הדפסה
יהדות - גמרא

הדרך לעקירת הרים סנהדרין כד

הדרך לעקירת הריםshutterstock_103225520 (2).jpg  הדרך לעקירת הרים סנהדרין כד

אחת מן המובחרות בתלמידותי חזרה בתשובה בצבא. בקשתי ממנה בחודש אלול לספר את סיפורה בפני בנות האולפנא בה לימדתי. היא הרצתה בהצלחה, אולם הודיעה לי בתום השיחה כי לא תעשה זאת עוד.

'מדוע?' תמהתי. התשובה הייתה מאלפת: 'אני מדברת, ורואה את העיניים שלהן, כאילו אומרות לי: 'חכמה בלילה. עשית חיים, ואחר כך חזרת בתשובה. הרווחת גם עולם הזה וגם עולם הבא. גם אנחנו היינו רוצות, אבל למדנו על 'האומר אחטא ואשוב' .. אוף'. 'עד שאני לא מצליחה להבהיר להם, עד כמה אני מקנאת בתום שלהן, עד כמה אני מצטערת על העבר, איני רוצה לדבר מולן'. מעורר מחשבה.

בדף כג. מובאים דברי רבי מאיר: 'זה פוסל עדיו של זה וזה פוסל עדיו של זה'. על כך תמה ריש לקיש: 'פה קדוש יאמר דבר זה!?  תני עדו' . כלומר: לא יתכן שרבי מאיר הוציא מפיו רעיון כה תמוה, שבעל דין רשאי לפסול עדים, אלא שדברי רבי מאיר התייחסו לעד בודד. בדף כד. הגמרא חוזרת ומביאה את תגובתו של ריש לקיש, ותוהה: "איני, והא אמר עולא: הרואה את ריש לקיש בבית המדרש כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה?          אמר רבינא: והלוא כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש כאילו עוקר הרי הרים וטוחנן זה בזה!?

הכי קאמר: בוא וראה כמה מחבבים זה את זה".

רש"י מסביר, שהגמרא הקשתה מדוע ריש לקיש מדבר בענווה כה מרובה כלפי רבי מאיר, הרי הוא חריף גדול בעצמו. רבינא מתפלא על הקושיה באומרו שרבי מאיר היה חריף גדול עוד יותר, ואז הגמרא מסבירה שלכתחילה לא התכוונו להקשות על ריש לקיש, אלא לשבחו, שהוא התנסח כדרכם של תלמידי החכמים בארץ ישראל, שנוהגים כבוד זה בזה.

כל השיח יוצא דופן למדי. מהי תחרות עקירת ההרים הנערכת כאן? ה'בן יהוידע' למשל, תמה: מדוע התפלאה הגמרא שאמורא נוהג כבוד בתנא? ומסביר, שהתמיהה הייתה על כך ש"ריש לקיש היה לו פחד ואימה ממעלה של רבי מאיר, לא אמר קושייתו להדיה בדרך קושיה... והשיב לו רבינא, מפני שרבי מאיר מופלג בחכמה היה".

עדיין יש להבין, במה התייחדו דווקא רבי מאיר וריש לקיש. עוקר הרים פירושו 'חריף ומפולפל בתורה' (רש"י הוריות יד.).  לכאורה, תנאים ואמוראים אין ספור ראויים לתארים אלו.

נראה, ששתי דמויות דגולות אלו מיוחדות הן באמת. נתבונן בקצרה בציוני דרך בקורות חייהם.

ריש לקיש מכר עצמו לאוכלי אדם (נותר רק לדמיין: אלו תענוגות הוא דרש בתמורה?). כבקשה אחרונה הוא ביקש לכבד כל אחד משוביו ב'מכה וחצי' בנאד, אלא שבנאד הכניס אבן והרג את כולם, תוך תלונה על אחד שמת כבר לאחר מכה אחת.. בדיוק כשהתחלנו ליהנות! ( גטין מז.). הוא היה ראש כנופיית שודדים, וזינק מעבר לירדן, כשדימה לראות אישה נאה. אלא שהדמות הייתה למעשה רבי יוחנן, והוא נטלו לבית המדרש (בבא מציעא פד.).

ריש לקיש שמר על כוחו ועל אומץ ליבו גם בבית המדרש. כשחבריו הכינו הספד לרבי אמי שנשבה בצפון, הוא הלך בנחישות ושחררו (ירושלמי תרומות סוף פרק ח).

בלימודו היה ריש לקיש חוזר על תלמודו ארבעים פעם, עוד טרם השיעור (תענית ח.). הוא הודיע לתלמידי החכמים שתורה מתקיימת רק במי שממית עצמו עליה (ברכות סג: ), ושלל תעניות בשל החולשה שהן גורמות לתלמידי חכמים (תענית יא). בצדקותו, הפך ריש לקיש סמל כזה ליושר, עד שסמכו על כל מי שהוא דיבר עמו, לתת לו הלוואה ללא עדים (יומא ט:).

כללו של דבר, אימרת ריש לקיש: "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות" (יומא פו:), נאה למי שאמרה. הוא שב מאהבה, וניתב את כל הכוחות שצבר ללימוד תורה בעוצמה אדירה.

כאן שבה קושיית התלמידות. ריש לקיש התווה לפנינו דרך סלולה. בונים בחול ובטומאה, ואחר כך מקדשים! האם לא נכון הוא, כי הבמאים, השחקנים והסופרים הדתיים הטובים ביותר, הם חוזרים בתשובה?

את כוחותיהם הם בנו ללא מגבלות ההלכה, ואחר כך הפנו אותם לטובה. וכי אפשר לגדל כוחות אדירים כאלו בתוך 'מגבלות'  החינוך הדתי?

דמותו של רבי מאיר מכשירה אותנו לענות בביטחון בחיוב.

בעוד ריש לקיש היה  שוקע בלימוד עד שהיה יוצא מבלי משים מן התחום (ירושלמי ברכות, ה, א), רבי מאיר הקפיד שלא לצאת מן התחום, אפילו בעודו הולך אחרי רבו, 'אחר', שיצא לתרבות רעה (חגיגה טו). ידע רבי מאיר לסנן בהקפדה את הטוב מתורת רבו, "רבי מאיר, רמון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק" (שם, עמוד ב). הוא איבד את שני בניו בבת אחת (מדרש משלי לא), ובסיוע העזר כנגדו, ברוריה, קיבל עליו את הדין באהבה. כ'בעל הנס', הרשה לעצמו להתגרות בכלבים טורפים, כדי לשכנע שומר לסייע לו לחלץ את גיסתו ממלתעות טומאה של הרומאים, ומאז נדד רבות בדרכים (עבודה זרה יח:). בנדודיו, הוא התמודד עם שודדים מתוחכמים, ועקרונותיו התורניים סייעו לו לצאת כשידו על העליונה ( ב"ר צב, יומא פג:). הוא נדד באסיא, בה אף הלך לעולמו (ירושלמי כלאים, ט, ד), אך גם כשנקלע שם למקומות נדחים, ומצא עצמו בפורים ללא מגילה, פשוט "כתבה מליבו וקראה" (מגילה יח:). עימו אפילו לא היה צורך לשוחח כדי לקבל תעודת יושר. רבי תלה את חכמתו בכך שראה את רבי מאיר מאחוריו (עירובין יג:). כללו של דבר: היה שגור בפיו: "גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי ולשקוד על דלתי תורתי.. ואני אהיה עמך בכל מקום" (ברכות יז.). לסיכום: "גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו" (עירובין יג:).

אם כן, בהוה אמינא, התפעלה הגמרא מדמותו של ריש לקיש, החוזר בתשובה, העומד במקום שאין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. כסברת האולפניסטיות מסיפורנו בפתיחה.

מכריז מיד רבינא: רבי מאיר הוא צדיק שאינו 'גמור', הוא מתגדל תדיר, גם בצוק העתים ובניסיונות שונים. עוקר הרי הרים.

ניתן והכרחי, לגדל לכתחילה 'בתוך התחום', מתוך יראת שמים, אנשי מעש ותורה גדולים. על כן מסיקה הגמרא: אין כאן תמיהה. ריש לקיש מוזמן להעביר שיחה באלול, לשבח ולהלל, ולסייע לגדל בארץ ישראל את רבי מאיר הבא, זה  ש"מאיר פני חכמים בהלכה" (שם).