הדפסה
יהדות - גמרא

מוציאה למלחמת רשות סנהדרין טז

סנהדרין מוציאה למלחמת רשות

shutterstock_103225520 (2).jpg   מוציאה למלחמת רשות סנהדרין טז

השבוע ניסיתי לשכנע תלמידים מבוגרים, שראוי לנפוש בארץ, ולפרנס את אחינו. הם טענו שהרבה יותר זול לתייר בחו"ל. הצעתי, כי הפער נובע מן הצורך של המארחים בארץ לשלם מיסים, שאחרי הכול, מנוצלים לטובתנו. אשרינו שמדינתנו במצב כה טוב, למרות הנטל האדיר של תקציב הביטחון המוטל עליה.

 התגלע לו ויכוח. עלה בדעתי שהד לדיוננו מצוי בסנהדרין דף טז:

"ואין מוציאין למלחמת רשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד

מנהני מילי ... רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא ... היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר, נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: 'אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין לפרנסה!' אמר להן: 'לכו והתפרנסו זה מזה!' אמרו לו: 'אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו.' אמר להם: 'לכו פשטו ידיכם בגדוד'. מיד יועצין באחיתופל, ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים."

דוד מציע שישראל יתפרנסו זה מזה, החכמים אומרים שאין זה פתרון מספיק, והמלך מוצא את הפתרון ב'גדוד'.  לכאורה העם נשלח לבוז שלל, אולם ב'מרגליות הים' מבאר, כי 'בגדוד' אינו תיאור אופן הלוחמה, כי אם מושא. לחמו כנגד גדוד.

מדובר ביוזמת מלחמה כנגד גדודים פולשים ובוזזים בספר, שגרמו למצוקה כלכלית. לדוגמא, העמלקים שפשטו על צקלג, קרויים בעקביות 'גדוד' (שמואל א פרק ל). לא ניתן להתפרנס ברווח 'זה מזה' בשל הבעיות הביטחוניות.

אולם, פירוש זה כמעט שהוא מוצלח מדי. הגמרא הביאה מעשה זה כמקור לצורך בסנהדרין ליציאה למלחמת רשות. אם מדובר בבוזזים בספר, נראה שגדר מבצע כנגדם הוא 'עזרת ישראל מצר' (כניסוחו של הרמב"ם תחילת פרק ה בהלכות מלכים), המוגדרת מלחמת מצווה.

מכל מקום, מה תפקיד הסנהדרין בתהליך? רש"י כאן כותב: "נוטלין רשות מהן והיינו מתניתין" , אולם בברכות (ג:) כתב: "נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם".  לדעת הרב מרגליות, הסברו זה של רש"י אכן מתייחס למלחמת מצווה ב'גדוד', בה אין צורך לנטילת רשות מן הסנהדרין.

בהלכה ברורה (סוף טז.) מובאות  בעניין כמה שיטות:

  • הר"ן (בדף כ) סבור שהמלך רשאי להחליט לבדו על מלחמת רשות.
  • דעת המאירי , שיש צורך בסנהדרין כדי לכוף את העם לצאת למלחמה
  • הסבר רש"י בברכות שהמלך חייב לבקש את תפילת הסנהדרין.
  • המהרש"א מציע שמדובר בהדרכה "איך יתנהגו במלחמה על פי התורה בכמה דברים במלחמה". בפירוש זה מוצא מורי וידידי, הרב אהרון הראל איש שילה, קריאה להנחיה מוסרית של תורה במלחמה בדורנו ('קומי אורי גיליון 12).
  • פשט הגמרא (ורש"י כאן), הנפסק ברמב"ם (סנהדרין ה, א): המלך זקוק לאישור סנהדרין על מנת ליזום מלחמת רשות.

ידידי ד"ר יצחק גייגר, השכיל להראות בפירושי אגדה זו שורשי גישות בציונות הדתית, למשקל החכמים בבירור שאלות ציבוריות  בימינו ('דרך אגדה', ג').

היו שמצאו כאן מקור לצורך בהתחשבות מעשית ב'דעת תורה' של חכמים, ש"מלבד ששכינה מדברת מתוך גרונם... היו גם חכמים" (הרב ולדנברג). הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא הדגיש את הפן הראשון: "כמו לנביא", והרב נריה והרב חיים דוד הלוי את ההיבט השני: "דעתם של חכמי התורה... נעשית חשיבה תורתית ולא חשיבה אנושית שגרתית" (תחומין ח). ד"ר גייגר סבור שיש נפקא מינא בין הטעמים: ההיבט הראשון שמור לחכמי כל דור, והשני עלול להיפגע עם התמעטות הדורות.

מייסדי ישיבת  הר עציון, הרב ליכטנשטיין והרב עמיטל, מדגישים את הצורך בצידוק מוסרי למלחמת רשות. על בירורו מופקדים הסנהדרין.

הרב יהודה הלוי עמיחי, מציע, ש"נטילת הרשות הייתה מצד היותם נציגי העם, והמלך אינו יכול להוציא למלחמת רשות, ללא רשות העם". "לפי שיטה זו, אין הסנהדרין מופיעה כאן כמוסד אליטיסטי, אלא דווקא כמוסד דמוקרטי" (ד"ר גייגר), וכוח זה עבר היום לנציגי העם הנבחרים דווקא (הרב עמיחי).

:

שיטת הר"ן ש