הדפסה
יהדות - גמרא

מסכת זבחים דף כד עמוד ב

  מסכת זבחים דף כד עמוד ב

shutterstock 357987113  מסכת זבחים דף כד עמוד ב

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר אצבע וכהונה - אינה אלא ימין. קא סלקא דעתין תרתי בעינן, כדכתיב: ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו, ויליף ממצורע, דכתי' וטבל הכהן את אצבעו הימנית. והרי קמיצה דלא כתיב בה אלא כהונה, ותנן: קמץ בשמאל - פסול! אלא אמר רבא: או אצבע או כהונה. א"ל אביי: הרי הולכת אברים לכבש דכתיב בהו כהונה, דכתיב: והקריב הכהן את הכל [והקטיר] המזבחה, ואמר מר: זו הולכת אברים לכבש, ותנן: הרגל של ימין בשמאלו ובית עורה לחוץ! [כי אמרינן] או אצבע או כהונה - בדבר המעכב כפרה, דומיא דמצורע. והרי קבלה דכתב בהו כהונה, ודבר המעכב בכפרה הוא, ותנן: קבל בשמאל - פסול, ור"ש מכשיר! ר"ש תרתי בעי. מי בעי ר"ש תרתי? והתניא, רבי שמעון אומר: כל מקום שנאמר יד - אינו אלא ימין, אצבע - אינו אלא ימין! אצבע לא בעיא כהונה, כהונה בעיא אצבע. ואלא כהן למה לי? בכיהונן. והרי זריקה דלא כתב בהו אלא כהונה, ותנן: זרק בשמאל - פסול, ולא פליג רבי שמעון! אמר אביי: פליג בברייתא, דתניא: קיבל בשמאל - פסול, ורבי שמעון מכשיר; זרק בשמאל - פסול, ורבי שמעון מכשיר.

הצורך ביד ימין בעבודה ובכלל

  • הלימוד בצורך בימין

במסגרת תהליך טהרת המצורע נאמר:

(יד) וְלָקַ֣ח הַכֹּהֵן֘ מִדַּ֣ם הָאָשָׁם֒ וְנָתַן֙ הַכֹּהֵ֔ן עַל־תְּנ֛וּךְ אֹ֥זֶן הַמִּטַּהֵ֖ר הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית: (טו) וְלָקַ֥ח הַכֹּהֵ֖ן מִלֹּ֣ג הַשָּׁ֑מֶן וְיָצַ֛ק עַל־כַּ֥ף הַכֹּהֵ֖ן הַשְּׂמָאלִֽית:

(טז) וְטָבַ֤ל הַכֹּהֵן֙ אֶת־אֶצְבָּע֣וֹ הַיְמָנִ֔ית מִן־הַשֶּׁ֕מֶן אֲשֶׁ֥ר עַל־כַּפּ֖וֹ הַשְּׂמָאלִ֑ית וְהִזָּ֨ה מִן־הַשֶּׁ֧מֶן בְּאֶצְבָּע֛וֹ שֶׁ֥בַע פְּעָמִ֖ים לִפְנֵ֥י ה'[1]:

מכאן לומדת הגמרא את הצורך בשימוש בימין[2], אצל הכוהן. "כיוון דהשמן הוי על כפו השמאלית, אם כן בהכרח שטובל בימין, אלא וודאי לדרשה אתא להורות לשארי מקומות[3]".

בהמשך הגמרא מסיקים שדי  שיופיע אחד המושגים: 'אצבע' או 'כהונה', כדי לחייב ימין. וכל זה רק בדבר המעכב כפרה.

  • הדעות בסוגיה

במשנה נחלקו בדבר תנאים:   

"קבל בשמאל - פסל, ר"ש מכשיר[4]". נחלקו תנאים בזיהוי העבודות הנלמדות ממצורע לדין ימין. המחלוקת תלויה בהבנת הפסוק:   

וְלָקַ֨ח הַכֹּהֵ֜ן מִדַּ֤ם הַֽחַטָּאת֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וְנָתַ֕ן עַל־קַרְנֹ֖ת מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֑ה וְאֶת־דָּמ֣וֹ יִשְׁפֹּ֔ךְ אֶל־יְס֖וֹד מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה[5]:

נתינה היא זריקה, ו'לקיחה' , נוסף על הצורך בטבילת האצבע, מציינת גם קבלה[6], שהרי לא כתוב: 'וטבל'.

מחלוקת התנאים היא על מה מוסב הצורך ב'אצבע' וממילא לימין.

על מה מוסב ב'אצבעו'?

גישה: מקרא נדרש

קבלה

זריקה

חכמים

לפניו ולאחריו

צריכה כוהן

צריכה כוהן

רבי שמעון

  לאחריו ולא לפניו

לא צריכה כוהן

צריכה כוהן

רבי אלעזר בר"ש

לפניו ולא לאחריו

צריכה כוהן

לא צריכה כוהן[7]

בסוגייתנו רבה בר בר חנה למד למסקנה שניתן ללמוד צורך בימין גם מהמילה 'הכוהן' לחוד, גם ללא 'אצבע'. ניתן להבין שהוא הולך בעקבות חכמים[8]. ומה שחכמים דנים עם רבי שמעון על משמעות 'אצבע' – הם מנסים להשיב לשיטתו. אפשר גם לומר שאכן דברי רבה בר בר חנה הם שיטה עצמאית, ולא כחכמים[9]. כיוון שהמילה 'אצבעו' נאמרה רק במנחה, לדרך זו חכמים יכשירו קבלה וזריקה בשאר קורבנות!

סידור דעות התנאים

קבלה וזריקה בשאר קדשים

הצורך בימין

רבה בר בר חנה

(וחכמים לפי רש"י).

רק ימין

בכל העבודות בכל הקורבנות.

חכמים (לפי תוספות).

גם בשמאל[10].

בעבודות הנעשות ביד, ובקבלת חטאת.

רבי שמעון

גם בשמאל.

רק בעבודות הנעשות ביד. מתן דמים בחטאת וקמיצת מנחה.

"מה חטאת אינה באה אלא ...בידו הימנית, אף כל אינה באה אלא ...בידו הימנית[11]".

זריקה בימין, קבלה גם בשמאל.

זריקה בכל הקדשים, מהיקש לחטאת.

הרמב"ם סתם להלכה שכל העבודות בכל הקורבנות צריכות ימין[12].

  • גדר עבודה מעכבת כפרה ודין הולכת הדם

הגמרא סיכמה שהצורך בימין הוא רק 'בדבר המעכב כפרה'. בהגדרת הדבר כותב כאן רש"י:

"דומיא דהזאה של מצורע כגון קמיצה. אבל הולכת איברים דלא מעכבא כפרה -דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורין כשר- לא בעיא ימין[13]". כלומר: פעולה הנחוצה להכשר הקורבן, אולם במנחות  כתב:

"וכי אמרינן אינה אלא ימין בדבר המעכב כפרה דומיא דהזאות דמצורע, לאפוקי הולכה דלא מעכבא דאפשר לפשוט ולנתח אצל הכבש[14]". כלומר: הגדר הוא עבודה הכרחית לביצוע. הולכת הדם היא עבודה המגדירה כשרות קורבן, אך ניתן להימנע ממנה, אם שוחטים סמוך למזבח. לפי רש"י בסוגייתנו הולכה צריכה להיות בימין, וממנחות משמע שלא דווקא.

מכל מקום, הגמרא ביומא[15]  מביאה ברייתא מפורשת שלמרות שהולכת כף קטורת לקודש הקודשים מותרת בשמאל – הולכת דם בשמאל פסולה.

שחיטה לא נאמר בה לא 'כהן' ולא 'אצבע' ולפיכך היא כשרה בשמאל[16].

  • איטר, וגדרי הצורך בימין

בכל מקום שמדובר על הכרח ביד ימין, יש לדון האם זה מפני שזו היד החזקה – ואם כן שמאלי ישתמש בשמאלו , או שדין הוא בימין, כסימון מקום, ואם כך אף על שמאלי להשתמש בימין.

לגבי מלאכת כתיבה בשבת שנינו:

"משנה. הכותב שתי אותיות, בין בימינו בין בשמאלו... חייב...

גמרא. בשלמא אימין ליחייב - משום דדרך כתיבה בכך, אלא אשמאל אמאי? הא אין דרך כתיבה בכך! - אמר רבי ירמיה: באטר יד שנו. ותהוי שמאל דידיה כימין דכולי עלמא, ואשמאל - ליחייב, אימין - לא ליחייב! - אלא אמר אביי: בשולט בשתי ידיו[17]".

יוצא לפי אביי[18], שימני חייב בשבת על כתיבה ביד ימין, ושמאלי על כתיבה בשמאל. המשנה שחייבה בכל מקרה, דברה רק בשולט בשתי ידיו. יוצא שהתורה חייבה בהלכות שבת רק בכתיבה ביד המיומנת. אולם בתירוץ שני מציעה הגמרא:  

"רב יעקב בריה דבת יעקב אמר: הא מני - רבי יוסי היא, דאמר: לא חייבו שתי אותיות אלא משום רושם". משמע שכל אדם חייב על כתיבה בשתי ידיו, כולל ימני שכתב בשמאל. נראה שהדבר מוסכם באבות מלאכה אחרים[19], שכן שנינו: "התולש בין בימינו בין בשמאלו הרי זה חייב[20]". "דטעמא דכותב בשמאל פטור, שאינו יכול לכתוב בטוב בשמאל מה שאין כן רושם..[21]".

תפילין הימנים מניחים בצד שמאל. הרב ברוך אפשטיין הציע טעם לדבר: "משום דדרך כל אדם לעשות מלאכתו בימין, אם כן על כרחך צריך לקשור בימין, ואם כן ממילא צריך להניח על של שמאל[22]". מכל מקום דרשה היא מפסוקים[23]:   

"ת"ר: ידך - זו שמאל; אתה אומר: שמאל, או אינו אלא ימין? תלמוד לומר: אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואומר: ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים, ואומר: למה תשיב ידך וימינך מקרב חיקך כלה;  רבי יוסי החורם אומר: מצינו ימין שנקרא יד, שנאמר: וירא יוסף כי ישית אביו יד ימינו. ואידך? יד ימינו איקרי, יד סתמא לא איקרי. ר' נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר: וקשרתם וכתבתם, מה כתיבה בימין אף קשירה בימין, וכיון דקשירה בימין, הנחה בשמאל היא. ור' יוסי החורם, הנחה דבשמאל מנא ליה? נפקא ליה מהיכא דנפקא ליה לר' נתן. רב אשי אמר: מידכה, כתיב בה"י, כהה[24]".

אם כן, שלוש דעות הן. לתנא קמא סתם יד היא שמאל, לרב אשי כמעט להיפך: ידכה דווקא היא שמאל, או יותר נכון: היד החלשה. רבי נתן לומד מהיקש לכתיבה. לכאורה נפקא מינא בדבר:

"ואטר יד ימינו, אם עושה כל מלאכתו בשמאלו מניח בשמאלו שהוא ימין של כל אדם[25]. ואם שולט בשתי ידיו, מניח בשמאל כל אדם. ואם כותב בימינו, ושאר כל מעשיו עושה בשמאלו, או כותב בשמאל ושאר כל מעשיו עושה בימין, י"א שיניח תפילין ביד שתש כח, דבעינן יד כהה, וי"א שהיד שכותב בה היא  חשובה ימין לענין זה ומניח תפילין ביד שכנגדה. הגה: והכי נהוג[26]". הדעה האחרונה הולכת בעקבות רבי נתן, שדרש מהיקש לכתיבה[27], והדעה שבכל מקרה יש להניח בצד שמאל נקטה כחולקים. אולם אין הדבר הכרחי:

"ואני לדעתי נראה דאין צריך לעשות מחלוקת בין האמוראים, אלא דגם למאן דיליף מן וקשרתם-וכתבתם , גם כן צריך האטר הכותב בשמאל להניח על שמאל ככל אדם, יען כי כוונת ההיקש.. הוא שהולכין אחר רוב בני האדם ככלל, שכותבין בימין, ומה שנתרגל לכתוב בשמאל שלא כדך העולם בטלה דעתו אצל כל אדם... וראיה מכרחת לפירוש זה נראה לי מהלשון שאומר רבי נתן: 'אין צריך' ... דמשמע שאינו חולק עליו בדרשתו... אלא וודאי דאין נפקא מינא בין שתי הדרשות, וגם רבי נתן מודה תנא קמא דגם מי שנתרגל בסכלות ועקשות לכתוב בשמאל שלא כדרך העולם, אין משגיחין בו[28]".

דברים אלו מרחיקים לכת למדי. גם הוכחתו אינה מוכרחת, שהדעה הראשונה בשולחן ערוך אינה נשענת דווקא על דברי תנא קמא, אלא בפשטות על דרשתו של רב אשי[29]. מכל מקום לפנינו דרך חדשה: לא שעל אטר לשנות ביד,  אלא שאין לתת ל'אטרות' מקום כלל.

לגבי עבודה בקדשים איטר אכן פסול לגמרי. בין מומי הכוהנים הפוסלים אותם לעבודה שנינו:  

              "ת"ר: איטר בין ביד בין ברגל – פסול[30]".

  • הגדרות הרב ליכטנשטיין, וההשלכות לסוגייתנו

נעקוב אחרי ניסוח ההגדרות של ימין על ידי  הרב ליכטנשטיין כפי שנכתבו לשם יישום בסוגייתנו: " מהי ימינו של האיטר? שלוש אפשרויות בפנינו: אפשרות אחת- ימינו של איטר היא ימין של כל אדם. אפשרות שניה- ימיןו של איטר היא שמאלו של כל אדם, ימין דידיה. אפשרות שלישית – איטר מופקע מאותו תחום בו יש דין של הימין...

בימין נאמרו שתי הלכות: הלכה אחת- ימין כדין במעשה. יש מעשים שצריכים להיעשות באופן איכותי, ואנו מניחים שרק עשייתם בידו החזקה של האדם יוצקת לתוכם תוכן איכותי כזה. לפיכך דורשים ימין, מתוך הנחה שזוהי אכן ידו החזקה של האדם. הלכה שניה- ימין כדין בחפצא. ישנם תחומים בהם דורשים ימין אפילו כאשר ה'ימין' היא פאסיבית ולא עושה שום מעשה. דרישה כזו מבטאת את העובדה שהיד הימנית נחוצה בתחום זה כחפצא, גם בלי קשר לאופי המעשה הנעשה וצביונו... עקרונית, בתחומים בהן הימין נחוצה לשם עשיית מעשה מסוים נדבר על ההלכה הראשונה...

על פי שתי ההלכות הללו נוכל גם לקבוע את מצבו של האיטר. אם מדובר ביציקת תוכן למעשה נאמר שימינו של איטר, היא שמאל של כל אדם... אם מדובר בהגדרה של ימין כחפצא השאלה פתוחה... נוכל לדבר (גם[31]) על הגדרה מיקומית. הימין תהיה תמיד היד שמצביעה לדרום כאשר פונים למזרח.. באותן הלכות הקשורות בימין כדין במעשה – יתפקד איטר בידו השמאלית, ובאותן הלכות הקשורות לימין כדין בחפצא – יתפקד האיטר בידו הימנית... אם נמצא הלכה שבה דרושים שני המרכיבים האלה בבת אחת, נגיע למסקנה שאיטר מופקע ממנה. רק אדם ימני מגיע לזהות בין ימינו החזקה לימינו המיקומית. דוגמא נאותה להלכה כזו היא עבודת הכוהן..[32]".

לדעתו, יתכן לפי זה, שבזה נחלקו חכמים ורבי שמעון. חכמים רואים ב'ימין' דין גם בעבודה, ואיטר ייפסל. ואילו לרבי שמעון, שמצריך ימין רק בזריקת חטאת, "גם בחטאת ה'דין ימין' שבה אינו מדין עבודה[33]". לפיכך אולי נתיר עבודות אלו לאיטר, שיעשה הנחוץ ביד ימינו, העונה לצורך ב'חפצא', מיקום.

מכל מקום הלכה כחכמים.

  • דוגמה ל'חפצא' – מחלוקת 'בכור שור' ו'צמח צדק'

גם כשיש 'חפצא' של ימין, תיתכנה מחלוקות בדין איטר. כתב רבינו יוסף מבעלי התוספות:

"ויש להסתפק באיטר יד האיך יעשה. והא לא מספקא לי לענין נעילה דודאי ינעול בימין כל אדם תחלה דהא כתבו התוספות (ד"ה דעבד[34]) דילפינן לה מבהן יד ובהן רגל והתם אזלינן בתר ימין דכל אדם[35]".

כלומר פשוט לו שההזאה על בהני המצורע היא בימין כל אדם, גם לאיטר.

ה'צמח צדק' חולק בזה. מאחר שיש קשר בין חליצה לבוהן המצורע:

"בשמאל - חליצתה כו'. מ"ט דרבנן? אמר עולא: ילפינן רגל רגל ממצורע, מה להלן דימין, אף כאן דימין. ורבי אלעזר לא יליף רגל רגל ממצורע? והתניא, ר"א אומר: מנין לרציעה שהיא באזן הימנית? נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן, מה להלן ימין, אף כאן ימין[36]!".

שיטת הטור היא שאיטר חולץ בשמאל, ואם כן אולי גם בבוהן המצורע הדין כן. לדעת ה'צמח צדק', ראשונים נוספים מודים בבהני המצורע[37] שאם הוא שמאלי יש לתת על בהונות שמאל שלו.

נסיים ב'וורט' נחמד, בעקבות  דברי רש"י:

"ורצע אדניו את אזנו במרצע - הימנית. או אינו אלא של שמאל, תלמוד לומר אזן, אזן לגזרה שוה נאמר כאן ורצע אדוניו את אזנו, ונאמר במצורע (ויקרא יד יד) תנוך אזן המטהר הימנית, מה להלן הימנית, אף כאן הימנית[38]". "ומשום מה יעלה על הדעת שהכוונה לאוזן של שמאל?

שכן, על הפסוק "יישקני מנשיקות פיהו" בשיר השירים, נאמר במדרש: היה הדיבור יוצא מימינו של הקב"ה לשמאלן של ישראל. מכאן שהאוזן ששמעה על הר סיני 'לא תגנוב' הייתה של שמאל דווקא, ולפיכך מסתבר, שמא תירצע אוזן זו[39]".

  • מקורות להעשרה נוספת:

האיטר בהלכה – תומר מאיר וישעיהו לוין, 'גולות'.

http://asif.co.il/download/kitvey-et/gulot/gulot10/08.pdf

ויקישיבה, ערך איטר.

https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=%D7%90%D7%99%D7%98%D7%A8

הצבת כללים: שאלות ותשובות אתר ישיבה.

https://www.yeshiva.org.il/ask/100396

 

 

 

 

[1] ויקרא פרק יד.

[2] מה שהדבר מובא ב'קס"ד' , הוא רק לגבי הצורך ב'תרתי', כהונה ואצבע. עצם המקור נשאר למסקנה.

[3] תורה תמימה, ויקרא פרק יד אות עט.

[4] מסכת זבחים דף טו עמוד ב.

[5] ויקרא פרק ד פסוק כה.

[6] הגמרא (זבחים יד עמוד א) שוללת מכאן מקרה  שנתן לו קוף על ידו. "שצריך ליקח בעצמו ולטבול" (רש"י ד"ה לא כתביה טבילה). ולפי זה גם מעורבות אדם אחר פוסלת , וקשה: מדוע שנו קוף? ולולא דברי רש"י "אפשר לפרש דעיקר הקפידא רק שיבוא הדם מכח גברא...נ"מ גדולה בין פירושנו לבין פירוש רש"י לעניין כמה מצוות שמצוותן בלקיחת היד כמו לולב... דלפירש"י אם נתן אחד על יד הלוקח לא יצא... משא"כ לפירושנו" (תורה תמימה ויקרא פרק ד אות צג).

[7] זבחים כד עמוד ב.

[8] רש"י מנחות דף י עמוד א ד"ה תרתי בעי.

[9] מסכת מנחות דף יט עמוד א תוספות ד"ה במקרא. לפי זה, רבב"ח יסבור כנראה כת"ק במשנה בדף טו עמוד ב.

[10] קרן אורה.

[11]   מסכת זבחים דף צח עמוד א. ללישנא שניה שם בגמרא זה כרבי שמעון. סידור הדעות על פי 'שערי היכל', מערכה נז, עמוד קפד.

[12] הלכות ביאת מקדש פרק ה הלכה יח.

[13] רש"י כד עמוד ב ד"ה המעכב כפרה.

[14] רש"י מסכת מנחות דף י עמוד א ד"ה ומשני.

[15] דף מט עמוד א.

[16] שיטה מקובצת מנחות דף י עמוד ב אות כ.

[17] מסכת שבת דף קג עמוד א.

[18] הרמב"ם פסק כאביי ( פרק יא הלכה יד).

[19] יסודי ישורון (מערכת לט מלאכות חלק ב עמוד 70 במהדורה החדשה בשם חיי אדם).

[20] תוספתא מסכת שבת (ליברמן) פרק ט אות י

[21] יסודי ישורון, שם.

[22] תורה תמימה, דברים פרק ו אות מד. בעומק הדברים כתב הרב מלמד: "בטעם המצווה להניח את התפילין על היד החלשה, אפשר לבאר, שהיד החלשה מבטאת את הצדדים הפחות טובים שבפעולות הידיים, ועל כן דווקא עליה נצטווינו להניח את התפילין, כדי לקדשה ולקושרה לאמונה ולאהבת ה' " (פניני הלכה ליקוטים א, ט- תפילין, אות ז).

http://ph.yhb.org.il/07-09-07/

[23] ושם התורה תמימה מבאר מדוע יש צורך בדרשה.

[24] מסכת מנחות דף לו – לז.

[25] קשירת נעליים צמודה לתפילין. איטר צריך לקשור בימינו. (משנה ברורה סימן ב ס"ק ו).

[26] שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן כז סעיף ו

[27] ט"ז סימן כז אות ז.

[28] תורה תמימה, שם.

[29] על פי עולת תמיד או"ח חיים סימן כז אות ז, ומגן גבורים שם אות י.

[30] מסכת בכורות דף מה עמוד ב

[31] תוספת שלי לשם קיצור.

[32] שיעורי הרב אהרון ליכטנשטיין זבחים עמודים 268-269. שם שכלול ההגדרה לשיטת הרמב"ן שאיטר אינו יכול לחלוץ ואכמ"ל.

הגדרתו בעבודה מפורשת בראשונים:

"ובכהן דפסול היינו טעמא דלעבודה תרווייהו בעינן עומדת בצד ימין ומיומנת למלאכה" (בכור שור לחולין דף צב עמוד ב).

[33] שם, מובאה מחידושי הגרי"ז להלכות פסולי המוקדשים עמוד מו.

[34] "אף על גב דימין חשובה לענין בהן יד ובהן רגל וכן לענין חליצה- יכול לנעול של שמאל תחילה" תוספות מסכת שבת דף סא עמוד א.

[35] בכור שור למסכת שבת דף סא עמוד א.

[36]   מסכת יבמות דף קד עמוד א. לפי המקור של רבי אליעזר, הב"י מביא טיעון מעניין לחייב חליצה תמיד בימין :

"כתב מורי אפילו הוא איטר חשוב כימין מאחר שהצריכה תורה ימין בפירוש תדע שהרי באזן אזן לרציעה (שם) שאנו למדין ימין שם אין שייך לחלק שהרי אין כח בזו יותר מבזו". (בית יוסף אבן העזר סימן קסט סעיף כד).

[37] שו"ת צמח צדק (לובאוויטש) אורח חיים סימן ה אות ח.

[38] רש"י שמות פרק כא פסוק ו.

[39] 'מאוצרנו הישן' לשמות עמוד 121, בשם הרבי רבי השיל.