הדפסה
חינוך - אישים

מכירת חמץ

כיוון שהחמץ בפסח אסור באכילה ואסור להשאירו ברשות ישראל בפסח, הנהיגו חכמים, שיש למכור אותו לנוכרי ואז אף אם יראה חמץ בפסח קבעו חכמינו: "שלך אין אתה רואה אבל אתה רואה של נוכרי ושל הפקר" (פסחים ה,י). לכן אדם, שברשותו מלאי חמץ, שביעורו גורם הפסד מרובה, או אם ברשותו תערובת חמץ, הוא יכול למכור את החמץ לנוכרי. בארץ, הרבנות המקומית מוכרת את החמץ לנוכרי לכל ימי הפסח. תוקפה של המכירה הזאת כמו כל תוקף משפטי: הנוכרי משלם עבור החמץ שהועבר אליו, ואף מתחיב לשוב ולמוכרו בתום ימי הפסח לבעליו הקודמים.
את המכירה עושה כל יהודי שיש ברשותו שיירי תערובת חמץ. הוא חותם על כתב הרשאה הנמצא בידי הרב המקומי ומציין את הכתובת ואת המקום, שבו החמץ נמצא, ובזאת הוא מסמיך את הרב להוציא את החמץ מרשותו ולמוכרו לנוכרי. כיון שאיסור החמץ חמור ביותר, הכל מדקדקין למכור את החמץ, אפילו אם אין ברשותם חמץ ממש, שמא, חלילה, אבד ברשותם חמץ, שאין יודעים עליו, או מצוי בין התרופות והמשקאות שבבית.