הדפסה
יהדות - גמרא

למה נקראת עבודת כוכבים

 ייחודו של איסור חמה לבנה וכוכבים מבחינה אמונית

shutterstock 103225520 2  למה נקראת עבודת כוכבים

בכמה דברים נבדלה עבודת גרמי השמים משאר סוגי עבודה זרה.  ראשית מוקדש עבורה פסוק  מיוחד:

 (יט) וּפֶן־תִּשָּׂ֨א עֵינֶ֜יךָ הַשָּׁמַ֗יְמָה וְֽ֠רָאִיתָ אֶת־הַשֶּׁ֨מֶשׁ וְאֶת־הַיָּרֵ֜חַ וְאֶת־הַכּֽוֹכָבִ֗ים כֹּ֚ל צְבָ֣א הַשָּׁמַ֔יִם וְנִדַּחְתָּ֛ וְהִשְׁתַּחֲוִ֥יתָ לָהֶ֖ם וַעֲבַדְתָּ֑ם אֲשֶׁ֨ר חָלַ֜ק ה' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֹתָ֔ם לְכֹל֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל־הַשָּׁמָֽיִם[1]:

"ולא עוד, אלא שיש כאן ביטוי מיוחד לעבודה זרה זו, שהלא רק כאן, בעבודה זו לצבא השמים, נאמר בכתוב: ונדחת."

"מכל הנבראים כולם נתיחדו רק שנים המחוננים בכח ממשלה... אצל צבא השמים הוא אומר:  'את המאור הגדול לממשלת היום', ואצל האדם הוא אומר:  'ורדו בדגת הים'...[2]"

בשתי ממשלות אלו מעורבת הדעת, כפי שאומרים בתפילה: 'יצרם בדעת, בבינה ובהשכל'.  לאור האמור – עבודה זרה של צבא השמים מסוכנת בהרבה.  עבודה זרה רגילה היא דמיון ושטות, אולם סגידה לגרמי השמים יש בה פן של קבלת מרות של מציאות ממשית,  ממשלה שיש בה דעת.

"מתוך כך, יש לו ליצרא דעבודה זרה תוקף הסתה הרבה יותר עז בשעה שהוא מסית לעבודה זרה בצבא השמים... אפילו בשעה שאנחנו עוסקים בשבחו של מקום.  ואנחנו אומרים:  'אתה עשית את השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר עליה, הימים וכל אשר בהם, ואתה מחיה את כולם'...   אנו מוסיפים בהדיא במפורש ובמיוחד 'וצבא השמים לך משתחווים[3]'...  עומדים אנו... ומכריזים שממשלה זו בצבא השמים איננה אלא מציאות של התבטלות ליוצרם ולקונם".  בכך ניתן להבין מדוע את המזמור 'אל נקמות ה'', דורשים חז"ל:    

"ברביעי - שברא חמה ולבנה ועתיד ליפרע מעובדיהן[4]". הוא  המזמור שנקבע דווקא כשיר של יום רביעי: "ביום רביעי נבראו חמה ולבנה ודווקא על עבודתם נאמר ונדחת.  והיינו, מפני שטומאת עבודה זרה השכלית מונחת היא בעבודה לצבא השמים.  והנקמה היא בשורשו של הכח המתנגד, ולכן שיר הנקמה מיוחד הוא ליום הרביעי.  ולא עוד אלא ששמם בעצמם מוכיח את זה, שהרי המונח הכללי לעובדי עבודה זרה הוא עכו"ם, נוטריקון – עובדי כוכבים ומזלות".

נותר לברר מהו תוכן אותה ממשלה של צבא השמים.  בפסוקי הבריאה מתבאר ששני תפקידים מיועדים לשמש  ולירח - מתן אור וניהול מערכת הזמן, כשהזמן הוא החלק החשוב בתפקידם:

 (יד)..ולמועדים - על שם העתיד, שעתידים ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד  הלבנה:

... (טו) והיו למאורות - עוד זאת ישמשו שיאירו לעולם[5]".

 אם כן, שני ניגודים לפנינו:  ממשלת האדם המתאפיינת בהתחדשות, והשמש והירח, נושאי דגל מעגל הזמן: "כח ההתחדשות הוא סוד מופלא בכוחות הנפש.  בשעה שכח זה שולט על האדם נפשו של האדם לוחשת לעצמה דברים כגון אלו:  'אף על פי שמצד האיברים שלי והחושים שלי אין בעובדה זו שאני עושה אלא חזרה של הרגל בעלמא, מכל מקום מצד הרגשתי הרי אני עושה את המעשה הזה בפעם הראשונה'...  כח ההתחדשות הזה גנוז הוא במהלכו של עולם, כי מכיוון שעתיד הקב"ה לחדש את עולמו הרי העולם מתנועע תמיד אל התחדשותו...  מאידך גיסא, עומדת היא ממשלת הזמן.  חוק הברזל של ממשלת הזמן הזו הוא חוק המחזוריות...  כאן אנו עומדים בפני התנגשות האיתנים:  ממשלת האדם מול ממשלת הזמן.   נפשו של אדם מושכת בכח איתנים אל ההתחדשות, ולעומתה – זרם הזמן ממשיך בכח איתנים אל המחזוריות".  על פי זה מבאר הגאון מווילנא את הנבואה על הגלות הראשונה:

 (יג) וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:  (יד) וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַחֲרֵי־כֵ֥ן יֵצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל:

(טו) וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה:

(טז) וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹא־שָׁלֵ֛ם עֲוֹ֥ן הָאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה[6]:

גלות מצרים תלויה בזמן והגאולה – בדורות האדם, "מפני שהקלקולים נתלים בזמן והתיקונים נתלים באדם...  "  מצוות לא תעשה מנינם שס"ה, כנגד שס"ה ימי השנה ואילו מצוות העשה מנינם רמ"ח, כנגד רמ"ח איברים שבאדם.  והרי לנו שהקלקולים נתלים בחלקי זמן והתיקונים נתלים בחלקי קומת אדם".

על פי זה ניתן להבין מדוע המצווה הראשונה שנצטוו ישראל היא מצוות קידוש החודש.  "כנסת ישראל, לא רק שהיא בוקעת את חק הברזל של המחזוריות, אלא שהיא מהפכת את עצם המחזוריות לתוכן של התחדשות...  ישראל עומדים כנגד הלבנה ואומרים עליה שהם עתידים להתחדש כמותה...  מצוות קידוש החודש היא נצחונה של ממשלת אדם על ממשלת הזמן, וממילא – מכאן ואילך – דהיינו ממצוות קידוש החודש ואילך, הננו מוצאים שגם הגאולה נתלית במניין השנים, כגון שבעים שנה לפקידת כורש.  בשיתא אלפי שנין עד יום שכולו שבת:  רק גלות מצרים, שזמנה הוא לפני מצות קידוש החודש, שאז עמדה עדיין ממשלת הזמן בטבע מחזוריותה, רק אז הוא שהוצרכנו לקלוט את הגאולה בחשבון הדורות בלבד". 

אם כן, קידוש ראש חודש ניסן מהווה יציקת התחדשות למחזוריות החודשים.  אולם, מה באשר להתחדשות מחזור החמה?  כאן המקום להזכר ששלטון הזמן אויב הוא לאותה מצווה מרכזית – התשובה.  לכאורה, מעוות לא יוכל לתקון ואת הנעשה אין להשיב. כיצד ניתן לתקן את העבר?  לכן מצוות התשובה מיוחדת היא ליום הדין של ראש-השנה.  על מנת לחזור בתשובה חייב אדם להשתחרר מכבלי הזמן וזהו עומק דברי הרמב"ם הכותב שתקיעת שופר נועדה להעיר את "השוכחים את האמת בהבלי הזמן[7]".       אמנם בארבעה פרקים העולם נידון, אולם רק בראש-השנה "כל עצם פעולתו של הדין והמשפט... הוא העמדת כנסת ישראל בציור של בריאה חדשה דוגמת עמידתה של כנסת ישראל בתקופת השמים החדשים והארץ החדשה.  הגילוי הזה מחייב אותנו לכוון הלב לקראתו בעבודת היום של ראש-השנה, שהרי כללה תורה את הגילוי המופלא הזה במצוות היום של המוספים 'ועשיתם'... כפי שמחדד המדרש:

"אמר רבי תחליפא דמן קיסרייא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם. אמר הקדוש ברוך הוא מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם זכאין מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' כן יעמוד זרעכם ושמכם[8]".

 "כל זמן שנטל משאו של האתמול רובץ על ראשו של אדם ומעיק עליו ולוחץ עליו – אין שום מקום להתחדשות, ופריקה זו היא היא התשובה".  זאת הסיבה שדווקא בראש-השנה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון. "שבתורת בריאה חדשה של הקב"ה, כל אחד ואחד מתחדש ויצא לעולם בכל מלוא יחידותו".

 הרב יעקב פלג

[1] דברים פרק ד.

[2] מכאן ואילך רוב מוחלט של הדברים נלקח מדברי הרב יצחק הוטנר בפחד יצחק, ראש השנה מאמר כז. לא שמרתי על סדר הדברים.

 [3] על פי נחמיה ט טו.

[4] מסכת ראש השנה דף לא עמוד א.

[5] רש"י בראשית פרק א.

[6] בראשית פרק טו.

[7] הלכות תשובה פרק ג הלכה ד.

[8] ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרמה.