הדפסה
יהדות - כשרות

כשרות תעשיית המזון המודרנית- בישול במיקרוגל

שיעור יב- בישול במיקרוגל

איתן זן בר

א. מאמר הלכתי.

ב. דף מקורות.            

 shutterstock 405779872  כשרות תעשיית המזון המודרנית- בישול במיקרוגל

הבישול במיקרוגל נעשה ע"י גלים שגורמים לחיכוך המולקולות זו בזו וע"י כך המאכל הולך ומתחמם עד שעובר תהליך בישול. הבישול במיקרוגל מעלה שאלות רבות בהלכה. האם נקרא בישול נוכרי שנאסר לנו. האם נקרא בישול לעניין בשר וחלב. האם נקרא בישול בשבת.

 

מעניין הוא שיש הקבלה רבה בין הלכות בישול  לעניין בשר וחלב ובין הלכות בישול בשבת. הגר"א בהלכות בשר וחלב סימן פז מביא השוואה שכזו מן התלמוד. בירושלמי שואלים מה הדין לעניין עישון לעניין בשר וחלב וכן לעניין שבת. וכיוון שבתלמוד הבבלי נאסר עישון יש להשוות עניינם ולאסור אף עישון בשבת. וכתב שכן דעת הפר"ח. לעומתם הפלתי סובר דיש לחלק בין דין בישול בבשר וחלב שצריך להיות בישול רגיל לבין הלכות שבת שאף נאסר בכמה דרכים. וכן פשטות השו"ע.

אבל פשט הירושלמי ללא ספק משווה בין  שני סוגי הבישול. וכן נקטו הש"ך הט"ז המג"א והמהרש"ל להשוות ביניהם הן לעניין כלי שני שאינו מבשל בבשר וחלב והן לעניין שבת, וכן גוש (אע"פ שכלי שני אינו מבשל גוש היינו דבר יבש שאין בו רוטב מבשל גם בכלי שני שמפני שיבש הוא אין הדפנות מקררות אותו), וכן מצקת שמעלה רתיחה בכלי ראשון יש לה שם כ"ר ואם יוצק אותה לצלחת הוי עירוי מכלי ראשון שחמור ומבשל כדי קליפה ולא הוי ככלי שלישי בצלחת.

 

ולפי זה יש להשוות גם בין מיקרוגל בשני העניינים.

דהנה האגרות משה דן בבישול בחמה ומביא שרש"י ור"ן מסבירים מדוע מותר לבשל בחמה בשבת, כיוון שאין דרכו בכך, ומיקרוגל אע"פ שכרגע אין דרכו בכך (מדובר בשנת תשלא בו נכתבה תשובה זו) בעתיד ללא ספק יהיה דרכו בכך ולכן ראוי להיות אסור מן התורה כדרך בישול באור ותולדות האור.

אולם כשאנו בוחנים את המציאות היום לאחר 46 שנים ללא ספק גם היום  אין דרך לבשל במיקרוגל, דטעם בישולו לא אהוב על רוב האנשים. והדרך היא להפשיר או לחמם בו אך לא לבשל ואף מים הדרך להרתיח בקומקום חשמלי ולא במיקרוגל וכך נראה אצל רובא דרובא. ואע"פ שיש ספרי בישול להכנה במיקרוגל, נראה שהוא דרך מעטים וכן מעט מאכלים כגרעיני תירס ואולי אורז אבל בבשר ותפוחי אדמה ומרק ומאפים אין דרך לבשל במיקרוגל.

ואם כן לשיטת האגרות משה יהיה דינו כבישול בחמה המותר בשבת וה"ה בישול בריכוז קרני אור המש דרך עדשות יהיה דבר שאין דרכו בכך וכן באמצעות ריאקציה כימית או בבישול באדים טרמיים שעולים מבטן האדמה (מפורסם הוא שהעם המקורי שישב בניו זילנד נקרא העם המאורי ודרכם היה להניח בשר ובטטות בסלים קלועים מעל בקעים באדמה המעלים אדים לוהטים והאוכל מתבשל בהם ללא טורח. מיהו שהגיע האדם הלבן לארצם שאב את המים החמים לשימוש ביתי ומייד קמו כל המאורים בקול צעקה שגוזלים מהם את הבישול העתיק שלהם, ניסו השלטונות לרצות אותם והחלו להזרים מים לבטן האדמה שתחזור ותפלוט אדים, אחר כמה רעידות אדמה נמלחו והפסיקו מההזרמה של המים הצוננים)

ומעתה גם בישול של בשר וחלב לא יאסר באופן זה ואם יבשל ע"י חמאה דהוי טיגון ולא בישול לדעות שהזכרנו בשבוע שעבר קל הרבה יותר להתיר.

 

גם לעניין בישולי גויים יש מחלוקת אם מקרי בישול ואסור (שבט הלוי) ולדעת הרב דב ליאור שליט"א שמעתי שהתיר.

 

לסיכום: לדעת השו"ע אע"פ שנאסר עישון בשבת בבשר וחלב האיסור מדרבנן בלבד או מלימוד ולכן אין בו מלקות ולדעת הגר"א העיקר שיש להשוות בין בישול בבשר וחלב לבין שבת ולפי זה יש להקל בבישול במיקרוגל בבשר וחלב ועדיף ע"י טיגון דהוא עצמו נתון בספק ובהצטרף הסניפים הללו יש להקל במקום צורך וכן ראינו בהרבה ענייני דיני בישול שהשוו בין שני הדברים.

 

 

דף מקורות בנושא:בישול במיקרוגל

1. שו"ע יו"ד פז, ו

המעושן והמבושל בחמי טבריא, אין לוקין עליו.

2. גר"א שם

[יג] המעושן. ירושלמי פ"ו דנדרים רבנן דקסרין שאלון מעושן מהו שיהא בו משום תבשילי שבת מהו שיהא בו משום בשר בחלב. אבל בפ"ז דשבת שם הצולה והמטגן השולק והמעשן כולהו משום מבשל וא"כ ה"ה לענין בב"ח. פר"ח:

פלתי: [יב] המעושן וכו'. הפרי חדש (ס"ק ב') דעתו לומר הואיל בירושלמי מסכת שבת (פ"ז ה"ב נ' ע"ב) איפשטא [דמעושן הוי מבושל לענין שבת], כמו דהוי מעושן בישול לגבי שבת, ה"ה לבשר בחלב. ויש לדחות דבשר בחלב דרך בישול אסרה התורה, וזהו אין דרך בישול לחממם בעשן, ולכך קבעי ליה הירושלמי (נדרים פ"ו ה"א) בתרתי לענין שבת, ובשר בחלב, דחדא מחברתה לא נלמד כלל, וצ"ע:

3. אגרות משה ג נב

הנה בדבר בשול בחמה דליכא איסור בשבת שפרש"י בשבת דף ל"ט וכן הר"ן מטעם דאין דרך בשול בכך, הוא פשוט משום דנהי שהבשול שהיה במשכן היה באש מ"מ היה שייך למילף גם בשול ע"י חמה להיות תולדה, דהא מכל האבות מלאכות שהיו במשכן הרי למדין לחייב גם כל הדומה להאבות באותו החיוב ממש ונקראו תולדות, שלכן הוצרך רש"י לפרש שאין למדין בשול ע"י חמה מבשול ע"י האש שהיה במשכן משום שאין דרך בשול בכך. ואין הכוונה דאין דרך בשול בכך כהא דעושה מלאכה כלאחר ידו ושאר שנויים שפטור כדאיתא /בשבת/ בדף צ"ב בהוצאה וה"ה בכל מלאכה שצריך לעשותה כדרך שעושין בנ"א מלאכה זו כדאשכחן בכמה דוכתי. דהא חזינן שבתולדות החמה איכא גם אלו שדרך לבשל בהם ממש כמו בתולדות האור, דהרי המבשל בחמי טבריא תליא דלר' יוסי דסובר דתולדות אור הם דחלפי אפתחא דגיהנם חייב ולרבנן דתולדות חמה נינהו פטור כדאר"ח /בשבת/ בדף מ', ואם אין דרך מלאכה בכך מ"ט יתחייב כשהוא תולדות האור, דמ"ש מבורר בקנון ובתמחוי שפטור משום שאין דרך מלאכת בורר בכך בדף ע"ד ומנטל צפרניו בידו ובשניו שפטור משום דאין דרך גזיזה בכך /בשבת/ בדף צ"ד, אלא ודאי שהוא דרך מלאכה מאחר שהם חמים טובא שיכולין לבשל, ומ"מ לרבנן שחמי טבריא הם תולדות חמה פטור, וכן בסודר שהוחם באור הוא חייב בגלגל ביצה בהסודר דתולדות האור הם כאור שחייב ובהוחם הסודר בחמה באותו החום וגלגל ביצה פטור. אלא כוונתם דאף דאין להחשיב דלאו דרך מלאכה הוא לבשל בחמה דאם אין לו עצים והוא דבר המתבשל בחמה יבשלו בחמה, אבל כיון שעכ"פ אין מבשלין בחמה אלא כשאין לו עצים אין למילף אותו מבשול על ידי האור שהיתה במשכן להחשיבו תולדה מאחר שאינו דומה להבשול שהיה במשכן. וממילא מאחר שלא ילפינן בשול חמה מבשול האור ליכא חיוב אף לא לתולדות החמה אף שדרך הבשול על ידם הוא כמו על ידי תולדות האור, דהסודר הא נתחמם בחמה באותה מדה שנתחמם באש, וחמי טבריא הא חמים כחמי האור, דמאחר דהבשול דחמה אינה מכלל המלאכה משום דלא דמו למבשל שהיה במשכן אין למילף שוב את התולדות דממילא גם הם לא דמו לבשול שבמשכן כיון שהם תולדות דבר שאין בו מלאכת בשול.

ואולי יש לומר בטעם אחר דתולדות החמה וגם תולדות האור אין הדרך כל כך לבשל בהם, שלכן אין למילף אותם שיהיו תולדה מצד חמום של עצמם אף לא לתולדות האור, אך שמ"מ חייב גם על הבשול דע"י תולדות האור מצד שנחשב זה כבשול מצד האש עצמו שהרי החמימות שבהמים והסודר הרי הוא מהאש וממילא הוא בכלל בשול האש עצמו שהרי חמום האש הוא המבשל, שלכן אף שלא היה בשול זה ממש במשכן כיון שאין לחשוב זה שינוי מדרך המלאכה חייב, ודמי זה להעמיד הקדרה ברחוק קצת יותר מהאש מכפי דרך בנ"א אבל הוא עכ"פ מקום הראוי להתבשל במשך יותר זמן שודאי חייב אף אם במשכן לא היו עושין כן כדי למהר הבשול. וכמו כן הוא במבשל בתולדות האור שהוא בשול בחמימות האור לא שייך לחלק כל זמן שאין זה שינוי ממש מדרך המלאכה שיש אף רק מעט אינשי דמבשלין בהם, ולכן כשהם תולדות חמה אף ששוין ממש במדת החום כמו אם היו תולדות האור כהא דחמי טבריא וכהא דסודר שבחמימותו יכול לבשל ביצה, פטור דמצד עצמן הא אין למילף תולדות מבשול האש שהיה במשכן מאחר דאין הדרך כל כך לבשל בהן וכל החיוב בתולדות האור הוא מצד שהוא נחשב בשול בחמימות האש שזה הא ליכא בתולדות החמה, שאם נחשוב כן הרי מתבשל בחמימות דחמה שאין בו חשיבות מלאכה. וטעם זה הוא יותר מסתבר. ולמה שבארתי כוונת רש"י והר"ן מסתבר שזהו גם כוונת קרית ספר דכתב דאין בשול מן התורה אלא באש, ולא פליגי כלל, אלא שלא כתב הטעם דפירשו רש"י והר"ן, דהא מוכרח כן דבלא טעם היה לן ודאי למילף מבשול אש שהיה במשכן כמו כל התולדות.

וא"כ בהמייקר - וייו אווען /תנור מיקרוגל/ שטוב לבשל בו כמו באש ממש ואלו שיש להם תנור כזה משתמשים בו יותר מבשול דבאש ומה שלא נתפשטו תנורים אלו עדיין הוא משום דלא מצוי עדיין הרבה תנורים וכשיהיו מצויין ודאי ישתמשו בהם כו"ע דהא הוא יותר טוב, ודאי יש למילף מבשול דאור דהיה במשכן בחשיבות תולדה שהוא לכל הדינים כהאב דבשול ע"י האור לאיסור ולחיוב סקילה וחטאת, לא רק לרש"י והר"ן אלא אף לקרית ספר דהרי לא פליגי כלל לפ"מ שבארתי.

4. שבט הלוי ח קפה

אשר שאל הלכה למעשה בענין התנורים שפועלים ע"י גלים קצרים מהו דינם לגבי בישול עכו"ם.

וכ' בשם מצדדים להקל דהבישול בתנור אינו דומה לבישול של אש כלל לא במהותו ולא בטיב הבישול לא במהותו דבזה הבישול נעשה ע"י ריכוז גלים שעוברים את החלקים הקשים ומגיעים לחלקים הרכים של המבושל ועי"ז הם מבשלים במהירות מאד, וגם בטיב הבישול אינו דומה לגמרי למבושל באש ממש, ומעלת כב' כ' דיש מקילים בזה, וגם מסעדות כשרות המהדרין בשאר דברים אינם מקפידים מלבשל בזה ע"י עכו"ם.

ובתשובת דבר זה אומר כי הדבר פשוט כי דבר זה אסור משום בשולי עכו"ם, כי בין לטעם הגזרה משום חתנות ובין לטעם הגזרה משום שמא יאכילנו דברים טמאים כמש"כ רש"י ע"ז ל"ח ע"א, ובין לקס"ד דגמ' שם ל"ז ע"ב דילפינן מקרא אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי דמה מים שלא נשתנו מברייתן ע"י האור, כ"ז שייך בבישול זה דמיקרוגל, דאלו היה האיסור מלאכת בישול הי' עלינו לחקור בטיב פעולת מלאכת בישול של מיקרוגל אשר עכשיו אין לנו עסק בזה, אבל היתה הגזרה בישול גוי משום חתנות וגזרו להנזר מהם להתרחק מבשוליהם אשר בשול הסעודה מביא לידי התקרבות כמש"כ הראשנים א"כ מה איכפת צורת ואיכות הבשול כל שנתבשל והוכן לסעודה באופן הרגיל בתקופה זאת, ואוכלים מאכל זה בתור נתבשל היא הגזרה שגזרו חז"ל. ולא הוציאו רק עישון בירושלמי פי"א דנדרים וטור יו"ד סי' קי"ג, דעישון אינו בשול ומכ"ש כבוש כמבושל, וכן מליח בגמ' שם ל"ח ע"א ובפוסקים דכ"ז אינו נכנס בגדר בשול אעפ"י שיש בו צדדי דמיון לבשול וממילא אינו בכלל הגזרה דאין זה הכנת תבשיל הרגיל, אבל מיקרוגל דעושה כהיום הכנת תבשיל הרגיל פשיטא דהוא בכלל בישוליהם וחלילה להקל בזה, וגם סו"ס נתבשל ע"י אור אש אלקטרי וא"ת דגם זה אינו בכלל א"כ גם בשול על אור האלקטרי הרגיל יצא מכלל הגזרה ואסור לומר כן.

זה דעתי העני' עפ"י הלכה. והרני דוש"ת בידידות, מצפה לרחמי ה'.

5. ילקוט יוסף הלכות בישול הערה יט

נה כפי שידוע אין הבישול במיקרוגל נעשה על - ידי גוף חימום, אלא תהליך הבישול נעשה על - ידי גלים אלקטרו - מגנטיים המכים במהירות רבה על המוצר שבתנור, והם שגורמים לבישולו, כי כנודע כל מוצר מורכב מאלקטרונים ומולקולות, וכאשר האלקטרוניים מתחילים לנוע במהירות, הדבר גורם אז להבערת אש, או לבישול המוצר. [וזה המצוי בזרם החשמל]. וכן במכשיר המיקרוגל, על ידי גלים קצרים המכים במהירות רבה על המוצר שבתוכו גורמים להנעת החלקים האלקטרונים שבמוצר והזזתם במהירות רבה, ועל - ידי כך המוצר מתבשל. [ועיין בגמרא כריתות (ו ב) מסייע ליה לרבי יוחנן דאמר כשם שהדיבור רע ליין כך הדיבור יפה לבשמים. ובגמרא (בבא בתרא כ ב) מרחיקים את הריחיים ג' מן השכב וכו', אלא משום קלא. ע"ש].

והנה מלאכת בישול במשכן היתה על - ידי גוף חימום כמו גחלים ואש המתהוית מהם. ותולדת האור היינו דבר הבא מכח האש ודוגמתו. אבל לא מצינו במשכן בישול בדבר שאינו על - ידי גוף חימום. ולכאורה, כיון שלא מצינו כן במשכן, לא יהיה איסור מן התורה בבישול במיקרוגל, וכגון שנכרי פתח את המיקרוגל לצורך עצמו, והישראל רוצה להניח שם דבר מאכל כדי לבשלו, אי נמי שהכינו את המיקרוגל מערב שבת על - ידי שעון שבת, ונותנים את המאכל לתוכו קודם שהמיקרוגל הופעל על - ידי השעון, והמאכל מתבשל מאליו, וראה להלן הערה עז דביארנו שם שאין לבשל בכיו"ב על - ידי שעון שבת. [ואמנם בעת שהמיקרוגל פועל כפי מה שביארו לנו אין אפשרות לפותחו ולסוגרו מבלי להפעיל מעגל חשמלי]. ואף שהקרינה עשויה להדליק אש, ואז אין הכי נמי הדלקה זו תיחשב להבערה, דלא גרע מריכוז קרני השמש על - ידי זכוכית מגדלת, והבערת אש על - ידי כך, דחשיב כהבערה גמורה, כמו שיתבאר להלן הערה כ', מכל מקום אם הבישול נעשה רק על - ידי הקרינה, יש לדון אי הוי איסור תורה. ואמנם אם יש במיקרוגל גם גופי חימום רגילים, בודאי דהוי כאש גמורה, אך אנן איירינן במיקרוגל שאין הגופי חימום מופעלים, או שאין בו גופי חימום אלה. [ועיין בכיוצא בזה בשו"ת הלכות קטנות חלק א' סימן קפט, גבי המבשל באש שלהבת היוצא בין ההרים שהוא הר געש, אם יש בו איסור בישול מן התורה, כי המדענים אומרים שניצוץ מן השמש נבער במוצא הגפרית ומשם יוצא האש]. ועיין בקרית ספר (פרק ט' מהלכות שבת) שכתב, דבישול לא הוי אלא באור ותולדותיו "דהכי נמי הוי בסממני המשכן". [וראה מה שכתב בדעתו בשו"ת אגרות משה חלק ג' אורח חיים סימן נב]. גם הגאון החתם סופר כתב כיו"ב בספרו תורת משה (ויקהל ד"ה אלה), וז"ל: והנה בשבת המבשל ב(אור ו)תולדות חמה פטור, מפני שלא היה כן במשכן כי אם בישול סממנים באור ושמן רוקח בתולדות האור, אבל בחמה לא בשלו במשכן דלפני מלך בשר ודם אין עושים כן לפני הקדוש ברוך הוא לא כל שכן. ואף שבודאי כשהיו משועבדים במצרים בישלו ואפו בחמה, מכל מקום אמר הקדוש ברוך הוא אלה הדברים, ל"ט מלאכות תעשו למשכן, אף על פי שבמצרים עשו ארבעים מלאכות, היינו גם אפיה ובישול בחמה, מכל מקום למשכן לא תעשו אלא ל"ט מלאכות, וגם בשבת לא יתחייב אלא מה שהיה במשכן, והיינו אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, חסר מן הארבעים שעבדו בעבודת פרך שבמצרים. ע"כ. ולפי זה גם במיקרוגל לכאורה כיון דלא מצינו בישול כהאי גוונא במשכן, לא יהיה בזה עכ"פ חיוב מן התורה משום מבשל. ואף - על - פי שמכשיר זה מופעל על - ידי זרם חשמלי, מכל מקום אינו גורם לשום גוף חימום, ונודע שיש אחרונים הסוברים, שבזרם כשלעצמו, אם אינו גורם להדלקת מנורה או גוף חימום וכדומה, אין בו איסור בשבת מדין הבערה, וכמו שכתבנו לעיל (סימן שז) בדין אמירה לגוי להדליק את המזגן, וכן בדין שימוש במעלית אוטומטית בשבת, שבכניסתו למעלית גורם להגברת הזרם. וגם מה שניתזים ניצוצות על - ידי הגברת כח הזרם, הוי איסור דרבנן, כמו שנתבאר שם. וכבר הזכרנו לעיל [דין הנאה ממעשה שבת בדברים האסורים מדרבנן, עמ' פה] מ"ש הפרי מגדים (סי' תקב מש"ז סק"א) שמדב' רבינו עובדיה מברטנורא (ביצה פרק ד' משנה ז') על המשנה שאין מוציאין אש מן האבנים ביום טוב משום דדמי למלאכה שבורא ומוליד את האש ביום טוב, משמע דהוי מדרבנן. ולא חשיב מלאכה גמורה וכו'. וכתב בשו"ת רב פעלים חלק ב' (סימן נג), שגם בשבת אם לא הודלק מהניצוצות כלום אין בזה אלא איסור דרבנן דדמי למלאכה, לדעת הרע"ב הנ"ל. ע"ש. וכן כתב הגאון מופת הדור החזון איש (סימן נ' אות ט') בד"ה ולענין, שאף שניצוצות ניתזין זה אחר זה בתמידות מחוט החשמל, ובפרט בשעת הפעלתו, אין בזה משום איסור מבעיר מן התורה, אלא יש בו משום איסור שבות שאין מוציאין אש מן האבנים וכו'. ע"ש. ועיין עוד בזה בשו"ת יביע אומר חלק ה' (חלק אורח חיים סימן כז אות ד'), ובשו"ת בית אבי חלק א' (סימן ס') בד"ה וכן, ובשו"ת מנחת יצחק חלק ב' (סימן יז אות ג'), וחלק ג' (סימן כט בד"ה וכל זה). ע"ש. ומעתה, כיון שבנידון דידן אין כאן כל כוונה להוציא ניצוצות בחיבור הזרם, הוה ליה פסיק רישיה בדרבנן דלא איכפת ליה דמשרא שרי, וכמו שכתבו התוספות (שבת קג. ויומא לה א) והרשב"א (כתובות ו א), ורבים מהאחרונים שהובאו בשו"ת יביע אומר חלק ה' (חלק אורח חיים סימן כז אות ד', ובמילואים שם). ע"ש. [וגם לענין כיבוי ניצוצות מבואר בכמה פוסקים שאין בזה איסור תורה, כמו שכתב בשו"ת בשמים ראש (סימן קצד) בשם הרא"ה, בזה"ל: פעם אחת במסיבת חכמים נפל ניצוץ אש על השלחן, ואחד נתן אצבעו עליו וכבה, וצווחו עליו שבת שבת, ונצטער, ואמר חכם אחד, מה בכך, ניצוצות אין בהם ממש, ואחיכו עליה וכו', ומורי ז"ל נתיישב בדבר, ואמר, דשפיר קאמר אותו חכם, שהרי בין לרבי יהודה בין לרבי שמעון איסור כיבוי משום עשיית פחמים הוא, והניצוצות אין בהם ממש כלל וכו'. ע"ש. והובא בשו"ת פני מבין (חלק אורח חיים סימן נו), ובשו"ת מלמד להועיל (סימן ס). ע"ש]. ומטעם זה התיר ביביע אומר שם (במילואים) להשתמש במעלית חשמלית אוטומטית בשבת, אף שכובד גופו גורם לניצוצות. ע"ש. גם בשו"ת מנחת שלמה (סימן י' אות ז', עמוד פו) כתב, דכל כהאי גוונא אין לחוש להוצאת ניצוצות, כיון שבדרך כלל בכל לחיצת כפתור חשמלי, הן לחבר והן להפסיק את הזרם יוצא ניצוץ, אלא שתמיד נעשה כן בדרך אגב גררא, ולא במתכוין, הילכך לא נחשב דבר זה כדרכו, אלא כלאחר יד, וחשיב פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן דמשרא שרי. ועיין עוד שם עמוד פז. ואף שהגאון החזון איש (חלק אורח חיים סימן נ' אות ט') כתב שיש לחוש לאיסור בונה או סותר בעת חיבור הזרם והפעלתו, שביצירת המעגל החשמלי חשיב כבונה, וכן בכיבוי החשמל יש לחוש משום סותר. וקרוב הדבר שזה בונה מן התורה כעושה כלי. ע"ש. מכל מקום יש לדון בדב"ק כמ"ש בשו"ת מנחת שלמה (סימן יא). וכן הוא דעת מרן אאמו"ר שליט"א שאין לחוש בזה משום בונה וסותר, שאין זה דרך בניה. ואמר כן גם בשם מופה"ד הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל, ראש ישיבת פורת יוסף.ומעתה, יש לדון במכשיר המיקרוגל, דכיון שהמוצר מתבשל שלא על - ידי גוף חימום ואש, לכאורה לא יהא אלא איסור דרבנן, ולפי זה נוכל להתיר השימוש במיקרוגל לצורך חולה שאין בו סכנה, על פי המבואר בשלחן ערוך (סימן שכח סעיף יז), ובלבד שיחברו את זרם החשמל למיקרו גל מערב - שבת, כדי שלא ידליקו את המנורה שנועדה להוכיח על הפעלת המכשיר. או שיפעילוהו על - ידי שעון שבת.ועיין בגמרא שבת (לט א) דכולי עלמא לא פליגי דהמבשל בחמה שרי. ופירשו רש"י והר"ן, שאין דרך בישול בכך, וחמה באור לא מיחלפא דליגזר הא אטו הא. ובשו"ת אגרות משה חלק ג' (אורח חיים סימן נב) דייק מזה שלפי זה אסור מן התורה לבשל במיקרוגל, שהרי דרך בישול הוא, שטוב לבשל בו כמו באש ממש, ואלו שיש להם תנור כזה, משתמשים בו יותר מבשול באש, ומה שלא נתפשטו תנורים אלו, משום שעדיין לא מצויים כאלה כל כך, וכשיהיו מצויים הרבה, בודאי ישתמשו בהם, שהרי הוא יותר טוב מתנור רגיל. ובודאי שיש ללמוד מבישול של אש שהיה במשכן בחשיבות תולדה שהוא לכל הדינים כאב דבישול על - ידי האור לאיסור ולחיוב סקילה וחטאת. ע"כ. וראיתי מי שכתב לדחות הראיה מדברי רש"י הנ"ל, דיש לומר דרש"י הדגיש מדוע לא גזרו חכמים על בישול בשמש, ותירץ, שבישול כזה אין הדרך בו, ולעולם מן התורה שרי משום שלא היה בישול כזה במשכן. אולם זה אינו, שהרי רש"י ז"ל לא כתב כלל האי טעמא דבישול כזה לא היה במשכן, ולא עלה הדבר על שפתיו, אלא נימוקו של רש"י להיתר הבישול בחמה, משום שאין דרך בישול בכך, אלא שהרגיש בדבריו דלכאורה נאסור על כל פנים מדרבנן כמו שגזרו על תולדות החמה אטו תולדות האור. ועל זה תירץ רש"י דלא מיחלפא חמה באור. אבל עיקר הטעם הוא משום שאין דרך בישול בכך. ובפרט שרש"י כתב "וחמה באור לא מיחלפא", להורות שהוא המשך הטעם שלא גזרו חמה אטו אור, ומדכתב רש"י "וחמה באור" משמע דב' ענינים הם, חדא, טעמא דהאי מילתא דשרי לבשל בשבת בשמש, והוא משום שאין דרך בישול בכך, והשני, למה לא גזרו מדרבנן אטו אור. ודו"ק. ועיין באגלי טל (מלאכת האופה סעיף יט, ס"ק מד) שפירש ברש"י שהטעם דבחמה עצמה מותר, משום שאין דרך בישול בכך. אלא שהעיר שהרי בדבר הנעשה שלא כדרכו בשבת, אסור על כל פנים מדרבנן. וע"ש מה שכתב להסביר, שהרי בבישול באש יש שבח עצים בפת, והוא שינה לבשל בחמה ששבח חמה בפת, הרי יש שינוי בהבישול הנעשה. ואין כאן שבח עצים בפת. ע"ש. ובשו"ת אגרות משה הנ"ל גם כן העיר דהא דבר הנעשה שלא כדרכו בשבת אסור מיהא מדרבנן, וכתב דאי אפשר לומר כנז', דהא יש דברים בתולדות חמה שהוא דרך בישול, ולכן כתב דכיון שעל כל פנים אין מבשלים רק כשאין לו עצים, אין ללומדו ממלאכת המשכן להחשיבו כתולדה. ע"ש. ולכאורה לדברי האגלי טל י"ל בדעת רש"י, דבישול במיקרוגל שהדרך הוא בכך, ליהוי איסורו מן התורה. אולם עדיין יש לפקפק בכל זה, דקשה לפרש דברי רש"י כפשוטן, שהרי גם גבי קרבן פסח אשכחן חילוק כזה בגמרא פסחים (מא א) מאי שנא שבת דלא, דתולדת אש בעינן וליכא, פסח נמי לאו תולדת אש הוא וכו', ובפסח אין שייך כלל אם דרכו בכך אם לאו, אלא אם הדבר נעשה מבושל או לא, וע"כ רחמנא לא חשיב בישול אלא על - ידי האור ותולדותיו. וכן העיר במנחת שלמה הנ"ל על דברי האגרות משה הנ"ל. וגם חזינן דהפרי חדש יליף מעישון בשבת לענין עישון בבשר בחלב, והובא בביאורי הגר"א (יורה דעה סימן פז ס"ק יג), ואי משום דאין דרך לבשל לא שייך ללמוד לבשר בחלב, ועל כרחך דסבירא ליה דמה שהותר בשבת הוא משום דלא חשיב בישול, ויליף מינה לבשר בחלב. אולם עדיין יש לדון בזה על פי מה שביאר באגלי טל הנ"ל (ס"ק מד), דיש הבדל לדינא בין העושה פעולה בשינוי, כגון כלאחר יד, דמצינו בזה גזירת חז"ל, ובין אם יש שינוי בנפעל עצמו, דבזה לא גזרו חז"ל. ובישול בחמה שונה במהותו מבישול באש, וטעמו שונה במקצת, ושבח עצים בפת אינו כשבח חמה בפת, ולכן אין כאן גדר של מלאכה בכלל. ומטעם זה לא גזרו חמה אטו אור. ולפי דבריו יש לדון לכאורה דהמבשל בקרינה דמי למבשל בחמה, שהרי האנרגיה הנבלעת במוצר אינה דומה לאש הפועלת במוצר, והבישול שונה במהותו בין בישול באש לבישול על - ידי קרינה. ואם כן אף אם הדרך לבשל במיקרוגל הרי על כל פנים הנעשה אין בו שבח עצים בפת. וי"ל.

וראיתי בשו"ת מנחת שלמה הנ"ל (סימן יב) שכתב בכיוצא בזה, בדין הרתחת מים על - ידי מזלג חשמלי, ששני קצותיו מרוחקים זה מזה, והמעגל נוצר רק על - ידי התנגשות האלקטרדות במים, והמים מתחממים מאליהם, והמזלג לכשעצמו אינו חם כלל, ואם רואים בסוף הבישול שהמזלג חם, הרי זה מכח המים החמים שהמזלג היה בתוכם. אבל המזלג עצמו אינו חם כלל. והגרש"ז אויערבאך שליט"א נטה לומר שאין בזה איסור תורה, שכיון שזרם חשמל אינו אש, ממילא הוה ליה כתולדת חמה שפטור מחטאת. [ורצונו לומר, דדרך בישול שהיה במשכן הוא על - ידי גוף חימום וגחלת, ובחמה שרינן לבשל משום שאין דרך לבשל בחמה, וכדפירש רש"י בשבת לט. ד"ה דשרי. ובתולדת חמה גזרינן אטו תולדת האור, והה"נ בנידון דידן דחשיב כתולדת חמה ואסור על כל פנים מדרבנן]. והגרש"ז אויערבאך הציע הדברים בפני הגאון החזון איש, שלדעתו רצוי לפרסם דבר זה לבתי חולים וכדומה. והשיב החזון איש זצ"ל שלדעתו הוא איסור תורה, דכמו שהמבשל במים חמים שהם תולדה של אש חייב חטאת, כך גם המבשל בזרם החשמל, הואיל ובדרך כלל החשמל הוא תהליך היוצר אש, הוה ליה כעין עיבור של אש וכו'. ובמנחת שלמה הנ"ל כתב על זה: ומאד התפלאתי לשמוע דבר זה, וילדות היתה בי לומר שרק הראשונים היו יכולים לומר חידוש גדול כזה. אך הוא חזר והשיב שלדעתו הוא פשוט ואין צריכים כלל להיות רשב"א כדי לומר דבר זה. אולם גם היום הדבר תמוה מאד בעיני וכו'. ע"כ. ואמנם יש לסייע את דברי הגאון החזון איש, ממה שכתב המאירי בשבת (לט א) [והובא בכף החיים אות מז] וז"ל: "הסיד, אף - על - פי שהוא דבר המוסיף הבל, לא נאסר להטמין בו צונן. אבל אם הוא רותח הרי הוא תולדת האור וכו'. וסיד זה יש לפרשו בעוד שהוא רותח מכח האור. אבל אם נצטנן וחזר ונרתח במים שכבהו, יש מקילים. ואינו כלום, שהרי אף משנצטנן מרתיח את מקומו, ולא זזה ממנו רתיחה שמכח האור, אלא שהיא מתווספת בשעת הכיבוי". ע"כ. והיינו, שאם הרתיח את הסיד על האש בודאי דהוא תולדת האור, אבל אם הרתיחו את הסיד על האש, ואחר כך נצטנן, וחזרו והרתיחו את הסיד על - ידי שיצקו עליו מים צוננים [שטבע הסיד לעלות רתיחה על - ידי יציקת מים עליו], בזה לא זזה ממנו הרתיחה שמכח האור. ואסר בזה בשבת אף שאין הרתיחה נגרמת על - ידי גוף חימום של גחלת או שלהבת וכדומה. וצריך לומר שהטעם לזה כמו שכתב הגאון החזון איש שטמון כאן אפשרות להגיע לחימום ההרתחה, ויש כאן עיבור של אש, והוא ממש כדברי החזון איש. ולפי זה יש לומר דשאני חמה דשרינן בה משום שאין בישול בחמה, וכמבואר ענין זה באגלי טל הנ"ל (עמוד קכט). ודו"ק. שוב הראוני מה שכתב הגרש"ז אויערבאך שליט"א בספר לב אברהם (סופר) וציין לדברי המאירי הנז'. ע"ש.ומרן אאמו"ר שליט"א אמר לי, שיש פנים מסבירות לדברי הגרש"ז אויערבאך, ובפרט אחר שהמאירי הזכיר בדבריו שיש מקילין, אף שכתב על דבריהם ואינו כלום. ועדיין יש לעיין בזה. וראיתי בשביתת השבת (ס"ק מד) שכתב, דאף להמקילים שהביא המאירי היינו לענין חיוב ופטור ולא שיהיה מותר לגמרי. ע"ש. וראה בשו"ת לב חיים חלק ג' (סימן עד) שכתב, דסיד הוי תולדת אש, והמטיל מים לתוכו ונרתחים חייב משום מבשל. אך בשו"ת אבן יקרה חלק א' (סימן יב) כתב, דאי אפשר לחייב משום מבשל בחום סיד, דאינו אלא תולדות חמה דפטור אבל אסור כדין חמי טבריא. ומה שאמרו בחולין (ח א) נכוה בסיד בגפרית ובכל דבר הוא מחמת האור הרי זה מכוה וכו', היינו שהרתיח את הסיד על האש. וכדמות ראיה הביא קושית התוס' (פסחים עה א) ד"ה נכוה, שהקשו, מה בין גפסיס רותח וסיד, לחרסו של תנור דאמרינן לעיל דטעמא דכתב רחמנא צלי אש ב' פעמים, הא לאו הכי צלי אש קרינא ביה, והכא איצטריך סיד וגפסיס רותח ריבוייא אבל מאש לא הוה ידענא. ע"כ. משמע דאיירי בסיד שהרתיחוהו על האש. ודו"ק]. וע"ע ביבי"א ח"ג דף סג אות ד', שדחה ד' הלב חיים.ולכאורה נידון המיקרוגל דמי לנידון שדנו בו החזון איש והגרש"ז, דגם כאן על - ידי כח זרם חשמלי באה קרינה הגורמת לבישול, ולדברי החזון איש דיש כאן עיבור של אש וחייב משום מבשל, הוא הדין בנידון דידן. ועדיין יש מקום לחלק, דעד כאן לא קאמר החזון איש אלא במבשל בזרם חשמלי, וכמו במזלג הנ"ל, דאף שאין בו גוף חימום, אבל הבישול נעשה מכח זרם חשמלי וחשיב כעיבור של אש, שהרי אם יעבירוהו בחוט יעשה אש. אבל בנידון דידן שהוא בקרינה שהיא תוצאה מזרם חשמלי, ואם יעבירו קרינה זו בחוט של נורות וכדומה מסתבר שלא יהיה אש כלל, וממילא אין להחשיבו כעיבור אש. ולכולי עלמא הוי חמה גמורה. ודו"ק.והנה לעיל הערה יז, הזכרנו דברי הירושלמי (פרק ג' דשבת הלכה ה') שאין בישול ברור אלא כשהאור מהלך תחתיו. ומשמע שאין חיוב מן התורה בתולדות האור. אלא שמהתלמוד דידן לא משמע כן, ומטעם זה גזרו תולדות חמה אטו תולדות האור, ועל כרחך דתולדות האור הוי איסורו מן התורה ככל תולדות דשבת, ומשום הכי לא הוי גזירה לגזירה. ונמצא, שלדברי הירושלמי הבישול במיקרוגל הוי דרבנן, אף אי נימא דיש בו עיבור של אש, מכל מקום לא גרע מכל תולדה דהוי מדרבנן. וי"ל. אבל לתלמוד דידן על פי מה שביארנו אין זה ברור דהבישול במיקרוגל [המופעל מער"ש ע"י שעון], הוי מהתורה, ויש מקום לומר דהוי איסור דרבנן וממילא יהא שרי לצורך חולה שאין בו סכנה. ועדיין צריך עיון, דשמא הוי בכלל בישול גמור האסור מן התורה. שוב ראיתי בספר ישיב משה (טורצקי, עמוד שג) שכתב שאינו רואה סיבה לאסור בישול בשבת בתנור של גלי מייקרו המופעל על - ידי שעון חשמלי, לולי דמסתפינא מדברי האגרות משה [הנ"ל]. ובפרט לדברי האגלי טל (מלאכת אופה סעיף יט) שכתב שיש חילוק טבעי בין תולדות חמה לתולדות האש בתוצאה הנפעלת בלחם, ואם כן קל וחומר בתנור המיקרוגל שהפעולה והנפעל שונים לגמרי מבתולדות האור, כגון התייבשות ומה שנעשים כגומי ועוד דברים שאין לתנור המיקרוגל שייכות עם תולדות האש.