הדפסה
יהדות - גמרא

מסכת זבחים דף סא עמוד ב

אמר רב הונא אמר רב: מזבח של שילה של אבנים היה, דתניא: ר"א בן יעקב אומר, מה תלמוד לומר: אבנים אבנים אבנים שלש פעמים? אחד של שילה, ואחד של נוב וגבעון, ובית עולמים. מתיב רב אחא בר אמי: אש שירדה מן השמים בימי משה - לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אלא בימי שלמה, ואש שירדה בימי שלמה - לא נסתלקה עד שבא מנשה וסילקה; ואם איתא, מעיקרא הוא דאיסתלק ליה! הוא דאמר כרבי נתן; דתניא, רבי נתן אומר: מזבח של שילה של נחושת היה חלול ומלא אבנים. ר"נ בר יצחק אמר: מאי לא נסתלקה? לא נסתלקה לבטלה. מאי היא? רבנן אמרי: שביבא הוה משדרא. רב פפא אמר: אושפיזא הוה נקט וזימנין הכא וזימנין הכא. תנן התם: וכשעלו בני הגולה, הוסיפו עליו ד' אמות מן הדרום וד' אמות מן המערב כמין גמא. מאי טעמא? אמר רב יוסף: משום דלא ספק. אמר ליה אביי, השתא מקדש ראשון דכתיב ביה: יהודה וישראל רבים כחול אשר על (שפת) הים ספק, מקדש שני דכתיב ביה: כל הקהל כאחד ארבע רבוא לא ספק? א"ל: התם אש של שמים מסייעתן, הכא אין אש של שמים מסייעתן.  

thumb shutterstock 357987113  מסכת זבחים דף סא עמוד ב

כי אתא רבין אמר ר"ש בן פזי משום בר קפרא: שיתין הוסיפו. מעיקרא סבור: מזבח אדמה - שהוא אטום באדמה; ולבסוף סבור: שתיה כאכילה, ומאי מזבח אדמה? שהוא מחובר באדמה...

  • הפסוקים

 (כא) מִזְבַּ֣ח אֲדָמָה֘ תַּעֲשֶׂה־לִּי֒ וְזָבַחְתָּ֣ עָלָ֗יו אֶת־עֹלֹתֶ֙יךָ֙ וְאֶת־שְׁלָמֶ֔יךָ אֶת־צֹֽאנְךָ֖ וְאֶת־בְּקָרֶ֑ךָ בְּכָל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אַזְכִּ֣יר אֶת־שְׁמִ֔י אָב֥וֹא אֵלֶ֖יךָ וּבֵרַכְתִּֽיךָ:

(כב) וְאִם־מִזְבַּ֤ח אֲבָנִים֙ תַּֽעֲשֶׂה־לִּ֔י לֹֽא־תִבְנֶ֥ה אֶתְהֶ֖ן גָּזִ֑ית כִּ֧י חַרְבְּךָ֛ הֵנַ֥פְתָּ עָלֶ֖יהָ וַתְּחַֽלְלֶֽהָ[1]:

 (ה) וּמִזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֗שֶׁת אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ בְּצַלְאֵל֙ בֶּן־אוּרִ֣י בֶן־ח֔וּר שָׂ֕ם לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן ה' וַיִּדְרְשֵׁ֥הוּ שְׁלֹמֹ֖ה וְהַקָּֽהָל:(ו) וַיַּעַל֩ שְׁלֹמֹ֨ה שָׁ֜ם עַל־מִזְבַּ֤ח הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ לִפְנֵ֣י ה' אֲשֶׁ֖ר לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַיַּ֧עַל עָלָ֛יו עֹל֖וֹת אָֽלֶף[2]:

 (א) וַיַּ֛עַשׂ אֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים חָמֵשׁ֩ אַמּ֨וֹת אָרְכּ֜וֹ וְחָֽמֵשׁ־אַמּ֤וֹת רָחְבּוֹ֙ רָב֔וּעַ וְשָׁלֹ֥שׁ אַמּ֖וֹת קֹמָתֽוֹ: (ב) וַיַּ֣עַשׂ קַרְנֹתָ֗יו עַ֚ל אַרְבַּ֣ע פִּנֹּתָ֔יו מִמֶּ֖נּוּ הָי֣וּ קַרְנֹתָ֑יו וַיְצַ֥ף אֹת֖וֹ נְחֹֽשֶׁת[3]:

 (סד) בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא קִדַּ֨שׁ הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־תּ֣וֹךְ הֶחָצֵ֗ר אֲשֶׁר֙ לִפְנֵ֣י בֵית־ה' כִּי־עָ֣שָׂה שָׁ֗ם אֶת־הָֽעֹלָה֙ וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֣י הַשְּׁלָמִ֑ים כִּֽי־מִזְבַּ֤ח הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵ֣י ה' קָטֹ֗ן מֵֽהָכִיל֙ אֶת־הָעֹלָ֣ה וְאֶת־הַמִּנְחָ֔ה וְאֵ֖ת חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים[4]:

 (א) וַיַּ֨עַשׂ מִזְבַּ֣ח נְחֹ֔שֶׁת עֶשְׂרִ֤ים אַמָּה֙ אָרְכּ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֥ים אַמָּ֖ה רָחְבּ֑וֹ וְעֶ֥שֶׂר אַמּ֖וֹת קוֹמָתֽוֹ[5]:

 (ב) וַיָּקָם֩ יֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וְאֶחָ֣יו הַכֹּהֲנִ֗ים וּזְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ וְאֶחָ֔יו וַיִּבְנ֕וּ אֶת־מִזְבַּ֖ח אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְהַעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עֹל֔וֹת כַּכָּת֕וּב בְּתוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֥ה אִישׁ־הָאֱלֹהִֽים[6]:

 

 

 

 

  • מסקנת הסוגיה

לדעת רב הונא בשם רבי אליעזר בן יעקב המזבחות בשילה, בנוב וגבעון, ובבית המקדש היו אבן. הגמרא מקשה עליו מדברי תנא הסובר שהאש עברה ממזבח הנחושת רק לבית המקדש. מתרצת הגמרא: 'הוא דאמר כרבי נתן'. יש להבין מה הייתה הקושיה לכתחילה, הרי רבי אליעזר בן יעקב הוא תנא בפני עצמו, ומדוע לא מספיקה דעתו כמקור לרב הונא[7]. על כך משיב רש"י:

"רב הונא דאמר כרבי נתן והא דלא אמרי' הוא דאמר כר"א בן יעקב משום דר' נתן הוא דשמעי' ליה בהדיא מעשה היה כך אבל מדר"א בן יעקב לא שמעינן אלא דהוכשר בשל אבנים[8]".

כלומר: רבי אליעזר בן יעקב אמר רק שמזבח אבנים אפשרי, ורב הונא הוסיף שכך היה בפועל. על כן קשה עליו מן הברייתא, והתירוץ הוא שזו אכן מחלוקת תנאים, ורב הונא צועד בעקבות רבי נתן. ההבנה בדברי רב הונא השתנתה, וכוונתו הייתה שהמזבח בשילה היה מנחושת ומלא אבנים "ולדעתו האש נסתלקה מהמזבח של משה, ומזבח הנחושת בשילה היה מזבח אחר[9]". רש"י פירש כן, בגלל הניסוח: 'הוא דאמר', המציין בדרך כלל הליכה של אמורא בעקבות תנא במחלוקת תנאים[10].

אולם בשפת אמת[11] הציע שהכוונה היא ליישב גם את הברייתא. מזבח שילה היה של אבן, אבל גם מנחושת ועל כך דברה הברייתא.

כאלטרנטיבה מציע רב נחמן בר יצחק שגם הברייתא התכוונה רק שהאש לא הסתלקה לגמרי. מזבח הנחושת היה משמש לפרקים עד הקמת בית המקדש, ואף מתואר בפסוק ששלמה השתמש בו[12]. לפי זה המזבחות היו אכן כולם עשויים מאבנים לכל דעות התנאים.

הצעה נוספת היא שהזיהוי כרבי נתן ניתן דווקא לברייתא ממנה הקשו. המסר הוא שזו רק דעת רבי נתן, ואין להקשות ממנה לרב הונא. לפי זה רב הונא סובר גם למסקנה שמזבח שילה היה רק מאבנים[13].

יוצא שלפי רבי נתן הייתה חובה לעשות בשילה מזבח אבנים, אך גם מזבח נחושת מלא אבנים כשר. לדעת רש"י ברייתא חולקת על כך ואין כל חיוב לבנות מזבח אבנים. לפי פירוש ה'שפת אמת' דברי רבי נתן מוסכמים, ולפי בעל 'תורת הקדש' חובה לעשות מזבח של אבן ומחלוקת היא האם מזבח נחושת מלא אבנים גם יסכון. 

טבלה מסכמת

רב הונא בשם רב

ברייתא

רב נתן

רש"י

צריך מזבח אבנים. כוונתו לדברי רבי נתן

היה מזבח נחושת שהמשיך מהמשכן

בשילה היה מזבח חדש, נחושת מלא אבנים.

שפת אמת

מוסכם שבשילה היה מזבח נחושת שהמשיך מהמשכן אולם היה מלא אבנים[14].

תורת הקדש

המזבח בשילה היה רק מאבנים

היה מזבח נחושת שהמשיך מהמשכן, ובשילה היה מלא אבנים.

רב נחמן בר יצחק בגמרא

המזבח בשילה היה רק מאבנים

היה מזבח נחושת שהמשיך מהמשכן, ובשילה היה בנוסף לכך מזבח אבנים.

בהסבר דעת רב נחמן בר יצחק שתי הצעות בגמרא. לרבנן הקריבו בשילה רק על מזבח האבנים, ואש הגיעה אליו ממזבח הנחושת, ולרב פפא האש הייתה ניידת. ניתן להבין גם דעה זו כך שהקריבו רק על מזבח האבנים, ומדי פעם הצטרפה אליו אש מן השמים שהגיעה ממזבח הנחושת. פירוש נועז יותר[15] מציע שהקריבו בכל עת על המזבח אשר בו שכנה האש. לפי זה לא הייתה חובה בשילה להקטיר על מזבח אבנים, אלא שיהיה מזבח אבנים בעת ההקטרה. מכל מקום, היה אסור להשתמש בשני המזבחות בו זמנית, בשל המקורות הבאים:

"הֲלֹא־הוּא֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ הֵסִ֥יר אֶת־בָּמֹתָ֖יו וְאֶת־מִזְבְּחֹתָ֑יו וַיֹּ֨אמֶר לִֽיהוּדָ֤ה וְלִֽירוּשָׁלִַ֙ם֙ לֵאמֹ֔ר לִפְנֵ֨י מִזְבֵּ֧חַ אֶחָ֛ד תִּֽשְׁתַּחֲו֖וּ וְעָלָ֥יו תַּקְטִֽירוּ[16]". ודברי משה לעדת קורח על פי המדרש: "אנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת ומשפט אחד ומזבח אחד[17]".

  • מדרש ההלכה

במדרש הלכה נאמר: "ואם מזבח אבנים תעשה לי. רבי ישמעאל אומר, כל אם ואם שבתורה רשות, חוץ משלשה... ואם מזבח אבנים תעשה לי, חובה, אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות, תלמוד לומר (דברים/ כז ו) אבנים שלמות תבנה, רשות; אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה, ת"ל מזבח אבנים תעשה לי, רשות ולא חובה; ומה ת"ל ואם מזבח אבנים, אלא רצה לעשות של אבנים, יעשה, של לבנים, יעשה; והרי דברים קל וחומר לשאר כל הכלים, ומה אם מזבח החמור, אם רצה לשנות ישנה, קל וחומר לשאר כל הכלים[18]".

לפי הגרסה שלפנינו המסקנה היא שחובה לבנות מזבח אבנים. אולם קיימות במדרש זה גרסאות רבות. לפי חלקן מופיעות בברייתא שתי דעות חולקות, ולפי השנייה מותר לעשות מזבח אדמה[19].

כך כתב במפורש האברבנאל:

"אם מזבח אבנים תעשה לי הוא רשות רוצה לומר אם לא תרצה לעשות מזבח אדמה אלא מזבח אבנים לא תבנה אתהן גזית כי לא חייבה תורה שיבנו מזבח אבנים אלא שיבנו מזבח הרשות והרשות ביד' לבנותו מאדמה[20]". נראה שגרס בברייתא 'אדמה' ולא" 'לבנים'[21]".

בפסוקים שהבאנו מפורש ששלמה השתמש במזבח נחושת ואף עשה כזה. יש מי שנקט דרך דומה לזו  של רבי נתן לגבי מזבח שילה ליישב גם זאת:

"והנה קרא אותו מזבח הנחשת לפי שהיה מצופה נחשת אבל תחתיו היה של אבנים שלמות כמו שנזכר בתורה אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אלהיך[22]".

"ונמצא מכל הנ"ל שישנן חמש צורות במזבח: א. מזבח אדמה ממש שבנה משה רבינו עליו השלום, אחר מעמד הר סיני... ב. מזבח נחושת עם אדמה בפנים[23]. ג.מזבח נחושת עם אבנים בפנים. ד.בניין אבנים, ומחופה בחוץ נחושת[24]

  • המזבח במקדש לפי הפוסקים

כתב הרמב"ם:

"פשטיה דקרא הנה הוא מדבר בשעת היתר הבמות שהיה מותר לנו בזמן ההוא שנעשה מזבח אדמה בכל מקום ונקריב בו. וכבר אמרו עליהם השלום כי ענין זה הוא שצוה לבנות מזבח שיהי' מחובר בארץ ושלא יהי' נעתק ומטלטל כמו שהיה במדבר. והוא אמרם במכילתא דר' ישמעאל בפירוש זה הפסוק כשתכנס לארץ עשה לי מזבח המחובר באדמה. וכאשר היה הדבר כן הנה זה הציווי נוהג לדורות והוא מחלקי המקדש רוצה לומר שיבנה מזבח מאבנים בהכרח[25]".

"אין לנו מקור בתורה להבדיל בין שילה לבית עולמים, ןלפי השיטה שבשילה 'מזבח אבנים' התקיים במזבח נחושת מלא אבנים – גם במקדש ניתן לעשות כך. מכל מקום נראה שתירוץ רב נחמן בר יצחק הוא מסקנת הסוגיה, ולפיכך הכרעת ההלכה היא שחובה לעשות מזבח עשוי אבנים בלבד... על פי דברי רב פפא אין מניעה לעשות מזבח נחושת לצד מזבח האבנים, ולהקטיר גם עליו[26]".

הנצי"ב סבור שמאחר שהלימוד נובע משלוש פעמים בהן כתובה המילה 'אבנים', ובפעם השלישית הרומזת לבית המקדש נאמר : 'אבנים שלימות',  "אבנים שלמות בלא פגימה לא שייך אלא בבית עולמים, שהיה כל המזבח של אבנים לחוד[27]". "ועניינו של הדין הוא שהאבנים תהיינה יפות, והדבר נצרך רק במזבח שאינו מחופה נחושת, ואבניו נראות[28]".

במשנה תורה ביאר הרמב"ם אחרת את עניין ה'אדמה'. "המזבח אין עושין אותו אלא בנין אבנים (גזית) וזה שנאמר בתורה מזבח אדמה תעשה לי שיהיה מחובר באדמה שלא יבנוהו לא על גבי כיפין ולא על גבי מחילות, וזה שנאמר ואם מזבח אבנים מפי השמועה למדו שאינו רשות אלא חובה[29]. שני הפירושים לעניין ה'אדמה', הן שתי הלישנות בסיום סוגייתנו. האחת פירוש של בית ראשון, והשניה מבית שני:  

"מעיקרא סבור: מזבח אדמה - שהוא אטום באדמה; ולבסוף סבור: שתיה כאכילה, ומאי מזבח אדמה? שהוא מחובר באדמה, שלא יבננו לא ע"ג כיפים".

תמה בשפת אמת, שלפי זה בכל ימי בית ראשון לא הבינו נכון את הדרישה: 'מזבח אדמה', והנסכים שתתו לרצפה לצד המזבח. לדעתו לא מדובר על טעות, אלא על שוני מובנה מימי בית ראשון לשני: "ואפשר לומר כיון דאש שלמעלה אוכל לחין כמו יבשין הוי שפיר שתיה כאכילה דהאש בלע היין ואף על גב דהניסוך לא היה על האש ממש י"ל דאש שלמעלה אוכל גם מרחוק כעין דאמרינן בסמוך שביבי הוי משדרי אבל במקדש שני דסיוע לא הוי מסייע האש לכן לא היה מתקיים שתיה כאכילה והוצרכו להרחיב המזבח[30]".

  

 

[1] שמות פרק כ.

[2] דברי הימים ב פרק א דברי הימים ב פרק א.

[3] שמות פרק לח.

[4] מלכים א פרק ח.

[5] דברי הימים ב פרק ד.

[6] עזרא פרק ג.

[7] ב'מרומי שדה' מוכיח מכאן לשלול את הגרסה: 'תניא נמי הכי' לפני דברי ראב"י, שאז אין מקום להקשות מברייתא. המלבי"ם (שמות פרק כ כב) טוען לחלק בן דברי רב לדברי רבי אליעזר בן יעקב.

"ולדעתי ר' נתן שאמר שם של שילה של אבנים היה ס"ל ג"כ שלא כראב"י כי רק של שילה היה של אבנים מצד שרשות בידם לעשות של אבנים, לא של נוב וגבעון, ולכן אמר שם על רב הוא דאמר כר' נתן שנתקשה רש"י בזה". על כך הקשו: "והנה התוס' לעיל שם הביאו מהפסוק בדברי הימים ששלמה הקריב אלף עולות על מזבח הנחשת שעשה בצלאל, וזה היה בימי גבעון, ועל כרחנו לומר או כפירוש רש"י שר"א בן יעקב לאו חובה קאמר, או כהשפת אמת שהיה שם מזבח של משה ומלאוהו באבנים, אבל לפי פירוש המלבי"ם שלר"א ב"י הוא חובה, ולא היה בנוב וגבעון מזבח שעשה בצלאל, יקשה לכאורה".  (הערות זבחים דף סא עמוד ב הערה  50)

[8] רש"י  ד"ה  הוא דאמר.

[9] שערי היכל' עמוד תצג בשם 'חוק נתן'.

[10] שפת אמת תחילת דף סא עמוד ב.

[11] שם.

[12] תוספות דף נט עמוד ב ד"ה והלא.

[13] 'שערי היכל' עמוד תצג בשם 'תורת הקודש'.

[14] לפי שיטה מקובצת כאן אות ו, כבר במשכן המזבח היה חלול ומלא אבנים.

[15] 'שערי שמים' בשם 'רנת יצחק' לבמדבר פרק טז פסוק ו)

[16] דברי הימים ב פרק לב פסוק יב. אמנם תוקפו של מקור זה מוטל בספק, בהיותו ציטוט של עבדי סנחריב.

[17] במדבר רבה פרשת קרח פרשה יח

[18] מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה יא.

[19] תורה שלמה, יתרו כרך טז אות תקמו.

[20] אברבנאל שמות פרק כ לקראת הסוף.

[21] תורה שלמה, יתרו כרך טז מילואים עמוד 272.

[22] רלב"ג מלכים א פרק ח פסוק סד..

[23] מכילתא ביתרו.

[24] תורה שלמה, יתרו כרך טז מילואים עמוד 272.

[25]ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה כ.

[26] 'שערי היכל' עמודים תצג- תצד.

[27] מרומי שדה מסכת זבחים דף סא עמוד ב.

[28] 'שערי היכל' עמוד תצג סוף הערה 12.

[29] רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק א הלכה יג.

[30]שפת אמת סוף זבחים דף סא עמוד ב.