הדפסה
יהדות - גמרא

דוד ובת שבע סנהדרין קז

דוד ובת שבע   סנהדרין קז.

shutterstock_103225520 (2).jpg  דוד ובת שבע   סנהדרין קז

 

הפעם  ארשה לעצמי לשלב שאלות תוך כדי ציטוט הגמרא:

אמר רב יהודה אמר רב: לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל. אמר לפניו: רבונו של עולם, מפני מה אומרים, אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד? - אמר: אינהו מינסו לי, ואת לא מינסית לי, אמר לפניו: רבונו של עולם, בחנני ונסני. שנאמר בחנני ה' ונסני וגו'. אמר: מינסנא לך, ועבידנא מילתא בהדך, דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך, דמנסינא לך בדבר ערוה. ...

  1. אם דוד ידע מראש מה יהיה הניסיון, כיצד נכשל? לפי הפשט רצף האירועים היה הולדת הבן שמת, ואז לידת שלמה. היות ששלמה מלך בגיל 12 לאחר מות אביו בגיל 70, דוד היה בגיל למעלה מחמישים לפחות. כיצד בא מכשול כזה לידו?

דרש רבא: מאי דכתיב למנצח לדוד בה' חסיתי איך תאמרו לנפשי נודי הרכם צפור, אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון, שלא יאמרו: הר שבכם צפור נדדתו.

  1. איך ניתן למחול על עוון כזה?

דרש רבא: מאי דכתיב לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך.

  1. כיצד ניתן לומר שדוד חטא לה' לבדו? מה עם בת שבע ואוריה?

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: גליא וידיעא קמך דאי בעיא למכפייה ליצרי - הוה כייפינא, אלא אמינא, דלא לימרו: עבדא זכי למריה.

  1. מדוע מיוחס החטא במידת מה לרצון האלוקי?

דרש רבא: מאי דכתיב כי אני לצלע נכון ומכאובי נגדי תמיד - ראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית, אלא שבאה אליו במכאוב. וכן תנא דבי רבי ישמעאל: ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם, אלא שאכלה פגה.

  1. אם דוד ובת שבע הם זיווג מן השמיים, מדוע לא מתואר ש'הייתה ראויה לו 'ארבעים יום קודם יצירת הולד[1]'

 ... דרש רבי דוסתאי דמן בירי: למה דוד דומה - לסוחר כותי. אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שגיאות מי יבין [- אמר ליה:] שביקי לך, - ומנסתרות נקני - שביקי לך. - גם מזדים חשך עבדך - שביקי לך. - אל ימשלו בי אז איתם, דלא לישתעו בי רבנן - שביקי לך. ונקיתי מפשע רב שלא יכתב סרחוני. - אמר לו: אי אפשר.  

  1. כיצד נמחל הכול לדוד? האם הובטח לו שלא יעסקו בפרשה זו? כפי שנראה תיכף, היא מפורסמת ונידונה גם בין הגויים. מדוע דווקא הבקשה (שצריכה ביאור) למחוק  את כל הפרשה לא התקבלה.

"...'אם שם הבעל היה ג'יימס, ושמו של האחר היה הנרי- מה היו הדיבורים האלו על דוד?'

'המילה האחת הזאת, ווטסון יקירי, הייתה יכולה לספר לי את כל הסיפור כולו, לו הייתי איש ההיגיון המושלם שאותו אתה כה נהנה לתאר. זו הייתה פשוט צורת גינוי.'

-'גינוי?'

'כן. המלך דוד חטא..ו..נכשל באותו חטא שבו נכשל  גם הסמל ג'יימס ברקלי. זכורה לך הפרשה הקטנה של אוריה ובת שבע? הידע התנכ"י שלי חלוד אמנם, לצערי, אך תוכל למצוא את הסיפור בספר שמואל א' או ב' [2]' ".

  • עקרונות:
  1. המעשה אינו ראוי לדוד כפי שאנו מכירים אותו. התמיהה  מתעצמת  כשרואים שנסלח לו, ואף ששלמה, פרי הקשר התמוה, נבחר להיות 'ידידיה'  בונה המקדש.
  2. העיקרון המרכזי לפתרון  העניין הוא: דוד ראה בבת שבע ראייה רוחנית , שהיא השותפה האידיאלית (והיחידה) להבאתו לעולם של בונה המקדש.
  3. העיקרון המשני הוא שנישואיה של בת שבע היו מעורערים, הן חוקית והן רגשית.

לפיכך עמד דוד בפני ניסיון כפול: הרצון להביא למקדש, התחבר לגאולתה האישית של בת שבע. הניסיון היה רוחני ולא ייצרי[3].

  • ראיות ותובנות לעקרון המרכזי:
  1. אין כל ביטוי יצרי בתיאור הקשר. אפילו הראיה היא של אישה 'טובה' [4] ולא: 'יפה'. הכול מחושב ומתוכנן, ולא סערת רגשות ויצרים.
  2. דוד אינו מרגיש בכל בעיה, אפילו כשמוצג בפניו משל כבשת הרש.
  3. דוד קם מעל משכבו. חלומו הידוע הוא המקדש [5].
  4. שלמה הוא אכן בונה המקדש. דוד צדק.
  5. היות שהחטא היה למען הדור הבא, רק שם מופיע העונש 'ארבעתיים'.
  6. רק לפי הסבר זה ניתן להבין את הרצון והתפילה של דוד לקיום התינוק, פרי קשר זה, שאם לא כן נראה הדבר כחוצפה.
  7. במשל הכבשה ניתנת ל'הלך'. כך מכונה השי"ת בהעדר מקדש [6] , שם הודיעו לדוד כי בן 'אשר יצא ממעיך' יבנה המקדש. יש להביאו לעולם[7].
  8. הווידוי של דוד על החטא[8] מסתיים בתפילה לבניה נכונה של המקדש.  המזמור כולו מורה על טעות בדבר מצווה: "לב טהור ברא לי אלוקים"[9]. (ההבנה הפשטנית של החטא אינה נכונה: "כי פשעי אני אדע"[10]  החטא הוא רק בין דוד לה' : "לך לבדך חטאתי"[11].
  9. האשמה העיקרית של דוד היא חילול ה'. ככה לא בונים מקדש.

,בזית את דבר ה' [12]" (איזהו דבר ה' אם לא בניית המקדש?)  "בזיתני" [13],

נאץ נאצת[14].

  • ראיות ותובנות לעקרון המשני:
  1. הגילוי "הלא זאת בת שבע .. אשת אוריה" [15]  אינו מרפה את ידי דוד, אלא להיפך. היות שהקפיד על הפרטים ההלכתיים[16],נראה שמידע זה עודד אותו.  "אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד כותב גט כריתות לאשתו"[17].
  2. , בת שבע איננה מגלה כל התנגדות, ואף לא ברור שנענשה. נישואיה לדוד מותרים, ובנה לא הוזכר כממזר. דוד לא נאסר בבת שבע, כדין הבא על אשת איש.
  3. בת שבע פונה רק לדוד, וברור לה שההיריון ממנו.

 הזוהר מבאר שלא הייתה מעולם אפשרות אחרת[18].  ניתן להוסיף, שנישואי בת שבע לאוריה היו כפויים, ונעשו בשגגה על ידי דוד. כדברי המדרש:

"עוד נתפרסם מדרש רבותינו ז"ל, גם שלא ראיתיו כתוב, לאמר כי אוריה בהמית דוד את גלית עדיין לא נתגייר, ורצה דוד להפשיט את גלית כל לבושי שריונו להסיר את ראשו, ולא ידע מהיכן יפתח היתר חוט העובר בלולאות המהדק השריון מלמטה למעלה, והיה דוד מיצר על הדבר, אמר לו אוריה אם אגיד לך תתן לי אשה מישראל, אמר לו הן, אז הגיד לו כי ראש החוט היה בכף רגלו קשור שם, אז הפשיטו ויסר את ראשו מעליו, אז אלקי עולם ה' הקפיד על תתו במתנה בת ישראל, ויגזור כי בת זוגו של דוד תנתן לאוריה, היא בת שבע, שנתגייר ויקחה לו לאשה, כי מכרה דוד כמדובר"[19].

מסתבר שאוריה החיתי   רצה להיות מחותן של  אליעם, מגיבורי המלך, בנו של יועץ המלך אחיתופל[20].

  1. במשל בת שבע מכונה כבשה: כך ראה אותה אוריה וכך חשה. לא כבת ישראל, מלכה בבית בעלה.
  2. הפעם היחידה שאוריה מזכיר אותה, היא בגסות בוטה[21] .
  3. ותשמע אשת אוריה (היא אינה בת שבע. זו תעודת זהות) כי מת אישה[22] .

'אישה' מציין קרבה. זה מה שאמרו לה, אולם האמת היא:  'ותספוד' - פעולה טכנית של אמירת מילים טקסית[23] על בעלה (זה מה שהוא היה: בעלים שלה, כרועה לכבשתו). אין כאן כל צער אמתי. דווקא  על מות  ה ב ן  מדוד היא הייתה זקוקה לניחומים[24].

  • מותו של אוריה
  1. יש להניח שנחזה על ידי דוד מראש, ואכן היה חלק מן התוכנית האלוקית .  בת שבע צריכה להיות נשואה לדוד, לא רק כזוגיות רגילה, אלא כחלק מאשיות העולם, מששת ימי בראשית. כשם שמקדש קדם לעולם[25].

כמובן, אין זה מתיר להורגו.

  1. הגמרא עומדת על חטאו של אוריה.

 "ואתו הרגת בחרב בני עמון, מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו - אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו. מאי טעמא - מורד במלכות הוה, דאמר ליה ואדני יואב ועבדי אדני על פני השדה חנים"[26].  בהבנת הדבר נחלקו ראשונים:

   ,ואדוני יואב - לאו אורח ארעא  לקבל עליו מרות אחרים בפני המלך"[27].

"דאמר ליה ואדוני יואב - פרש"י דמורד במלכות הוה משום דקאמר ואדוני יואב ואין נראה דאין זה מורד שלא היה בלבו להמליכו ולקרותו מלך אלא כמו שפירש רבינו מאיר דהוי מורד משום דבסיפא דקרא כתיב ואני אבא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי וגו' שדוד אמר לו לעשות ולא רצה לעשות"[28].

נסכם: מהו החטא של אוריה?

 

רש"י

תוספות

החטא

כינוי יואב כאדונו

סירוב הפקודה ללכת הביתה.

הקושי בפרשנות

יואב כפוף לדוד. מה רע?

לוחם עם ראש גדול. מה רע?

  1. נראה שיש לשלב את שני הפירושים. סביר שאוריה, ששהה משך כל הלילה בין כ ל עבדי אדוניו[29], שמע שמץ מידע לפחות מן המלאכים [30]. לפיכך יש לקרוא את הפסוק[31]  כהתרסה: יואב הוא אדוני, השוהה על פני השדה. ולא אתה. איך אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב...  (כמוך!?) תוספת שבועה בחיי המלך היא אמירה ברורה[32] ולוואי שהמלך ימות.
  2. אמנם כל עניין זה עמום למדי, שהרי אוריה, ממושמע, נטל מכתב למפקד בשובו. יתכן שנזקפה לחובתו גם התנהגותו לבת שבע.
  3. מכל מקום יואב לא קיים את בקשת דוד, שהרי לא 'שבו' מאחריו, ורבים נפלו איתו. יואב באמת חושש מחמת המלך. הוא רק איפשר לאוריה תפקיד מסוכן אליו התנדבו רבים[33]. קל להיווכח בכך לאור ההשוואה הבאה:

2. מכתב דוד

ביצוע יואב

דיווח יואב

דיווח השליח

(יד) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּכְתֹּ֥ב דָּוִ֪ד סֵ֖פֶר אֶל־יוֹאָ֑ב וַיִּשְׁלַ֖ח בְּיַ֥ד אוּרִיָּֽה:

(טו) וַיִּכְתֹּ֥ב בַּסֵּ֖פֶר לֵאמֹ֑ר הָב֣וּ אֶת־אֽוּרִיָּ֗ה אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַֽחֲזָקָ֔ה וְשַׁבְתֶּ֥ם מֵאַחֲרָ֖יו וְנִכָּ֥ה וָמֵֽת: ס

(טז) וַיְהִ֕י בִּשְׁמ֥וֹר יוֹאָ֖ב אֶל־הָעִ֑יר וַיִּתֵּן֙ אֶת־א֣וּרִיָּ֔ה אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔ע כִּ֥י אַנְשֵׁי־חַ֖יִל שָֽׁם:

(יז) וַיֵּ֨צְאוּ֜ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ וַיִּלָּחֲמ֣וּ אֶת־יוֹאָ֔ב וַיִּפֹ֥ל מִן־הָעָ֖ם מֵעַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַיָּ֕מָת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי:

(יח) וַיִּשְׁלַ֖ח יוֹאָ֑ב וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽה:

(יט) וַיְצַ֥ו אֶת־הַמַּלְאָ֖ךְ לֵאמֹ֑ר כְּכַלּוֹתְךָ֗ אֵ֪ת כָּל־דִּבְרֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה לְדַבֵּ֥ר אֶל־הַמֶּֽלֶךְ:

(כ) וְהָיָ֗ה אִֽם־תַּעֲלֶה֙ חֲמַ֣ת הַמֶּ֔לֶךְ וְאָמַ֣ר לְךָ֔ מַד֪וּעַ נִגַּשְׁתֶּ֥ם אֶל־הָעִ֖יר לְהִלָּחֵ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־יֹר֖וּ מֵעַ֥ל הַחוֹמָֽה:

(כא) מִֽי־הִכָּ֫ה אֶת־אֲבִימֶ֣לֶךְ בֶּן־יְרֻבֶּ֗שֶׁת הֲלֽוֹא־אִשָּׁ֡ה הִשְׁלִ֣יכָה עָלָיו֩ פֶּ֨לַח רֶ֜כֶב מֵעַ֤ל הַֽחוֹמָה֙ וַיָּ֣מָת בְּתֵבֵ֔ץ לָ֥מָּה נִגַּשְׁתֶּ֖ם אֶל־הַֽחוֹמָ֑ה וְאָ֣מַרְתָּ֔ גַּ֗ם עַבְדְּךָ֪ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת:

(כב) וַיֵּ֖לֶךְ הַמַּלְאָ֑ךְ וַיָּבֹא֙ וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֵ֪ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר שְׁלָח֖וֹ יוֹאָֽב:

(כג) וַיֹּ֤אמֶר הַמַּלְאָךְ֙ אֶל־דָּוִ֔ד כִּֽי־גָבְר֤וּ עָלֵ֙ינוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּצְא֥וּ אֵלֵ֖ינוּ הַשָּׂדֶ֑ה וַנִּהְיֶ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַד־פֶּ֥תַח הַשָּֽׁעַר:

(כד) ויראו וַיּוֹר֨וּ הַמּוֹרִ֤ים אֶל־עֲבָדֶ֙ךָ֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָ֔ה וַיָּמ֖וּתוּ מֵעַבְדֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְגַ֗ם עַבְדְּךָ֪ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת: ס

(כה) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־הַמַּלְאָ֗ךְ כֹּֽה־תֹאמַ֤ר אֶל־יוֹאָב֙ אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֶת־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה כִּֽי־כָזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תֹּאכַ֣ל הֶחָ֑רֶב הַחֲזֵ֨ק מִלְחַמְתְּךָ֧ אֶל־הָעִ֪יר וְהָרְסָ֖הּ וְחַזְּקֵֽהוּ:

  • אז מה רוצים מדוד?

    ככה לא בונים מקדש. עם כל התירוצים וההסברים, זהו חילול ה'. אם אוריה מורד, יש לשופטו בבית דין כהלכה [34]. איש לא ציווה עליך להעמיד את בונה המקדש ברגע זה (נבין את הלחץ של דוד, אם נזכור את הסכנה שנשקפה לשלמה מאחיו הגדולים. גם ככה הוא מלך כבר בגיל 12).

מעשה בת שבע הטיל צל כבד על מלכותו של דוד, ועורר שערוריה בזרעו.

 גם אם החטא עדין בהרבה מאשר חשבנוהו תחילה,  תורתנו תורת אמת, אינה מטייחת ואינה נושאת פנים לאיש!

צדיק גמור היה דוד , למעט מעשה זה. כך מעיד הכתוב:

 (ד) כִּ֚י לְמַ֣עַן דָּוִ֔ד נָתַן֩ ה֨' אֱלֹהָ֥יו ל֪וֹ נִ֖יר בִּירוּשָׁלִָ֑ם לְהָקִ֤ים אֶת־בְּנוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וּֽלְהַעֲמִ֖יד אֶת־יְרוּשָׁלִָֽם:

(ה) אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֥ה דָוִ֪ד אֶת־הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י ה֑' וְלֹֽא־סָ֫ר מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּ֗הוּ כֹּ֚ל יְמֵ֣י חַיָּ֔יו רַ֕ק בִּדְבַ֖ר אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי[35]:

נשאר רק לשאול על עיסוקנו אנו בסוגיה. האין הוא נוגד את בקשת דוד? וכיצד זה לא התמלאה בקשתו להשכחת העניין[36]?

אולי ניתן לסייג את בקשתו של דוד:

אמר לפניו גם מזדים חשוך עבדך זדונות שבפרהסיא דלא לישתעו בי רבנן לומר שאין לו חלק לעה"ב אמר ליה שביקא לך[37].

מכל מקום חששו של דוד ברור: קוראי הפרשיה לא יבינו אותה בעומק האמיתי. אלא שהקב"ה ביקש להשאירה, כתמרור לדופקי בתשובה, שימצאו נחמה אף בפשט: עד היכן ניתן לשוב בתשובה.

"ואמנם צריך ביאור למה שנכתב בפשט הכתובים (שמ"ב יא ב - יז) עון בת שבע, כאילו דוד חטא, שדרך הכתובים לכסות השגגות ולהעלימם כאמרם ז"ל (שבת צו ב) התורה כיסתו ואתה מגלה אותו, וכל שכן שהיה ראוי זה בדוד שהתפלל על זה כאמרם ז"ל ביומא (שם) ... דוד אמר אל יכתב סורחני שנאמר (תהלים לב א) אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, ואם כן היאך הציע הכתוב ענין בת שבע ואוריה בענין שיראה שחטא חטא עצום?

אבל התשובה בזה, כי הגלוי והסתום בעינינו הם עיקרים גדולים לבעלי התשובה, וכמו שאמרו ז"ל (ע"ז ה א) אם חטא יחיד אומר לו כלך אצל יחיד. ולכן הציע הכתוב זה כאלו חטא חטא גדול ועצום, שאותו המעט לדוד שמורים בו רבותינו ז"ל שחטא, היה נחשב לו כמו שיהיה נחשב לאדם אחר שחטא כל מה שיורה עליו פשט הכתוב, והודיע הכתוב, כי גם כשיחטא אדם חטא עצום, שיתכפר לו, כמו שנתכפר זה העון לדוד, עם היותו נראה עצום מפשטי הכתובים. ושהיה יותר ראוי דוד ליענש כפי גודל צדקו... ובאו רבותינו ז"ל והזהירונו כפי קבלתם האמיתית שדוד לא חטא החטא שיורו עליו פשטי הכתובים. ומזה נלמד דברים רבי התועלת גם כן, שצריך לבעל תשובה לשום חטאיו נגד עיניו תמיד, שהרי אנו רואים דוד שלא חטא על דרך האמת, ואף על פי כן היה אומר וחטאתי נגדי תמיד, לכן כל אדם ראוי שיתבונן בענינו בשעות ידועות, וידקדק אחרי פרטי כל מעשיו, כדי שישוב אל ה' בתשובה שלמה[38] ".

אם כן, מי שיעמיק ימצא את חטאו של דוד אדוננו במישור נעלה בהרבה, מתוך אהבה יוקדת לכבוד האדם ולכבוד המקום. לו היה מחכה, היו נישואי לבת שבע 'בשלים' , ואולי היה מוקם מקדש שלא ימוט. כל ההצדקות הייתה לדוד למעשהו, אך לנו נותר להפנים: המטרה איננה מקדשת את האמצעים.

 

[1]   "אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני" (סוטה דף ב עמוד א ).

[2] זכרונות שרלוק הולמס, חלק א עמוד 383  הוצאת מחברות לספרות.

[3] ובזה בוארה השאלה הראשונה.

[4] שמואל ב פרק יא פסוק ב.

[5] (ד) אִם־אֶתֵּ֣ן שְׁנַ֣ת לְעֵינָ֑י לְֽעַפְעַפַּ֥י תְּנוּמָֽה:

(ה) עַד־אֶמְצָ֣א מָ֭קוֹם לַה' מִ֝שְׁכָּנ֗וֹת לַאֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב: (תהלים פרק קלב).

[6] שמואל ב פרק ז

(ה) לֵ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶל־עַבְדִּ֣י אֶל־דָּוִ֔ד כֹּ֖ה אָמַ֣ר ה' הַאַתָּ֛ה תִּבְנֶה־לִּ֥י בַ֖יִת לְשִׁבְתִּֽי:

(ו) כִּ֣י לֹ֤א יָשַׁ֙בְתִּי֙ בְּבַ֔יִת לְ֠מִיּוֹם הַעֲלֹתִ֞י אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִמִּצְרַ֔יִם וְעַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וָאֶֽהְיֶה֙ מִתְהַלֵּ֔ךְ בְּאֹ֖הֶל וּבְמִשְׁכָּֽן:

(ז) בְּכֹ֥ל אֲשֶֽׁר־הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ הֲדָבָ֣ר דִּבַּ֗רְתִּי אֶת־אַחַד֙ שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר צִוִּ֗יתִי לִרְע֛וֹת אֶת־עַמִּ֥י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לָ֛מָּה לֹֽא־בְנִיתֶ֥ם לִ֖י בֵּ֥ית אֲרָזִֽים:

[7] ובזה בוארו שאלות 2,4,5.

[8]  תהילים נא.

[9] שם, יב.

[10] פסוק ד.

[11] פסוק ו.

[12] שמואל ב פרק יא פסוק ט.

[13] פסוק י.

[14] פסוק יד.

[15] פסוק ג.

[16] פסוק ד.

 [17]שבת דף נו עמוד א

[18] "כתיב אוריה וכתיב אוריהו שמי חתום בהדיה דלא שמש בה לעלמין"(זוהר - הקדמה דף ח עמוד ב).

[19] אלשיך שמואל ב פרק יב

[20] שמואל ב פרק כג פסוק לד.

[21] פסוק יא.

[22] פסוק כו.

[23] על פי המלבי"ם.

[24] פסוק כד.

[25] שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן... ובית המקדש (מדרש תנחומא  פרשת נשא).

[26] שבת דף נו עמוד א.

[27] רש"י.

[28] תוספות

[29] פסוק ט.

[30] פסוק ד.

[31] יא.

[32] חי פרעה - אם יחיה פרעה. שהיה נשבע לשקר, היה נשבע בחיי פרעה (רש"י בראשית פרק מב  טו):

[33] ובזה בוארה שאלה 3.

[34]   "את אוריה החתי הכית בחרב - שהיה לך לדונו בסנהדרין " (שבת דף נו עמוד א).

[35] מלכים א פרק טו

[36] השאלה הששית לעיל.

[37] יד רמה בסוגייתנו.

[38] דרשות הר"ן הדרוש הששי.