הדפסה
יהדות - לשון המקרא

לקראת נחשים כפעם בפעם


לאחר שתי ברכות שברך בלעם את ישראל, הוא מסיק מסקנה (כד, א):


וירא בלעם, כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, וישת אל המדבר פניו.


מה בלעם רוצה מן הנחשים וכי קודם לכן הלך בלעם לקראת נחשים

גם בפרשת השבוע שעבר פגשנו את הנחשים (כא, ו):


וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים, וינשכו את העם, וימת עם רב מישראל.


בעקבות מכת הנחשים חוזר העם בתשובה ומבקש ממשה להתפלל אל ה', ולאחר הדרכת ה' קראנו (כא, ט):


ויעש משה נחש נחשת, וישמהו על הנס, והיה אם נשך הנחש את איש, והביט אל נחש הנחשת, וחי.


האם הנחשים שלא הלך בלעם לקראתם הם ממין הנחשים השרפים

נגייס לעזרתנו את הפסוק מברכתו השניה של בלעם (כג, כג):


כי לא נחש ביעקב, ולא קסם בישראל...


ובכן, לא מדובר על הנחש, במלרע, בעל החיים הזוחל, אלא על נחש, במלעיל, במשמעות מקבילה למונח 'קסם'. אם נתבונן היטב, נבחין שאף על פי שצורות הרבים של שתי המלים זהות זו לזו, צורות היחיד שונות בניקודן (ולא רק בהטעמתן - מלעיל / מלרע): הנחש המקביל לקסם - מנוקד בשני פתחים, והנחש הזוחל מנוקד בשני קמצים.

מעניין לשים לב כי נחש מקביל לקסם לא רק במשמעותו, אלא גם במבנה המלה. שתי המלים בנויות משלושה עיצורים ומשתי תנועות קצרות, ובשתיהן ההטעמה מלעילית (נחש, קסם). מדובר בשתי מלים מתוך מאות מלים בעלות מבנה דומה. המבנה הרגיל של מלים אלו הוא םםם, והטעמתן במלעיל, ולכן הן נקראות השמות ה'סגוליים', או ה'מלעיליים'.

עסקנו במלים במבנה זה, ובשינויים החלים בהם בצורות הפסק, בפינתנו לפרשת נח, וכן עסקנו בפינתו לפרשת וירא בתופעות החלות בקבוצת השמות המלעיליים כאשר מופיע בהם עיצור גרוני. מן המבואר שם עולה כי גם נחש אמור היה להיות *נחש, אלא שהעיצור הגרוני ח' גורם להנמכת תנועה, ובסופו של התהליך אנו מקבלים שני פתחים במקום שני סגולים.

נמצא כי אין כל קשר צורני בין הנחש לבין הנחש (לבד מן השורש המשותף), ואף על פי כן צורת הרבים של שתי המלים זהות - נחשים.

גם המלה 'אפס קצהו תראה, וכלו לא תראה' (כג, יג), והמלה 'אלף' המסיימת את פרשתנו ('ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף' - כה, ט), הן מקבוצת הסגוליים = המלעיליים. אולם צורת הרבים במלים אלו שונה במקצת, עקב הופעת העיצור הגרוני א'. במקום *אלפים (כמו: נחשים) אנו מקבלים אלפים, וכן: אפסים. כך גם ביחס למלים כגון הבלים, חסדים, עבדים.

מן הנחש נעבור אל מלה מלעילית נוספת הנזכרת בפסוק בו פתחנו: כפעם בפעם. גם ה'פעם' היא '*פעם' שחלה בה הנמכת תנועה. מה משמעות המלה 'פעם'

המשמעות השכיחה היא לציון של פעולות החוזרות על עצמן, וניתן למנות אותן כמספר פעמים. כך למשל אומר בלק לבלעם (כד, י): 'לקב איבי קראתיך, והנה ברכת ברך זה שלש פעמים'; ובפרשת השבוע שעבר (כ, יא): 'ויך את הסלע במטהו פעמים' (צורת הריבוי הזוגי, שתי פעמים).

בלעם לא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים = לא עשה "כאשר עשה שתי פעמים... לנח?ש? אולי יקרה ה' לקראתו" (לשון רש"י). "לא הלך לקראת נחשים ונסיונות ממקום למקום בפעם זו, כמו שעשה בפעם אחרת, כי ידע שלא יועיל לו, כי לא ראה נחש ביעקב, ונתכוון לברכם והקב'ה הסכים על ידו" (לשון חזקוני על פי רשב"ם ור"י בכור שור).

ועדיין עלינו לשכלל את התמונה על פי מקבילה בפרשתנו: כאשר האתון מדברת אל בלעם, היא שואלת אותו: 'מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים', וביטוי זה חוזר עוד פעמים בדברי המלאך (כג, לב-לג): 'על מה הכית את אתנך זה שלוש רגלים ... ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים...'. כך גם הפסוק הידוע: 'שלש רגלים תחג לי בשנה' (שמות כג, יד).

נמצא כי 'רגל' מקבילה ל'פעם', גם בצורתה של המלה (בתבנית שלה, במשקל שלה), וגם במשמעותה. הקבלה זו עולה במפורש מן הפסוק בישעיהו (כו, ו): 'תרמסנה רגל; רגלי עני, פעמי דלים'. צעדי הרגלים ירמסוה. הצעדים נקראים 'רגל', ונקראים 'פעם'. 'מה יפו פעמיך בנעלים, בת נדיב' (שיר השירים ז, ב). 'מדוע בשש רכבו לבוא מדוע אחרו פעמי מרכבותיו' (שופטים ה, כח).

את הצעדים ניתן לספור, בהיותם דבר בעל קצב אחיד. אולי זו הסיבה לספירה במספר פעמים = צעדים.


שקדים צימוקים ואגוזים

ראשית, רמזים לאגוזים מן השבוע שעבר:

הקמץ בתיבת 'והנה שרף' - קשור לצורת הפסק, והקמץ בתיבת 'מצרע' - קשור להופעתו בצורת ההווה, הבינוני. ניתן להיעזר בדברים הנזכרים בפינתנו לפרשת שמות.

וכעת למלה נוספת בפרשתנו, הנראית קרובה בצורתה למלה אלפים הנזכרת לעיל. כוונתנו לדברי בלעם בפסוק הבא (כד, ה-ו):


מה טבו אהליך, יעקב, משכנתיך, ישראל. כנחלים נטיו, כגנת עלי נהר, כאהלים נטע ה', כארזים עלי מים.


אהלי ישראל מדומים לנחלים, לגנות (ריבוי של גנה), לאהלים ולארזים. האם 'אהליך' ו'אהלים' זהים זה לזה

לא ולא (אמנם ראה תרגום רס"ג). ה'אהלים' מופיעים גם במשלי (ז, יז): 'מר אהלים וקנמון'. ובצורת ריבוי שונה, בתהלים (מה, ט): 'מר ואהלות קציעות כל בגדת?יך?', ובשיר השירים (ד, יד): 'נרד וכרכם, קנה וקנמון, עם כל עצי לבונה, מר ואהלות, עם כל ראשי בשמים'. נמצא אם כן כי ה'אהלים' הם ממיני עצי הבשמים, ואליהם מדמה בלעם את עם ישראל.

בענין הניקוד של האות כ' במלים 'כאהלים', 'כארזים', נפנה את הקורא להערתו של רשב"ם; ובענין לשון היחיד בביטוי 'יזל מ?ים מדליו' (כד, ז), נפנה את הקורא לסוף פינתנו מן השבוע שעבר.

שבת שלום ומבורך.

מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את הפינה השבועית של הרב ברוך ברנר לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.