הדפסה
יהדות - כשרות

כשרות תעשיית המזון המודרנית - איסור בשר בחלב

שיעור אחד עשר-איסור בשר בחלב

איתן זן בר

 א. מאמר הלכתי.

ב. דף מקורות.        

 

shutterstock 405779872  כשרות תעשיית המזון המודרנית - איסור בשר בחלב

 

יהודי שומרתורה ומצוות היה מובטל זמן רב בפריז אשר בצרפת, לבסוף קיבל הצעת עבודה במשכורת מפתה, להיות טבח (סו שף) במסעדה פריזאית נודעת בעלת שלושה כוכבי מישלן. דא עקא, שמוטל עלו לבשל מאכלות אסורות, בהנחה שאין סועדים  במסעדה זו יהודים, אין חשש של לפני  עיוור לא תתן מכשול . אבל מה הדין על כל מאכלי בשר וחלב שיצטרך לבשל יחד מה אסור ומה מותר, האם שחיטה שאינה כשרה (נבלות) מתירה בבישול בשר בחלב ? האם חלב (בצירי) ודם מותרים בבישול בשר בחלב. מה הדין בטיגון עופות בחמאה ? צליית בשר ציד של צבי בתיבול קרם פרש ? בישול בשר בכלים חלביים ? מה הדין בבישול במיקרוגל ? בעישון ? בכבישה ? בשריפה דרך כילוי ? בבישול בשר בכלי חלבי ?

 

כתוב בתורה ג פעמים לא תבשל גדי בחלב אמו ולמדו חז"ל דפסוק אחד נלמד לאיסור אכילה השני איסור בהנאת בשר וחלב והפסוק השלישי בא לאסור את הבישול. איסור זה הוא בחלב צאן ובקר ובבישול צאן ובקר. מה הדין בטיגון בשר בחמאה האם גם הוא נכלל באיסור בשר וחלב בהנאה ובבישול.

כתוב במסכת סנהדרין  בדף ד: אלא אמר רב אחא בריה דרב איקא: אמר קרא לא תבשל גדי, דרך בישול אסרה תורה. ע"כ.

ופירש"י: דרך בישול - חלב (ח' ל' קמוצות) צלול כמים, ואיכא בישול, אבל חלב (ח' צרויה, ל' סגולה) אינו בישול אלא טגון. ע"כ.

ומכאן דקדקו כמה אחרונים בדין טיגון שאינו כדין בישול עיין בפתחי תשובה סימן פז שהביא בזה מחלוקת אחרונים דדעת הפרי חדש להחשיב טיגון כבישול ואסור בהנאה ובישול ואילו המהר"ם  שי"ף סבר דאין איסור הנאה בטיגון והכריע הפרי מגדים דיש להקל בהפסד מרובה. בנד"ד שזוהי פרנסה למשך זמן לא מבוטל בודאי שנקרא הפסד מרובה (אם כי צריך לברר האם הפרי מגדים דיבר רק כשנעשה כן בטעות או לכתחילה ובפשטות נראה שאין לחלק).

 

כאשר בשר חם נוגע בגבינה חמה, אם שניהם מונחים בצלחת. דינה של הצלחת הוא כלי שני וכלי שני אינו  מבשל לדעת השו"ע ורמ"א. אך המנרש"ל ובעקבותיו הש"ך הט"ז והמג"א, חוששים לדין גוש. פירוש: כלי שני אינו מבשל זוהי קביעת  הגמרא והתוספות שם מבאר דהרוטב מתקרר ע"י דפנות הכלי שני ולכן אין כאן בישול, מדייק מכאן המהרש"ל דדבר יבש כגון אורז או בשר או תפו"א שאינו נוזלי, הדפנות אינן מצננות אותו, ולכן גם בכלי שני יש לו גדר כלי ראשון וממשיך לבשל. ולפי זה אף למהרש"ל יהיה בכך חשש בישול בצלחת שיש בה סטייק בשר לוהט ולידו קוביות גבינה קשה שאף הם חמים ויהיה אסור גם בהנחתם וגם בהנאתם, אך המהרש"ל עצמו כתב שאין דרך בישול בכך ומותר בהנאה.

 

סיכום: בישול בשר צאן  ובקר בחלב צאן ובקר אסור באכילה בישול והנאה אך בשר צבי ועוף לרוב הפוסקים הוי דרבנן ומותר בבישול ובהנאה אך באכילתם גזרו חכמים איסור. ולכן אין לסחור בתוצרים שבהם היה בישול מהסוג הנ"ל (כגון מאכלי בהמות וחיות העשויים מרכיבי בשר וחלב), אם לא היה בישול אלא טיגון יש מקום להתיר מסחר ופרנסה בכך כשמדובר בהפסד גדול ואם היה במגע של חם בחם כנ"ל יש להתיר רווח והנאה.

 

בשבוע הבא נעסוק בהיבטים נוספים של דיני בשר בחלב.

 

דף מקורות בנושא: בישול בשר בחלב

1. שו"ע יו"ד סימן פז סעיפים א-ג

סעיף א

 כתוב בתורה: לא תבשל גדי בחלב אמו (שמות כג, יט; לד, כו; דברים יד, כא) ג' פעמים; אחד לאיסור בישול, ואחד לאיסור אכילה, ואחד לאיסור הנאה. והוציא אכילה בלשון בישול, לומר שאינו אסור מן התורה אלא דרך בישול, אבל מדרבנן אסור בכל ענין.  (כל בשר בחלב שאינו אסור מן התורה, מותר בהנאה). (טור וארוך כלל ל').

סעיף ב

גדי, לאו דוקא, דהוא הדין שור, שה ועז. ולא שנא בחלב אם, ולא שנא בחלב אחרת, אלא שדבר הכתוב בהווה.

סעיף ג

אינו נוהג אלא בבשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אבל בשר טהורה בחלב טמאה, או בשר טמאה בחלב טהורה, מותרים בבישול ובהנאה. ובשר חיה ועוף, אפילו בחלב טהורה, מותר בבישול, ובהנאה; ואף באכילה אינו אסור, אלא מדרבנן. אבל דגים וחגבים, אין בהם איסור, אפילו מדרבנן. הגה: ונהגו לעשות חלב משקדים ומניחים בה בשר עוף, הואיל ואינו רק מדרבנן. אבל בשר בהמה, יש להניח אצל החלב שקדים, משום מראית העין, כמו שנתבאר לעיל סימן ס"ו לענין דם.

2. פתחי תשובה שם

דרך בישול - עבה"ט ועיין פר"ח דגם טיגון בכלל בישול אך המ"י בסל"מ כלל פ"ה ומהר"ם שיף בסוף הספר על חולין צידדו להקל דטיגון לא הוי בכלל בישול ואינו אסור בהנאה. ובהפ"מ יש להקל פמ"ג. וחם בחם בלא רוטב כתב הפמ"ג בפתיחה בשם רש"ל דלא הוי דרך בישול ומותר בהנאה ע"ש. [ועי' בתשובת ח"ס סי' צ"ז מ"ש בזה] ומ"מ אף באלו שאינם אלא דרבנן ומותר בהנאה צריך ליתנם לעובד כוכבים כך ולא יבשל מתחלה דא"כ עובר על הבישול ואסור בהנאה מה"ת דאף דהחתיכה בלעה שלא כדרך בישול מ"מ הרי אח"כ נתבשל הבשר עם החלב הבלוע בו וזה פשוט וכ"כ בתשובת נו"ב חיו"ד סי' כ"ו בד"ה ומזה:

3. תוספות מסכת שבת דף מ ע"ב

ושמע מינה כלי שני אינו מבשל - תימה מאי שנא כלי שני מכלי ראשון דאי יד סולדת אפי' כלי שני נמי ואי אין יד סולדת אפילו כלי ראשון נמי אינו מבשל ויש לומר לפי שכלי ראשון מתוך שעמד על האור דופנותיו חמין ומחזיק חומו זמן מרובה ולכך נתנו בו שיעור דכל זמן שהיד סולדת בו אסור אבל כלי שני אף על גב דיד סולדת בו מותר שאין דופנותיו חמין והולך ומתקרר.

4. ט"ז סימן צד

(יד) (פמ"ג) וכל זה בבשר רותח כו'. - בת"ח כתב ג"כ הכי ותמיהני שהרב רמ"א רגיל להביא האו"ה בכל המקומות וכאן לא הביא דבריו ול"ד לכלי שני דבדבר יבש ליכא דפנות המקררות ומבשל מיהו כ"ז שהיד סולדת בו ואם אין ס' הבשר אסור אפי' בהנאה ובכלי שני איכא דופני הכלי שמצננות אותו כל שעה ואף על גב דאין כאן גם דופני הכלי ראשון שמחזיק לו החמימות זמן ארוך מ"מ מיבלע מיהו בלע כו' עכ"ל הרי לפנינו דגם אם מונח הבשר הרותח על הצלחת מחמיר בו לאסור גם הבשר והיינו כל זמן שהוא רותח הרבה אחר שבא מן הכלי ראשון וכך הם דברי רש"ל וז"ל דלא שייך כלי שני אלא במים ורוטב וכל דבר הצלול שמתערב מיד ונתקרר במהרה אבל לא בחתיכת בשר ודג וכל דבר שהוא גוש דכ"ז שהיד סולדת בו עומד בחמימותו ומפליט ומבליע שפיר ומ"ה נראה דדוחן ואורז ג"כ אחר שנתערו מקדירה לתוך קערה כל זמן שהיד סולדת בו הם ככלי ראשון ונפקא מינה לענין בשר בחלב שאם הכף בן יומו מבשר והדוחן בלוע מחלב או איפכא נאסר המאכל משום בשר בחלב וגם נאסר הכף ואוסר אח"כ קדרה אחרת אם תחבו לתוכו אי נמי אם הכף של איסור נאסר הדוחן מבליעת איסור שכלי אוסר דבר אחר אפילו בלא רוטב אבל אם אותו התבשיל נאסר כבר בבליעה לא נאסר הכף בלא רוטב מאחר שהמאכל אינו אסור מחמת עצמו וכ"ש אם המאכל הוא של חלב או של בשר שאין הכף נמי נעשה כמוהו ולהיות בן יומו לאסור אח"כ קדירה אחרת דלא גרע מדבר שנאסר בבליעה שאין אוסר בלא רוטב כ"ש בכלי היתר עכ"ל ובד"מ סי' ק"ה מביא דברי רש"ל אלו וחולק עליו וכתב שנראה לעינים שרוטב רותחת מחזקת יותר חום מן בשר ודבר עב והב"ח ז"ל כתב בסי' ק"ה דבחתך בשר רותח בסכין חולבת בכלי שני והיד סולדת בו דהסכין נאסר דהבשר מפליט בו אבל אין הבשר נאסר שאין כח בחום דכלי שני להפליט הבלוע בסכין ולהבליע בבשר. ולפי הנראה לע"ד יש להחמיר במקום שיש דוחקא דסכינא אבל באין דוחקא דסכינא כההיא דתחב כף שזכר רש"ל בזה יש להקל כדעת רמ"א: