הדפסה
יהדות - גמרא

בחירתו האחרונה של אחאב סנהדרין דף פט

בחירתו האחרונה של אחאב

"להודיע שעצת ה' הוא תקום ולא תועיל תחבולה להנצל ממנה אם לא על צד התשובה אל הש"י כי אז ינחם על הרעה[1]".

  סנהדרין דף פט עמוד א

  נביא השקר, המתנבא מה שלא שמע, ומה שלא נאמר לו - מיתתו בידי אדם...  

המתנבא מה שלא שמע - כגון צדקיה בן כנענה, דכתיב ויעש לו צדקיהו בן כנענה קרני ברזל, מאי הוה ליה למעבד? רוח נבות אטעיתיה, דכתיב ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד... ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו ויאמר... תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. אמר רב יהודה: מאי צא - צא ממחיצתי. מאי רוח? - אמר רבי יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי. - הוה ליה למידק, כדרבי יצחק. דאמר רבי יצחק: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאין בסיגנון אחד... והני, מדקאמרי כולהו כהדדי - שמע מינה לא כלום קאמרי. - דילמא לא הוה ידע ליה להא דרבי יצחק! - יהושפט הוה התם, וקאמר להו. דכתיב: ויאמר יהושפט האין פה נביא  לה' עוד- אמר ליה: הא איכא כל הני! - אמר ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא: סיגנון אחד עולה לכמה נביאים, ואין שני נביאים מתנבאים בסיגנון אחד.

כדי להעמיק בסוגיה זו, עלינו לעיין בפסוקים. הפעם נעלה שאלות מקריאת דברי הנביא, ונשלב תובנות מן הגמרא. נזכור כי פרשייה זו מופיעה מיד לאחר רצח נבות[2].

(ג) וַיֹּ֤אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־עֲבָדָ֔יו הַיְדַעְתֶּ֕ם כִּֽי־לָ֖נוּ רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַאֲנַ֣חְנוּ מַחְשִׁ֔ים מִקַּ֣חַת אֹתָ֔הּ מִיַּ֖ד מֶ֥לֶךְ אֲרָֽם:    (ד) וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הֲתֵלֵ֥ךְ אִתִּ֛י לַמִּלְחָמָ֖ה רָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר יְהֽוֹשָׁפָט֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל כָּמ֧וֹנִי כָמ֛וֹךָ כְּעַמִּ֥י כְעַמֶּ֖ךָ כְּסוּסַ֥י כְּסוּסֶֽיךָ:

(ה) וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹשָׁפָ֖ט אֶל־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל דְּרָשׁ־נָ֥א כַיּ֖וֹם אֶת־דְּבַ֥ר ה'[3]:

(ו) וַיִּקְבֹּ֨ץ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֥ל אֶֽת־הַנְּבִיאִים֘ כְּאַרְבַּ֣ע מֵא֣וֹת אִישׁ֒ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם הַאֵלֵ֞ךְ עַל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־אֶחְדָּ֑ל וַיֹּאמְר֣וּ עֲלֵ֔ה וְיִתֵּ֥ן אֲדֹנָ֖י בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:

1.מיהם נביאים אלו? איזבל הרגה את נביאי  ה', ונביאי הבעל לא ישביעו את רצון יהושפט!

(ז) וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט הַאֵ֨ין פֹּ֥ה נָבִ֛יא לַה' ע֑וֹד וְנִדְרְשָׁ֖ה מֵאוֹתֽוֹ:

2. מדוע יהושפט אינו מרוצה?  

(ח) וַיֹּ֣אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֣ל׀ אֶֽל־יְהוֹשָׁפָ֡ט ע֣וֹד אִישׁ־אֶחָ֡ד לִדְרֹשׁ֩ אֶת־ה' מֵאֹת֜וֹ וַאֲנִ֣י שְׂנֵאתִ֗יו כִּ֠י לֹֽא־יִתְנַבֵּ֨א עָלַ֥י טוֹב֙ כִּ֣י אִם־רָ֔ע מִיכָ֖יְהוּ בֶּן־יִמְלָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹשָׁפָ֔ט אַל־יֹאמַ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ כֵּֽן:

(ט) וַיִּקְרָא֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל אֶל־סָרִ֖יס אֶחָ֑ד וַיֹּ֕אמֶר מַהֲרָ֖ה מִיכָ֥יְהוּ בֶן־יִמְלָֽה:

3. היכן ניבא מיכיהו על אחאב רע?

4. היכן היה מיכיהו כך שהיה כה זמין?

(י) וּמֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֡ל וִיהוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֡ה יֹשְׁבִים֩ אִ֨ישׁ עַל־כִּסְא֜וֹ מְלֻבָּשִׁ֤ים בְּגָדִים֙ בְּגֹ֔רֶן פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר שֹׁמְר֑וֹן וְכָ֨ל־הַנְּבִיאִ֔ים מִֽתְנַבְּאִ֖ים לִפְנֵיהֶֽם:

(יא) וַיַּ֥עַשׂ ל֛וֹ צִדְקִיָּ֥ה בֶֽן־כְּנַעֲנָ֖ה קַרְנֵ֣י בַרְזֶ֑ל וַיֹּ֙אמֶר֙ כֹּֽה־אָמַ֣ר ה' בְּאֵ֛לֶּה תְּנַגַּ֥ח אֶת־אֲרָ֖ם עַד־כַּלֹּתָֽם:

(יב) וְכָל־הַנְּבִאִ֔ים נִבְּאִ֥ים כֵּ֖ן לֵאמֹ֑ר עֲלֵ֞ה רָמֹ֤ת גִּלְעָד֙ וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן ה'  בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:

5.יוצא שלא הכול התנבאו בסגנון אחד!

6.מדוע הגמרא תובעת את צדקיה ולא את חבריו?

(יג) וְהַמַּלְאָ֞ךְ אֲשֶׁר־הָלַ֣ךְ׀ לִקְרֹ֣א מִיכָ֗יְהוּ דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּה־נָ֞א דִּבְרֵ֧י הַנְּבִיאִ֛ים פֶּֽה־אֶחָ֥ד ט֖וֹב אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ יְהִֽי־נָ֣א   דְבָרְךָ֗ כִּדְבַ֛ר אַחַ֥ד מֵהֶ֖ם וְדִבַּ֥רְתָּ טּֽוֹב:

(יד) וַיֹּ֖אמֶר מִיכָ֑יְהוּ חַי־ה' כִּ֠י אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֹאמַ֧ר ה' אֵלַ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר:

7.בהמשך, נבואתו של מיכיהו מגיעה בשלבים. כיצד הוא מקיים את שבועתו?

(טו) וַיָּבוֹא֘ אֶל־הַמֶּלֶךְ֒ וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֵלָ֗יו מִיכָ֙יְהוּ֙ הֲנֵלֵ֞ךְ אֶל־רָמֹ֥ת גִּלְעָ֛ד לַמִּלְחָמָ֖ה אִם־נֶחְדָּ֑ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ עֲלֵ֣ה וְהַצְלַ֔ח וְנָתַ֥ן ה' בְּיַ֥ד הַמֶּֽלֶךְ:

8.האם מיכיהו נכנע ללחצים? גם דין כובש נבואתו מפורש בסוגייתנו, אך הדוגמה לכך היא יונה ולא מיכיהו.

(טז) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ עַד־כַּמֶּ֥ה פְעָמִ֖ים אֲנִ֣י מַשְׁבִּעֶ֑ךָ אֲ֠שֶׁר לֹֽא־תְדַבֵּ֥ר אֵלַ֛י רַק־אֱמֶ֖ת בְּשֵׁ֥ם ה':

9.כיצד ידע המלך שמיכיהו לא דיבר אמת?

(יז) וַיֹּ֗אמֶר רָאִ֤יתִי אֶת־כָּל־יִשְׂרָאֵל֙ נְפֹצִ֣ים אֶל־הֶהָרִ֔ים כַּצֹּ֕אן אֲשֶׁ֥ר אֵין־לָהֶ֖ם רֹעֶ֑ה וַיֹּ֤אמֶר ה' לֹֽא־אֲדֹנִ֣ים לָאֵ֔לֶּה יָשׁ֥וּבוּ אִישׁ־לְבֵית֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם:

10.אם זו הייתה הנבואה, מדוע לא אמר אותה קודם?

(יח) וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהוֹשָׁפָ֑ט הֲלוֹא֙ אָמַ֣רְתִּי אֵלֶ֔יךָ לֽוֹא־יִתְנַבֵּ֥א עָלַ֛י ט֖וֹב כִּ֥י אִם־רָֽע:

11.מדוע הדובר נקרא בעקביות  'המלך' ולא: 'אחאב'?

(יט) וַיֹּ֕אמֶר לָכֵ֖ן שְׁמַ֣ע דְּבַר־ ה' רָאִ֤יתִי אֶת־ה' יֹשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ וְכָל־צְבָ֤א הַשָּׁמַ֙יִם֙ עֹמֵ֣ד עָלָ֔יו מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ:

(כ) וַיֹּ֣אמֶר  ה' מִ֤י יְפַתֶּה֙ אֶת־אַחְאָ֔ב וְיַ֕עַל וְיִפֹּ֖ל בְּרָמֹ֣ת גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֤אמֶר זֶה֙ בְּכֹ֔ה וְזֶ֥ה אֹמֵ֖ר בְּכֹֽה:

(כא) וַיֵּצֵ֣א הָר֗וּחַ וַֽיַּעֲמֹד֙ לִפְנֵ֣י  ה' וַיֹּ֖אמֶר אֲנִ֣י אֲפַתֶּ֑נּוּ וַיֹּ֧אמֶר ה' אֵלָ֖יו בַּמָּֽה:

(כב) וַיֹּ֗אמֶר אֵצֵא֙ וְהָיִ֙יתִי֙ ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כָּל־נְבִיאָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר תְּפַתֶּה֙ וְגַם־תּוּכָ֔ל צֵ֖א וַעֲשֵׂה־כֵֽן:

(כג) וְעַתָּ֗ה הִנֵּ֨ה נָתַ֤ן ה' ר֣וּחַ שֶׁ֔קֶר בְּפִ֖י כָּל־נְבִיאֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה וַֽה' דִּבֶּ֥ר עָלֶ֖יךָ רָעָֽה:

12.אין תקדים לנבואת שקר מאת ה' מדוע כאן ישנה נבואה כזו?

13.אם ה' רוצה שאחאב יתפתה ויפול בגלעד, מדוע מיכיהו מגלה סוד זה לאחאב?

14.לפי הגמרא, הנביאים באמת מוטעים, והטענה המרכזית כלפיהם היא שהיה להם לחשוד בסגנון האחיד שלהם. היכן העונש?

(כד) וַיִּגַּשׁ֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בֶֽן־כְּנַעֲנָ֔ה וַיַּכֶּ֥ה אֶת־מִיכָ֖יְהוּ עַל־הַלֶּ֑חִי וַיֹּ֕אמֶר אֵי־זֶ֨ה עָבַ֧ר רֽוּחַ־ה' מֵאִתִּ֖י לְדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ:

(כה) וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ הִנְּךָ֥ רֹאֶ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֲשֶׁ֥ר תָּבֹ֛א חֶ֥דֶר בְּחֶ֖דֶר לְהֵחָבֵֽה:

15.ירבעם כשאך חפץ לתפוש בנביא יבשה ידו. צדקיהו מתנבא מה שלא שמע ומכה נביא וכל עונשו 'להחבה'?

(כו) וַיֹּ֙אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל קַ֚ח אֶת־מִיכָ֔יְהוּ וַהֲשִׁיבֵ֖הוּ אֶל־אָמֹ֣ן שַׂר־הָעִ֑יר וְאֶל־יוֹאָ֖שׁ בֶּן־הַמֶּֽלֶךְ:

(כז) וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֚ה אָמַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ שִׂ֥ימוּ אֶת־זֶ֖ה בֵּ֣ית הַכֶּ֑לֶא וְהַאֲכִילֻ֨הוּ לֶ֤חֶם לַ֙חַץ֙ וּמַ֣יִם לַ֔חַץ עַ֖ד בֹּאִ֥י בְשָׁלֽוֹם:

16.מדוע מדובר ב'השבה'?

(כח) וַיֹּ֣אמֶר מִיכָ֔יְהוּ אִם־שׁ֤וֹב תָּשׁוּב֙ בְּשָׁל֔וֹם לֹֽא־דִבֶּ֥ר ה' בִּ֑י וַיֹּ֕אמֶר שִׁמְע֖וּ עַמִּ֥ים כֻּלָּֽם:

17.שנינו בירמיהו פרק כח שנבואה רעה יכולה להתבטל, כדרך שאירע ליונה. אם כן, כיצד מתחייב מיכיהו בנפשו אם לא תתקיים נבואתו?

לפנינו מקרה מבחן מרתק של גבולות הבחירה החופשית.

הנביאים מדרבנים את אחאב לצאת למלחמה. דרכם של נביאי שקר  היא לנבא נבואות טובות, מתוך מחשבה שאם תתקיימנה, השליט יגמול להם טוב, ואם לאו- יש לשער שיהיה עסוק מכדי לגמול להם רעה. אכן, רבים[4] סבורים שמדובר בנביאי הבעל, שהרי איזבל הרגה את נביאי ה' כפי שהעיד אליהו[5]. את דברי יהושפט המבקש "נביא לה' עוד", הם מבארים כנימוס[6] או שהמילה 'עוד' רומזת לנביאים הנרצחים [7]. אנו נלך בדרכו של רש"י שמביא את סוגייתנו, בה עולה שהנביאים הם נביאי אמת. אכן, לא מצינו שנענשו, ואפילו צדקיה בן כנענה, שלפי הסוגיה חייב מיתה בידי שמים, שילם רק מחיר מינימלי: 'להחבה'. אם תחילת נבואתם אמת, קל בהרבה להבין סלחנות זו. אשר לשאלה מאין הגיעו נביאי אמת, ייתכן שחלק מן הנביאים הללו נמנו עם הנביאים שהחביא עובדיה[8] או שמא יהושפט הביאם עימו מיהודה. קשה להאמין שיהושפט שיתף פעולה עם אחאב בעוד הלה רודף נביאי אמת. ייתכן כי הרווחה שהייתה לנביאי האמת, היא חלק מן התשובה של אחאב המתוארת בפרק הקודם.  דווקא העובדה שסוגייתנו בחרה בצדקיה כדוגמה למתנבא מה שלא שמע, מחזקת עוד את הסברה שמדובר בנביא אמת שכן, "דין נביא שקר היינו אך באדם שמחזיקים אותו לנביא, אבל הדיוט פושק שפתיים אינו בכלל, וקלקלתו היא תקנתו[9]". אמנם דומה שהפער בין נביא אמת לנביא שקר היה קטן ביותר, עד כדי להטעות נביאי אמת[10].

כל התביעה כלפי הנביאים לפי סוגייתנו היא, שלא חשדו בהטעיה בהיותם מדברים כולם בסגנון אחד, גם לאחר שהעירם יהושפט על כך. ייתכן שאכן הנביאים נאלמו דום, ורק צדקיהו עמד במריו, ואף חידש נבואה מדעתו, ולכן רק הוא נתבע על כך[11].

"ולמדים אנו מכאן חידוש נפלא, כי יתכן הוא להיות נביא שקר באונס, על ידי מתן רשות מגבוה לאיזו מציאות רוחנית להיות לרוח שקר בפיו של הנביא המדומה, שהרי להדיא איתמר כאן בסוגיין, שאילולא אמר לו יהושפט... הייתה נחשבת נביאות השקר של צדקיה בן כנענה לנביאות שקר באונס[12]".

מכל מקום, יהושפט דורש נביא נוסף ומיכיהו מובא. נראה שהוחזק במעצר, כפי שמוכח מן הביטוי בהמשך: 'השיבהו'[13]. המדרש מציע שמיכיהו כבר ניבא בעבר את מפלתו של אחאב:

"ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר ה' הכיני נא" - זה היה מיכיהו[14]".

אם כן, 'רעו' של הנביא התבקש להכותו, ומשנמנע לעשות כן נענש במיתה על ידי אריה[15] .

לעומת זאת צדקיה הכה את מיכיהו שלא כדין, ונענש על כך רק בצורך 'להחבה חדר בחדר'!

מסתבר שהנביאים באמת הוטעו, ואין חוסר הדיוק שלהם מחייב מיתה. נותר בעינו הפער בין גזר דין המוות על צדקיה המופיע בסוגייתנו, לבין גורלו בפועל.

הקושי הגדול הוא התהליך המתרחש בין מיכיהו לבין המלך. הפרשנים תמימי דעים, שדבריו הראשונים של מיכיהו היו מן השפה ולחוץ, אם כאיחול[16] אם כ'היתול'[17]. פרשן קדום ומוסמך לכך הוא אחאב עצמו, שביקש אמת בשם ה'[18]. בלשון נקיה, מבשר מיכיהו, הפעם בשם ה', שישראל ישובו לביתם בשלום, ומרמז בזה למותו של אחאב. פקפוקו של אחאב באמיתות הדברים, זיכתה אותנו בתיאור יוצא דופן של בית דין של מעלה, עד ש"הדברים האלה הם מבוכה גדולה למי שמבין אותם כמשמעו[19]" , וראו בהם מליצה, או משל[20].  אני מבקש ללכת בעקבות פרשנותו של הרב ד"ר מרדכי סבתו[21].

הפתיחה של מיכיהו "לכן שמע דבר ה' ", מעידה כי שליחותו כנביא הייתה לומר כל אשר אמר, ומטרתו להניא את אחאב מהליכה אל מותו, כִּ֣י לֹ֤א אֶחְפֹּץ֙ בְּמ֣וֹת הַמֵּ֔ת ... וְהָשִׁ֖יבוּ וִֽחְיֽוּ [22] .

"אחאב ראה את דבריו של מיכיהו כדברים הנובעים מיריבות אישית, ולא כגילוי אובייקטיבי של רצון ה'. ראייה זו מבטלת למעשה את תוקפה של נבואת מיכיהו, ואינה מאפשרת את העמדתו של אחאב במבחן האמיתי של הישמעות לנבואה". הגיב מיכיהו:

"הואיל שאתה חושד אותי אני אומר לך כל הנבואה ובין תבין שהוא אמת[23]". גילוי הדיון בבית דין של מעלה, הוא לרצון ה', שהרי הוא עצמו אומר לרוח 'צא', וביארו חכמים:   

"ואמר רבי יעקב בריה דבת יעקב: כל שחבירו נענש על ידו - אין מכניסין אותו במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. מנלן! אילימא משום דכתיב ויאמר ה' מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה ויצא הרוח ויעמד לפני ה' ויאמר אני אפתנו וגו' ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן. ואמרינן: מאי רוח? אמר רבי יוחנן: זה רוחו של נבות. ומאי צא? - אמר רב: צא ממחיצתי. ודילמא התם היינו טעמא, דכתיב דבר שקרים לא יכון[24]". לא יגורך רע. לא שקר ולא עונש. חשיפתו של אחאב לחזון זה, היא מעין חתירה תחת כיסא הכבוד, לאפשר לו תשובה גם ברגע האחרון.

"מידה מסויימת של בחירה נשמרת לאדם בכל מצב. בצידה של מידת הדין פועלת אפוא גם מידת הרחמים ובצידו של מישור הגזרה קיים גם מישור הבחירה. דווקא משום שהגזרה כללה שימוש ברוח שקר שהושמה בפי נביאי אחאב, דבר שלכאורה מונע מאחאב את שיקול הדעת והבחירה החופשית, דווקא משום כך גלה ה' סודו לעבדו מיכיהו, ובכך נתנה לאחאב האפשרות להתוודע לתכנית זו ולהציל את נפשו".                        ומדוע לא אמר זאת מיכיהו לכתחילה?

"תחילה יש לברר האם זכאי אחאב לגילוי סודו של ה'. יש לבדוק האם זימונו של מיכיהו נעשה

רק כדי לצאת ידי חובה כלפי יהושפט, או שאכן מבקש אחאב באמת ובתמים לדעת את רצונו של מקום. משום כך משיב תחילה מיכיהו את תשובתם של ארבע מאות הנביאים... גם נבואה זו היא ביטוי לרצון ה', שהרי רצונו היה שרוח השקר תהיה בפי כל נביאיו... רק לאחר שאחאב מפציר במיכיהו... רק אז זוכה אחאב בדין לגילוי סודו של ה' ".

פירוש נפלא זה מבאר את הפער בין נבואות מיכיהו. לא סתירה לפנינו, כי אם גילוי מודולרי של דבר ה', המתפתח לפי בחירותיו של אחאב. יוכיח "ניסיונו הנואש האחרון של מיכיהו:

 "אִם־שׁ֤וֹב תָּשׁוּב֙ בְּשָׁל֔וֹם לֹֽא־דִבֶּ֥ר ה' בִּ֑י..". גם לאחר חשיפת המשפט המרשים בבית דין של מעלה, עלול אחאב לבטל את נבואת הנביא, כנבואת פורענות שעשויה להתבטל. מיכיהו שם נפשו בכפו בהתחייבות מוחלטת יוצאת דופן, המוקיעה אותו כנביא שקר אם ישוב אחאב, שמותו מובטח – אם רק יצא. יכול הוא, גם בשעת נעילה זו, להימנע מלצאת. דברי מיכיהו אינם מועילים לכאורה, הוא מושב אל הכלא בו שהה לפני כן[25], ואחאב יוצא לפגוש את גורלו.

האומנם חשב אחאב שהדין הוא על 'המלך' ותועיל לו החלפת בגדים? מה עבר בליבו עת התקיימה הנבואה?

(לד) וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֙שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּכֶּה֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפֹ֥ךְ יָדְךָ֛ וְהוֹצִיאֵ֥נִי מִן־הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הָחֳלֵֽיתִי:

(לה) וַתַּעֲלֶ֤ה הַמִּלְחָמָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהַמֶּ֗לֶךְ הָיָ֧ה מָעֳמָ֛ד בַּמֶּרְכָּבָ֖ה נֹ֣כַח אֲרָ֑ם וַיָּ֣מָת בָּעֶ֔רֶב וַיִּ֥צֶק דַּֽם־הַמַּכָּ֖ה אֶל־חֵ֥יק הָרָֽכֶב:

(לו) וַיַּעֲבֹ֤ר הָרִנָּה֙ בַּֽמַּחֲנֶ֔ה כְּבֹ֥א הַשֶּׁ֖מֶשׁ לֵאמֹ֑ר אִ֥ישׁ אֶל־עִיר֖וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־אַרְצֽוֹ:

(לז) וַיָּ֣מָת הַמֶּ֔לֶךְ וַיָּב֖וֹא שֹׁמְר֑וֹן וַיִּקְבְּר֥וּ אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ בְּשֹׁמְרֽוֹן:

(לח) וַיִּשְׁטֹ֨ף אֶת־הָרֶ֜כֶב עַ֣ל׀ בְּרֵכַ֣ת שֹׁמְר֗וֹן וַיָּלֹ֤קּוּ הַכְּלָבִים֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְהַזֹּנ֖וֹת רָחָ֑צוּ כִּדְבַ֥ר ה' אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר:

סתירה קיימת בפשט הדברים בין פסוקים לג ו-לד. האם נמלך אחאב מפקודת הפינוי? שמא האמין סוף סוף לנביא, ורצה להיות חלק מקיום דבריו: יָשׁ֥וּבוּ אִישׁ־לְבֵית֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם:

"עם פציעתו, השכיל אחאב להתרומם למדרגתו של שאול, להיכנע לנבואה, ולקבל עליו את הדין. דווקא מתוך קבלת הגזרה הצליח אחאב בשעת מותו לשנות את מהותה[26]". אולי זאת הסיבה שהוא קרוי בעקביות בפרקנו 'מלך'.

עתידים אנו לשנות בדף הבא:   

"שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא. שלשה מלכים: ירבעם, אחאב, ומנשה[27]".

אולם הגמרא, אוהבת ישראל, משיבה אותו בכל זאת למחנה ישראל, אותו ביקש להציל:

"ומה אחאב מלך ישראל, שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם - כך[28]".  

"דורשי רשומות אמרו כולהם יש להם חלק לעוה"ב מה טעמא [תהילים ס ט י] לי גלעד ולי מנשה אפרים מעוז ראשי יהודה מחוקקי מואב סיר רחצי על אדום אשליך נעלי. לי גלעד זה אחאב מלך ישראל שנפל ברמות גלעד[29]". "שהיה מעמיד פנים במלחמה גם אחר שנחתו בו החצים, כדי שלא להבעית את ישראל, אומץ רוח כזה בא מאהבה יתירה ונפלאה...[30]".

נזכה להאזין לדבר ה' הרבה לפני הרגע האחרון, ונדע, שהבחירה מלווה את האדם כל עוד נשמה באפו.

 

[1] רלב"ג מלכים א פרק כב

[2] אין לכחד שאחאב רשע היה. האריך בזה הרב כשר בספרו 'התקופה הגדולה' פרק 16. מכל מקום, בדברינו כאן ננסה ללמד מעט זכות. בקובץ נפרד מצורף, בצורה קצת סיפורית, סיכום שיעור שזכיתי לשמוע מפרופסור יהודה אליצור המנוח, המציע נקודות אור אפילו ברצח נבות.

[3] מלכים א פרק כב

[4] הרלב"ג, הרד"ק ובעל המצודות.

[5] וְאֶת־נְבִיאֶ֖יךָ הָרְג֣וּ בֶחָ֑רֶב וָאִוָּתֵ֤ר אֲנִי֙ לְבַדִּ֔י  מלכים א פרק יט פסוק יד .

[6] רד"ק.

[7] מצודת דוד.

[8] (יג) הֲלֹֽא־הֻגַּ֤ד לַֽאדֹנִי֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֔יתִי בַּהֲרֹ֣ג אִיזֶ֔בֶל אֵ֖ת נְבִיאֵ֣י יה' וָאַחְבִּא֩ מִנְּבִיאֵ֨י ה' מֵ֣אָה אִ֗ישׁ חֲמִשִּׁ֨ים חֲמִשִּׁ֥ים אִישׁ֙ בַּמְּעָרָ֔ה וָאֲכַלְכְּלֵ֖ם לֶ֥חֶם וָמָֽיִם: מלכים א פרק יח.

[9] מרגליות הים על פי רמב"ם בהקדמה לפירוש המשניות.

[10] (יח) וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ גַּם־אֲנִ֣י נָבִיא֘ כָּמוֹךָ֒ וּמַלְאָ֡ךְ דִּבֶּ֣ר אֵלַי֩ בִּדְבַ֨ר ה' לֵאמֹ֗ר הֲשִׁבֵ֤הוּ אִתְּךָ֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְיֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְיֵ֣שְׁתְּ מָ֑יִם כִּחֵ֖שׁ לֽוֹ:(יט) וַיָּ֣שָׁב אִתּ֗וֹ וַיֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם בְּבֵית֖וֹ וַיֵּ֥שְׁתְּ מָֽיִם:  מלכים א פרק יג.      גם חנניה בן עזור (ירמיהו כח) יוכיח, שנזקק ירמיהו לנבואה מפורשת להוקיעו.

[11] ובזה בוארו שאלות: 1,2,5,6,14,15

[12] פחד יצחק לרב הוטנר, פסח מאמר פב אות ב'.

[13] פסוק כו. כן פירשו מלבי"ם ומצודות. בזה יושבו שאלות 4,16.

[14] ילקוט שמעוני מלכים א רמז רכ. ויושבה שאלה 3.

11מעניין, כי גם הנביא שעבר על נבואתו ואכל בבית אל, הוכה בידי אריה. דומה כי יש בדברים לבסס את הקשר בין כוח הנבואה ליצר עבודה זרה ש'יצא כארי', כפי שניסינו לבאר בלימודנו לדף סד.

[16] רש"י.

[17] רד"ק ואברבנאל.

[18] לדעת הרד"ק בקשה זו היא מאת יהושפט!

[19] רד"ק.

[20] רלב"ג ומצודות.

[21] 'גזרה ובחירה בסיפור מותו של אחאב', תדפיס מתוך 'על דרך האבות' קובץ מאמרים לשלושים שנה למכללת הרצוג.

ברצוני להודות למו"ר הרב סבתו, שטרח לשלוח לי עותק נאה של המאמר ללא תשלום. מכאן ואילך, ציטוטים ללא מראה מקום, הם ממאמר חשוב זה.

[22] יחזקאל פרק יח פסוק לב.

[23] חומת אנך.

[24] שבת דף קמט עמוד ב.

[25] רד"ק.

[26] סיום מאמרו של הרב סבתו. כך הוא מבאר בפירוט את הפער בין הנבואות על אחאב לבין הגשמתן החלקית במותו.

[27] סנהדרין דף צ עמוד א.

[28] מועד קטן דף כח עמוד ב.

[29] ירושלמי מסכת סנהדרין פרק י

[30] מאמרי ראי"ה, 'המספד בירושלים' , עמוד 97.