הדפסה
יהדות - גמרא

לגיטמציה לגואל הדם. מסכת מכות דף י'-י"ב

לגיטמציה לגואל הדם. מסכת מכות דף י'-י"ב

 

"ומה טוב אם תתרגל להניח על הכתב את תמצית הסוגיא וחילוקי שיטותיה, אפילו בלא חידוש"[1]shutterstock_103225520 (2).jpg  לגיטמציה לגואל הדם. מסכת מכות דף י'-י"ב

בתורת קדשנו נאמר:

(ו) פֶּן־יִרְדֹּף֩ גֹּאֵ֨ל הַדָּ֜ם אַחֲרֵ֣י הָרֹצֵ֗חַ כִּי־יֵחַם֘ לְבָבוֹ֒ וְהִשִּׂיג֛וֹ כִּֽי־יִרְבֶּ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ וְהִכָּ֣הוּ נָ֑פֶשׁ וְלוֹ֙ אֵ֣ין מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֠י לֹ֣א שֹׂנֵ֥א ה֛וּא ל֖וֹ מִתְּמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם:

(ז) עַל־כֵּ֛ן אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר שָׁלֹ֥שׁ עָרִ֖ים תַּבְדִּ֥יל לָֽךְ[2]:

יש להבין מהו היחס לגואל אדם. האם יחם לבבו הוא תיאור אובייקטיבי – כך ראוי שיהיה- או מציאות אובייקטיבית, כך יהיה וכך מותר לו. או שמא מדובר בחשש לא רצוי. מכל מקום ברור שיש לתת לגואל הדם מעמד מיוחד. המילה 'גואל' היא בפשטות חיובית.

אולם הרס"ג[3] סבור ש'פן ירדוף' היא מצוות לא תעשה[4]. לפי זה גואל הדם מוזהר שלא לרדוף אחר הרוצח בדרכו לעיר מקלט.

יש לדון על היחס להרג הרוצח בשגגה בידי גואל הדם בשלושה שלבים שונים:

  • לאחר הרצח. ב. לאחר  גזר דין. ג. לאחר הגלות מעיר המקלט, כשהרוצח יוצא ממנה.

בגמרא כמה מימרות שיש להתבונן על איזה מזמנים אלו דנה כל אחת ומהו היחס ביניהם.

א.      מיד לאחר הרצח

פשט הכתוב "כי יחם לבבו" מתאים לזמן זה. מאידך, קשה לקבל כיצד יקבל גואל הדם רישיון להרוג עוד טרם משפט. ומה אם יטעה בפרט 'שולי' כגון זהות הרוצח?

אכן, הרמב"ם[5] כותב:

"רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבא לבית דין וידינוהו למיתה". קל וחומר לגואל הדם[6]. בקצות החושן[7] סבור שהרמב"ם אוסר להרוג רק רוצח בשוגג, ועל דברי התומים שאסר לגואל הדם להרגו, כתב:  

"וליתיה דהא דעת רש"י פרק נגמר הדין  דאפילו בשוגג נמי רשות ביד גואל הדם להרוג".

ודברי קדשו נפלאו ממני, שאלו דברי רש"י[8]:

"כלומר מיתה שגואל הדם ממיתו לרוצח שוגג שיצא חוץ לעיר מקלטו". הרי שרש"י דבר על שלב ג'. על כורחנו לדעת קצות החושן לפחות לרש"י אין כל הבדל[9], ועל כך בהמשך.

מכל מקום הרמב"ם עצמו כותב[10]:  

"אחד ההורגו בדרך קודם שיכנס לעיר מקלטו או שהרגו בחזירתו עם השנים ששומרין אותו, נכנס לעיר מקלטו ויצא חוץ לתחומה בזדון הרי זה התיר עצמו למיתה ורשות לגואל הדם להרגו".  משמע שגם לפני גמר דין גואל הדם פטור עליו[11]. יוצא דין מיוחד במינו: אסור לגואל הדם להרוג את הרוצח - אבל בדיעבד אם הרגו פטור!

  • בדרך לאחר גזר דין

בעניין זה שתי מימרות בגמרא.

הראשונה היא דברי רב הונא:

"אמר רב הונא: רוצח שגלה לעיר מקלט, ומצאו גואל הדם והרגו - פטור. קסבר: ולו אין משפט מות, בגואל הדם הוא דכתיב[12]".

רש"י[13] מוסיף שתי מילים: "בדרך בהליכתו". מבאר הב"ח: "..אילו כבר היה בעיר מקלט ויצא חוץ לתחום ומצאו והרגו פלוגתא דתנאי היא לקמן...".

ממשיכה הגמרא ומביאה מימרא הפוכה:

"מיתיבי: ולו אין משפט מות, ברוצח הכתוב מדבר; אתה אומר: ברוצח, או אינו אלא בגואל הדם? כשהוא אומר: והוא לא שונא לו מתמול שלשום, הוי אומר: ברוצח הכתוב מדבר! הוא דאמר כי האי תנא; דתניא: ולו אין משפט מות, בגואל הדם הכתוב מדבר; אתה אומר: בגואל הדם הכתוב מדבר, או אינו אלא ברוצח? כשהוא אומר: כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום - הרי רוצח אמור, הא מה אני מקיים ולו אין משפט מות? בגואל הדם הכתוב מדבר".

אם כן, הגמרא מקשה על רב הונא מברייתא, ומבארת שלפנינו מחלוקת תנאים התלויה בביאור הכתוב:

 נאמר[14]: "פן ירדוף גואל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש ולו אין משפט מוות  כי לא שונא הוא לו מתמול שלשום".

השאלה היא למי מכוונת מילת הרמיזה 'לו' בכל פעם. לפי רב הונא מדובר בגואל הדם, לפי הברייתא הראשונה מדובר ברוצח, וכל  הפסוק בא לבאר מדוע ראוי להציע לו מפלט.

בדרך לעיר מקלט

ולו אין משפט מוות

כי לא שונא הוא לו

נימוק התורה

דין גואל הדם ההורג בדרך

רב הונא וברייתא שניה

לגואל הדם

הרוצח לקרבן

יש לאפשר גלות כי הרוצח אינו מוגן. גואל הדם פטור עליו.

פטור

ריטב"א ברב הונא

לגואל הדם

גואל הדם לרוצח

יש לאפשר גלות כי הרוצח אינו אשם.

פטור

ברייתא ראשונה

לרוצח

הרוצח לקרבן

יש לאפשר גלות

כי הרוצח שוגג

חייב

הרב שך[15] מבין בדעת הרמב"ם, שכל דברי רב הונא הם לאחר גזר דין. לפני גזר דין גואל הדם חייב על הריגת הרוצח.  אולם החזון איש סבור שלפני גזר דין יש לגואל הדם אפילו דין רודף אם בא להרוג את הרוצח, אולם אם הצליח להרגו, בדיעבד רב הונא פוטר אותו מגזירת הכתוב. אם הרגו  לאחר גזר דין פטור- אך אין רוח חכמים נוחה ממנו, וכדברי הגמרא צמד תלמידי חכמים מדברים על לבו שלא יהרגנו.


  • כשיוצא מעיר מקלט

במשנה[16] מופיעות שתי דעות תנאים   לגבי רוצח שיצא חוץ לעיר המקלט.

"רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם - רבי יוסי הגלילי אומר: מצוה ביד גואל הדם, ורשות ביד כל אדם; רבי עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם חייבין עליו".

רב מחייב את גואל הדם על הריגת הרוצח, והגמרא תמהה עליו:

"ת"ר: ורצח גואל הדם את הרוצח - מצוה ביד גואל הדם, אין גואל הדם רשות ביד כל אדם, דברי רבי יוסי הגלילי; ר' עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם חייבין עליו... אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: רוצח שיצא חוץ לתחום, ומצאו גואל הדם והרגו - נהרג עליו. כמאן? לא כר' יוסי הגלילי ולא כר"ע! הוא דאמר כי האי תנא; דתניא, ר' אליעזר אומר: עד עמדו לפני העדה למשפט - מה ת"ל? לפי שנאמר: ורצח גואל הדם את הרוצח, יכול מיד? ת"ל: עד עמדו לפני העדה למשפט[17]".

בפשטות מסקנת הגמרא היא שרב הלך בעקבות רבי אליעזר[18], אולם פלא הוא שיניח רב את דעת רבי עקיבא ויפסוק כרבי אליעזר, ששמותי הוא. בגמרא גם לא נאמר 'הוא דאמר כרבי אליעזר'.

מכל מקום דעתו של רבי אליעזר צריכה ביאור: אין ספק שנתנה תורה לגואל הדם מעמד מיוחד. היכן הוא בא לידי ביטוי?

רבינו חננאל הוסיף לסוגיה מילים חשובות: "רוצח שיצא חוץ לתחום קודם שיגמר דינו לגלות. וסיים דבריו: "רב דאמר כרבי אליעזר".

אוקימתא זו הכרחית, כי "אם אחר שנגמר דינו לגלות יצא מתחום עיר מקלטו והרגו גואל הדם פטור, דבהדיא כתיב: "ואם יצוא יצא הרוצח את גבול עיר מקלטו ורצח גואל הדם את הרוצח אין לו דם", שמאחר שנגמר דינו לגלות אין לו רשות לצאת משם[19]".

לפי זה, אם יצא הרוצח לאחר שנגמר דינו , מודה רבי אליעזר שגואל הדם פטור[20].  

אולי ניתן לבאר, שרב מציע מסורת שונה מן המשנה. לדעתו,  התנאים נחלקו בכלל בעניין אחר, בשלב ב כשהרגו בדרך. אין זהות בין הברייתא למשנה[21].

ניתן לתמוך זאת בכך שרבי אליעזר שולל את הריגת הרוצח בידי גואל הדם "עד עמדו לפני העדה למשפט". בפשטות מדובר בזמן שטרם המשפט. לפי זה דעתו של רב תהיה שדברי רב הונא, הפוטר את גואל הדם שהורג טרם משפט, נתונים במחלוקת התנאים, ופסק רב הונא כדעת רבי עקיבא.

בדומה לכך ניתן להציע[22] שמאחר שבהמשך אביי מחלק בין יצא בשוגג לבין יצא במזיד, ניתן להסביר שרב חייב את גואל הדם רק אם הרג רוצח שיצא במזיד.

כמה דרכים הוצעו בביאור דעת רבי אליעזר. אפשר שאם יתרו בית דין ברוצח שלא יצא שוב ועבר על דבריהם- אז יותר דמו לגואל הדם[23] . לדעת אבי העזרי, זו גם כוונת רבינו חננאל בכתבו: 'קודם שיגמר דינו' – משפט שנערך אחר היציאה מעיר מקלט.

לדעת הר"ן בית דין דנים אותו למיתה אם יצא מעיר המקלט. צריך להבין לפי זה, מתי מותר לגואל הדם לפגוע ברוצח.

להלכה, הרמב"ם פוסק כרב הונא שאם הרג גואל הדם את הרוצח בדרך פטור, וכרבי עקיבא שאם יצא הרוצח מעיר מקלט מותר לגואל הדם להרגו.

היחס בין הזמנים השונים

ראוי להתבונן ביחס החומרה בין הזמנים השונים.

הרמ"ה[24] סבור שאם רב הונא פוטר גואל הדם ההורג בדרך, בוודאי שיפטור גואל הדם שהרג רוצח שפשע ויצא מעיר מקלטו. הריטב"א שואל: אם כך, מדוע לא אמרה הגמרא על דברי רב הונא 'כתנאי', ומנתק את שתי השאלות: אולי אם יצא הרוצח מצבו חמור יותר, אך גם יתכן שאם כבר נקלט בעיר מקלט, הריגתו חמורה יותר אע"פ שיצא, ורב הונא יכול להסכים לדעת רבי אליעזר, כשם שאפשר שדבריו שאינם מוסכמים על רבי יוסי ורבי עקיבא.

נסכם מה שעלה בידינו עד כה:

 

 הרב שך

חזון איש

רש"י לפי קצות החושן

לפני גזר דין

חייב (בלי קשר לרב הונא)

אסור ואפילו כרודף, אבל

בדיעבד פטור (רב הונא). ישנה ברייתא שמחייבת!  ואולי רק כאן!

מותר כדעת  ר"ע!

לרמב"ם: אסור.

וכנראה פטור.

אחרי גזר דין

פטור אבל אסור (רב הונא).

ישנה ברייתא שמחייבת! 

רב הונא: פטור. ואין רוח חכמים נוחה הימנו.

ישנה ברייתא שמחייבת! 

יצא מעיר מקלט

מחלוקת תנאים. הלכה כרבי עקיבא שמותר להרוג. רב מחייב כדעת רבי אליעזר ואין הלכה כמותו. (לדעת רבנו חננאל לפי הרב פרלא: רב מחייב רק אם יצא קודם גזר דין).

לפי רב הונא קל וחומר שפטור (רמ"ה), וריטב"א חולק.

בקצות החושן מסתפק אם דין גואל הדם נוהג בזמן הזה.

 

[1] אגרות הראיה, ח"ד עמוד לו.  בדיני גואל הדם כל מגמתי בדברים הבאים היא לעשות סדר בדברים, וגם זאת מצאתי בקושי לפי כוחי. מאוד אשמח להערות ותיקונים

[2] דברים פרק יט

[3] ספר המצוות חלק ב לא תעשה רעד

[4]  "א"ר אבין א"ר אלעזר: כל מקום שנאמר השמר פן ואל - אינו אלא לא תעשה" (זבחים דף קו עמוד א).

[5] הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק א הלכה ה

[6] אורים, ב,ב.

[7] חושן משפט, ב,א.

[8] סנהדרין דף מה עמוד ב ד"ה וגואל הדם.

[9] וכן דעת המאירי יב. ד"ה אמר, שמחלוקת התנאים ביצא מעיר המקלט תקפה גם לפני כן.

[10] הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה הלכה י.

[11] חזון איש חו"מ יז ס"ק א.

[12] י עמוד ב.

[13] י עמוד ב ד"ה ומצאו.

[14] דברים יט, ו.

[15] אבי העזרי לרמב"ם רוצח ה,ט.

[16] יא עמוד ב.

[17]  דף יב עמוד א

[18] רבנו חננאל: "רב דאמר כרבי אליעזר".

[19] קונטרס הראיות לריא"ז 

[20] גר"י פרלא, מובא בהלכה ברורה דף י עמוד ב ציון ג. גם הפעם רוב דברינו משם לוקחו.

[21] על פי דברים שונים במעט של הערוך לנר. ואולי לא רצו להגיה משנה מפורשת לפי רב.

[22] 'דינא דחיי'.

[23] ריטב"א.

[24] מובא בריטב"א דף יב.

מעלה - המרכז לציונות דתית 2017 © מעלה - המרכז לציונות דתית