הדפסה
חינוך : החינוך בפרשה

הכנה מראש

ואל יבא ב?כ?ל עת אל הקדש (ויקרא טז, ב)

שניים מבניו של אהרון מתו ביום חנוכת המשכן, מכיוון שהתקרבו יותר ממה שהיו צריכים, יותר ממה שהיו יכולים. הם ניסו להיכנס אל הקודש, להתערב בעבודת המקדש במקום שלא היה צריך, ומתו מיד.המסקנה המתבקשת היא, שלא כל אחד יכול לעסוק בענינים שבקדושה, ושלא בכל זמן אפשר לעסוק בענינים אלו. אפילו כהן גדול, אם נכנס לקודש הקודשים יותר פעמים ממה שצריך - חייב מיתה בידי שמים.כדי לעסוק בענינים שבקדושה צריכים הכנה מוקדמת, ומי שלא מתכונן - מזיק וניזוק.
ומכאן נלמד להרבה תחומים בחיינו: בלי הכנה מראש, בלי ידיעות וגבולות - יתכן שלא רק שלא נועיל, אלא שאף נגרום נזק לנו ולאחרים.
שחיטה פחות אכזרית
ישנה בפרשה מצווה מאד מיוחדת והיא מצוות כיסוי הדם: "אשר יצוד ציד חיה או עוף אשר יאכל ושפך את דמו וכסהו בעפר" (יז, יג).מה המשמעות של כיסוי הדם?
הדם מסמל את החיים. אנו יודעים כי מחזור הדם הוא המספק, בעצם, מזון וחמצן לכל תאי הגוף. יותר מכל דבר מסמל הדם את החיים ונפש החי, "כי הדם הוא הנפש", ואבדן הדם הוא המוות.נכון, מותר לנו לאכול בשר, ולשם כך ליטול את חייהם של החיות השונות. אך עדיין צריך לעשות זאת בצורה הכי פחות אכזרית והכי מכובדת ועדינה שאפשר. היום מודים המדענים כי שחיטה על פי ההלכה מקצרת מאד את תחושות הסבל של הבהמה.אולי זאת גם מטרת כיסוי הדם. אדם צריך להתרחק מכל גילוי של אכזריות גם כלפי בהמה ולכן עליו לנסות להסתיר את מעשה האכזריות עד כמה שאפשר.
חינוך בהדרגה
ישנן מספר רב של מצוות הקשורות לגידולי שדה ופירות, כגון: לקט, שכחה, פאה, פרט, עוללות, ערלה, נטע רבעי, שביעית וביכורים.מעניינת במיוחד מצות נטע רבעי המוזכרת בפרשתנו. לאחר שלוש שנים בהן אסור לאכול מפירות העץ (דין ערלה), מגיעה השנה הרביעית, בה מותר לאכול את הפירות אך ורק בירושלים: "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה' " (יט, כד).
מסבירים הפרשנים, שמצוה זו מקבילה לביכורים הניתנים רק משבעת המינים. מכיון שבדרך כלל בשלוש השנים הראשונות הפירות של העץ קטנים ולא כל כך טובים, מביאים מהפירות של השנה הרביעית שמשובחים באמת, ואוכלים אותם בירושלים.
מדוע לאכול את הפירות בירושלים?
מעשה זה מסמל את התודה לקב"ה על הפירות, ואת ההבנה כי הפירות הללו גדלו מכח ברכתו של הקב'ה. כמו בהרבה דברים בחיים יש כאן הדרגה מאיסור מוחלט (ערלה) לאיסור חלקי (נטע רבעי), ולהיתר גמור (חולין). ההדרגה חשובה מאוד בכל תחום, ובעיקר בתחום החינוך: לא לעבור מקיצוניות לקיצוניות, אלא לעבוד עם החניך בצורה הדרגתית שלב אחר שלב.

עלון מעלה

אם אתם רוצים להשאר מעודכנים, הצטרפו לעלון מעלה