מיהו יהודי ציוני דתי?
מאת: הרב צפניה דרורי
ראש ישיבת ההסדר
קרית שמונה
בהנהגתם של גדולי התורה, לפני מאה וחמישים שנה, החלה שיבת ציון. הרב אליהו גוטמכר והרב שמואל מוהליבר אשר השיגו את תמיכת הברון רוטשילד, הניעו אלפים לעלות לארץ ישראל וליישב את אדמתה. עלייה זו החלה מהכרה ברורה, כי רק על-ידי התיישבות בארץ ישראל, יחל אורו של משיח להגלות. אז הוקמו המושבות הראשונות ו"קול התור נשמע בארצנו" כפי שחזה הגר"א מאה שנים קודם. גם החפץ חיים, רבי שראל מאיר מראדין, אמר לבנו לרגל עליית ביל"ו מרוסיה "הנה העסק התחיל, צריך לקנות קרקע בארץ. מתקיימת ההבטחה האלוקית של הקץ המגולה, הרי ישראל נותנים פירותיהם וקיבוצי ישראל מתקבצים, אין לך קץ מגולה מזה". הרב יהושע מקוטנא בעל 'ישועות מלכו', הפוסק הגדול שעמד בראש היתר המכירה לאדמה יהודית בשמיטה, עוד לפני היתרו של הראי"ה קוק זצ"ל, אמר כי העובדה שצדיקים ורשעים חוברים יחד, שפשוטי עם ושועי ארץ שותפים לשיבה הגדולה הזו, הרי זו עדות ברורה שזה מעשה אלוקי. קול השופר של משיח מתעורר ומקבץ נידחים לארצנו.
התחברותו המחודשת של הרצל לעם היהודי ועמידתו בראש התנועה הציונית, היוותה אפוא מקור אמונה לגדולי ישראל, שהנה החלה ראשית גאולתנו! מעורבות החילוניים בתהליך הוכיחה, כי החולים ברוחם האמונית, מוצאים רפואה בשאיפה הכלל ישראלית לגאולה ולהתחדשות בארץ ישראל. בהספדו של הראי"ה להרצל הובעו הדברים בכל בהירותם, הרצל הועמד כמשיח בן יוסף שמת וסופדים לו כמספד על היחיד. התנועה הציונית המדינית והממשית פועלת יותר ממאה שנה כמנהיגת היישוב היהודי בארץ.
אל תנועה הציונות חברו אנשי 'המזרחי ו-'הפועל המזרחי', שהיו אז כוח קטן שנאבק על לבה של הציונות. לאמור לבנו למזרח אל ארץ הקודש לתחייה יהודית, לגאולת ישראל, ולא ציונות חילונית בארץ מקלט לעם היהודי. לעומתם עמדה 'אגודת ישראל' ועמה המונים פשוטים ונבוכים שלא ידעו איך לעכל את העובדה שבוני הגאולה הם חילוניים ברובם.
הציוני-דתי המשיך את חזון שיבת ציון אשר קדם לציונות ויחד עם זאת התגאה בשותפותו העקבית בתנועה הציונית הכללית מתוך הערכה ואמונה שגם 'הציוניים החופשיים' שומעים את קול השופר הגדול הקורא לגאולתנו. הציוני הדתי אהב את חבריו החופשיים על מעשיהם הטובים למען העם והארץ ועל היותם שותפים מלאים בתהליך הגאולה אשר צריכה לבוא מתוך העם כולו, נידחים ורחוקים יחד עם גדולי הצדיקים. "ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים מארץ מצרים", רצון ה' הוא שהאובדים והנידחים יירפאו בארץ ישראל וישובו אל ה'. כפי שהובטחנו בתורה בפרשת "ניצבים" שאחרי שובנו לארץ ימול ה' את לבבנו לאהבה אותו. הציונים הדתיים הזדהו במלוא רוחם וגופם עם הפעולה הציונית המופלאה להציל את פזורי הגולה מעוני ומרדיפות ולברוא מהם עם חדש מלא קוממיות.
את משנת הציונות הדתית העלה לספירה עליונה קבלית ופילוסופית חוזה הגאולה, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, גדול ההוגים של דור הגאולה וראש מפרשי דרכה. משנתו סדורה בכתביו הרבים, ומכוחו צמחו מנווטי דרכה עד היום הזה. דרכו של הראי"ה היא הפרשנות העליונה ביותר לקשר החי בין כל השואפים לתחייתו המדינית, הרוחנית והפיזית של עמנו בארץ ישראל.
תקומת מדינת ישראל הפיחה רוח גדולה בעם, גם אנשי 'אגודת ישראל' היו שותפים לה וראו בעצמאותה נס אלוקי. גדולי ישראל כולם, למעט קבוצה קטנה מנטורי קרתא, הכירו כי המדינה היא רצון ה' והיא הישועה הגדולה מחורבן אירופה בהנהגת העמלק הגרמני. למרות ההתעוררות, לא חל שינוי בתפיסה הדתית המתנכרת לציונות.
ההבדל בין ציוני-דתי לדתי שאינו ציוני הוא ביכולת החשיבה הכללית. הציוני-דתי רואה במדינה חזון, בצבא קודש, בניצחון ישראל ופריחת המדינה התגלות אורו של משיח. לפיכך, כל מי ששותף לניצחון ישראל וצבאה הוא פועל עם א-ל לגאולה השלימה שמשורטטת בברור בדברי הרמב"ם בהלכות מלכים, כמדינה ריבונית פורחת מבחינה כלכלית מקבצת גלויות ולוחמת מול גויים רבים.
הציוני-דתי מאופיין בהזדהותו עם חיי החכמה והתרבות של ארץ ישראל. המתחדשת בהשכלה, בתעסוקה ופיתוח מודרניים, במדיניות, בכלכלה ובצבא וגם בהווי - מוזיקה, הקלטות, אמצעי עזר תיאטרליים, ספרות ולשון, כי כל אלה הם ביטוי להתחדשות רוח העם בארץ ישראל. ההכרה בכל החכמות כחלק מהתגלות ה', והתגלות אורו בעולם, זוהי הבשורה הגדולה של ימות המשיח (רחוקה היא מחרדים שאינם ציונים מפני שכל הסתכלותם היא פרטית. תורה שייכת רק לעולם הפרטי ואינה כוללת את החיים כולם.). הציוני-דתי רואה בהתקדמות העולם כולו חלק מהתקדמות העולם לגאולתו. היכולת לראות את הכלל מאפיינת אותו. ההתנגדות לתפיסה זו היא המייחדת את מי שאינו ציוני-דתי.
דווקא בשעה שהציבור החרדי הפך למעורב בפועל בתקומה התבלטה זרותו לתקומה המדינית ולסמליה: הצבא, הביטחון, ההתיישבות החקלאית והמעורבות המדעית חברתית בכל הנעשה
במדינת ישראל. נקודה זו מחדדת את ההבדל בין אותם המכירים במדינת ישראל כהתגשמות חזון הגאולה אשר אליו ציפו כל הדורות, כמו שאמר שמואל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד", לבין הסוברים שמדינת ישראל היא ארץ מקלט להצלת העם היהודי מרודפיו ושונאיו.
הציוני-דתי מסתכל על ישיבתנו בארץ ישראל רק במחברת הכללית של עמנו, כל האומה יחד פועלת את רצון ה' והשגחתו ולכן הוא מוכן למסירות נפש על הארץ.
כללו של דבר: כל מי שהומה לציון ושמח בישועתם של ישראל ומצר על כישלונם, כל מי שיודע כי "אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו", ועל כן תקומת ציון, צבא ישראל ומדינת ישראל הם צמיחת גאולת ה', הוא ציוני-דתי.
כל יהודי, בין אם הוא דר בארץ ישראל ובין אם הוא חי בינתיים בגולה, אשר לבו הומה לציון, שמצר לראות יהודים יורדים מן הארץ ומצפה לראות את עצמו או את ילדיו בונים חייהם בארץ ישראל, הוא ציוני-דתי.
כל מי שמוכן למסור גופו ונפשו למען קיומה של המדינה בנינה והצלחתה כחלק מאמונתו בדבר ה' המתגלה בדורנו- קדוש יאמר לו. בין אם הבין את כל דברי הראי"ה על משמעות גאולה זו ובין שהכל נובע מפנימיותו הטהורה המגלה את דבר ה' והבטחתו שגאולה זו תצליח לנצח! הציוני-דתי בטוח בהבטחת ה' שזוהי הגאולה ואינו חושש כלל מחרטה אלוקית שמא בגלל חטאינו המדינה תחוסל ביד אויביה או בידינו. הוא סומך ובטוח בהבטחת ה' ופועל לקיומה השלם, כדברי הנביא ישעיהו "כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו. כי בועלייך עושייך ה' צבאות שמו וגואלך קדוש ישראל אלוקי כל הארץ יקרא. כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. כן נשבעתי מקצוף עליך ומגעור בך. וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תימוט אמר מרחמך ה' ".
רוב גדולי ישראל חכמי הנסתר וגאוני הלכה העריצו את הראי"ה קוק, הזמנתו של הרב קוק לכינוס הגדול של 'אגודת ישראל' לפני מלחמת העולם הראשונה היתה ביטוי לכך. הרב ציפה לאחד את החרדים והדתיים כולם תחת 'דגל ירושלים', תנועה אמונית שתפעל לתחייה רוחנית של דור הגאולה להצלחת גאולת ישראל בימינו. דגל ירושלים לא הורם. שלטון העסקנים במערכת הפוליטית לא אפשרו לו לאחד את העולם הדתי והחרדי סביב התקומה והגאולה.
מעריציו של הראי"ה קוק מהחוגים החרדיים ממשיכים עד היום את אמונתם בתהליך הגאולה, עם הסתייגות ממסגרות ציוניות חילוניות, והם קרובים באמונתם בתקומת ישראל לציונות הדתית. כל אלה, הם תלמידיהם הנאמנים של הרמב"ן, הגר"א, הבעש"ט, החת"ם סופר, האבני נזר, החפץ חיים ואחרים שהאמינו כמונו בחובתם לגאול את הארץ וליישבה. הם בני בריתו הגדולים ביותר של הציוני-דתי. חובה עלינו להוקירם ולקשרם בעבותות אהבה להנהגת העם בישראל לאהבת הארץ ובנינה הרוחני והפיזי, כדרכה של הציונות הדתית.
