הדפסה
יהדות - אמונה

משבטיות ללאומיות - נסיגה או התפתחות?

אנו רואים תהליך הסטורי העובר על עם ישראל:
בשחר ימיו הוא מחולק לשבטים. מבית שני עד ימינו אנו, נשכחה החלוקה השבטית. לעתיד לבא חלוקה זו צריכה להתחדש!
האם יש משמעות לתהליך החברתי הזה שהתרחש בעם ישראל? מפתחי התורות הסוציליסטיות והקומוניסטיות רואים בתהליך שכחת השבטים והתאחדות לכלליות של עם אחד, מהלך של התפתחות תרבותית-אתנית. ממצב נחות ופרימטיבי, למצב תרבותי ונאור יותר, שכן רואים הם בשבטיות תכונה אגואיסטית מצומצמת, ובתחושה הכללית הלאומית המופשטת, מצב רוחני מרומם יותר.
השלב הבא, אליבא דידם, הוא איבוד הזהות הלאומית, לטובת התחושה האוניברסלית. אף מוצאים הם סימוכין בנבואת ישעיה לעתיד לבא, "נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים…ונהרו אליו כל הגויים…כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים".
הבנתם אינה מתאימה למהלך שעתיד להתפתח בישראל. חזרת האומה לחלוקה שבטית, חלוקה שהיא הכרחית לבניין בית המקדש ולחידוש דין שמיטה ויובל.
מבאר הרב ז'ל (אורות עמ' מג) שמהלך זה הוא עצה עמוקה מריבונו של עולם. שכחת השבטים גרמה לתחושת האחדות הלאומית שתתחזק. ההרגשה הלאומית המאוחדת, נתנה כח חזק יותר לעמוד בקשיי הגלות. כח להתנגד לקבלת השפעות זרות מתוך נאמנות לרוח הכללי הישראלי.
אולם בטשטוש הזהות השבטית, יש גם חסרון גדול.
בהיות כל שבט על מכונו, מוכן לו סדר מיוחד של תפילה, עבודת ה', לימודים, הנהגות, ערכי חיים, והרגשות מיוחדות. כל הסדר הזה נתבלבל ונתערב ודבר זה מסבב צרה וניגודים רוחניים. המצב היום הוא, שלכולם יש תפילה זהה, למרות שישנם אנשים עם אופי שונה וצרכים רוחניים שונים. העירוב של התפילות מפריע לכל העבודה הרוחנית האישית. מסביר הרב: מצב זה הוא זמני, מתוך האחדות, המלאה ערבוב וחסרון, שהיא הכרחית באופן זמני, מתוך אחדות זו יצמח מחדש תוכן חיים מסודר ומתוקן של אחדות פנימית, שתופיע בשנים עשר גוונים, בשנים עשר השבטים. עם ישראל ישוב לארצו, השבטים יחזרו לסדר נחלתם, מתוך כך לשלמותם הרוחנית. כל זאת באחדות פנימית הרמונית.

* * *

המחבר הינו ר"מ בישיבת עטרת כהנים, ומלמד בין היתר שיעורי תנ"ך. בימים אלו רואה אור ספרו "אורות מציון" בהוצאת ספריית חווה. הרב שלמה אבינר נוהג לכנות את המחבר בתואר "גדול מסבירי התנ"ך במזרח התיכון".