הדפסה
יהדות - גמרא

גחזי סהנדרין דף ק

גיחזי

 

shutterstock_103225520 (2).jpg   גחזי סהנדרין דף ק

 סנהדרין דף ק עמוד א

אמר רבי יוחנן: מפני מה נענש גיחזי - מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר ויאמר גחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע.

"בשכבר הימים האויב הנורא / את שומרון הביא במצור / ארבעה מצורעים לה בשרו בשורה. כשומרון במצור - כל הארץ כולה / וכבד הרעב מנשוא; 
אך אני לא אובה בשורת גאולה / אם מפי מצורע היא תבוא
הטהור יבשר, יגאל הטהור / ואם ידו לא תמצא לגאול - 
אז נבחר לי לנפול ממצוקת המצור / אור ליום בשורה הגדול"[1].

גיחזי נועד להיות לאלישע, מה שהיה אלישע לאליהו. הוא היה גיבור בתורה[2]. בחושו המעשי הוא מבחין בצרכים של האנשים הפשוטים:

 (יב) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־גֵּחֲזִ֣י נַעֲר֔וֹ קְרָ֖א לַשּׁוּנַמִּ֣ית הַזֹּ֑את וַיִּקְרָא־לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד לְפָנָֽיו:

(יג) וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אֱמָר־נָ֣א אֵלֶיהָ֘ הִנֵּ֣ה חָרַ֣דְתְּ׀ אֵלֵינוּ֘ אֶת־כָּל־הַחֲרָדָ֣ה הַזֹּאת֒ מֶ֚ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֔ךְ הֲיֵ֤שׁ לְדַבֶּר־לָךְ֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ א֖וֹ אֶל־שַׂ֣ר הַצָּבָ֑א וַתֹּ֕אמֶר בְּת֥וֹךְ עַמִּ֖י אָנֹכִ֥י יֹשָֽׁבֶת: (יד) וַיֹּ֕אמֶר וּמֶ֖ה לַעֲשׂ֣וֹת לָ֑הּ וַיֹּ֣אמֶר גֵּיחֲזִ֗י אֲבָ֪ל בֵּ֥ן אֵֽין־לָ֖הּ וְאִישָׁ֥הּ זָקֵֽן:  (טו) וַיֹּ֖אמֶר קְרָא־לָ֑הּ וַיִּקְרָא־לָ֔הּ וַֽתַּעֲמֹ֖ד בַּפָּֽתַח:

(טז) וַיֹּ֗אמֶר לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אתי אַ֖תְּ חֹבֶ֣קֶת בֵּ֑ן וַתֹּ֗אמֶר אַל־אֲדֹנִי֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים אַל־תְּכַזֵּ֖ב בְּשִׁפְחָתֶֽךָ[3]:

אולם בשעת משבר הוא מתגלה בקטנוני ומרע:

 (כז) וַתָּבֹ֫א אֶל־אִ֤ישׁ הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל־הָהָ֔ר וַֽתַּחֲזֵ֖ק בְּרַגְלָ֑יו וַיִּגַּ֨שׁ גֵּֽיחֲזִ֜י לְהָדְפָ֗הּ וַיֹּאמֶר֩ אִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֤ים הַרְפֵּֽה־לָהּ֙ כִּֽי־נַפְשָׁ֣הּ מָֽרָה־לָ֔הּ וַֽה' הֶעְלִ֣ים מִמֶּ֔נִּי וְלֹ֥א הִגִּ֖יד לִֽי: (כח) וַתֹּ֕אמֶר הֲשָׁאַ֥לְתִּי בֵ֖ן מֵאֵ֣ת אֲדֹנִ֑י הֲלֹ֣א אָמַ֔רְתִּי לֹ֥א תַשְׁלֶ֖ה אֹתִֽי:  (כט) וַיֹּ֨אמֶר לְגֵיחֲזִ֜י חֲגֹ֣ר מָתְנֶ֗יךָ וְקַ֨ח מִשְׁעַנְתִּ֣י בְיָדְךָ֘ וָלֵךְ֒ כִּֽי־תִמְצָ֥א אִישׁ֙ לֹ֣א תְבָרְכֶ֔נּוּ וְכִֽי־יְבָרֶכְךָ֥ אִ֖ישׁ לֹ֣א תַעֲנֶנּ֑וּ וְשַׂמְתָּ֥ מִשְׁעַנְתִּ֖י עַל־פְּנֵ֥י הַנָּֽעַר: (ל) וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ם הַנַּ֔עַר חַי־ ה' וְחֵֽי־נַפְשְׁךָ֖ אִם־אֶעֶזְבֶ֑ךָּ וַיָּ֖קָם וַיֵּ֥לֶךְ אַחֲרֶֽיהָ:  (לא) וְגֵחֲזִ֫י עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֗ם וַיָּ֤שֶׂם אֶת־הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ עַל־פְּנֵ֣י הַנַּ֔עַר וְאֵ֥ין ק֖וֹל וְאֵ֣ין קָ֑שֶׁב וַיָּ֤שָׁב לִקְרָאתוֹ֙ וַיַּגֶּד־ל֣וֹ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א הֵקִ֖יץ הַנָּֽעַר:... (לו) וַיִּקְרָ֣א אֶל־גֵּיחֲזִ֗י וַיֹּ֙אמֶר֙ קְרָא֙ אֶל־הַשֻּׁנַמִּ֣ית הַזֹּ֔את וַיִּקְרָאֶ֖הָ וַתָּב֣וֹא אֵלָ֑יו וַיֹּ֖אמֶר שְׂאִ֥י בְנֵֽךְ[4]:

המדרש מציע שגיחזי לא הצליח לחולל נס, מאחר שהתרברב בדרך שהוא הולך להחיות מתים[5].

ויגש גיחזי להדפה. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שאחזה בהוד יפיה[6].

נורא. בשם הצניעות הוא ניגש לסלק את האישה – ומנצל את ההזדמנות לבזות אותה להנאתו השפלה.

גיחזי היה מופקד על הכלכלה וכנראה, הדבר לא היה פשוט:

" (לח) וֶאֱלִישָׁ֫ע שָׁ֤ב הַגִּלְגָּ֙לָה֙ וְהָרָעָ֣ב בָּאָ֔רֶץ וּבְנֵי֙ הַנְּבִיאִ֔ים יֹשְׁבִ֖ים לְפָנָ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְנַעֲר֗וֹ שְׁפֹת֙ הַסִּ֣יר הַגְּדוֹלָ֔ה וּבַשֵּׁ֥ל נָזִ֖יד לִבְנֵ֥י הַנְּבִיאִֽים: (לט) וַיֵּצֵ֨א אֶחָ֣ד אֶל־הַשָּׂדֶה֘ לְלַקֵּ֣ט אֹרֹת֒ וַיִּמְצָא֙ גֶּ֣פֶן שָׂדֶ֔ה וַיְלַקֵּ֥ט מִמֶּ֪נּוּ פַּקֻּעֹ֥ת שָׂדֶ֖ה מְלֹ֣א בִגְד֑וֹ וַיָּבֹ֗א וַיְפַלַּ֪ח אֶל־סִ֥יר הַנָּזִ֖יד כִּֽי־לֹ֥א יָדָֽעוּ: (מ) וַיִּֽצְק֥וּ לַאֲנָשִׁ֖ים לֶאֱכ֑וֹל וַ֠יְהִי כְּאָכְלָ֨ם מֵהַנָּזִ֜יד וְהֵ֣מָּה צָעָ֗קוּ וַיֹּֽאמְרוּ֙ מָ֤וֶת בַּסִּיר֙ אִ֣ישׁ הָאֱלֹהִ֔ים וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לֶאֱכֹֽל: (מא) וַיֹּ֙אמֶר֙ וּקְחוּ־קֶ֔מַח וַיַּשְׁלֵ֖ךְ אֶל־הַסִּ֑יר וַיֹּ֗אמֶר צַ֤ק לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ וְלֹ֥א הָיָ֪ה דָּבָ֥ר רָ֖ע בַּסִּֽיר:

(מב) וְאִ֨ישׁ בָּ֜א מִבַּ֣עַל שָׁלִ֗שָׁה וַיָּבֵא֩ לְאִ֨ישׁ הָאֱלֹהִ֜ים לֶ֤חֶם בִּכּוּרִים֙ עֶשְׂרִֽים־לֶ֣חֶם שְׂעֹרִ֔ים וְכַרְמֶ֖ל בְּצִקְלֹנ֑וֹ וַיֹּ֕אמֶר תֵּ֥ן לָעָ֖ם וְיֹאכֵֽלוּ: (מג) וַיֹּ֙אמֶר֙ מְשָׁ֣רְת֔וֹ מָ֚ה אֶתֵּ֣ן זֶ֔ה לִפְנֵ֖י מֵ֣אָה אִ֑ישׁ וַיֹּ֗אמֶר תֵּ֤ן לָעָם֙ וְיֹאכֵ֔לוּ כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֪ר ה'  אָכֹ֥ל וְהוֹתֵֽר:   (מד) וַיִּתֵּ֧ן לִפְנֵיהֶ֪ם וַיֹּאכְל֥וּ וַיּוֹתִ֖רוּ כִּדְבַ֥ר ה'[7]".

הירושלמי מונה את חטאיו של גיחזי:

"גיחזי אדם גבור בתורה היה אלא שהיו בו שלשה דברים עין צרה ופרוץ בערוה ולא היה מודה בתחיית המתים. עין צרה בשעה שהיה אלישע יתיב בתינוייה הוה גיחזי יתיב ליה על תרעא ותלמידייא יחמיין ליה ואמרין גיחזי לא עאל ואנן עלון והוה תנייו מתאמר ובר נש לא מיתהני כלום. כיון שנתרחק מה כתיב תמן [מלכים ב ו א] ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא וגו' המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו לא אסחין אוכלוסייא דתלמידייא דהוון תמן  

 ולא היה מודה בתחיית המתים את מוצא בשעה שבא אלישע להחיות את בנה של שונמית אמר לו [שם כט] קח משענתי בידך ולך כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו. והוא לא עבד כן אלא כד פגע בר נש ביה א"ל מאיין ולאיין גיחזי. וו א"ל אנא איזיל מחיה מתים  א"ל לית דמחיה מתים אלא הקדוש ברוך הוא דכתיב ביה [שמואל א ב ו] ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. אזל ליה ולא עבד כלום. חזר לגביה א"ל אנא ידע אילו הוה דמיך לא הוה מיתער על ידך[8]".   

כל זה הוביל לשיא, שהרחיק את גיחזי מן העולם הבא:

 (כ) וַיֹּ֣אמֶר גֵּיחֲזִ֗י נַעַר֘ אֱלִישָׁ֣ע אִישׁ־הָאֱלֹהִים֒ הִנֵּ֣ה׀ חָשַׂ֣ךְ אֲדֹנִ֗י אֶֽת־נַעֲמָ֤ן הָֽאֲרַמִּי֙ הַזֶּ֔ה מִקַּ֥חַת מִיָּד֖וֹ אֵ֣ת אֲשֶׁר־הֵבִ֑יא חַי־ה' כִּֽי־אִם־רַ֣צְתִּי אַחֲרָ֔יו וְלָקַחְתִּ֥י מֵאִתּ֖וֹ מְאֽוּמָה:  (כא) וַיִּרְדֹּ֥ף גֵּיחֲזִ֖י אַחֲרֵ֣י נַֽעֲמָ֑ן וַיִּרְאֶ֤ה נַֽעֲמָן֙ רָ֣ץ אַחֲרָ֔יו וַיִּפֹּ֫ל מֵעַ֧ל הַמֶּרְכָּבָ֪ה לִקְרָאת֖וֹ וַיֹּ֥אמֶר הֲשָׁלֽוֹם:  (כב) וַיֹּ֣אמֶר׀ שָׁל֗וֹם אֲדֹנִי֘ שְׁלָחַ֣נִי לֵאמֹר֒ הִנֵּ֣ה עַתָּ֡ה זֶ֠ה בָּ֣אוּ אֵלַ֧י שְׁנֵֽי־נְעָרִ֪ים מֵהַ֥ר אֶפְרַ֖יִם מִבְּנֵ֣י הַנְּבִיאִ֑ים תְּנָה־נָּ֤א לָהֶם֙ כִּכַּר־כֶּ֔סֶף וּשְׁתֵּ֖י חֲלִפ֥וֹת בְּגָדִֽים:

(כג) וַיֹּ֣אמֶר נַעֲמָ֔ן הוֹאֵ֖ל קַ֣ח כִּכָּרָ֑יִם וַיִּפְרָץ־בּ֗וֹ וַיָּצַר֩ כִּכְּרַ֨יִם כֶּ֜סֶף בִּשְׁנֵ֣י חֲרִטִ֗ים וּשְׁתֵּי֙ חֲלִפ֣וֹת בְּגָדִ֔ים וַיִּתֵּן֙ אֶל־שְׁנֵ֣י נְעָרָ֔יו וַיִּשְׂא֖וּ לְפָנָֽיו:  (כד) וַיָּבֹא֙ אֶל־הָעֹ֔פֶל וַיִּקַּ֥ח מִיָּדָ֖ם וַיִּפְקֹ֣ד בַּבָּ֑יִת וַיְשַׁלַּ֥ח אֶת־הָאֲנָשִׁ֖ים וַיֵּלֵֽכוּ:

(כה) וְהוּא־בָא֙ וַיַּעֲמֹ֣ד אֶל־אֲדֹנָ֔יו וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע   מֵאַ֖יִן גֵּחֲזִ֑י וַיֹּ֕אמֶר לֹֽא־הָלַ֥ךְ עַבְדְּךָ֖ אָ֥נֶה וָאָֽנָה:

(כו) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לֹא־לִבִּ֣י הָלַ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֧ר הָֽפַךְ־אִ֪ישׁ מֵעַ֥ל מֶרְכַּבְתּ֖וֹ לִקְרָאתֶ֑ךָ הַעֵ֫ת לָקַ֤חַת אֶת־הַכֶּ֙סֶף֙ וְלָקַ֣חַת בְּגָדִ֔ים וְזֵיתִ֤ים וּכְרָמִים֙ וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר וַעֲבָדִ֖ים וּשְׁפָחֽוֹת:  (כז) וְצָרַ֤עַת נַֽעֲמָן֙ תִּֽדְבַּק־בְּךָ֔ וּֽבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָ֑ם וַיֵּצֵ֥א מִלְּפָנָ֖יו מְצֹרָ֥ע כַּשָּֽׁלֶג:  [9]

קשה להפריז בגודל החטא. אילו היה חוזר נעמן לביתו, נרגש מגודל הנס ומגודל רוחו של הנביא, אין ספק כי מלך ארם היה מתפעם, ומי יודע? אפשר ברית הייתה נכרתת בינו לישראל, והיו עומדים יחדיו איתן מול סנחריב. אפשר שעשרת השבטים לא היו גולים!

אולם כה עצוב להיווכח, כיצד נעמן האמין בקלות כה רבה שהנביא עבר על שבועה ברורה, חוזר בו וחפץ בממון. הרי אפילו מיד לאחר השבועה, הפציר נעמן באלישע לקחת מידו כסף[10]. אין ערוך לחומר מעשהו של גיחזי, ועונשו נראה ראוי.

"גיחזי שרץ אחר נעמן ליטול ממנו ממון שנא' (מלכים ב ה) וירדוף גיחזי אחרי נעמן וגו', אלישע קידש שמו של הקדוש ברוך הוא שלא רצה ליטול מנעמן כלום וגיחזי רדף אחריו ונשבע לו לשקר ששלח אצלו שישלח לו ממון נמצא זה מחלל שם שמים מה שקידש אלישע אמר לו הקדוש ברוך הוא לגיחזי רשע אתה אמרת (שם /מלכים ב' ה'/) חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה נשבעת בשמי כדי לחללו חייך מאומה אמרת ומומו אתה נוטל וצרעת נעמן תדבק בך[11]".

לאור כל האמור, כמה תמוה, שסוגייתנו מייחסת את עונשו של גחזי, רק לכך שכינה  את רבו בשמו. מה עוד, שאירוע זה היה הרבה לאחר שנטרד גיחזי, והצטרע. יש מבארים שחטא זה הוסיף שיטרד מן העולם הבא[12] ויש מתרצים[13] שחוצפה זו גרמה לכך שלא מחל לו אלישע. וכן, אתה למד שכך היה רגיל לקרוא בשמו.

נראה שחטא זה גדול. הוא עובר על הציווי "את ה' אלוקיך תירא – לרבות תלמידי חכמים[14]" .

ניתן להוסיף:

  "נראה כי ר' יוחנן בא לתרץ קושיא מפני מה יצא תלמיד שאינו הגון מן אלישע, וכמו שאמרו בברכות (י"ז א') שלא תהא סיעתנו כמו סיעת אלישע שיצא ממנו גחזי. ועל זה אמר אלו היה נחשב אלישע רבו לגחזי היה זכות אלישע מגין עליו. עתה שלא נחשב אליו רב כלל שהרי לא קראו בשם רב רק בשמו ולכך לא היה מגין זכות אלישע עליו[15]".

נראה, ששמו של אדם הוא מהותו. גיחזי, זחוח מיכולתו למצוא פתרון לשונמית, מזלזל באלישע שלא ידע מיד מה מציק לה, וסבור שעמד על דעת רבו. הוא יודע אותו כולו בשמו. הרב הוא רחפן. הוא אינו מבין שהישיבה צריכה גם תקציב. הוא מלמד ומזמין אנשים לארוחות – וכל העול על גיחזי המסכן. אני אשיג כבר תקציב ולא אהיה פרייר כמוהו. לטובתו, מותר גם לשקר לו.

גיחזי הוא אבי הכשלונות החינוכיים שלנו. בוגד בכל אמון וחסר תקוווה לכאורה אולם

למרבה ההפתעה, כשבאה גאולה לישראל במצור הנורא על שומרון, חז"ל מייחסים אותה לגיחזי.

"וארבעה אנשים היו מצורעים פתח השער וגו' ומי היו ר' יהודה בשם רב גיחזי ושלשת בניו היו[16]".

המצורעים הללו אכן אספו שלל בתחילה כיאה למסורת המשפחה, אולם נמלכו בהם

 "(ח) וַיָּבֹאוּ֩ הַֽמְצֹרָעִ֨ים הָאֵ֜לֶּה עַד־קְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־אֹ֤הֶל אֶחָד֙ וַיֹּאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֗ם כֶּ֤סֶף וְזָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִ֑נוּ וַיָּשֻׁ֗בוּ וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל־אֹ֣הֶל אַחֵ֔ר וַיִּשְׂא֣וּ מִשָּׁ֔ם וַיֵּלְכ֖וּ וַיַּטְמִֽנוּ:

(ט) וַיֹּאמְרוּ֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ לֹֽא־כֵ֣ן׀ אֲנַ֣חְנוּ עֹשִׂ֗ים הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ יוֹם־בְּשֹׂרָ֣ה ה֔וּא וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֗ים וְחִכִּ֛ינוּ עַד־א֥וֹר הַבֹּ֖קֶר וּמְצָאָ֣נוּ עָו֑וֹן וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ וְנָבֹ֔אָה וְנַגִּ֖ידָה בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ[17]".

חז"ל מציעים תובנה חינוכית מרחיקת לכת:

"ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו. תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו. אלישע מאי היא? דכתיב: +מלכים ב' ה+ ויאמר נעמן הואל קח ככרים, וכתיב: ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות, ומי שקיל כולי האי? כסף ובגדים הוא דשקיל!"

ככל שיהיה החטא חמור, אסור לנו להציג אותו יותר ממה שהוא בפועל! אלישע הגזים בכעסו שכה קל להבין, ודחהו לגחזי בשתי ידיים. חז"ל מציעים גם לו פתח תקווה:

"דורשי רשומות היו אומרים: כולן באין לעולם הבא, שנאמר +תהלים ס'+ לי גלעד ולי מנשה ואפרים מעוז ראשי, יהודה מחקקי, מואב סיר רחצי..    מואב סיר רחצי - זה גחזי שלקה על עסקי רחיצה[18]".

בניגוד לסברת רחל, גם למצורע מחלל ה' יש חלק בגאולה.

"אחרי 60 שנות קיומה של מדינתנו הפכנו להיות "מדינת כל מצורעיה". אמנם כולנו עדיין מחכים "ליום הבשורה הגדול" שבו שלום, בטחון, זהות יהודית-ישראלית, צמצום פערים כלכליים, שגשוג ועוד כל מיני איחולים טובים יתגשמו, אולם על הדרך אנו מסמנים את אבני הנגף כצרעת.  מדוע נסרב לשתף את 'האחר'/המצורע' במאמץ לקדם את 'יום הבשורה'? והאם לא הגיע העת שננסה לרקום יחד, חלום משותף?

בכדי לרקום 'חלום משותף' עלינו לעמול על שתי משימות. משימתנו הראשונה היא להכיר בחיוניותו של ה"אחר" למרקם הכללי. רק בצורה שכזאת נוכל להוריד ממנו את "הצרעת". אפשר וצריך להתווכח ואפילו בלהט, אולם עלינו לבטל את הדמוניזציה של 'האחר'. רק באמצעות החזרת הפנים האנושיות לכל אחד בחברה, נכיר בעובדה כי את 'יום הבשורה' ניתן להביא רק ביחד. הדרך למצב שכזה מתחילה בדיבור משותף ומציאת המשותף, ולא רק את המפריד[19]".

 

[1]רחל המשוררת.

[2]   ירושלמי סנהדרין פרק י' הלכה ב'

[3] מלכים ב פרק ד .

[4] מלכים ב פרק ד

[5] ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רסד

[6] ברכות דף י עמוד ב

[7] מלכים ב פרק ד

[8] תלמוד ירושלמי סנהדרין פרק י

[9] מלכים ב פרק ה

[10] מלכים ב פרק ה

[11] במדבר רבה  פרשת נשא פרשה ז

[12] מהרש"א.

[13] בן יהוידע

[14] בניהו.

[15] חידושי אגדות למהר"ל סנהדרין דף ק עמוד א.

[16] סנהדרין קז עמוד ב.

[17] מלכים ב פרק ז.

[18] סנהדרין דף קד עמוד ב.

[19] הרב פויירשטיין, צהר http://www.tzohar.org.il/?p=2114.