הדפסה
יהדות - גמרא

כליאת יצר עבודה זרה סנהדרין סד

  סנהדרין דף סד עמוד א

 

ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם מאי אמור? אמר רב יהודה ואיתימא רב יונתן: בייא בייא! היינו דאחרביה לביתא וshutterstock_103225520 (2).jpg  כליאת יצר עבודה זרה סנהדרין סדקליא להיכלא, וקטלינהו לצדיקי, ואגלינהו לישראל מארעייהו, ועדיין הוא מרקד בינן. כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא - לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן! - בתר דאביקו ביה. יתבו תלתא יומא בתעניתא, בעו רחמי. - נפל להו פיתקא מרקיעא, דהוה כתיב בה אמת. אמר רבי חנינא: שמע מינה חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת. נפק כגוריא דנורא מבית קדשי הקדשים. אמר להו נביא לישראל: היינו יצרא דעבודה זרה. בהדי דקתפסי ליה - אישתמיט ביניתא מיניה, ואזל קליה בארבע מאה פרסי. אמרו: היכי ניעבד, דילמא משמיא מרחמי עליה? אמר להו נביא: שדיוהו בדודא דאברא, וכסיוה באברא, דשייף קליה. דכתיב ויאמר זאת הרשעה וישלך אותה אל תוך האיפה וישלך את האבן העופרת אל פיה. אמרי: הואיל ועת רצון הוא ניבעי רחמי איצרא דעבירה, בעו רחמי, אימסר בידייהו. חבשוהו תלתא יומי, איבעו ביעתא בת יומא לחולה - ולא אשכחו. אמרו: היכי נעביד? ניבעי פלגא - פלגא מרקיעא לא יהבי. כחלינהו לעיניה. אהני ביה דלא איגרי איניש בקרובתיה.

 

  1. (ז) עָלָ֤ה אַרְיֵה֙ מִֽסֻּבְּכ֔וֹ וּמַשְׁחִ֣ית גּוֹיִ֔ם נָסַ֖ע יָצָ֣א מִמְּקֹמ֑וֹ לָשׂ֤וּם אַרְצֵךְ֙ לְשַׁמָּ֔ה עָרַ֥יִךְ תִּצֶּ֖ינָה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב: (ירמיהו ד)
  1. אמר רב: עלה אריה במזל אריה והחריב את אריאל. עלה אריה - זה נבוכדנצר, דכתיב "עלה אריה מִסֻבכו". במזל אריה - "עד גלות ירושלים בחודש החמישי". והחריב את אריאל - "הוי אריאל אריאל קרית חנה דוד". על מנת שיבוא אריה במזל אריה ויבנה אריאל; יבוא אריה - זה הקב"ה ... (פסד"ר כהנא קטז).

3.וביאור זה, כי היה לנבוכדנצר כוח גדול שלכך נקרא אריה שהוא מלך ... והחריב בית המקדש בחודש החמישי שמזלו אריה ... שכוחו גדול ותוקף גדול יש לו והוא כוחו של נבוכדנצר. ובית המקדש נקרא אריאל בשביל הכוח הגדול אשר היה לו ... ולכך אמרו "אש של מזבח רבוצה כארי". ונקרא אריאל-חתם שם א-ל בסופו משום כי נבוכדנצר נקרא אריה מפני שכוחו כוח טומאה, והיה יוצא מן הממוצע לכך נקרא ארי שהוא בהמה טמאה. אבל בית המקדש כוחו מן השם יתברך כוח קדוש כי לשון 'אל' כוח קדוש. וכאשר חטאו ישראל וניטל כוח הקדוש מן בית המקדש שנקרא אריאל, לא היה כאן, רק 'ארי' ונבוכדנצר נקרא 'אריה', שם אריה מלא ושלם. אבל כאשר היו ישראל בקדושתן ובמעלתן, היה גובר השם שהוא 'אל' בסוף שם 'ארי' על האריה.(מהר"ל נצח ישראל נ"ה).

4."איש חי רב פעלים מקבצאל - שריבה וקיבץ פעלים לתורה" - שאין שום מלחמה כבדה לו שכל כוח אדיר המתחבר עם המניעות היותר נמרצות הוא מנצח, ושכל מה שיש להשתמש בו לטובה הינם שבים תחת ידו להעביר אונו הודו ונצחו, "הוא הכה את שני אריאל מואב והוא ירד והכה את הארי בתוך הבור ביום השלג, והוא הכה את איש מצרי איש מראה וביד המצרי חנית וירד אליו בשבט ויגזול את החנית מיד המצרי ויהרגהו בחניתו".              (אדר היקר עמוד קיד) .

  1. (ה) וּבָרָ֣א ה' עַל֩ כָּל־מְכ֨וֹן הַר־צִיּ֜וֹן וְעַל־מִקְרָאֶ֗הָ עָנָ֤ן׀ יוֹמָם֙ וְעָשָׁ֔ן וְנֹ֛גַהּ אֵ֥שׁ לֶהָבָ֖ה לָ֑יְלָה כִּ֥י עַל־כָּל־כָּב֖וֹד חֻפָּֽה: (ישעיהו פרק ד). (ג) אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו: (תהלים פרק צז).

6."חמשה דברים נאמרו באש של מערכה: רבוצה כארי...רבוצה כארי? והתניא, אמר רבי חנינא סגן הכהנים: אני ראיתיה, ורבוצה ככלב! - לא קשיא; כאן במקדש ראשון, כאן - במקדש שני. ובמקדש שני מי הואי? והאמר רב שמואל בר איניא: מאי דכתיב וארצה בו ואכבד, וקרינן ואכבדה מאי שנא דמחוסר ה"א? אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים. - אמרי: אין, מיהוה הוה, סיועי לא מסייעא" (יומא דף כא עמוד ב).

  1. (ח) כִּֽי־מִדֵּ֤י אֲדַבֵּר֙ אֶזְעָ֔ק חָמָ֥ס וָשֹׁ֖ד אֶקְרָ֑א כִּֽי־הָיָ֨ה דְבַר־ה' לִ֛י לְחֶרְפָּ֥ה וּלְקֶ֖לֶס כָּל־הַיּֽוֹם:

(ט) וְאָמַרְתִּ֣י לֹֽא־אֶזְכְּרֶ֗נּוּ וְלֹֽא־אֲדַבֵּ֥ר עוֹד֙ בִּשְׁמ֔וֹ וְהָיָ֤ה בְלִבִּי֙ כְּאֵ֣שׁ בֹּעֶ֔רֶת עָצֻ֖ר בְּעַצְמֹתָ֑י וְנִלְאֵ֥יתִי כַּֽלְכֵ֖ל וְלֹ֥א אוּכָֽל: (ירמיהו פרק כ).  

  1. (ז) כִּ֣י לֹ֧א יַעֲשֶׂ֛ה ה' אלוקים דָּבָ֑ר כִּ֚י אִם־גָּלָ֣ה סוֹד֔וֹ אֶל־עֲבָדָ֖יו הַנְּבִיאִֽים:

(ח) אַרְיֵ֥ה שָׁאָ֖ג מִ֣י לֹ֣א יִירָ֑א ה' אלוקים דִּבֶּ֔ר מִ֖י לֹ֥א יִנָּבֵֽא: (עמוס פרק ג).

" .9 ד' רוחות הם מחולקים ומפורדים..."(דרך חיים פרק ג, ו)

  1. 10. "...הנחש שהולך ונגע באילן, והאילן צווח ואמר רשע אל תגע בי.." (פרקי דרבי אליעזר פרק יג).
  2. "...מה עשה הקדוש ברוך הוא נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה" (בראשית רבה פרשה ח סימן ה).
  3. "תכונה המייחדת את העופרת היא שלוח עופרת עבה דיו חוסם כל קרינה מייננת" (ויקיפדיה, ערך עופרת).
  1. (ג) וַיָּק֙וּמוּ֙ עַל־עָמְדָ֔ם וַֽיִּקְרְא֗וּ בְּסֵ֨פֶר תּוֹרַ֧ת ה' אֱלֹהֵיהֶ֖ם רְבִעִ֣ית הַיּ֑וֹם וּרְבִעִית֙ מִתְוַדִּ֣ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִ֔ים לַה' אֱלֹהֵיהֶֽם: (ד) וַיָּ֜קָם עַֽל־מַֽעֲלֵ֣ה הַלְוִיִּ֗ם יֵשׁ֨וּעַ וּבָנִ֜י קַדְמִיאֵ֧ל שְׁבַנְיָ֛ה בֻּנִּ֥י שֵׁרֵבְיָ֖ה בָּנִ֣י כְנָ֑נִי וַֽיִּזְעֲקוּ֙ בְּק֣וֹל גָּד֔וֹל אֶל־ה' אֱלֹהֵיהֶֽם: (נחמיה פרק ט).
  2. "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות".(ברכות לג.).

15."תנו רבנן: משמתו נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי - נסתלקה רוח הקודש מישראל".  

  1. " תעניות הצבור, שאנו מחזיקים לזכרון החורבן, יש בהן ג"כ ממין זה. חסרון העבודה הלאומית, שאוכלת הרבה בחיי אומה סדורה, גורם שכוחות מיותרים יקבצו באומה בכללה, והתיקון המוסרי הנובע מהם הוא להריקם ע"י תענית, שנועדה ג"כ לזכרון, שהשימוש בכוחות המיותרים לרעה גרם לאבד את אושרנו הכללי.." ( אגרות הראיה א עמוד עט).
  1. "... אמנם בהיותנו קרובים אל אור האלהי נטועים בארצנו, הי' אור הנבואה ממלא מקום גדול בעולמנו. וכן אנו מובטחים לעתיד באופן יותר נעלה, הלח המחיה את הלב והנפש באור דעת ד', והוד כבודן של ישראל העליון הכללי, שהוא מלא זיו וזוהר חיים מלאים טל דשן מאד, הננו רק אז מוכנים לקבל באופן שיהי' בינינו נשמר, בהיותינו קרובים אל בית ד', נטועים על אדמתנו ובטוחים מכל בלבולי רוחות וערבובי דיעות" (מאורות הראיה – שבועות, ביכורים).

 

  1."מקור יצרא דעבודה זרה בקדושה הוא הצמאון לחידוש ידיעה בפליאות חכמה של התגלות אלקית. ומתוך סילוק אור הדעת מתהפך צימאון זה לבחירת אלהים חדשים ..." (ערפלי טוהר עמוד לב)

2 "... מאז שבטל יצרא דעבודה זרה נסתלק כוח החיים הרענן של יסוד האהבה האלקית מן העולם. כוח האהבה האלקית ככל כוח טבעי בלתי מעובד שבנפש האדם, צריך הוא ללימוד של פיתוח וכשרון עבודה ... ומתוך כשלון כוח המוסרי, שלא היה אפשר לישראל לקבל רוב טובה של החיים הבריאים והטובים ... היה הכרח למעט צביון החיים מיסודו הפראי והטבעי, לבטל יצרא דעבודה זרה, שאמנם היה כגוריא דנורא בבית קדש-הקדשים, הכוח הרענן של האהבה הכללית לאלקות, שעמד על טבעו החזק, ממנו לוקח היסוד לעבודת הקודש, בהעלותו עד מקומו ושרשו ועד תעודתו במציאות החיים הכלליים ...

בשעה שבישראל כבר בטל יצרא דעבודה זרה, "ואהבת את ד' אלקיך בכל לבבך" שפרשוהו חז"ל: בשני יצריך (ברכות כ"ד), לא היה יכול להתקיים במלא מובנו. הבית השני לא היה בנין מלא וקיים - "וארבצה חסר הא", היה חסר שכינה ורוח הקודש, האש של מעלה לא היתה פועלת פעולתה בפועל לא היתה "רבוצה כארי" ו"מהוה הוה, סיועי לא מסייעי".

(אדר היקר, עמודים ל-לא)

3."וסנוני היסודות הוצרכו להאריך עידן ועדנים עד שיתגרש כוח המדמה משליטה רחבה בגבול ישראל ויצרא דעבודה זרה נעצר ב"דודא דאברא" ו"נכיס יצרא", ולעומת זה אין עוד נביא אתנו, ולהבת אהבת האומה והארץ איננה מורגשת עוד באותו הטעם העמוק של ימי הטובה" (אורות עמוד לו).

  1. "השכלול הלימודי הבא בסילוק רוח הקודש הוא צעד לנסיגה לאחור, אף על פי שיש בו כמה מעלות טובות, וזהו יסוד הבית השני שהיה מסולק שכינה ורוח הקודש וממולא באור תורה וחכמה".  (אגרות א עמוד שד).
  2. "יצרא דעבודה זרא נפסק אבל לא נוצח לגמרי, רק קולו נאטם ב"דודא דאברא", אבל במחשכים עוד הוסיף לחיות ולהשפיע. הוא היה צריך עוד להתקיים עד שיהיה מנוצח מכח האומה, וההזרמה הרוחנית הגדולה והמאירה תשוב להעביר את כל חשכו בהכללה כבירה אשר תכלול את כל האומץ שנמצא בטבעו הפראי של יצרא דעבודה זרה".

(מאמרי ראי"ה עמוד 5).

6."ומאז אשר לא יכול העולם הישראלי לעמוד בקשר המלחמה המעודדת את החיים ויצרא דעבודה זרה הוכרח להתכנס "בדודא דאברא דשאיב קליה" ... ליאות רוחנית מלפפת היא את היקום והמהלך הולך בתכונה תרדמית. חולמים מדמדמים הם כל עסקני העולם ואין בה לא מגבורת הטוב ולא מתגבורת הרע, אבל המטרה היא מכוונה: יצרא דעבודה זרה הולך ונעקר, ומהלך עקורו האטי נוטל חלקים מהדר החיים ... אבל בתוכיות הנשמה הצד החיובי מתיישב על משואותיה של הופעת השלילה, וכאשר רוח הטומאה יתם, והצורך של המלחמה השלילית ישבת לגמרי, אז יראה ההוד וההדר של גבורת החיים אשר באוצר הקודש החיובי. ולעת אשר לא יוכל העולם נשוא את התרדמה הזחלנית, באה מהומת מלחמה ... ואחרית מלחמה זו היא הבאת השלום המוחלט שאין עמו צורך ליצרא דעבודה זרה גם לשם תגבורת החיים, כי יוכשרו הכל לקבל את עז החיים בטהרתן החיובית ... ונאזרי גבורה הננו עומדים לקבל את ברכת ד' עלינו ועל כל היקום, על כל העולמים, כל הנשמות, כל המעשים וכל העמים, על כל ההגיונות וכל המון הרצונות והרעיונות בכל מקום שהם מאירים וחיים".  (אגרות ג עמוד נב)

  1. רבון כל העולמים, גלוי וידוע לפניך, בזמן שבית המקדש היה קיים, אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבים ממנו אלא חלבו ודמו, וכו'.

 "בחלב שהוא ממותרות שבגוף, יש כפרה כנגד החטא שבא על ידי שטף המותרות. בדם, שהוא יסוד הקיום של הגוף, יש כפרה כנגד חלק הנטיה לאיסור שנכנס גם במה שהוא כדי צורך הקיום, שהוא ראוי שיוקח על דרך המותר".

אולם, הבדל משמעותי קיים בין תהליך הכפרה במקדש, לזמן גלות המאופיין בתענית. בעוד שבמקדש הנפש נפרדת מחלקיה הרעים בלבד, הרי שבזמן גלות הטוב והרע מעורבבים כל כך בנפש, עד שצורת העבודה המטהרת – תענית – פוגעת בעל כרחה גם בחלקיו החיוביים של האדם. במצב עגום זה, נישאת לה תפילת האדם מעל מרחבי הזמן, להתחבר לאותו עידן אידיאלי בו הטהרה איננה כרוכה בחולשת הנפש:

"אמנם בזמן השלמות, שבית המקדש היה קים הייתה כפרת הקרבנות מכוונת רק אל כוח הרע, והקרבן הכניע את כוח הרע ולא פעל כלל לגרעון על כחות הטוב של הגוף והנפש. אבל עכשיו כשם שלאומה בכללה, בעונינו, הגלות היא כור ברזל לצרף סיגים, ויחד עם כחות הרע שהיא מחלישה היא עושה שמות גם כן בכוחות הטוב, כן גם היחיד בהיותו צריך לתקן כחות הרע על ידי תענית מתמעטים גם כחות הטוב בחלישות הגוף והנפש. על זה תחול התפלה, שיהיה כאילו הוקרב על גבי המזבח ותרצני, לבער רק את הרע ולחזק את כחות הטוב".

 (עולת ראיה א עמוד רצג)

8."באחרית הימים שצמיחת מהלך שיבת אור הנבואה תתחיל להופיע ... עד אשר ... ככוכבים מלאי טל וחיים יצאו הניצוצות של התחלת אור הנבואה מנרתיקם. (אורות עמוד קכא).

  1. "... יצרא דעבודה זרה שישוב לפני גילוי אור חדש דמשיח ויתהפך לקדושה כראוי בשובו כגוריא דנורא לבית קדשי קדשים, להתאחד בקדושה וטהרה העליונה, חדשים לבקרים רבה אמונתך". (ערפילי טוהר עמוד לב).