הדפסה
יהדות - גמרא

מסכת זבחים דף ע עמוד ב

/מתני'/. כל הזבחים שנתערבו בחטאות המתות או בשור הנסקל, אפילו אחת בריבוא - ימותו כולן.  

זבחים שהתערבו בשור הנסקל

thumb shutterstock 357987113  מסכת זבחים דף ע עמוד ב

הביטוי 'ימותו' שבמשנתנו נתון במחלוקת. הרמב"ם ביאר:

"יתבאר לך בפרק השני דתמורות שיש מיני חטאות מתות, כלומר שמניחין אותן עד שימותו, וידוע כי גם שור הנסקל לסקילה עומד ולכן אם אירעה תערובת ביניהם לבין שאר הזבחים ואפילו נתערב בעל חי אחד מאלו העומדים למיתה באלף קרבן הרי אלו מניחים את כולם עד שימותו כמו שיתבאר בתמורות, ולא נאמר יבטל ברוב לפי שכלל הוא בעלי חיים חשיבי ולא בטלי[1]".

סוגיה דומה קיימת במסכת סנהדרין:

משנה. רוצח שנתערב באחרים - כולן פטורין. רבי יהודה אומר: כונסין אותן לכיפה. ...

גמרא. מאן אחרים? אילימא אחרים כשרים - פשיטא! ותו: בהא לימא רבי יהודה כונסין אותן לכיפה? אמר רבי אבהו אמר שמואל: הכא ברוצח שלא נגמר דינו, שנתערב ברוצחים אחרים שנגמר דינן עסקינן, רבנן סברי: אין גומרין דינו של אדם אלא בפניו, הלכך כולן פטורין. ורבי יהודה: מיפטרינהו לגמרי - נמי לא, כיון דרוצחין נינהו. הלכך, כונסין אותן לכיפה. ריש לקיש אמר: באדם - דכולי עלמא לא פליגי דפטירי, אבל הכא - בשור שלא נגמר דינו, שנתערב בשורים אחרים שנגמר דינן קמיפלגי. רבנן סברי: כמיתת בעלים כך מיתת השור, ואין גומרין דינו של שור אלא בפניו. הלכך, כולן פטורין. ורבי יהודה סבר: כונסין אותן לכיפה .

אמר רבא...  שור שנגמר דינו שנתערב בשוורין אחרים מעלייא - סוקלין אותן, רבי יהודה אומר: כונסין אותן לכיפה[2]".

לדעת ריש לקיש מדובר במצב דומה לשלנו. לפי הרמב"ם הסוגיות מיושבות בפשטות: בסנהדרין נאמר שאין בהם מצוות סקילה, ואצלנו נאמר שבמקרה שהם קדשים מניחים להם למות. חיוב סקילה אינו דוחה לאו של 'לא תעשו כן לה' אלוקיכם'. ראיה לדבר, שאפילו בעיר הנדחת, דין קדשים הנמצאים בה הוא כניסה לכיפה[3], למרות שיש בדבר ביטול המצווה: "את כל שללה תשרוף". קל וחומר שניתן לדחות מצוות סקילה, הקיימת כאן רק בחלק מתערובת השוורים[4].

  אולם בעלי התוספות מבינים שכאן מדובר בהמתה בידיים ומשווים את פסקי הדין השונים:

"אפילו אחת בריבוא ימותו כולן - הקשה ה"ר יצחק ברבי מרדכי דבפרק הנשרפין (סנהדרין דף עט:) תנן רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין ר' יהודה אומר כונסין אותן לכיפה ומפרש בגמרא בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשורים אחרים שנגמר דינן קמיפלגי ופטרי רבנן משום דאין גומרים דינו של שור אלא בפניו והשתא הכא דרובא דהיתירא ופסידא דקדשים אמרינן ימותו כולן התם דרובא דאיסורא והדיוט לא כ"ש?[5]"

מקושייה זו עולה שבעלי התוספות הבינו בפשטות שהביטוי 'ימותו' הנאמר כאן, ביאורו המתה בידיים בסקילה[6]. אמנם, לא הכרחי לומר שמחפשים כאן דרך לקיים מצות סקילה. תמהו על קושיית התוספות שההבדל לכאורה ברור:

 " וצ"ע דהא המשנה לא איירי כלל במיתה של קיום מצות סקילה, ורק דימותו משום תערובת איסורי הנאה, וגם בסנהדרין דפטורין הוא רק ממיתה אבל אסורים בהנאה, ומאי קשיא ליה, וצ"ע[7]".

מכל מקום בתוספות מובאים   תירוצים:

 "א.ונראה לרבינו יצחק דגרסינן כמו שמצא בספר אחד ישן בשור שלא נגמר דינו שנתערב בשורים אחרים ול"ג שנגמר דינן אלא (איירי) בשורים מעליא עסקינן[8] והשיב לו ר"ת דמתניתין דקתני כולן פטורים משמע שהאחרים בני חיובא ... דריש לקיש אדרבי אבהו קאי דמשני הכא ברוצח שלא נגמר דינו שנתערב ברוצחים אחרים עסקינן ועלה קאי ר"ל ומשני באדם כ"ע לא פליגי דפטירי אלא הכא בשור שלא נגמר דינו כו' ומשמע דבההוא עניינא דאוקמה רבי אבהו באדם מוקי לה ריש לקיש בשור שנגמר דינו אבל נתערב בשורים מעליא היה אומר ר"ל ניכבשינהו דניידן וכל דפריש מרובא פריש ...

ב.ומתני' דהכא דקתני ימותו כולן בנתערב בזבחים מיירי ולגבוה וגזירה שמא יבואו י' כהנים בבת א' (לקמן דף עג:) ומסקי מן הקבוע למזבח אבל בעלמא אמרינן ניכבשינהו דניידן".  

ג.   "ועוד אומר ר"ת דשור הנסקל אינו נאסר מחיים ... אם כן דאין שור הנסקל נאסר כל זמן שהוא חי שור שלא נגמר דינו שנתערב באחרים שנגמר דינן כולן פטורין דמותרין בגיזה ועבודה ואין כאן עינוי הדין כיון דפטורין מסקילה מיהו לכשישחטו או ימותו יהו אסורין בהנאה[9]"

בחידושי הרי"ם מציע שני תירוצים אלטרנטיביים. הראשון מפלפל בדין 'כמיתת הבעלים כך מיתת השור'. כלל זה נאמר כמובן רק על שור שנגח. אם התערב שור רגיל בשוורים נסקלים, אין כל בעיה להרוג את כולם, את הרוב כנסקלים וחלק כשוורים רגילים. הבעיה מתחילה בשור ש'לא נגמר דינו', שעליו חל הכלל  'כמיתת הבעלים כך מיתת השור', וכיוון שבאדם במקרה כזה פטור, ואין דרך לגמור דינו בפניו – הכול פטורים. אולם בסוגייתנו אין כלל בעלים, שהרי שאר השוורים הם של הקדש, וניתן להרוג את כל השוורים על מנת לקיים במיועד לסקילה 'ובערת הרע מקרבך', בעוד שאין כל מניעה להרג האחרים.

"ונראה לע"ד בעזה"י: דלכאורה דדחי שם באדם כולי עלמא לא פליגי דפטור כיון שאחד זכאי שלא נגמר דינו אי אפשר לחייב כולן ופטורין, רק בשור כו' משום דאין גומרין כו' ע"ש. ולכאורה הא קיי"ל כמיתת הבעלים כך מיתת השור ובעי כ"ג ושאר דברים כחיוב דאדם. ולמה לענין התערובות יהיה חילוק נימא ג"כ כמו דלא מהני הרוב באדם ופוטרין כולם כדי שלא להרוג מי שאינו חייב כן בשור דילפינן מקרא דגם בעליו יומת דהוקש. אמנם לא קשיא מידי דהא מותר להרוג שור גם בחנם, רק לענין שור הנסקל שהב"ד ימיתוהו בתורת מחוייב מיתה ע"ז גזירת הכתוב לדונו בכ"ג וכה"ג כאדם, אבל כשנתערב שור שלא נגח כלל בשורין שנגמר דין לסקילה לא שייך כלל לומר משום כמיתת הבעלים כו' נפטור כולן דהא ממה נפשך מותר להרוג כולם בב"ד דרוב חייבין וממ"נ אם הורגין המחוייב א"כ שפיר כדין דהא נגמר דינו ואם זה השור שלא נגח א"כ אין עליו גזה"כ כלל רק ככל שור שמותרין להורגו דעל שור שלא נגח לא אמרה תורה כמיתת הבעלים כך מיתת השור כנ"ל. ולכך שפיר ודאי דחייבין כולן כיון שהרוב חייבין סקילה בב"ד כנ"ל, אבל שם שור שלא נגמר דינו... פטורין כולן כיון דאין גומרין שלא בפניו משום כמיתת הבעלים כו' מה"ט גופיה כולן פטורין כמו באדם שאם נהרג כולן נהרוג גם זה השור שהועד ולא נגמר דינו וע"ז יש גזה"כ כמיתת בעלים כך מיתת השור ושפיר כולם פטורין כמו אדם. אבל כאן במתני' שנתערב שור שנגמר דינו בקדשים שלא נגחו כלל ולא הועדו. שפיר ימותו כולן כדי שיקויים ובערת כו' שיסקל א' המחויב. דהשאר מותר לסקלן דלא שייך כלל גבייהו גזה"כ דכבעלים כך שור כו'. ומדוייק שפיר דלמה נקיט התם שור שלא נגמר כו' ולא זכאי לגמרי, ולהנ"ל א"ש[10]".  

גם בתירוצו השני הוא משתמש בהבדלי הבעלות, ומציע שבסנהדרין אין לנו זכות לגזול את בעליו של השור שלא נגמר דינו  "משא"כ כאן בקדשים כיון שאין ראוין להקרבה ממילא ימותו".

שיטת המאירי[11] היא שאין כוונת משנתנו שייסקלו מיד בהכרח, אלא שהם אסורים בהנאה וירעו כרצונם. ניתן לחכות מלסקלן, כך שאם יעמידו וולדות עם שוורים מותרים, יהיו הוולדות מותרים מטעם 'זה וזה גורם'.   אולם מסקנת המאירי[12] שהפירושים השונים למשנתנו נתונים במחלוקת האמוראים. לפי ריש לקיש אין הכוונה להרגם כפי שהתבאר, אולם לפי רבא יש להרגם בידיים.

נסכם את הדעות השונות:

 

ההלכה של ר"ל  בסנהדרין

ההלכה בזבחים

'זבחים נתערבו בשור הנסקל'

רמב"ם פהמ"ש

אין בהם מצוות סקילה.

ימותו – יכנסו לכיפה.

ריב"ם

שור שלא נגמר דינו שהתערב בשוורים רגילים - פטורים[13].

ימותו כולם בסקילה.

ר"ת 1

התערב שור שלא נגמר דינו בשוורים שנגמר דינם פטורים. כל דפריש – מרובא פריש.

ימותו. גזירה שמא יקח מן הקבוע.

ר"ת 2

השוורים מותרים בהנאה – עד שיישחטו.

ימותו - השוורים אסורים בהנאה ממילא.

חידושי הרי"ם 1

א"א להרוג בגלל שאין 'כמיתת בעלים כך מיתת השור'.

ימותו- שאין בעלים.

חידושי הרי"ם 2

יש בעלים ואין לגזלם

אין בעלים.

מאירי

ריש לקיש: השוורים פטורים

ימותו= יכנסו לכיפה.

רבא: שור שנגמר דינו שנתערב בשוורים רגילים – נסקל.

יש להרוג את כל השוורים.

 

[1] רמב"ם פירוש המשניות מסכת זבחים פרק ח משנה א.

[2]  מסכת סנהדרין דף עט עמוד ב – פ עמוד א.

[3] סנהדרין דך קיב עמוד ב ורש"י שם תחילת העמוד.

[4] 'שערי היכל' חלק ב' עמוד תריב.

[5] תוספות מסכת זבחים דף ע עמוד ב ד"ה אפילו.

[6] אמנם בספר הישר לרבינו תם (חלק השו"ת פג) נאמר לגבי המשנה בסנהדרין: "קסבר ריש לקיש לרבנן דלא אטרחוה לבי דינא להכניסם לכיפה".

[7] חידושי הגרי"ז מסכת זבחים דף ע עמוד ב.

[8] מאוד מסתבר שכך גרס גם הרמב"ם בסוגיה, שפסק: (רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק יא הלכה י)

"שור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים אחרים כולן פטורין לפי שאין גומרין דינו של שור אלא בפני השור כדין האדם".

[9] דף עא עמוד א.

[10] חידושי הרי"מ מסכת זבחים דף ע עמוד ב.

[11] בסנהדרין עט עמוד ב.

[12] שם בסוף העמוד.

[13] אבל אם התערב בשוורים שנגמר דינם – וודאי סוקלים את כולם.