הדפסה
יהדות - גמרא

מסכת זבחים דף יט עמוד א

בעי רבי זירא: תפילין מהו שיחוצו? אליבא דshutterstock 357987113  מסכת זבחים דף יט עמוד אמאן דאמר: לילה לאו זמן תפילין הוא לא תבעי לך, כיון דלילה חייצי - יום נמי חייצי, כי תיבעי לך - למ"ד: לילה זמן תפילין, מאי? מצוה דגופיה חייץ או לא חייץ? איגלגל מילתא ומטא לקמיה דרבי אמי, א"ל, תלמוד ערוך הוא בידינו: תפילין חוצצות. מיתיבי: כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן - פטורין מן התפלה ומן התפילין; מאי לאו אם הניחן אינן חוצצות! לא, אם הניחן חוצצות. א"ה, פטורים? אסורים מיבעי ליה! כיון דאיכא לוים וישראל דלא מתנו ליה אסור, משום הכי תנא פטורין. והתניא: אם הניחן אינן חוצצות! לא קשיא: הא דיד, הא דראש. מאי שנא דיד? דכתיב: ילבש על בשרו, שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו, דראש נמי כתיב: ושמת המצנפת על ראשו! תנא: שערו היה נראה בין ציץ למצנפת, ששם מניחין תפילין.

 

כוהנים ותפילין

  •  חיוב כוהנים  בתפילין

במסכת ערכין נאמר:

"הכל חייבין בתפילין, כהנים לוים וישראלים. פשיטא! כהנים איצטריך ליה, סד"א: הואיל וכתיב וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עינך, כל דאיתיה במצוה דיד איתיה במצוה דראש, והני כהנים הואיל וליתנהו במצוה דיד, דכתיב: ילבש על בשרו - שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו, אימא במצוה דראש נמי לא ליחייבו, קמ"ל דלא מעכבי אהדדי, כדתנן: תפלה של יד אינה מעכבת של ראש, ושל ראש אינה מעכבת של יד. ומאי שנא דיד? דכתיב: ילבש על בשרו, ראש נמי כתיב: ושמת המצנפת על ראשו! תנא: שערו היה נראה בין ציץ למצנפת ששם מניח תפילין[1]".

אם כן, חידוש הוא שכוהנים חייבים בתפילין. למעשה, הם באמת אינם חייבים בתפילין של יד בגלל הצורך בקיום 'ילבש על בשרו', אולם בתפילין של ראש הם חייבים, מאחר שקיים מוצא להנחתם ללא בעיה אפילו אצל כוהן גדול, על השיער בין ציץ למצנפת.

לכאורה חיוב הכוהנים אינו עולה בקנה אחד עם הפטור שניתן להם בסוגייתנו.  כאן אף עולה האפשרות שאסור להם להניח תפילין. מסקנת סוגייתנו היא לכאורה שאין לכוהנים להניח תפילין של יד, ותפילין של ראש הם רשאים להניח אך פטורים.

אפשר לבאר שהסוגיות חלוקות[2]. לדעה אחת פשוט אין פטור של העוסק במצווה[3].

לכאורה היה ניתן לתרץ בפשטות, שבערכין מדובר על רוב היום, ובסוגייתנו בזמן עבודה. אולם לא ניתן לומר כן. הסוגיה הרי פוטרת כוהנים מתפילין של יד. אם אין זו שעת עבודה, מה טעם הפטור? בנוסף לכך, בעלי התוספות מעירים, שהגמרא לא יכלה להציע שהחידוש הוא שיש חיוב שלא בזמן עבודתם, שהוא פשוט:

"וליכא למימר אמאי לא קאמר כדלעיל קמ"ל ונהי דפטירי בעידן עבודה דפשיטא ליה דחייבין לעולם בתפלין של ראש ולא בעי ליה למימר דס"ד דליפטרו מתפילין של יד שלא בעידן עבודה דפשיטא ליה דחייבין[4]".

כלומר: הגמרא בערכין   באותה סוגיה חילקה בין שעת עבודה לשאינה כזו, כדי ליישב את חיוב הכוהנים בסוכה, ואת איסור כלאיים, אולם לא נקטה כן לגבי תפילין.  כמו כן, הרי מסקנת הסוגיה היא לחייב בתפילין של ראש אפילו בשעה שפטורים מתפילין של יד, ופטור זה בוודאי בשעת  עבודה הוא דן[5].

אפשר לבאר, שהפטור חל רק כשאין אפשרות לקיים שניהם. אבל "כשיש שהות להניח  קודם עבודה חייבים להניחם ושיהו עליהן בשעת עבודה[6]". זוהי שיטת התוספות שסבורים שגדר הפטור של עוסק מן המצווה הפטור מן המצווה, הוא רק "בשעה שהוא עוסק בה[7]". מכל מקום היקף פטור העסוק מן המצווה,  נתון במחלוקת ראשונים. ישנה דעה שהפטור הוא גם כשאפשר להספיק שניהם[8].

הרב אריה לייב גינצבורג מציע שלדעת התוספות

"י"ל דההיא דערכין ביכול מיירי כגון שהניח כבר תפילין קודם שהתחיל בעבודה דע"י זה שהתפילין עליו אינו מבטל מן העבודה וההיא דזבחים מיירי שלא הניח עדיין ואם יתעסק בהנחת תפילין ע"י זה יתאחר מלעבוד עבודה מש"ה פטור[9]". גם לשיטה החולקת הוא הצליח למצוא נפקא מינא: קרבן ספק, שהוא נטול פטור 'העוסק במצווה':

"הר"ן שם ושארי פוסקים ס"ל דעוסק במצוה לעולם פטור מן המצוה אפי' ביכול לקיים את שניהם: ובע"כ מוכרח אני לפרש לדעת הר"ן וסייעתו... משכחת לה דחייבי בש"ר ולא פטירי משום עוסק במצוה כגון דמקרבי חטאת העוף על ספק לידה או זיבה דקי"ל חטאת העוף באה על הספק ואינה נאכלת... נמצא כהן המקריב קרבן זה בע"כ לובש בגדי כהונה בשעת הקרבתו וא"א לו ללבוש תפילין משום חציצה דילמא קרבן גמור הוא. ומ"מ בתפילה של ראש חייב בשעת הקרבת קרבן זה מספק ולחומרא שהרי משום חציצה בתפילה של ראש ליכא ואפי' בשעת הקרבת קרבן גמור אם רוצה להניחו הרשות בידו אלא שא"צ משום עוסק במצוה וכיון דספק קרבן הוא דילמא לאו בני קרבן נינהו ע"כ צריך אתה למיזל לחומרא[10]".

הרב סולובייצ'יק סבור באמת שכוהנים פטורים לגמרי מתפילין בשעת עבודה, כיוון שבתפילין יש למשמש ואין להסיח מהם את הדעת. מה שהגמרא בערכין מחייבת בתפילין של ראש – זה רק בכוהן גדול, שלבוש כל העת בבגדי כהונה, ומדובר שלא בשעת עבודה[11].   נסכם את ההצעות ליישוב הסתירה:

 

מרומי שדה: מחלוקת

שיטה מקובצת

שאגת אריה לפי תוספות

שאגת אריה לפי ר"ן

הרב סולובייצ'יק

ערכין

כוהנים חייבים בתפילין.

כשיש שהות להניח קודם עבודה.

כבר הניח.

חטאת עוף על ספק. אין פטור מספק

כהן גדול שלא בשעת עבודה.

זבחים

כוהנים מותרים בשל ראש ולא בשל יד.

כשאין שהות להניח.

טרם הניח, ועלול להתאחר.

קרבן רגיל.

כוהנים בשעת עבודה.

להלכה הרמב"ם פוסק כסוגייתנו:

"אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד שהרי חוצצת, אבל של ראש אינה חוצצת, ואם רצה להניחם בשעת העבודה - מניח[12]".

  • הבעיה בתפילין לכוהנים.

על שאלתו של רבי זירא 'מהו שיחוצו' ישנם שני ביאורים: רש"י כותב

"מהו שיחוצו - למיהוי ייתור בגדים[13]". בעלי התוספות מקשים על שיטת רש"י, ואע"פ שהם מוצאים לה יישובים, חולקים וסוברים שהבעיה המדוברת היא חציצה.

"תפלין מהו שיחוצו - פירש בקונטרס למיהוי ייתור בגדים ואי אפשר לומר כן דהא קאמר לימוד ערוך דתפילין חוצצות ובשל יד איירי דבשל ראש הא אמרינן בסמוך דאין חוצצות ואי משום ייתור בגדים אפי' דראש נמי -ומיהו למאן דאמר לעיל לא אמרו ייתור בגדים אלא במקום בגדים אבל שלא במקום בגדים לא ניחא דשל יד הוי במקום בגדים ולא של ראש. ומשום חציצה ממש נראה טפי כדדריש בסמוך על בשרו שלא יהא דבר חוצץ מיהו הא דתניא אינן חוצצות ואוקמינן לה בשל ראש לא הוי שום חידוש שלא יהא חציצה כי אם שאינן [משום] ייתור בגדים - אם לא דתאמר דקמ"ל דשערו היה נראה א"נ קמ"ל דלא חציצי תחת פתילי הציץ[14]".

מכל מקום הקשו על רש"י, שבעיית ייתור בגדים ניתן למנוע:  "הא היו יכולים לכסות התפילין בבגד פחות מג' על ג' דלא הוי ייתור בגדים כדאיתא בסוגיין[15]".

  • חציצה בתפילין

הגמרא במגילה[16]  אוסרת הנחת תפילין של יד "על בית אונקלי" – דהיינו: "על בית יד לבושו מבחוץ[17]". מבאר הרשב"א[18]: "משום דכתיב והיה לך לאות על ידך לך לאות ולא לאחרים לאות, ומכאן נ"ל דתפילין שבראשו מותר לתת אותם על כובעו או על כסוי הראש דהא בשל יד לא אסרו ליתנו על בית אונקלי אלא משום דכתיב בהו לך לאות ולא לאחרים לאות הא לאו הכי שרי ואלו תפלין שבראש אדרבה כתיב בהו וראו כל עמי הארץ וכדאמרינן בעלמא (לעיל ט"ז ב') אלו תפלין שבראש, והא דאמרינן מקום יש בין ציץ למצנפת כדי להניח בו תפלין שמא מפני שאסור לתת כלי אחר של מצוה על המצנפת". אם כן לדעתו לכאורה אין דין חציצה, לפחות בתפילין של ראש. וכן כתב:

"מפשט ההלכה ודאי יראה שצריך להניח על הראש ממש בלי שיפסיק שום דבר בין התפילין לראש...אבל אני אומר להלכה אבל לא למעשה דמותר   להניח של ראש על הכובע. ותדע לך דהא תפילין של יד אין צריך להניחן על הבשר אלא משום דכתיב בהו לך לאות ודרשי' לך לאות ולא לאחרים לאות, אבל של ראש אדרבא דכתיב בהו וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך...[19]".   הרא"ש חולק על כך:

"דע שצריך שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין לראשו ובין תפילין לזרועו. דאמרינן בפ' ב' דזבחים (דף י"ט) תפילין מהו שיחוצו בין גופו לבגדו, דבבגדי כהונה כתיבי ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין בשרו, וכתיב ושמת המצנפת על ראשו שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין ראשו. ומייתי התם בברייתא דכהנים בעבודתם פטורין מן התפילין, ואי ס"ד שאין חציצה פוסלת בתפילין- יניח התפילין על המצנפת ועל הזרוע על הכתונת, וטעמא משום דכתיב לאות על ידכה שלא יהא דבר חוצץ בינו לידו. כדדרשינן ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין בשרו. וכן דרשינן לטוטפות בין עיניך שלא יהא דבר חוצץ בין תפילין ובין עיניך[20]". למרות שהרשב"א לא סמך על הדברים למעשה[21], התירו בדיעבד לאדם מצונן ללבוש תפילין של ראש מעל כובע דק[22].

בהבנת סיום סוגייתנו ניתן להסיק, שישנה בעיה של חציצה בתפילין של ראש ולא בתפילין של יד. כך הבין הב"ח שהקשה על דעת הרשב"א:

"לפע"ד נראה כדי שיהא יוצא ידי חובתו גם לדעת הרא"ש ורבינו צריך שבשעת ברכה ובשעת ק"ש ותפילה יהיו על בשרו בלי חציצה כלל, דאפילו אם תימצי לומר דליכא ראיה בשל ראש כמו בשל יד, מכל מקום מסתמא דיניהם שוים דבגמרא סוף פרק הקומץ איתא: על ידך זו גובה שביד או אינו אלא על יד ממש אמרה תורה הנח תפילין ביד והנח תפילין בראש מה להלן בגובה שבראש אף כאן בגובה שביד וכו'. וכיון דקיימא לן (כריתות כב ב): אין היקש למחצה, א"כ כי היכי דהוקש של יד לשל ראש לענין גובה הכי נמי הוקש של ראש לשל יד לענין חציצה[23]".

אולם, את שיטת הרשב"א ניתן להבין כך שגם בתפילין של יד אין בעיה של חציצה, וממילא אין ההיקש בין של ראש לשל יד מעביר דין זה. זהו יישום של שיטת רש"י, שלא ראה בעיה של חציצה בסוגיה[24]. מכאן פסק המגן אברהם:  

" אם יש לו מכה ביד אסור להניח על הבגד משום לך לאות ולא לאחרים לאות ... ומה"ט נראה דמותר להניחו על הסמרטוטין שע"ג המכה אם לא סגי בלא"ה דהא לבוש בגד אחר ע"ג[25]".  כלומר: אם כל הבעיה בתפילין של יד, אינה חציצה, אלא 'לך לאות ולא לאחרים לאות', בגד עליון עשוי לפתור את הבעיה[26].

האם ישנה חציצה בתפילין?

רא"ש

רשב"א להבנת הב"ח

רשב"א להבנת המ"א

'להלכה ולא למעשה'

של יד

כן

כן

לא

של ראש

כן

לא

לא

 

[1]  מסכת ערכין דף ג עמוד ב.

[2] מרומי שדה.

[3] לדעת רש"י במסכת סוכה דף כו תחילת עמוד א,  זו מחלוקת תנאים.

[4] תוספות מסכת ערכין דף ג עמוד ב ד"ה ציץ

[5] קושיה זו תקפה לענ"ד גם על הצעה שהסוגיות חלוקות.

[6] שיטה מקובצת בשם תוספות בערכין אות ו.

 [7] תוד"ה שלוחי מצווה, סוכה דף כה עמוד א.

[8] פירוט בבירור הלכה למסכת סוכה דף כה עמוד א ציון ב.

[9] שו"ת שאגת אריה (ישנות) סימן לז.

[10] שם.

[11] בית הלוי, חלק א סימן ג. הוא מבסס פירוש זה על כך שאזכור כלאיים בבגדי כהונה בסוגיה זו, הוא גם רק לכוהן גדול. (לשיטת בעל המאור).

[12] רמב"ם הלכות כלי המקדש פרק י הלכה ו.

[13]     דף יט עמוד א ד"ה מהו שיחוצו.

[14] תוספות מסכת זבחים דף יט עמוד א ד"ה תפילין.

[15] רבי עקיבא איגר מסכת זבחים דף יט עמוד א.

[16] דף כד עמוד ב.

[17] רש"י שם.

[18] חידושים במקום.

[19] שו"ת הרשב"א חלק ג סימן רפב. בדרכו הלכו ריב"ש והר"ן.

[20] שו"ת הרא"ש כלל ג סימן ד.

[21] בית יוסף, או"ח כז.

[22] שו"ע אורח חיים סימן כז סעיף ה.

[23] ב"ח אורח חיים סימן כז סעיף א.

[24] ערוך השולחן סימן כז סעיף יג. הוא עצמו פוסק כרא"ש.

[25] מגן אברהם סימן כז ס"ק ו.

[26] הסבר מחלוקת הב"ח והמג"א נמצא במחצית השקל אורח חיים סימן כז ס"ק ו.

    הוא מסכם שמ"מ אין לברך, בגלל חשש לשיטת הרא"ש.