הדפסה
יהדות - אמונה

יאמר להם בני אל חי



במסכת פסחים, דף פ"ז ע"א, דנה הגמרא בנושא האהבה, שהיא לכאורה, מושג מוכר ופשוט.
אולם אם ניתן את הדעת על כך, נראה שאין היא מושג כל כך פשוט.
הגמרא, מספרת על שליחת הנביא הושע.
כידוע, הנביאים אשר ספריהם נכללו בכתבי הקודש, היו שליחים, אשר נשלחו ע"י ה' ללמד את בני האדם את דרך ה'.

"אמר ליה הקב'ה להושע: ישראל חטאו, והיה לו לומר (להושע) : בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם, יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהם" - כלומר, התגובה הראשונית של הושע, היתה צריכה להיות כך: מה אתה אומר לי שהם חטאו? הרי הם בניך! גלגל רחמיך עליהם!

לא די בכך שלא זו היתה תגובתו, אלא שכך אמר: "רבונו של עולם, כל העולם כולו שלך הוא, העבירם באומה אחרת!". "אמר הקב'ה: מה אעשה לזקן זה?" - כלומר, מה עושים על מנת ללמד אותו, את הזקן הזה, מה שיש ללמדו (שהרי גם הקב'ה עוסק בחינוך). "אמר ליה: 'לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים', ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך, אם הוא יכול לשלח, אף אני אשלח את ישראל".

הקב'ה עושה לו מעין 'תרגיל', על מנת שיבין שעל אף כאב החטאים, לא יכול הקב'ה לשלח את ישראל.

"ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה': וילך ויקח את גמר בת דבלים ותהר ותלד לו בן: ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא והשבתי ממלכות בית ישראל" - יהוא שהרג את שבעים בני אחאב בטענה שהוא מחסל את עובדי העבודה הזרה, ובסוף, הוא עצמו עבד עבודה זרה.

"והיה ביום ההוא ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל: ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נש?א א?שא להם: ואת בית יהודה ארחם והושעתים בה' אלהיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים: ותגמל את לא רחמה ותהר ותלד בן: ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם" (הושע א').

ובפרק ג ממשיך ה' ואומר לו: "ויאמר ה' אלי עוד לך אהב אשה אהבת רע ומנאפת כאהבת ה' את בני ישראל והם פנים אל אלהים אחרים ואהבי אשישי ענבים"

כל זה, בא כתגובת ה' על כך שהשליח לא ידע מה צריך לומר, ולא עוד, אלא שאמר ההפך - "החליפם באומה אחרת". כלומר, נבואה זו באה לחנך אותו!

ממשיכה הגמרא ומספרת: "לאחר שנולדו לו שני בנים ובת, אמר לו הקב'ה להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך, שכיוון שדיברתי עימו - פירש מן האשה, אף אתה בדול עצמך ממנה!"

"אמר ליה (הושע) : רבונו של עולם, יש לי בנים ממנה ואיני יכול להוציאה, ולא לגרשה".

כלומר, תמה הושע, ובצדק, מה רוצה ממנו הקב'ה, שהרי הוא זה שציווה עליו לקחתה, איך יכול להפרידו ממנה, ולא עוד, אלא שהוא ציוה בתורתו "ודבק באשתו והיו לבשר אחד"?!

"אמר לו הקב'ה: מה אתה, שאשתך זונה ובניך בני זנונים, ואין אתה יודע אם שלך הן, אם של אחרים הן - כך, ישראל שהם בני, בני בחוני, בני אברהם יצחק ויעקב, אחד מארבעה קניינים שקניתי בעולמי, דכתיב: "עם זו קנית". ואתה אמרת העבירם באומה אחרת! כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך - בקש רחמים על ישראל, שגזרתי עליהם שלש גזירות בעבורך. עמד ובקש רחמים ובטל גזירה, והתחיל לברכן, שנאמר: "והיה מספר בני ישראל כחול הים... והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו... כי גדול יום יזרעאל... וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה".


אנחנו נתונים כבר זמן רב במשבר ההולך ומחריף, בין חלקי עם ישראל. חלפו מאז השואה קצת יותר מחמישים שנה, בהן זכינו להחזרת מלכות ישראל, ומאז התקדמנו בצעדי ענק. אין אנו מספיק מודעים להתקדמות העצומה מאז קום המדינה. מאז מלחמת העולם השניה, נוסדו בעולם מעל מאה מדינות חדשות, וכולן, פרט לשלוש, נחשבים בעולם השלישי - כלכלה נחותה, עניות, בריאות לקויה, וכו'.

רק שלוש מדינות התרוממו, ובינהן ישראל - שלוש מתוך מאה! יש שאינם יודעים, אך לפני חמישים שנה הגיעו בארץ עד כדי רעב, רעב ממש! אין מדובר בסתם עניות, או אבטלה, אלא ממש לא היה מה לאכול. אף אחד לא האמין שמדינה קטנטונת זו, תגדל באוכלוסייתה פי עשרה. רק אחוז אחד מהכח העובד עוסק בחקלאות, ולמרות זאת, מאכיל הוא את כל האוכלוסיה, ועוד מייצא למדינות זרות תוצר חקלאי. בתום תקופת המנדט, אמרו כל המומחים הבריטים שתוך כמה שבועות לא ישאר דבר, והערבים ישתלטו על הכל. אין מדובר בסתם טיפשים, אלא במומחים ובעלי נסיון, שאכן מנקודת מבטם, העריכו נכונה, אך הם לא התחשבו בעובדה שיש מי שבאמת קובע מה קורה בעולם.

אך מאז שהצלחנו להתגבר על השונא מבחוץ, הפילוג בעם הולך ומחמיר, עד שלפעמים דומה עלינו, ח"ו, שחלק גדול מהציבור הוא: "לא עמי", ודבר זה דורש מאיתנו תשומת לב רצינית להגדרת מהות עם ישראל.

וזה מה שהגמרא מלמדת אותנו בין שאר המסרים - אהבה בין אדם לאשתו, בין אדם ובנו, ובעיקר, בין הקב'ה לעמו. זקן זה, עליו אומרת הגמרא: "מה אעשה לזקן זה" - אין פירושו של דבר שהיה זקן מופלג, אלא, זקן - זה שקנה חכמה, שהיה הגדול מבין נביאי אותה תקופה, והוא סבר: "העבירם באומה אחרת", ולכן היה זקוק ל"שיעור" במושג אהבת ה' לעמו - הלא הם בנ?י, בנ?י בחוני, אחד מארבעת הקניינים שיש לקב"ה בעולמו. ואם חטאו - צריך לבקש רחמים עליהם! אם נבין יסוד זה, בעזר ה' גם אנחנו נהיה קניינו של הקב'ה, וגם נצליח להחזיר את שאר הקניינים - גם את התורה וגם את המקדש במהרה בימינו.

(מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים)
אם ברצונך לקבל שיחות כדוגמת זו לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.