הדפסה
יהדות - לשון המקרא

הבור שלי הוא הבור שלו

בכיתי, אחזתי בבגדיהם והכתונת נקרעה. הגוף והנשמה שלי חבולים ושרוטים. אני כבר לא מסוגל לצעוק. הם השאירו לי רק חמת מים וקצת לחם. שנים של ריב, שנים של שנאה, הם ואני הם ואני כל השנים הללו. איך הם היו מסוגלים להיכן הגענו? איך טחו העניים מלראות, איבדנו את החמלה.

למה לא שתקתי למה התגריתי כמה פעמים אבא אמר לי, תשמור את המחשבות שלך לעצמך. שליטה מתחילה בשליטה עצמית. תלמד לסגת. הוא אמר: יש לך את האופי והיופי של אימא, אבל אתה מוכרח למוד לכבוש אותו ולדעת להסתיר. היופי שלך עלול להיות לך לרועץ. לא דמיינתי. אני שומע אותם מלמעלה אומרים "ונראה מה יהיו חלומותיו?" ואחרים אומרים: החיים שלנו כבר אבודים, אבל בדור הבא הילדים שלנו יהיו כבר שווים. אם אני אמות גם הם ימותו. הבור שלי זה הבור שלהם.

מאז המעשה ההוא הם לא מקשיבים לי. הם אומרים שאי אפשר לסמוך עלי ושאפילו אבא כבר לא סומך. רחמו על אבא, ביקשתי, אתם תורידו את שיבתו ביגון שאולה! איימתי שמעשה שנעשה בלהט רגשות יוביל אותנו לתהום. אני כבר יודע לאיזה תהום מגיעים מלהט רגשות. ראיתי את העיניים שלו פוחדות ומתחננות. כשגררו אותו הוא כבר שתק. הייתי כל כך מבולבל. אולי דיברתי בהיסוס. האם לאחר הסיפור של בלהה אני כבר לא מסוגל לומר משהו מוחלט. אני כבר למדתי שאי אפשר להשיג משהו בכוח. למה לא עמדתי ליד הבור לשמור. ברחתי, לא יכולתי לשמוע את הצעקות. הייתי בטוח שאציל אותו. ואולי ברחתי כי לא הייתי מסוגל להתמודד.

האם מישהו עוד יזכור אותי? מאז שכולם נידו אותי הוא היה המפלט האחרון שלי. החלום שלו זה החלום שלי. אחרי המעשה ההוא הייתי בטוח שאני מנודה, ופתאום הוא חלם שאני כמו כולם. אפילו הוא לא שם לב, רק אני ואבא שמענו שגם אני הייתי חלק מאחד עשר הכוכבים, אם החלום שלו אמיתי ויתגשם סימן שאשאר חלק מהמשפחה, ואם לא...

כשהוא ימות גם אני אמות ונפשי קשורה בנפשו. הבור שלו זה הבור שלי.

לא יכולתי להישאר אפילו לא יום אחד. אחרי ששמעתי את הזעקה של אבא הלכתי. העונש הילדים שמתו, אחר אחר אחד

כמה שיותר רחוק עד איש עדולמי.

הבור שלו זה הבור שלי.

חוזרים כל הדרך, שותקים, והכותונת הזו הטבולה בדם, בדם שלו ובדם שלנו.

שעה אחת של התפרצות וזעם כבוש של הרבה שנים. שעה אחת של חוסר שליטה עצמית. מה עשינו! בהתחלה ניסנו להרגיע אותו. היינו נאיביים הבאנו את הנכדים שישמחו אותו. ראובן כבר לא בבית הוא לא מסוגל לשבת איתנו. יהודה גם הלך. שמעון ולוי כבר מזמן לא בעניינים. ואבא, חי - מת לעינינו. מאותו יום, אף אחד לא מעז לחייך בבית הזה. רואים אותו כל יום, הוא לא מוציא מילה. הוא השאיר את הכותונת באוהל. הוא לא מרשה לאף אחד לגעת בה, מסתכל בה כל יום ואומר חיה רעה. איך ממשיכים הלאה. האם נשוב פעם להיות משפחה, האם נשוב פעם. הבור הארור הזה הבור של כולנו.

אלקינו ואלוקי אבותינו למדנו דרך התיקון.