הדפסה
יהדות - אמונה

אין שום יאוש בעולם כלל

חז'ל דרשו בירושלמי שכתוב :" תשב אנוש עד דכא " , פירוש : עד דכדוכה של נפש מקבלין עכ"ל. יוצא מכאן שאין לאדם להתייאש כלל אפילו אם בעבר הרבה לקלקל את מעשיו. נאמר גם בשם האדמ"ור מסאטמר זצ"ל, כי מי שמתייאש מחמת עבירות שבידו, נחשב שהוא אומר דברים לבטלה, כגון שאומר ה' וגו' רחום וחנון ארך אפיים וכו' . . . ואינו מאמין בזה חלילה, שהרי מזה שמתייאש משמע שאינו מאמין שהקב'ה רחום וחנון ומקבלו כאשר חוזר אליו בתשובה . ואם מתייאש בגלל שבאו עליו ייסורים וניסיונות בעניינים גשמיים , הלא כל ענייני העוה"ז הבל הבלים , ובדורות שעברו היו להם ניסיונות קשים והכל חלף עבר.

ויכולה להיות עוד סיבה הגורמת לייאוש והיא שאם לדוגמא אחד חזר בתשובה ורוצה להיות תלמיד חכם (ברגע אחד), והרי זה לא יתכן אלא על ידי הרבה עמל ויגיעה. וכן יש שאדם לא עסק בתורה במשך כמה שנים מסיבות שונות, חברה, עצלות, רפיון וכדומה, ומצטער על כך ולכן מתייאש גם מללמוד הלאה, או דואג על השנים שעברו ונעצב, ומתרפה במלאכת שמים, נמצא שלא רק הפסיד את השנים שעברו, אלא גם את השנים הבאות, ( וצריך לידע שזוהי מעצת היצה"ר להדאיגו בכך ) . דבר שמצוי במיוחד אצל בחורים, שיש להם עליות וירידות בעבודת השי"ת, ומחמת זה נשברים.

צריך לדעת שדבר זה מצוי אצל כל אדם, רק ההבדל הוא שאדם מבוגר גם כשיש לו משברים על פי הרוב אינו מתייאש, כי יש לו יותר כח סבל מבחור, וצריך ללמוד מהם. וגם לפעמים מציקים לבחור ואומרים לו מדוע אתה הולך ללמוד בישיבה מה יצא לך מזה יתכן מאוד שאותו היום יהיה מר נפש, ומי יודע מה יהיו התוצאות הלאה, לכן מוטל עליו לקיים הוי עז כנמר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים.

אם כבר דיברנו על ייאוש אז נאמר כבדרך אגב שאין לנו מושג בכלל מה כוחה של מילה טובה שאדם מעניק לחבירו. אפילו שהאומר לא מרגיש בזה, זה משפיע על השני והופך את מצבו ממה שהיה. ומצד שני אחריות כבידה מוטלת על כל אחד מאיתנו לפקוח על כל מילה שאנו מוציאים מפינו, ובמיוחד כשמדברים עם אנשים חלשי אופי ופגיעים.

האמת היא שאין טיפש כמתייאש, כי למה מתייאש. ולא רק זה, שאם מתייאש מה יועיל לו הייאוש וכי ישתפר מצבו, ואדרבה הייאוש מביא את האדם לשברון ואבדון ח"ו. והסגולה (דרך אגב זו סגולה בדוקה) להתקדמות בעבודת הש"ית, היא השמחה. והסיבה לירידה - עצבות . לכן צריך ללמוד בחשק ובהתלהבות, ואל רק בקול רם, אלא בעירנות, ומי שלא עושה כך עלול להתמוטט, כי על ידי זה היצר הרע תופס אותו כמו שאמרו חז'ל על הפסוק " ויחנו ברפידים ויבוא עמלק" , רבי יהושע אומר על שריפו עצמם מדברי תורה.

לסיכום : תמיד יש לזכור שיש שני צדדים למטבע, אומנם יש עונש לחוטאים, אבל מי שחושב על זה עלול להתייאש, לכן יזכור גם שמידה טובה מרובה ממידת פורענות להולכים בדרך התורה והיראה, והבחור כדאי שיסתכל על הצד של השכר כדי שלא ישבר ח"ו . אבל הנשוי ( בעזרת ה' יתברך מי שצריך זיווג - שהקב'ה יביא לו זיווג הגון במהרה ) , אחר שהתבסס בתורה וביראת שמים יסתכל על הצד של העונש כדי שישמר מכל חטא ועוון. צריך רק לדעת שחייב להגיע לגדלות בעבודת הש"ית, כשם שאדם שצריך להגיע לביתו במטוס ואומרים לו שאין מקום בשבילו במטוס, הוא מפציר ומנסה שוב ושוב אולי יסכימו להכניסו לנסיעה, כיוון שיודע שחייב להגיע לביתו אינו מתייאש . יהי רצון שה' יתברך יזכנו שלא נכשל ולא נתייאש כלל , אמן.
** המאמר לקוח מתוך אתר האינטרנט של ישיבת ההסדר בשילה