הדפסה
יהדות - כשרות

כשרות תעשיית המזון המודרנית- הכשר כלי פורצלן לפסח

שיעור טו-הכשר כלי פורצלן לפסח.

איתן זן בר

shutterstock 405779872  כשרות תעשיית המזון המודרנית- הכשר כלי פורצלן לפסח

 

א. מאמר הלכתי.

ב. דף מקורות.                                            

 

כלי פורצלן הלא הם כלי החרסינה טעונים בירור בהקשר למעמדם ההלכתח. מחד גיסא לכאורה הדין פשוט תהליך הכנתם דומה מאד לחרס ודינו של חרס הלא ידוע שאין יוצא ממנו האיסור שנבלע בו בשום פנים ואופן ומאידך גיסא הלא אין הוא מנוקב ואורירי כחרס שהרי עציצי חרס רואים שלחלוחית פנימית בוקעת מהדופן החיצוני ואילו חרסינא אטום ביותר וחלק ובעין נראה שאינו בולע כלל.

 

למעשה נראה שחרסינה המשמשת ככלי ראשון כתבניות התנור יש להחמיר בה ככלי חרס לכל דבר ועניין אך בצלוחיות צלחות וספלים מחרסינה יש בהם כמה וכמה סניפים להקל.

דעת השו"ע בסימן תנא סעיף א להקל בכלי שני בכלי חרס וספלים וצלחות הלא הם כלי שיוצקים אליו מכלי ראשון ומוגדרים ככלי שני שבולע ופולט באיסור וחוששים בו לכתחילה לבליעה מועטת ובדיעבד אין חוששים להם וכמו שנפסק בהלכות תערובות סימן קה סעיף ב: כלל חום של כלי שני אינו מבשל. ויש אומרים שגם כן אינו מפליט ואינו מבליע. וי"א דמכל מקום הוא מפליט ומבליע, ואוסר כדי קליפה. וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחלה אבל בדיעבד מותר בלא קליפה, ובהדחה בעלמא סגי. ע"כ. ובהקשר לפסח כתב הרמ"א שאין להכשיר כלי חרס כלי שני ודקדקו הפרשנים משמע לשו"ע שמתיר להכשיר ומשמע בעירוי כמו שמכשירים את כל הכלים בחום כלי שני ע"י עירוי של מים רותחים מכלי ראשון.

נוסיף לכך שדעת היעב"ץ להקל בכלי פורצלן שנחשבים ככלי זכוכית ובפרט אחר שנה שלא השתמשו בהם דהאיסור שנבלע בהם נעשה עפר בעלמא ואף לדין נטל"פ אין לחוש להם. ומכאן מקור לקהילות אשכנז המקפידים בשרויה אבל ביום טוב שני משרים מצות בצלחות כלי החרסינה של פסח. וכיצד הלא הכלים נאסרים ? אלא שאחר שנה כלה חמץ השרויה ונעשה עפר ואין לחשוש להם בפסח הבא. (מיהו נראה שמקור ההיתר היה ביו"ט שני של גלויות שהוא דרבנן, אבל בארץ ישראל שיו"ט השני של החג הוא דאוריתא נראה שלהיתר זה אין לו על מה שיסמוך זולתי זכרון קלוש למעשה הזקנים).

וכשנצרף כמה סניפים להקל כגון דין נותן טעם לפגם  ושמחת יום טוב וכלי פורצלן המודרניים שדומים לזכוכחת צבעונית והם דקים ואין בהם חרס כלל ועוד. יש מקום גדול לבני ספרד להכשיר כלי פורצלן ברמה של כלי שני ובני אשכנז מוטב שיחמירו בזה.   

 

 

וידוע מה שהתיר בשו"ת יביע אומר לבית החולים היהודי בקהיר שהיו מאכילים את החולים בנבלות וטרפות, וחששו לשבור את כל כלי הפורצלן שלהם שעלו הון רב והתיר להם הגר"ע יוסף להכשירם בהגעלה מהטעמים הבאים: א. נותן טעם לפגם הוא גזרה דרבנן ובדיעבד לא גזרו והיינו חרסינה שכיוון שאין לה היתר וכדיעבד דמי. ב. כשאינו מתכוין לבטל את האיסור אלא ליהנות מן הכלי קיל טפי. ג. כשמגעיל הכלי ג פעמים ד. הפסד מרובה ה. בכלי שני כגון צלחות וספלים וע"י מצקת נחשבים כלי שלישי.

 

מסקנה: חרסינה דקה כעין זכוכית דינה כזכוכית לפוסקים כשו"ע סגי ברחיצה ולפוסקים כרמ"א אין להשתמש ובשעת הצורך יגעילו את כלים אלו על סמך שהם נטל"פ כלי שני או שלישי והפסד מרובה. חרסינה עבה מוטב שלא להכשירה כלל בכל אופן שהרי יש חרס באמצעה ודינה ככלי חרס (ולפוסקים כשו"ע גם בזה יש להקל ובסניפי היתר כבתשובת היביע אומר).

 

 

דף מקורות בנושא: הכשרת כלי פורצלן לפסח

 

מור וקציעה סימן תנא

וראיתי מי שכתב, שכלי זכוכית נתרים בהגעלה. ונ"ל הבל דלא דמי לכלי חרס דלא פקעי בהכי, משא"כ כלי זכוכית פקעי וחייס עלייהו, בודאי לית להו תקנתא בהגעלה למאן דמחמיר בהו4. אבל העקר כדברי המקל. ופשוט שכלי זכוכית לבנה, הבאה מארץ הודו (שקורים פרצליין ובארץ תוגרמה פרפוריש) דין אחד להם עם כלי זכוכית, אף על פי שאינם צחים וזכים כמוהם ולא נראים מעבר אל עבר. ועיין שאילת יעבץ (סי' ס"ז) ובהגה שם

 

שערי תשובה סימן תנא

קדרות. עבה"ט וכתב בשות ח"צ סי' ע"ח הורא' הלכה למעשה להתיר התבשיל שנתבשל בפסח בקדירות חמץ נקי שעברו עליו יב"ח אף לדידן דאסרינן נטל"פ מ"מ אחר יב"ח ליכא טעם כלל ומ"מ לא מלאני לבי להתיר לבשל בה לכתחלה והסכים עמו הגאון מוהר"ר נפתלי כ"ץ ז"ל בסי' ע"ו וע"ש סי' פ' שהשיב להגאון בעל פמ"א בזה וחיזק דבריו ע"ש ובשו"ת חיים שאל ח"ב סי' ל"ח כתב שדברי הרשב"א בתשובה סי' תקע"ה דלא כהח"צ ששם כתב דלא מהני ישון רק לכלי היין וכתב שמעשה בא לידו בישראל שנשלח לו דורון כלים נחמדים מפאפורי פורצלאני ולא ניכר אם הנכרי השולח כבר נשתמש הם ועברו שנתיים ימים והמה כלים יקרים וכתב שלכאורה אין להתיר לכתחלה כמ"ש הח"צ גופיה וגם דמדברי הרשב"א משמע דאפי' דיעבד אסור אך בזה דיש ס"ס שמא לא נשתמש ואת"ל נשתמש ספק להקל ועדיין צריך ישוב עכ"ל ונ"ל שאם אפשר להגעילן ברותחין ג' פעמים יש לעשות כן ואם הם כלים שאין דרך להשתמש בהם רותחין שהיס"ב יש להקל גם כן ועיין ביו"ד סי' קכ"ב מדינים אלו:

 

יביע אומר א יו"ד ו

ב"ה. קהיר תש"ט לפ"ק. בבקרי בבית החולים הישראלי, (אשר הוא בית החולים היחידי ליהודי מצרים, ומתנהל בחסות ועד הקהלה הישראלית בקהיר), לעמוד מקרוב על הכשרות שבו, והנה שמה ושערוריה כי נודע לי לצערי הרב ולמגנת לבבי כי הבשר הנקנה לבית החולים הוא בשר נבלות וטרפות ממש, וגם ישנה תערובת גמורה בבישול בשר בחלב, וכמו כן אין מנקרים את הבשר מן החלב וגיד הנשה, ואין מולחים את הבשר להכשירו ולהוציא מידי דמו. (ויש אוכל אכילה אחת וחייב עליה ארבע חטאות ואשם אחד. כריתות יג:). וזה רבות בשנים הם טמועים בעוה"ר במאכלות אסורות הללו. ולב מי מהיראים את דבר ה' לא יתפלץ, בראותו שמה ושערוריה כזאת בקרב בית ישראל, להיות שביק היתרא וספי איסורא למאות חולים. ונודע כי אף ברפואות פסקינן ביו"ד (ס"ס קנה), שאין מתירין שום דבר איסור לחולה, אם יוכל לעשות הרפואה בהיתר כמו באיסור. ע"ש. וביומא (פג) מאכילין אותו הקל הקל תחלה. וכ"ש בבית חולים גדול שרבים מן החולים אין בהם סכנה כלל. בם הרה ויולדת יחדיו, וגם כל הרופאים והאחיות אוכלים בבית החולים. ויד השרים והסגנים במעל הזה ראשונה. ונודע לי שהמכשלה הזאת תחת ידם זה עשרות בשנים, והרה"ג כמהר"ר יהודה מסלתון זצ"ל אב"ד פה מצרים ניסה לתקן הדבר צווח ככרוכיא ולא אשגחו ביה. אשר על כן החילותי לדרוש בתוקף מאת ועד הקהלה, לתקן את המכשלה אשר תחת ידם לקנות בשר כשר, ולמנות משגיח על הכשרות כדת וכהלכה. אולם בהיות ורוב ככל הכלים הם פורצליין (פ'רפ'ורי), שדינם ככלי חרס, ואין מועיל להם הגעלה, כמבואר באחרונים, וזה יעלה לסכום גדול לקנות חדשים. ע"כ אמרתי לחפש דרכי היתר להקל בזה בהגעלה, בכדי לתקן את המעוות באופן מידי, להציל רבים מעונות. ולא ימצאו ראשי הועד תואנה לדחות את הענין כדרכם. והשי"ת יעזור לי. וזה החלי. בעזר צורי וגואלי.

 (כד) מסקנא דדינא שאפשר להקל במקום הפ"מ להגעיל כלי חרס שאב"י, אפילו בלעו איסור תורה, ע"י הגעלה ג"פ בזא"ז. וכ"ש בנ"ד שאם באנו להחמיר לאסור הכלים, יצא מזה מכשול גדול ותקלה רבה שימשך דבר זה להאכיל נבלות וטרפות לישראל, עד שיסכימו חברי ועד הקהלה לקנות כלים חדשים, כי לא יאבו שמוע למהר לתת לכסף מוצא, וחוששין במעיהם. ומי יתן והיה שאף ע"י היתר זה, לא יבקשו תואנות לדחות דבר זה. ולכן ברור שאף האוסרים בעלמא, הן הן יודו דבנ"ד שפיר דמי להכשיר הכלים בהגעלה, יפה שעה אחת קודם. ומוטב שיאכלו בשר תמותות שחוטות, ולא בשר תמותות נבלות (קידושין כב). וה' יגדור פרצות עמו ישראל, וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה, ונזכה לגאולה שלמה. אמן.

 

פסקי תשובות אורח חיים סימן תנא

נו. האם מועיל הכשר לכלי פורצלאן

סעי' כ"ז מ"ב ס"ק קס"ג: כלי פרפור"י שקורין פורצלאן דין כלי חרס יש להם ולא כלי זכוכית. וכן נתפשטה ההוראה בכל תפוצות ישראל שאין מועיל הכשר והגעלה לכלי פורצלאן. אמנם במקרים של הפ"מ וכשיש עוד צדדים להקל נוהגים לסמוך על המקילים ולהכשירם ע"י הגעלה שלש פעמים, וכן אם נאסרו באיסור דרבנן או שנאסר ע"י עירוי מכ"ר (שנפסק הקילוח) או בכלי שני, כגון צלחות מפורצלאן שהניחו בהם בשר חם שלא נמלח והוא הפ"מ מתירים ע"י עירוי רותחין עליהם שלש פעמים, ויש בעלי הוראה המחייבים גם להניחן בלא שימוש י"ב חודשים, והכל לפי ראות עיני המורה.