הדפסה
חינוך - אישים

הרב רפאל כדיר צבאן

הרב הראשי לנתיבות

 

 אחת הדמויות המזוהות במיוחד עם העיר נתיבות, בכל שנות קיומה, הוא רב העיר הדומיננטי והמיוחד, ששימש בקודש כרב העיר עד יומו האחרון, הלא הוא הרה"ג רפאל כדיר צבאן זצוק"ל. חלק מאופייה החם, המסורתי והמאוחד של העיר נתיבות, הוא פרי עמלו של הרב צבאן, שבדרכיו המיוחדות הצליח לטעת בעיר אווירה אחרת.

 קשה להבין, במושגים של ימינו, את הדרך שבחר בה הרב להנהיג את העיר, מבלי להתייחס לעברו האישי, לילדותו ולשנים הרבות בהן ספג ניחוחות של קדושה בין גדולי תורה. הרב צבאן נולד בראש חודש טבת תר"ע, באי ג'רבא שע"י תוניס. בצעירותו למד תורה מפיו של הרב שאול (מקיקץ') שלי. עם השנים, כשבגר ולמד יותר, החל ללמוד תורה מפיו של הגאון הגדול רבי רחמים חי חויתה הכהן, מי שכיהן באותם שנים כרבה הראשי של ג'רבא ולימים, כשעלה ארצה, שימש רבו של המושב ברכיה.

הרב צבאן נקשר מאד לרב רחמים ונהנה מכל רגע של לימוד במחיצת רבו. שלושה לילות בשבוע היו יושבים השניים ומעמיקים בלימוד קבלה בשעות הקטנות של הלילה. באותן שנים, חשמל לא היה בנמצא והרבנים הסתפקו באורן של הפתיליות. לא פעם, היו יושבים ללמוד בחצר ורוח מנשבת הייתה באה ומכבה את הפתיליה. לרב צבאן ולרבו עובדה זו לא שינתה דבר.

השניים היו ממשיכים בלימודם לאור הירח בלבד. אהבתם הייתה כה עזה, עד שכשחשב הרב צבאן לפנות לעסקיו לאחר שנים רבות של לימוד, מנע זאת ממנו הרב חויתה הכהן בכל דרך אפשרית וכשנתבקש לשמש כרב ראשי לצידו של הגאון הגדול הרב משה כלפון הכהן, ביקש הרב רחמים מהקהילה כי מי שייטול אחריו את מושכות חינוך תלמידיו יהיה לא אחר מאשר הרב צבאן.

לאחר שנים, בהן לימד תלמידים רבים ובהתייעצות עם רבותיו, החל הרב צבאן לעסוק במקביל במסחר. "מסחרו" היה בית דפוס, בו הדפיס ספרי קודש רבים של תלמידי חכמים מכל צפון אפריקה.

בשנת תש"י, התמנה הרב צבאן לרבה הראשי של העיר 'מדנין' ולאחר כשש שנות כהונה, הצליח סוף סוף לעלות לארץ ישראל, אליה כה ציפה. לאחר כשלושה חודשים בבית שמש, עלתה קבוצה של תושבים, מראשוני התושבים בנתיבות, אז עיירה קטנה ושוממה, כדי לבקש מהרב צבאן לרדת לנגב ולהיות להם לרב.

שנה לאחר מכן, כבר כיהן הרב צבאן כרבה של נתיבות ובשנת תשל"ב אף זכה לתמיכה חוצת מגזרים, כשנבחר גם לחבר מועצת הרבנות הראשית. למינוי זה קדמה תמיכתם של הרבנים הראשיים לשעבר, הראשל"צ הגר"י ניסים והראשל"צ הגר"ע יוסף. מועמדותו גרפה את מרבית הקולות בקרב הגוף הבוחר.

אחת מתכונותיו הבולטות ביותר של הרב צבאן, היא פשטותו וסלידתו מגינוני כבוד ויוהרה מופרזים. לבחירות הבאות למועצת הרבנות הראשית, כבר נמנע הרב צבאן מלהגיש את מועמדותו ולא עסק כלל בנושא, על אף תרומתו הרבה והמכרעת לדיונים הקבועים שנערכו במחיצתם של הרבנים הראשיים. מששמעו תלמידיו ותומכיו, כי הרב שמט ידיו מהניסיון להיבחר מחדש, החליטו להגיש את מועמדותו בעצמם והגישו, לראשונה בתולדות הרבנות הראשית, רשימה עצמאית מטעמם.

גם במסע זה גרף הרב צבאן את מירב הקולות ונבחר לכהונה נוספת. השפעתו הרבה על עיצוב ההחלטות שנתקבלו בישיבות מועצת הרבנות הראשית, הייתה הסיבה העיקרית להתעקשות כל הרבנים הראשיים לדורותיהם, להותיר את הרב צבאן כחבר המועצה, עד יומו האחרון. שיחות ארוכות בענייני השעה קיים עמו הרב הראשי לישראל, הגרי"ש גורן.

דעתו של הרב צבאן תמיד הייתה חשובה ומקובלת ונשמעת, גם לאחר נעילת הישיבה. לא פעם, היו מתייעצים עימו הרבנים הראשיים לאחר סיומה של ישיבה ארוכה ולאחר ששמעו את הסתייגויותיו מהחלטות שהתקבלו, הורו להפוך את ההחלטה. כשנשאל בעבר, הראשל"צ הגאון הרב מרדכי אליהו, אודות קשריו עם הרב צבאן, השיב: "לא פעם בפגישותיי עמו, אינני יודע אם אני עומד מול הרב רפאל, או המלאך רפאל".

על אף ידענותו הרבה, פיקחותו וחריפותו, ידע הרב צבאן תמיד לפנות ולגשת לכל אדם בשפתו וברמתו שלו, באותה קלות בה הצליח להגיע אל ליבם של גדולי תורה וענקי ההלכה. כך סלל הרב את דרכו גם לפשוטי העם.

בכל שנותיו במערכות הרבנות בהן כיהן, בארץ ובחו"ל, לא חשש הרב צבאן מלהפשיל שרוולים ולפעול במלא העוז כדי להוציא אל הפועל את תוכניותיו ואת אמונותיו. מאבק עיקש במיוחד, ניהל הרב כנגד הכוונה בשעתו, להפעיל את בית הספר במועצה המקומית 'עזתה' במתכונת מעורבת של בנים ובנות.    

הרב, שלא ראה את תפקידו כרב ראשי, כתפקיד ניהולי בלבד, הטיל את מלא כובד משקלו בכדי למנוע את הרעיון ולאחר מערכה לא קלה, הצליח במשימתו להעניק חינוך ראוי לילדי האזור, שעד היום קוצרים את פירות המאבק.

הרב צבאן ראה עצמו כל השנים כמי שאחראי למצבם הגשמי והרוחני של תושבי נתיבות. נזקקים רבים מצאו אצלו אוזן קשבת לבעיותיהם. שלושים ושמונה שנים עמד הרב צבאן כנשר המגן על גוזליו מעל לתושבי נתיבות, בכדי למנוע מהם קשיים הלכתיים ואחרים בחיי היום-יום. כל אותן שנים לא פעל בעיר אף בית ספר ממלכתי, ילדי העיר כולם זכו להתחנך בחינוך דתי עפ"י מסורת ישראל. בתקופתו, כל גני הילדים ובתי הספר בעיר, העניקו חינוך דתי לילדי העיר.

אמונתו החזקה וצניעותו הרבה, הם אשר הנחוהו להאמין, כי בקידוש ה' ניתן לנהל ולנצח כל מאבק צודק וראוי למען התושבים. כך היה, כשפעל הרב להרחיק מהעיר קהילה של כ 60 משפחות קראים שהגיעו לעיר. מקורביו מספרים בחיוך, שבשנותיו היפות על כס הרבנות, היה הרב צבאן משמש גם כראש העיר, לשכתו הייתה גם כתובת לבעיות סעד ומגורים לכל תושב ותושב. חסרי בית שביקשו סיוע, זכו להתערבות מהירה של הרב, שבתוך שעות טיפל בבעיה מול הגורמים המוסמכים.

כל נושאי המשרות הציבוריות ואישי הציבור שפעלו בשנותיו של הרב, זוכרים לטובה את מעורבותו של הרב צבאו בכל דבר, קשריו הטובים עם הציבור ומנהיגיו.

בשדה הכשרות, היה הרב מעורב בכל פרט ופרט. פסיקותיו ההלכתיות המקוריות בנושאי הכשרות, זכורות לרבים מתושבי העיר. בהיותו שוחט מומחה ובקיא בכל תחום העוף והבקר, לא חיבב הרב את וועדי הכשרות הרבים שצצו תחת כל עץ רענן ושאף תמיד לחזק ולשפר את כשרות הרבנות המקומית. משפחתו מספרת, שבכל מקום או אירוע בו התהדרו המארגנים כי המזון בהכשר הבד"ץ, לא היה טועם הרב מאומה. ומזכירים עוד את דרשתו לתושבים בערב פסח, בה אמר: "כל הכופר ברבנות, כאילו כופר בתורה כולה."

 על אף דרגתו הרוחנית הגבוהה, האמין הרב כל חייו שהוא 'הרב של כולם'. מעולם לא פעל לסייע לאנשי שלומו, או בני התורה דווקא, אלא באמת ובתמים, שירת אצל הציבור ופעל לרומם כל אחד מישראל מדרגתו, תהיה אשר תהיה.

את זכרו הטוב, נושאים התושבים בגאון ברחוב שנקרא על שמו בעיר וכן בבית מדרש 'דרכי רפאל', הקיים סמוך לביתו, בו מתקיימת פעילות מיוחדת ולימוד תורה לעשרות ילדים, ימי עיון ולימוד תורה יומיומי. כמו כן פועלת בעיר ישיבת 'אוהל משה', שנקראת על שמו.

 בשנותיו הרבות, בהן מסר עצמו בשדרות החינוך והרבנות, חיבר הרב מספר ספרים חשובים פרי עטו ובהם: 'מגיד דבריו ליעקב' על האגדה, 'זרע יעקב' על הש"ס וחלק נוסף ובו דרושים וחידושי תורה. כמו כן, ידוע ספרו המפורסם 'נפש חיה' ולעת זקנתו כתב את הספר 'שיירי הנפש'. בספרו זה, כתב הרב צבאן כי זוהי שארית נפשו בעולם, כשהתכוון למעשה שזהו ספרו האחרון לפני פטירתו.

רבני ערים וישובים מכל אזור הדרום נהגו לשמור על קשר אישי וישיר עם הרב צבאן. לא פעם נהגו להגיע לביקור, שנסב בעיקר סביב סוגיות שונות בהלכה.

בהיותו חבר מועצת הרבנות, היה הרב צבאן מבוחני הרבנים. בין אלה שבאו להבחן על ידו וזכו לקבל את תעודת ההסמכה מידיו, היה לא אחר מהרב הראשי לישראל כיום, הגר"י מצגר. על הראשון לציון הגר"ש עמאר, מספרים שהיה נוהג ברב צבאן כבוד גדול ואף היה כורע מלוא קומתו כשהיה פוגש ברב.

לרב היו שני מנהגים שרבים מתושבי העיר לא הבינו את פשרם. במשך שנים ארוכות, נהג הרב לקיים בעצמו מכירה של ארבעת המינים לקראת חג הסוכות, ומכירת מצות שמורות לקראת חג הפסח.

רבים מתושבי העיר נהרו, כדי לזכות ולקנות מידי שנה את המוצרים מידיו של רב העיר, שאף בירך את הקונים בברכת 'חג שמח'. אך היו גם כאלה, שלא הבינו פשרו של נוהג זה וסברו כי לרב היה עניין עסקי בקיום מנהג זה. שנים ארוכות, לא ידעו בני המשפחה מה נעשה עם הכסף שהתקבל ממכירות אלו.

לאחר פטירתו נפתרה התעלומה. בדיקה שערכו בני המשפחה גילתה, כי במשך שלושים ושמונה שנים, בהן עסק הרב במכירת ארבעת המינים ומצות, נאסף כל הכסף שהתקבל, לקופה מיוחדת, ממנה העניק הרב סיוע למאות משפחות נזקקות, אברכים ויתומים חסרי כל.

הרב קרא בימי תהליך 'אוסלו' לראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לחדול מהמו"מ ולא להחזיר אף שעל מארץ ישראל לידי מחבלים ושולחיהם.

ביום פטירתו, ד' כסלו תשנ"ה, אירעו ניסים גלויים. אחד מהם אירע, כאשר הגיעה מיטתו של הרב, לפני הלוויה, סמוך לביתו של בנו וממשיך דרכו, ר' יעקב צבאן הי"ו. אז שמעו בני הבית חבטה עזה. כשניגשו לגלות מאין קול החבטה, גילו כי באופן בלתי מוסבר, נפלו בסלון הבית תמונותיהם של הגאון ר' רחמים חי חויתה הכהן ושל הגאון רבי מצליח מאזוז. (בני הבית מציינים, כי המסמר הנעוץ בקיר נותר על כנו ואילו התמונות נפלו פשוט מאליהם).

רופאו האישי של הרב, ד"ר סמי אבו, היה מגיע בקביעות אל הרב לבדיקות תקופתיות. שלושה חודשים לפני פטירתו של הרב, הודיע לו רופאו כי עקב אילוצים שונים הוא יצטרך לעבור דירה בקרוב לאחת הערים באזור המרכז. הרב, שהתעצב על כך, שאל את ד"ר אבו: "מה, אתה עוזב אותי?" השיב לו הרופא, שהוא יגיע אחת לשבוע לנתיבות לבדוק את הרב ואין לרב מה לדאוג. הרב התעקש ואמר: "אתה לא עוזב אותי!"

ביום שהרב נפטר, הובהל למיטתו ד"ר סמי אבו, שבכה לידו בכי קורע לב. כשנשאל מדוע הוא בוכה כל כך, הרי הוא רגיל לראות בעבודתו חולים מבוגרים שנפטרים, השיב: "דעו לכם, שכשהרב אמר לי 'אתה לא עוזב אותי', הוא ידע למה התכוון, היום זהו יומי האחרון בעיר - היום ממש אחה"צ, אמור להתקיים מעבר הדירה שלי לאזור המרכז ואכן, דבריו של הרב התקיימו ולא עזבתי את הרב!...".

   תקיפות וענווה, גאונות ופשטות, אמת וצדק, היו חלק מאישיותו של הרה"ג, רפאל כדי צבאן, שהיה מדורם של נפילים, אשר היו ואינם עוד.

                                                                                    על פי הכתבה בעתון המקומי של נתיבות