הדפסה
חינוך - אישים

קווים לדמותו של רבינו – חלק ב'


לבקש רשות
רבינו מעולם לא השתמש בשום דבר מהישיבה לא סידור, לא עט, ולא עיפרון. התלמידים היו שמחים אילו היה משתמש בדבר מדבריהם, אבל הוא מעולם לא השתמש בשום דבר פרטי בלי לברר אם זה ברשות הבעלים (הרב בנימין אייזנר)

קדושה


רבי יהודה הנשיא נקרא רבינו הקדוש כי לא שלשל ידיו מתחת לאבנטו, וכן נהג רבינו, ומעולם לא הכניס ידיו בכיסי מכנסיו אלא תמיד החזיק ידיו למעלה (הרב בנימין אייזנר)

בלי פרטיות


מעשה ונעקרה מזוזה בביתו של רבינו בין בית המדרש שלו לבין חדר השינה. התלמידים העירו לו על כך. אמר רבינו אני הורדתי אותה, כי ב"ה נתרבו הלומדים, אין מקום לשבת, לכן חיברתי את החדרים, כדי שיוכלו לשבת בחדר השינה בזמן השיעור. אמר תלמיד: הרב, לא תהיה לרב פרטיות? השיב: אינני אדם פרטי (הרב בנימין אייזנר)

איש על מחנהו


רבינו ידע לאחד את כל הכוחות בישיבה, ומחוצה לה, ולהציב כל אחד במקומו ותפקידו שיביא ברכה לכלל ישראל (הרב בנימין אייזנר)

בית המקדש


אחרי מלחמת ששת הימים, תלמיד חכם שאל את רבינו שעתה לכאורה יש לבנות את בית המקדש. השיב: קודם יש צורך במלכות, כדברי הרמב"ם (הלכות מלכים א א-ב). אחר כך שאלוהו תלמידים: אך גם מדינת ישראל היא מעין מלכות! השיב: צריך מלכות שלימה.
(הרב חיים שטיינר)

ניחום אבלים
תלמיד שבזמן מלחמת יום הכיפורים ישב ולמד בישיבה, ואחיו של החברותא שלו נפל בקרב, התלבט אם לנסוע לניחום אבלים, ושאל את רבינו, כי מצד אחד יש לו שייכות, ומצד שני יתרוקנו ספסלי הישיבה. רבינו חשב זמן רב ולבסוף אמר לו, סע וחזור מייד. העיר לו התלמיד שהימים אינם כתקנם, ואין תחבורה סדירה, שוב אמר לו רבינו, סע וחזור מייד. כיון שהתלמיד ראה שרבינו חשב הרבה, הוא שאלו מדוע לנסוע. השיב לו רבינו: כי החייל שנפל היה תלמיד חכם. וכך היה, התלמיד נסע וחזר במהירות, כאילו כלי רכב חיכו לו בכל מקום. בניחום האבלים הוא מצא את כולם מדוכאים, ושהה רבע שעה בלבד. אמנם לאחר זמן, אמרו לו שביקורו הוא שהחזיר אותם לחיים. וכן חזרו על כך אחרי עשרים שנה (הרב יורם צוהר)

בת תלמיד חכם


בחורה שאלה את רבינו למה יש להתחתן דווקא עם בת תלמיד חכם, הרי יש בנות תלמידי חכמים שהן בלתי ראויות, ולעומתם בנות בלי יחוס שהן יקרות ובעלות סגולות רבות, מה תעשינה שלא זכו לאב תלמיד חכם. השיב רבינו: יש בנות שהן בעצמן בגדר של תלמיד חכם.

התמודדות עם מחלה
במחלתו של רבינו, קרוב להעלותו למרומים, הוא סבל כאבים חזקים ברגלו, ובקושי רב הצליח לצעוד. התלמידים היו שקועים בהרגשה נוראה, ופתאום רבינו אמר להם: זה מצחיק. הם לא הבינו מה מצחיק. רבינו הסביר: אם יש יסורים, סימן שיש חטא, ואין אדם חוטא אלא מפני שנכנסת בו רוח שטות, ושטות – היא דבר מצחיק! הוא חיבר כל סבל עם חשבון נפש. מריחת המשחה על פצעיו היתה מסיבה לו סבל רב ולפעמים היה נאנח. החובש שטיפל בו הסביר פעם שכאשר רבינו אומר: אי, יש לו כוונה מסוימת, וכאשר הוא אומר אוי יש לו כוונה אחרת. הוא הבין זאת מעצמו, בלי שרבינו ביאר לו.
ביום העצמאות הוא יצא לרקוד ברחובות ירושלים. הוא קם מניתוח ואסור היה לו ללכת, אך הוא לא שאל אף אחד. עד יום העצמאות, הוא שכב במיטה והלך בקושי לבית הכנסת להתפלל. ופתאום ביום העצמאות, הוא בריא רוקד וקופץ! הוא שאל תלמיד: מה השעה? – חצות – אם כן, זהו תיקון חצות. והסביר מה הוא מתכוון כאשר הוא מתכופף בריקוד ומה הוא מתכוון כאשר מזדקף. כל צעד אצלו היה מחושב (הרב ברוך זלמן מלמד)

שליח ציבור
רבינו הנחה: מי שרוצה להיות שליח ציבור, אינו ראוי להיות שליח ציבור.
רבינו עצמו היה הופעה חיה של רועה נאמן שעיניו וליבו רק על צאן עמו, עבד לעם הקודש בארץ הקודש (הרב אברהם רמר זצ"ל)