מפליא לקשר מילים דומות:

"מצאתי יישוב לזה ממה שכתב רבינו בחיי בפרשת וישב וזה לשונו על הכתונת נתגלגלו הדברים בשעבוד גופותם במצרים וכן לאחר זמן היו עשרה הרוגי מלכות כי כן הגוף כתונת הנפש עד כאן לשונו, הנך רואה דעת הרב שהגוף הוא כתונת של הנפש ומלבושו ואם כן יש דמיון ויחס לכתונת זה עם גוף הנרצח. והיה כולו שש דהיינו פשתן כי קין היה ראש לכל הרוצחים ונתגלגל הדבר על ידי שהקריב זרע פשתן ולא נתקבל קרבנו ונתקבל קרבן אחיו הבל על כן נתקנא בו והרגו, ועל כן היו שש ערי מקלט כי שש נופל על לשון ששה".

  • מכנסים

כאן הגמרא מביאה פסוק: "מִכְנְסֵי־בָ֔ד לְכַסּ֖וֹת בְּשַׂ֣ר עֶרְוָ֑ה[24]". ואף על פי שפשט הכתוב מתאר את מטרת לבישת המכנסים בגוף הכהנים, פשוט לגמרא שניתן לדרוש כפל משמעות[25].

  • מצנפת

מכפרת על גסי הרוח. דרך אחת להסבר הקשר, היא לומר שבמצנפת עצמה קיימת צניעות, מצד גודלה, או מצד החומר ממנה היא עשויה: "כשנראה הכהן הגדול מאחיו עם כל יקר תפארת גדולתו יקח לו מצנפת שהוא שש ע"ד רש"י ז"ל כובע קטן מתישב על ראשו מהודק לא יספיק לכסות כל השער כי שם נשאר מקום להנחת תפלין וצניף היה מלמטה מי הוא זה ואי זה הוא אשר לא יקח לו מוסר להרחיק הסכלות וגסות הרוח. ואם כדברי הרמב"ן ז"ל שהיה צניף ארוך שהיה נצנף בו ראשו כפל על כפל הנה אמרו שהיה משש לא מהמשי והארגמן או מריקמת זהב ואבן יקרה וגם מדרך עטופו יוקח ראיה על הרחקת גסות הרוח וכמ"ש יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה הגובה[26]". המהר"ל פירש להיפך: "הגובה והמעלה האמיתית יכפר על גסות הרוח[27]".

  • אבנט

מכפר על הרהור הלב. התפישה היא שמדובר בהרהור עריות, על כן מקשה בפנים יפות[28]

"וצריך להבין דהא אין עונש על הרהור כדאיתא שם [קידושין מ א] וצ"ל כיון דאמרינן שם [מ א] דהיכא דעבר ושנה נעשה לו כהיתר נענש אף על מחשבה, ונראה הטעם מפני שאמרו שם אין הקדוש ברוך הוא מצרף מחשבה רעה למעשה, שנאמר [תהלים סו, יח] און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', משמע אם ראיתי בלבי שהוא און, אבל אם אין מחשב אותה (כ) עבירה- נענש על המחשבה. אך נראה יותר לפי מ"ש שם מחשבה שעושה פרי יש לה פירות...דהיינו אם המחשבה גורמת שיבוא אח"כ לידי מעשה..". מיקומו של האבנט משמעותי ביותר:

"מקשין העולם הא האבנט לא היה נגד הלב, שהרי תחתית החושן הי' כנגד הלב, והאבנט הי' מתחת להחושן. ותירץ בפני מנחם (פ' צו תשנ"ג) דאיתא בגמרא ברכות שבשעת קריאת שמע צריך שיהי' חגור באבנט להפסיק בין לבו לערוה, ואם כן זהו גוף כוונת הגמרא שע"י האבנט, היכא דאיתא, ה"ז מפסיק בין לבו לערוה, ולכן הוא מכפר על הרהור הלב[29]".

הרב קוק מבאר את תוכן הברכה 'אוזר ישראל בגבורה:

 

 "גבורה מיוחדת היא גבורתם של ישראל... שבעקרה היא קשורה בכבוש שהאדם כובש את עצמו, גבורת הנשמה האלהית, הרוח האצילי של האדם, שמכבש את הגוף הבהמי ואת תאותיו הגסות והסוערות... בחזוק המתנים בכלל להיות יותר חמוש במלא הכח, ולהבדיל עם זה בין החלק השפל של הגויה- לחלקה העליון שיהיו הכחות, המטים את האדם לצדו הבהמי, מושפעים להיות טהורים ומשועבדים לגבורת הלב[30]". בירושלמי[31] מציעים שאבנט מכפר על הגנבים, בהיותו חלול[32] כגנבים המסתירים מעשיהם, או שמכפר גם על השקרנים.

  • חושן

בעקדת יצחק[33] מדגים ארבעה ערכים של משפט צדק, הבאים לידי ביטוי בחושן:

ערך במשפט

יישום הערך  בחושן

כקטון כגדול תשמעון שהכוונה שיהיה חשוב לפניו דין של פרוטה כדין של מאה מנה (סנהדרין ח' א).

היו שם בחשן ארבעה טורי אבן כנגד שבטי ישראל אשר היו בהם מהאבנים היקרות הנמצאות בהיכלי מלך ועמהם יחד במעלה האבנים אשר אינם בערכם בשווי ומעלה ...  כבר הושוו שם אבן ואבן גדולה וקטנה אשר זה יורה שאין משגיחין בדין בשווי הממון.

לא תכירו פנים במשפט.

שמות כל שבטי ישראל כסדר לידתן ... כי שם לא נכר שוע לפני דל.

לא תגורו מפני איש.

היה שם השם המפורש חקוק כלומר: המשפט לאלהים הוא ומי יוכל להזיק ולהרע לעושה משפטו:

הדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי וגו' (דברים שם). שהסבה היותר עצומה לחטוא במשפט הוא בלא ידיעה.

היו שם האורים והתומים המאירים ומתמימים דבריהם על פי תשובותיהם בכל ספק.

 

  • אפוד

ה'בן איש חי מציע עומק לשוני:

"רק בעבודה זרה ישנם שני סוגי 'אף', על המעשה ועל ההרהור[34]. "וזהו אפוד אותיות דו-אף[35]". רבי יצחק עראמה מפתיע, ומפרש שהאפוד הוא סמל לעבודה זרה מבוזה!

"האפוד תכשיט מורגל לעובדי פסילים כמו שנראה מראייתם אין אפוד ותרפים שכבר היו שניהם אחים ורעים לע"א ופסל מיכה יוכיח נאמר (שופטים י"ז) והאיש מיכה לו בית אלהים ויעש אפוד ותרפים וגו'. ולזה צוה האל יתעלה שיעשו זה האפוד בבגדי הכהן אך שיהא תלוי ומושלך אחרי גוו של כהן מהחגורה ולמטה במקום השפל שבאדם והוא ודאי דרך ביזיון וע"ד שאז"ל (מגילה כ"ה ב) כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע"א ...  אמנם צוה שיהא נתלה משתי כתפות האפוד בחשן להורות שאף כל הכחות ואופני ההשקפות שיש לכל עובדי ע"א בבקשת צרכיהם דרך עבודתם מהנמצאים העליונים כלו הוא טפל ותלוי בחוט השערה מהחשן אשר בו האורים והתומים כלומר ממדרגת המעלה הנבואית אשר נתנה לישראל בדרך ייחוד[36]".

"יתכן הסבר אחר... המשיכה אחרי עבודה זרה נובעת מן הרצון לדעת את העתידות[37].. ולבישת האפוד והחושן היא האפשרות שהועידה התורה לבני ישראל לדעת את העתיד במקום להיגרר לעבודה זרה[38]".

  • מעיל

למסקנת הגמרא מכפר על לשון הרע בפרהסיה.

"מהידוע כי קול ודיבור רע עושה מעשה ופעולה לברוא לו מקטרג אחד וזה המעיל הוא בהפך זה דכתיב ביה ונשמע קולו בבואו אל הקדש וגו' שקול זה מבריח את המקטריגים לו בדרך בואו[39]".

לפי בעל ה'כלי יקר' המעיל היה דומה לתכלת הים:

" .. נתן הקדוש ברוך הוא אל הלשון חומה ובריח כמו שאמרו חז"ל (ערכין טו ב) ולא עוד אלא שהקפתי לך שתי חומות אחת של עצם ואחת של בשר ומה יתן ומה יוסיף לך שמירה לשון רמיה, כי יצא לחוץ ידבר ישלח חץ שחוט לשונו לכל ארבע רוחות העולם ויעבור בריח ודלתים, והיה מן הראוי שילמד האדם מן הים אשר אינו עובר דלתים ובריח ואינו פורץ גדרו".

בעקדת יצחק מדקדק גם בפרטי המעיל:

"עטיית המעיל נתייחדה לאנשים החסידים והפרושים כמו שנתבאר בשמואל (א' כ"ח) ...ומהראוי למי שיעטה המעיל שיהיו מעשיו הפנימיים כפי מה שיורה עליו המלבוש החיצון לא שילבש בגדי פרוש ויעשה מעש' פריץ ... ולזה צוה השם יתעלה שיהיה הכהן עוטה מעיל זה המורה על הפרישות והנקיות הגמור ושיהיו שוליו מלאים פעמוני זהב לומר שיצא קולו ופרסומו ממין מלבושו ... אמנם צוה שיהיו פעמוני זהב בקרב רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני לפי שהענבל הנתון תוך זוג כזה שהוא מצמר ופשתים, מהידוע שלא יקשקש ולא ישמע רק כאוב מארץ ובזה רמז נפלא לשלשה דברים: האחד שלא ישתדל האדם לפרסם דבריו אלא שירצה שהנשמע ממנו יהיה מעט מזער ממה שיש בו ושאפילו אותו המעט לא יעשה ממנו עקר כי על כן נתנו הפעמונים בשולי המעיל שהוא המקום הטפל שבו: והשני שממה שישמע ממנו לא יהיה רק מענין הרמון.. כי הוא פרי נחמד וטוב פנימיותו מחיצונו ...והנה המעיל הזה המתוקן על זה האופן יהיה סבה חזקה לבטל חטא לשון הרע כי יבוקש לדבריו מהעוטה זה המעיל ואיננו: והשלישי מצד מה שילמדו הכל ממנו שאין ראוי להשמיע קול בדבר גנאי כי אם בשבח האנשים ומהטובות שבהם שאפילו הרקים מלאים מצוות כרמון. ולזה אמר הקדוש ברוך הוא יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול כי ענין קול זה במעיל הוא הערה גדולה להעביר קול לשון הרע מהעולם וכ"ש לכפר אותו[40]".

"במדרש למדו מכאן שראוי לאדם להשמיע קול לפני כניסתו לבית חברו. נמצא שהפעמונים הם סימן לשמירה על פרטיות והמנעות מסקרנות ובלישה אחרי מעשי חברו[41]".

  • ציץ

הציץ מכפר על עזות פנים כי "מי הוא זה אשר יראה כהן בגדולתו וציץ הזהב אשר השם המפורש חקוק בו עומד על מצחו שלא יכבוש פניו בקרקע מהביט אל האלהים[42]". לפי הירושלמי[43] מכפר על הגדפנים, דוגמת גלית[44]. מסתבר כי ראיית הציץ חוללה קידוש ה', שהשתיק את המגדפים.

  • כל האמור עשוי להסביר מעט, השתוקקות לבגדי כהונה שמצאנוה במקומות מפתיעים:

"ואולי שזה היתה כוונת הגר, שהיה אומר אתגייר על מנת שיעשוני כהן גדול כדי שילבש בגדים אלו כדאיתא במסכת שבת (לא א). וכי היה כל כך שוטה שרצה להתגייר בעבור לבישת בגדים אלו, אלא ודאי ששמע קול סופרים מקרין: 'ואלה הבגדים אשר יעשו' עם פירוש כוונתם על מה הם מכפרים, וידע הגר בעצמו שהוא עבר על כל אלו בגיותו והוא צריך לכל הכפרות האלו. ונראה שזה היתה גם כוונת אחשורוש שנתלבש בבגדי כהונה[45]".

 

[1] עקידת יצחק שמות שער נא פרשת תצוה. בעניין הקשר בין החטא לבגד המכפר הפליא לדרוש ונרבה להביאו בהמשך.

[2] מסכת יומא דף ט עמוד ב.

[3] של"ה מסכת ראש השנה פרק תורה אור אות נו.

[4] ירמיהו פרק ז.

[5] תוספות מסכת זבחים דף פח עמוד ב ד"ה מכפרים.

[6] רש"י מסכת ערכין דף טז עמוד א.

[7] של"ה מסכת ראש השנה פרק תורה אור אות נו.

[8] תוספות מסכת זבחים דף פח עמוד ב ד"ה מכפרים.

[9] פירוש על התורה מאת רבי פנחס הורביץ, בעל ה'הפלאה'.  

[10] פנים יפות שמות פרק כח פסוק ו.

[11] תוספות מסכת סנהדרין דף לז עמוד ב ד"ה מיום וכן מסקנת השל"ה אות נז, ודעת הרא"ש (מובאת בשיטה מקובצת במסכת ערכין טז. אות ט) .

[12] תוספות מסכת ערכין דף טז עמוד א ד"ה הא. לפי דרך זו בגדי כהונה כפרו לחופני ופנחס ששיהו קיני יולדות. הרב קוק סבר שעוונם היה דווקא חמור יותר מגילוי עריות במידת מה, בשל הקביעות והחוקיות שבו:

"צורה כזאת גורמת חורבן יסודי, מה שחטאת מרי כפשוטה לא תוכל עשות כן, כי לא ירד ישראל עד לידי השפלה זו לעולם, לבלתי חוש את הרע והרשע המגולה, ולא יוכל ענין מכוער כפשוטו להחזיק מעמד, וע"י הערה כל דהוא היו הדברים חוזרים לאיתנם. אבל לא היה כאן חטא פרטי כלל, כ"א קלקול משטר המשבש את יסוד הבסיסי של כל עבודת הקודש בכללה "    (עין איה,   שבת ב,  פרק חמישי אות נג.).

[13] זבחים אות נד.

[14] מהרש"א חידושי אגדות מסכת זבחים דף פח עמוד ב.

[15] תוספות כאן,  ד"ה מכפרים.

[16] מסכת יומא דף עב עמוד ב.

[17] בתחילת העמוד.

[18] 'שערי היכל', סוף עמוד תשפה. ויעויין בקטע שהובא כמוטו.

[19] רש"י ד"ה ויטבלו.

[20] כלי יקר שמות פרק כח.

[21] עקידת יצחק שמות שער נא (פרשת תצוה).

[22] שמות פרק כח.

[23] שם.

[24] שם פסוק מב.

[25] קצת על דרך שדרשו  "שאלו רומיים את רבי יהושע בן חנניה: מניין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ויודע מה שעתיד להיות? אמר להו: תרווייהו מן המקרא הזה, שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שכב עם אבתיך וקם העם הזה וזנה. - ודילמא, וקם העם הזה וזנה? - אמר להו: נקוטו מיהא פלגא בידייכו, דיודע מה שעתיד להיות". :   (מסכת סנהדרין דף צ עמוד ב).

[26] עקידת יצחק שמות שער נא (פרשת תצוה).

[27] חידושי אגדות למסכת גטין, דף ז עמוד א.

[28] שמות פרק כח פסוק ו.

[29] דף על הדף  כאן.

[30] עולת ראיה  חלק א  עמוד עה.

[31] יומא פרק ז הלכה ג.

[32] קרבן העדה.

[33] שמות שער נא.

[34] "מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. ודלמא מהרהר בעבודת כוכבים הוה, וכתיב: למען תפוש את בית ישראל בלבם!" (מסכת קידושין דף לט עמוד ב)

[35] בן יהוידע על הסוגיה. שם הוא כותב פירושים קבליים נוספים על כל סוגייתנו.

[36] עקידת יצחק שמות שער נא. הרעיון מזכיר מעט פירושים שנתנו לעניין שעיר לעזאזל.

[37] דברים פרק יח פסוק ט ואילך.

[38] 'שערי היכל' עמוד תשפד על פי 'דברי טובה' לשופטים.

[39] מהרש"א חידושי אגדות מסכת זבחים דף פח עמוד ב.

[40] עקידת יצחק שמות שער נא.  

[41] שערי היכל עמוד תשפ"ד.

[42] עקידת יצחק. 

[43] יומא פרק ז הלכה ג.

[44] שהאבן טבעה במצחו, כפי שהציץ מצוי על המצח (שם).

[45] כלי יקר שמות פרק כח.