הדפסה
חינוך - אישים

הרב פינחס קהתי

מחבר פירוש "המשניות המבוארות"

 

 קהתי מוגדל לא ככ טוב  הרב פינחס קהתי

מי איננו מכיר את צמד המילים "משניות קהתי"? כמעט בכל בית יהודי תמצא את סדרת המשניות המעוטרות בפירושו הבּהיר של אבינו היקר ז"ל.

  

את הביוגרפיה של עצמו כתב אבי בשנת תשכ"ז (1967), שלוש שנים לאחר סיום מפעל המשניות המבוארות. וזה לשונו:

 "נולדתי ביום ז' באלול תר"ע (1910) בכפר הסמוך לעיר רובנה שבווֹהלין. אבי ר' קהת הכטמן (גכטמן) ז"ל היה מחסידי טריסק, ישר וירא שמים, אוהב תורה ומחבּב תלמידי חכמים, חובב ציון וחבר נלהב ב'מזרחי'. אמי מלכה ע"ה, אף היא מבית חסידים, היתה עזר נאמן לאבי בכל הליכותיו ודרך חייו.

שניהם נספו בשואה עם כל יהודי רובנה, הי"ד.

בגיל שלוש הכניסוני לחדר ומאז ועד גיל שש עשרה למדתי תורה בחדרים ובישיבות ברובנה ובערים אחרות של מחוז ווֹהלין.

בגיל שש עשרה התחלתי ללמוד לימודים כלליים ונתקבלתי לבית המדרש לרבנים 'תחכמוני' בוורשה.

 

בשנת תרצ"ב גמרתי את חוק הלימודים ב'תחכמוני', וקיבלתי תעודת בגרות בתוספת היתר הוראה. כבר בתקופת לימודי ב'תחכמוני' נעשיתי פעיל בתנועת 'השומר הדתי' ואף נבחרתי כחבר ההנהלה הארצית וריכזתי סמינריונים למדריכים.

 

כשנתיים לפני עלייתי ארצה עבדתי במחלקת ההכשרה והעליה של מרכז 'החלוץ המזרחי'.

 

עליתי לארץ בתחילת שנת תרצ"ו (1935) ולמדתי שנה אחת באוניברסיטה העברית בירושלים מקצועות מתמטיקה ופיזיקה, פילוסופיה דתית וקבלה. מפאת חוסר אמצעים נאלצתי להפסיק לימודי באוניברסיטה וקיבלתי משרת הוראה חלקית בבית ספר למלאכה של "המזרחי" בתל אביב וכן משרה חלקית בהנהלת פנקסים בקופת מלוה של "הפועל המזרחי".

עם בואי ארצה קיבלתי עלי תפקיד של מדריך נודד בסניפי "בני עקיבא" ובשנת תרצ"ז נבחרתי להנהלה הארצית של  הארגון וריכזתי את מחלקת ההדרכה.

 בניסן ת"ש נכנסתי לעבודה מלאה בבנק 'הפועל המזרחי'.

 בשנת תשי"ג נבחרתי לוועד הפועל של 'הפועל המזרחי' וריכזתי את המחלקה לנוער. במסגרת תפקידי זה התחלתי בשנת תשט"ו במפעל 'המשניות המבוארות' ועבדתי שם עד סיום המחזור בשנת תשכ"ד.

 עם סיום המפעל חזרתי לעבודתי בבנק 'הפועל המזרחי'."

 עם סיום מלאכת פירוש המשניות, כתב אבי דברי תודה, הוקרה וברכה לכל מי שטרחו וסייעו לו במפעל המשניות, וסיים את דבריו במילים אלו:

"יהי רצון שנזכה להמשיך כל ימי חיינו בלימוד התורה ובהפצת מעיינותיה חוצה. ומאור התורה יאיר את עיני העם היושב בציון והמתמהמה בתפוצות ויחזרו למקור מים חיים 'ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים', שלום רב לאוהבי תורתך."

למדתי מאבי, ר' פינחס, מה פירושה של דבקות במטרה. בתקופה שבּהּ עסק במלאכת הקודש של ביאור המשנה, הייתה זו המשימה העיקרית שעמדה בפניו וחייו וחיי כל בני המשפחה התנהלו בהתאם למטרה זו. על כן, אפשר לומר עליו כי מטרתו קידשה את חייו.

 אבי, ר' פינחס מחבר הפירוש על שישה סדרי המשנה, נפטר בא' בטבת תשל"ז, חצי שעה לאחר שהדליק במו ידיו את הנר השישי של חנוכה, והוא בן שישים ושש שנים.

לאחר פטירתו היו מי שמצאו ש"קהתי" בגימטריא "שירה" ו"תפִלה". כזה היה אבי, מלא בתפִלה ושירה.

רבים המנגנים את לחניו, אינם יודעים כי ר' פינחס קהתי חיבר לחנים אלו, אשר יצאו מתוך לבו הטהור, המלא ערגה וכיסופים לעם ולתורתו. רבים מהלחנים חוברו בעקבות אירועים משפחתיים, כמו לידות ונישואים.

רבות נאמר ונכתב על אבי, ר' פינחס:

הרב שלמה מן-ההר כתב:

"יש אנשים שמפעלם גדול מהם, ויש הגדולים הרבה ממפעלם. אצל קהתי ענוותנותו ופשטותו מתפרצת מהכתוב והיו רשומות גם על דפי פניו."

אלי ששר, שהיה ראש האולפנא הראשונה של בני עקיבא בכפר פינס, כתב:

"הטילו על פינחס את המשימה למצוא נתיבות ללבו של הנוער להשאירו אמון על מסורת אבותיו ולחנכו ברוח ישראל סבא. הוא היה האדם המתאים לכך. רוחו הייתה צעירה ורעננה. הוא שילב באישיותו מרץ נעורים, רוח רעננה ותנופת עשייה יחד עם ראייה בוגרת בעלת חזון ומעוף."

ביום השלושים לפטירתו של אבי, אמר עליו הרב משה צבי נריה:

"מי שהענווה אינה חלק ממהותו, נוטה בדרך הטבע, להתפרס יותר, להתרחב יותר, להפגין את יכולתו. בזכות הצניעות, בזכות הענווה, זכה ר' פינחס להיות לאיש אשר עשה "אוזניים לתורה", אשר כבש וכובש יותר ויותר המונים ללימוד התורה."

הרב עוזי קלכהיים כתב:

"מן השמים גלגלו עלינו יום סילוקו של ר' פינחס קהתי ז"ל בשעה שאין מספידין, יפה הייתה הדממה שליוותה אותו לבית עולמו, ללא קולם של הספדנים. כי מי הגבר אשר יתייצב לפני מיטתו, להעריך את מפעלו הכביר לדורות וכך הוא הלך מאִתנו בצנעה שאפיינה אותו בחייו, ונפרדנו ממנו ללא אומֶר ודברים.

אור תורתו בביאוריו על המשנה ילך ויגבּר מדור לדור. אבל אל לנו לשכוח את דמותו הרוחנית של ר' פינחס זצ"ל שצריכה להיות נלמדת בבית מדרשו של הדור הזה, הזקוק כל כך לאנשי מזיגה, היודעים לחבּר החומר והרוח, כיצד לקדש המעשה עם התלמוד, והתורה עם העבודה."

בתו, תמר רוזנברג, לבית קהתי.

    אלון שבות