הדפסה
יהדות - גמרא

מסכת זבחים דף נו עמוד ב

thumb shutterstock 357987113  מסכת זבחים דף נו עמוד ב

הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות

  מסכת זבחים דף נז עמוד ב

הפסח אינו נאכל. מאן תנא? אמר רב יוסף: רבי אלעזר בן עזריה היא; דתניא, רבי אלעזר [בן עזריה] אומר: נאמר כאן בלילה [הזה] ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה, מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות. א"ל ר"ע, והלא כבר נאמר: ואכלתם אותו בחפזון, עד שעת חפזון! א"כ, מה ת"ל בלילה הזה? שיכול יהא ככל הקדשים הנאכלים ביום? ת"ל: בלילה, בלילה יהא נאכל ואינו נאכל ביום. א"ל אביי: וממאי דרבי אלעזר ב"ע ודאורייתא? דלמא דרבנן, ולהרחיק מן העבירה! א"כ, מאי אלא עד חצות? [אלא] כי התם, מה התם דאורייתא, אף כאן נמי דאורייתא.

סוף זמן אכילת קרבן פסח ומצה

  • הסבר המשנה

משנתנו מתירה אכילת קרבן פסח עד חצות בלבד. הגמרא מציעה שתי אפשרויות לזיהוי דעה זו. הראשונה – וזו שנשארת למסקנה – היא שמדובר בשיטת רבי אלעזר בן עזריה, הסבור שמדין תורה יש לאכול קרבן פסח עד חצות.  אפשרות שניה היא הצעתו של אביי, שמדובר בשיטת 'רבנן', כלומר, רבי עקיבא, הסובר שזמן האכילה הוא עד הבוקר. רבנן גזרו לאכול טרם חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה.

הצעה זו נדחית, אולם רק כהסבר למשנתנו. יתכן שכהסבר לשיטת רבי עקיבא, ההצעה בעינה עומדת.

ב. סוגיות מקבילות

1."הא - רבי אלעזר בן עזריה, הא - רבי עקיבא. דתניא: ואכלו את הבשר בלילה הזה, רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה - מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות[1]. אמר ליה רבי עקיבא: והלא כבר נאמר בחפזון - עד שעת חפזון! אם כן מה תלמוד לומר בלילה - יכול יהא נאכל כקדשים ביום, תלמוד לומר: בלילה, בלילה הוא נאכל, ולא ביום....והני תנאי כהני תנאי, דתניא: שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים. רבי אליעזר אומר: בערב אתה זובח, וכבוא השמש אתה אוכל, ומועד צאתך ממצרים אתה שורף; רבי יהושע אומר: בערב אתה זובח, כבוא השמש אתה אוכל, ועד מתי אתה אוכל והולך - עד מועד צאתך ממצרים. אמר רבי אבא: הכל מודים, כשנגאלו ישראל ממצרים - לא נגאלו אלא בערב, שנאמר הוציאך ה' אלהיך ממצרים לילה, וכשיצאו - לא יצאו אלא ביום, שנאמר ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה. על מה נחלקו - על שעת חפזון; רבי אלעזר בן עזריה סבר: מאי חפזון - חפזון דמצרים, ורבי עקיבא סבר: מאי חפזון - חפזון דישראל[2]".

  1. 2.

"הפסח אחר חצות מטמא את הידים וכו'. אלמא: מחצות הוה ליה נותר. מאן תנא? אמר רב יוסף: רבי אלעזר בן עזריה הוא. דתניא: ואכלו את הבשר בלילה הזה, רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן בלילה הזה ונאמר להלן ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה מה להלן עד חצות - אף כאן עד חצות. - אמר לו רבי עקיבא: והלא נאמר חפזון - עד שעת חפזון... אמר רבא: אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לרבי אלעזר בן עזריה - לא יצא ידי חובתו[3]".

  1. 3. זה הכלל: דבר שמצותו ביום - כשר כל היום. דבר שמצותו בלילה - כשר כל הלילה...

"לאתויי מאי? - לאתויי אכילת פסחים, ודלא כרבי אלעזר בן עזריה[4]".

  • ההלכה במחלוקת התנאים

כתבו בעלי התוספות שיש לפסוק כדעת רבי אלעזר בן עזריה מכוח ריבוי המשניות הסוברות כמותו.

 "ויש לדקדק דהלכה כר' אלעזר בן עזריה דסתם לן תנא כוותיה במתני' ובערבי פסחים (פסחים קכ:) ובפ"ק דברכות (דף ט.) וצריך ליזהר אמצה משום דקאמר רבא בסוף ערבי פסחים אכל מצה אחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו[5]".  אמנם במסכת מגילה סתמה משנה כרבי עקיבא, אך היא מיעוט[6].  על טיעון זה השיבו[7] שתלמוד ערוך הוא שלא מספר המשניות קובע:   "התם תרי סתמי, הכא תלתא סתמי. מכדי הא סתמא והא סתמא, מה לי חד סתם, מה לי תרי סתם, מה לי תלתא[8]!". האור זרוע[9] סובר שיש לפסוק כראב"ע, כיוון שהמשניות בפסחים ובזבחים , שבהן מופיע עיקר הנושא, הן כמותו.

לעומת זאת ישנם מספר נימוקים לפסוק כשיטת רבי עקיבא:

  • יתכן שדווקא המשנה במגילה מכריעה, שהיא ליקוט הלכות[10].
  • הלכה ברבי עקיבא מחברו[11].
  • הדגשת רבא בפסחים: "אכל מצה בזמן הזה אחר חצות, לרבי אלעזר בן עזריה[12] - לא יצא ידי חובתו". ולא סתם דבריו להלכה[13].
  • הסוגיה בברכות הקבילה את המחלוקת למחלוקת אחרת "כהני תנאי", ונמצא שרבי יהושע סובר כרבי עקיבא, ורבי אליעזר כראב"ע. הלכה כרבי יהושע כנגד רבי אליעזר[14].
  • שיטת רבי אלעזר בן עזריה בבשר הפסח לאחר חצות

בעלי התוספות תוהים על היחס שבין דברי ראב"ע לבין פשט הפסוקים:

"וא"ת היכי מצי למימר רבי אלעזר בן עזריה עד חצות והכתיב לא תותירו ממנו עד בקר (שמות יב) דמשמע עד בקר מיהא מצי לאכלו. ויש לומר דמצי למימר דהכי קאמר לא תעשו דבר שיבא לידי נותר עד הבקר. שאם לא יהא נאכל עד חצות לא תוכל לאוכלו ולא לשורפו בלילה כדקא אמרינן ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה ואם כן ישאר עד הבקר[15]".

יש לדון מהו מעמדו של הבשר מחצות ועד בוקר. האם הוא כבר בגדר נותר? נראה שמקורות סותרים בדבר:

"ואמר הגר"ח ז"ל ליישב קושית התוס', דגם לראב"ע דס"ל עד חצות אין זה דין בקרבן עצמו, דמצד הקרבן זמנו יום ולילה, וזמן חצות שנתנה תורה הוא דין במצות אכילת הקרבן פסח כמו דאמרינן דאינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא צלי, דודאי אין זה דין בקרבן עצמו דמצד הקרבן זמנו יום ולילה אלא דהוי דין בקיום מצות אכילת הפסח, וראיה דלא מצינו בשום מקום למ"ד דמותר הפסח דינו כפסח לענין שאינו נאכל אלא ליום ולילה, שלא יהא נאכל אלא עד חצות, ובתו"כ פ' ויקרא (דבורא דנדבה פרש' יד פי"ח) אי' דנאכל ליום ולילה כתחילת הקדש, והיינו דגם מותר הפסח יש לו דין קרבן פסח, ודין קרבן פסח להאכל ליום ולילה גם לראב"ע...[16]  

ולפי"ז גם לראב"ע לא יהיה נותר עד הבוקר אף על פי שאסור באכילה ... וראיה לזה מתוספתא פסחים (פ"ה ה"י) פסח אין נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואין חייבין עליו משום נותר ואין מחשבה פוסלת בו משום פיגול עד שיעלה עמוד השחר ע"כ. ומשמע דהתוספתא אזלא אליבא דראב"ע מדקאמר "אלא עד" כדדייק הכא בגמ', ומסיים דל"ה נותר עד הבוקר, הרי לנו ראיה מפורשת כמש"כ דגם לראב"ע לא הוי נותר עד הבוקר...  

אך בסוף ימיו חזר בו הגר"ח ואמר דמפסחים דף קכ ע"ב מוכח איפכא, דאיתא שם אהא דתנן הפסח אחר חצות מטמא את הידים, אלמא מחצות הו"ל נותר, מאן תנא אמר רב יוסף ראב"ע הוא וכו', הרי דהגמ' קרי ליה מחצות נותר אליבא דראב"ע וחזינן דלא כמו שנתבאר. וכן יש להקשות על דברי הגר"ח מדברי הגמ' בפסחים דף עא ע"א...והרי זבח פסח לראב"ע דבשר איפסיל ליה מחצות ואימורין עד צפרא וכו', ומוכח דמה דבשר הפסח נפסל מחצות הוא דין בעצם הקרבן שאינו עוד זמן הקרבן, ולא רק משום מצות אכילת פסחים, דאי הוי רק דין במצות אכילת פסחים לא שייך ללמוד מזה לגבי שאר קרבנות. ולפי"ז התוספתא צ"ע[17]".  

קושיית הגר"ח מפסחים קשה גם על רש"י, שפירש:

"בערב - לזמן שחיטה, כבא השמש - התחלת זמן אכילה, מועד צאתך - זמן שריפה, כלומר: בבקר הוא נעשה נותר[18] ".  אין מנוס מלבאר, שלדעת רש"י  כוונת הגמרא בביטוי 'נותר', היא גדר דרבנן, שגזרו שיטמא את הידיים כנותר[19].

באור שמח הרחיק לכת עוד יותר מן הדרך הראשונה שהביא הגרי"ז: לא זו בלבד שאחרי חצות אין זה נותר, אלא שמצווה לאכלו. אמנם לא יצא ידי חובת אכילת קרבן פסח, אבל עדיין אוכל הוא קדשים!

"אינו נאכל בדין תורת פסח רק עד חצות, אבל אחר חצות נאכל עד הבוקר, אבל לא בתורת פסח, שעיקרו אינו אלא לאכילה, רק כמו תודה ושלמים וכי"ב, ואם נאכל אחר חצות בטל מצות אכילת פסח, והוי כשאר קרבן הנאכל, שאין מצוה בבעלים דוקא, אלא שיאכל מי שהוא מבני החבורה[20]".

שיטת רבי עקיבא

ספק דומה קיים גם לגבי שיטת רבי עקיבא: האם לאחר חצות מותר לאכול קרבן פסח או שאסור מדרבנן?

השאלה זהה לזו אשר בה פתחנו: האם דברי אביי כאן, ששייך איסור מדרבנן מחצות לדברי 'רבנן' , נדחו רק כהסבר למשנה, או בכלל. הנודע ביהודה סבור כפשט המשנה במגילה ש"לא עשו באכילת פסחים שום סיג, ולר' עקיבא אפילו מדרבנן היא נאכל כל הלילה[21]" והטעם:

"אכילת פסחים סובר רש"י[22] לפי שזמן אכילתו קצר מאוד שהרי אינו נאכל אפילו ביום זבחו עד הלילה ממש, אם יגזרו גם בלילה מחצות ולמעלה יומעט זמנו מאוד, לכך לא גזרו בו[23]".

טעמים נוספים שלא לגזור בפסח:  "הוא נאכל בחבורה ובזמן אחד עם כלל ישראל... יש עניין להאריך בסיפור יציאת מצרים... מפורש בתורה להבנת רבי עקיבא שהאכילה כל הלילה[24]".

אולם השולחן ערוך[25] פוסק שאפילו אפיקומן[26] יש 'להיזהר' לאכול לפני חצות. הגאון מנמק:

"אף לר"ע מ"מ לכתחילה אסור כמ"ש בזבחים נ"ז ב'[27]".

סיכום הדעות:

בשר פסח אחר חצות

גרי"ז בשם הגר"ח 2

גרי"ז בשם הגר"ח 1

אור שמח

רבי אלעזר בן עזריה

נותר גמור (ולרש"י: מדרבנן).

אסור באכילה אך איננו נותר.

מותר באכילה כקדשים אך לא כפסח.

 

אור זרוע

שו"ע וגר"א

רבי עקיבא

מותר לכתחילה.

אסור מדרבנן.

 

 

 

 

מצה

לגבי מצה הרמב"ם פוסק:

"מצות עשה מן התורה לאכול מצה בליל חמשה עשר ... ולא תלה אכילה זו בקרבן הפסח אלא זו מצוה בפני עצמה ומצותה כל הלילה[28]". כאמור, השולחן ערוך חולק, ובביאור מחלוקתם הציע הנצי"ב שהיא תלויה בהשוואה לקדשים:

  "ונראה דתליא במחלוקת. דלשי' התוס' בפסחים דף ק"כ ב' דמחלוקת ר"ג וחכמים לענין קריאת שמע הוא לכתחילה, וכן באכילת קדשים לאחר חצות שרי בדיעבד, א"כ אפשר לדמות מצה לפסח אפילו לר"ג דקיי"ל כוותיה בקר"ש, שאני מצה משום דדמי לפסח. אבל לשיטת רש"י והרמב"ם דפליגי לענין דיעבד, ואכילת קדשים לאחר חצות אסור בדיעבד. וא"כ אי אפשר לגזור במצה ג"כ ולגזור אטו מ"ע, ולמונעו ממצות עשה ודאית, ... ושרי לכתחילה ג"כ[29]".

 

[1] בשפת אמת בסוגייתנו תהה: לראב"ע היה צריך להתיר רק מחצות, שהרי רק אז הוכה כל בכור במצרים!

[2] מסכת ברכות דף ט עמוד א.

[3] מסכת פסחים דף קכ עמוד ב.

[4] משנה מסכת מגילה דף כ עמוד ב – גמרא דף כא עמוד א.

[5] תוספות מסכת זבחים דף נז עמוד ב ד"ה ואיבעית אימא.

[6] תוספות מסכת מגילה דף כא עמוד א ד"ה לאתויי.

[7] בין השאר רשב"א (ברכות דף ט עמוד א ד"ה ורמינהו). דעתו להלכה היא להחמיר מספק.

[8] מסכת יבמות דף קא עמוד ב.

[9] הלכות פסחים אות רלא.

[10] רי"ץ גיאת לפסחים דף צז. הרא"ש בברכות דחה זאת. הדיון מפורט בבירור הלכה לפסחים עמוד רעה.

[11] עירובין דף מו עמוד ב.

[12] אמנם באור זרוע דוחה ראיה זו ומדגים שיש אומר הלכה 'לדעת פלוני' וסובר כמותו.

[13] ר"ן (על הרי"ף פסחים דף כז עמוד ב ד"ה גרסינן). גם הוא מסיק שאין להקל.

[14] תוספות ר"י החסיד לברכות.

[15] תוספות מסכת ברכות דף ט עמוד א ד"ה ר' אלעזר בן עזריה.

[16]  בן עזאי שם סבור שמותר פסח נאכל צלי, אולם אין הוא סבור כראב"ע וממילא אין דין חצות.

[17] חידושי הגרי"ז מסכת זבחים דף נז עמוד ב, (רשימות תלמידים).

[18] רש"י מסכת ברכות דף ט עמוד א ד"ה שם תזבח.

[19] בירור הלכה לפסחים קכ עמוד ב ציון ג בשם קרן אורה בסוגייתנו, ולא זכיתי למוצאו.

[20] אור שמח הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה א.

[21] צל"ח מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה עוד נלענ"ד.

[22] בשיטת רש"י מבוכה, שבפסחים דף צג עמוד ב כתב בפירוש שר"ע גוזר מחצות.

[23] בצל"ח שם ד"ה ונראה.

[24] שערי היכל עמוד שנז.

[25] שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעז סעיף א. ומ"מ בדיעבד יאכל אחר חצות, בגלל הגמרא במגילה (עטרת צבי שם אות ב).

[26] כיון שהוא צמוד לפסח. וכל שכן כזית הראשון של מצה – משנה ברורה ס"ק ו. לגבי הלל הרמ"א כתב שגם בזה יש להזהר לסיים קודם חצות, וזה שלא כתוספות במגילה: ( כא עמוד א) שכתבו:

"בהלל של אחר אפיקומן אין להחמיר כל כך שהרי מדרבנן הוא". וכבר תמה על הרמ"א בערוך השולחן (תעז סעיף ד). אמנם מצאתי לו חבר ברשב"א (ברכות דף ט עמוד א ד"ה ורמינהו) ובר"ן (על הרי"ף פסחים דף כז עמוד ב ד"ה גרסינן). שהחמירו בהלל בשם תוספות, אך טעם לדבר לא נתנו.

[27] ביאור הגר"א אורח חיים סימן תעז אות ה.

[28] רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה א.

[29] מרומי שדה מסכת זבחים דף נז עמוד ב דלמא דרבנן ולהרחיק מן העבירה.