הדפסה
משנת הציונות הדתית -

תפילת אבותי

מאת הרב ד"ר דוד מישלוב

מאת:  הרב ד"ר דוד מישלוב

            חמ"ד

דוד מישלוב  תפילת אבותי

          

הקדמה   

"הרב משה משלוף ורעיתו מתפללים: שכל יהודי יהיה ציוני דתי" -  כך ניסחו הורי את המודעה שפרסמו בספר המודעות של הדינר השנתי של ה-'מזרחי' בשיקגו, לפני כארבעים וחמש שנה.  

ברצוני להרחיב קצת על תפילתם בארבעה כיוונים:  

א.   כל הנקרא בשם יהודי, ציוני דתי הוא, אפילו אם אינו מודע לכך כרגע. 

ב.   היהודים המזדהים כיום במודע כציונים דתיים מהווים קבוצה אנושית מגוונת מאד.  

ג.   מחובתם של המזדהים כציונים דתיים במודע לעורר מודעות זאת בכל יהודי. 

ד.  בשנים האחרונות החלה מהפכה רב-גונית אשר בכוחה לעורר את כל המזדהים כיהודים לעובדת היותם  

      ציונים דתיים, אשר תוצאותיה עשויים להיראות בתוך עשרים השנים הבאות. 

יהדות היא ציונית דתית במהותה 

על עובדה זו נכתבו מאמרים אין ספור וספרים רבים.  הזהות היהודית הלאומית נוצרה ביציאת מצרים ובמתן תורה.  אפילו הכופרים באלה מודים כי הזהות היהודית נוצרה לפני למעלה מאלפיים ושבע מאות שנה, והיא צמחה ועוצבה בתנ"ך במשך מאות שנים.  לאורך אלפי שנים כל יהודי וכל בני תבל זיהו יהודים בעמידתם מול מערכת התורה, האמונה, המוסר והמצוות המעשיות המתוארים בתנ"ך ובתורה שבעל פה – הן לחיוב והן לשלילה.  הדת היהודית המקיפה את כל אורחות החיים של היהודי היא סימן הזיהוי המובהק שלנו כיהודים.  לא כל מי שמזדהה כיהודי זכה ללמוד זאת, אך מקרי הבורות המצערת הזאת, ואפילו אם רבים הם, לא פוגעים באמיתותה של העובדה.  יש גם המתקוממים נגד זאת – אך גם בהתקוממות של מי שלא רוצה להיות מחויב לתורה ולמצוות, או לחלק מהן, אין בה כדי לגרוע מההגדרה בת אלפי השנים של הזהות היהודית.    

                    כל יהודי המזדהה עם עמו ועם ארצו נשען הוא בעל כורחו על מסורותינו, על אמונותינו, על רצף ההיסטוריה שלנו, ובסופו של דבר על תורתנו ועל אל-הינו –  כאמור, גם אם הוא מכחיש זאת.  גם הכופר מגדיר את דעותיו בעימות עם אמונתנו; היא מעסיקה אותו, היא ממלאת את מחשבתו, היא מטרידה אותו.  גם העובר עבירות במזיד – מגדיר את מעשיו על פי מושגי התורה, אלא שלא טוב לו עם ההרגשה שהוא עבריין והוא זועק שהאסור מותר מתוך הכאב שבעומק לבו.  

                    מקומה של ארץ ישראל נמצא עמוק בתוך התנ"ך, האמונה, הלאומיות, המצוות, הגעגועים והתפילות המגדירים את הזהות היהודית.  ארץ ישראל שזורה בהם בזיקה פנימית שלא ניתנת לניתוק.  מכל זה עולה כי הציונות הדתית היא חלק אינטגראלי של הזהות היהודית, אף למי שלא זכה להכיר בכך. 

                    השקפת העולם הציונית-דתית מורכבת.  אהובים עלי דברי הראי"ה קוק זצ"ל (אגרות הרא"יה, חלק ב, אגרת תקנה): "אם כל ה"ציוניסטים" יהיו אוהבים את ארץ ישראל ורוצים בישוב ארץ הקודש בזאת הכוונה והמטרה הקדושה שאני מתכוון אליה, בשביל שהיא ארץ ה', שבחר בה השם יתברך וחיבבה מכל העולם כולו, ויש בה סגולות קדושה לנבואה, ולהשראת רוח הקודש, ולזכות על ידי ההליכה בה לעולם הבא, ואפילו על רשעים מגינה זכותה ...  וכל המתאמץ להטות כלפי חסד ולהמליץ על ישראל, אפילו כשאין עושים רצונו של מקום - הרי זה משובח, וקל וחומר שיש למצוא בכל אחד ואחד גם בקלים שבישראל כמה מרגליות יקרות של מעשים טובים ושל מדות טובות מה שאין לשער, שבודאי ארץ ישראל מועילה להם להעלותם ולקדשם. ואם אין הדבר נראה בגלוי בהם - יֵרָאֶה בזרעם ובזרע זרעם, ככתוב: "יראה על עבדיך פעלך והדרך על בניהם" ואם יהיו כל ה"ציוניסטים" חושבים כן תהיה בודאי תפארת גדולה לכל גדול בישראל ולכל גאון וצדיק להיות "ציוניסט" כזה ... ".     

                    הרב ד"ר דרור פיקסלר כתב: "מקובל לומר בשם ד"ר יוסף בורג כי התורף האידיאולוגי של הציונות-הדתית נעוץ במקף שבין שתי המילים. הראי"ה קוק השתדל לשלב בין המילים שבשני צדי המקף, ואילו הרי"ד סולוביצ'יק הדגיש את המתח שבין שני הצדדים" ("יום עצמאות ו-ה' באייר כשני חגים: אזרחי ודתי", אוניברסיטת בר-אילן). 

                    בתפילתם נתנו הורי ביטוי להיבט אחר של זהותנו הציונית הדתית: לא מקף, לא שילוב, ולא מתח, אלא "מקיף".  "כל יהודי יהיה ציוני דתי". מסתבר כי תפילת הורי היתה, בפשטות, שכל יהודי יזדהה עם המטרות הדתיות והציוניות של תנועת 'המזרחי', ויצטרף לתנועה, עד שתהפוך לתנועה כלל-יהודית. אך כמדומני שיש מקום לתת פירוש מרחיב לתפילה: יש בה בקשה להכרה בכך שכל מי שמזדהה כיהודי הינו מטבעו גם ציוני וגם דתי – בין אם הוא מודע לכך ובין אם לאו.  

                    ובכן לא אגדיר כאן מהי 'ציונות דתית' ולא אתאר את גבולותיה, לא מתוך עיון במקורותיה התורניים והאמוניים ולא בעזרת כלים אקדמיים.  את התפקידים האלה ימלאו אחרים בספר זה.  קביעת גבולות מצמצמת ודוחה.  ברוח תפילת אבותי, לעומת זאת, אני רוצה להרחיב את היקף הקבוצה הנקראת 'ציונים דתיים' עד שתכלול את כל היהודים. לכן אני מסכים לדברי כל המחברים שבספר זה, כולל הדברים שבהם הם חולקים זה על זה – וכולל הדברים שבהם הם חולקים עלי!  

הציונים הדתיים במודע מהווים קבוצה מגוונת מאד  

המושג 'ציוני-דתי' שלי לא מעוצב בדמותי שלי, ולא בדמות אידיאל פרטי ואישי שלי, שהייתי חולם עליו ושואף אליו.  אדרבה, הוא בנוי ממגוון עצום ועשיר של דמויות שונות ממני, הרחוקים מלהיות אידיאליים בשבילי, ואף מנוגדות לי ולאידיאלים שלי.  הורי לימדו אותי לאהוב ולהעריך מגוון גדול של תרבויות יהודיות ואנושיות, של סגנונות מוזיקה, ציור ואמנות.  רבותי לימדו אותי לשאוף להבין ולהעריך מגוון דעות, תפישות והשקפות עולם.   

                    זכיתי להכיר מקרוב יהודים שונים מאד זה מזה במשך השנים, תוך מילוי מגוון תפקידים, לרבות: רב קהילה, מרצה באקדמיה בשני מקצועות שונים, חקלאי וחבר מושב, מנהל מכון אקדמי, יועץ אישי, מתנדב בעמותות שונות, ועוד.  לא הייתי מהסס לרגע להכתיר את היהודים השונים האלה בכתר 'ציוני דתי': גברים ונשים; צעירים, מבוגרים וקשישים; המכונים 'דתיים' במידות שונות, המכונים 'חרדים' למיניהם, והמכונים 'חילוניים'; מסורתיים, כופרים ומתבוללים; חסידים מחצרות שונות ו-'ליטאים' מישיבות שונות מאד זו מזו; עירוניים וכפריים; ימניים בדעותיהם הפוליטיות ושמאלנים; מארצות מוצא 'ספרדיות' שונות (מרוקו, לוב, עיראק, מצרים, איטליה, טורקיה, סוריה, אירן, אפגניסטן ועוד) ו-'אשכנזים', כולל רוסים מהמזרח הרחוק ודוברי אנגלית מרחבי תבל (אנגליה, ארה"ב וקנדה, דרום אפריקה, אוסטרליה וניו זילנד) - ותימנים, אתיופים, הודים ובני מנשה; אנשים אמידים מאד ועניים חסרי כול; גרים ויהודים מלידה; בעלי השכלה תורנית גבוהה ועמי הארץ; בעלי השכלה אקדמית גבוהה וחסרי השכלה; אנשים בריאים בגופם ובנפשם וחולים במחלות נפש שונות, נרקומנים וסטיות למיניהן.  אין צורך להסכים עם כל אחד - או להיות כל אחד - כדי לאהוב כל אחד ולכבדו. אלא, במצב של ריבוי דעות הכרחי הוא לקיים מנגנון להגעה למסקנות מעשיות משותפות – הוא מדינת ישראל שלנו. כבר אמר הנביא זכריה: "איש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ... את האמת והשלום אהבו!"  

                    זכיתי לעבוד מקרוב עם אנשים ונשים בעלי מגוון רב של מקצועות: פועלי בנין, רופאים, אחיות, נהגי משאיות, מדריכים, חשמלאים, עקרות בית, מדענים, שרברבים, חוקרים, רבני קהילה, לולנים, ראשי ישיבות, מרצים, זמרים, רתכים, שדרנים, רפתנים, ציירים, גננים, מהנדסים, מגידי שיעור, מוזיקאים, יועצים, גרפיקאים, אנשי שיווק, מחנכים, סופרי סת"ם, חקלאים, חברי כנסת, יצרנים, עורכי דין, תעשיינים, אדריכלים, אדריכלי נוף, מנהלים, אנשי עסקים, פועלי שדה, צורפים, חברי עמותות, פעילים חברתיים, נגרים, מחסנאים, מגשרים, מוכרים, עובדים סוציאליים, פקידים, שוטרים, טייחים, מנהלי חשבונות, רואי חשבון, מזכירות, משגיחי כשרות, רוקחים, מוציאים לאור, עיתונאים, פסיכולוגים, רבנים-מחנכים, סַפָּרִים, רבני בתי ספר, פרופסורים, ועוד רבים מאד. 

                    מעיד אני עלי כי כל אלה ראויים לכינוי 'ציונים דתיים'.  יותר מכך, שאיפתנו לשלמות רוחנית לאומית בארצנו דורשת שיהיו בה מכל המגוון המפורט ועוד.  כל אחד ואחד מעשיר את כולנו בעצם קיומו.  מכל אחד ואחד מצאתי מה ללמוד, כל אחד בתחומו וכל אחד בהתאם לאופיו, כדי להוסיף הבנה בסוגיות שונות בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה. 

                    תורת הציונות הדתית היא חיה, נושמת, צומחת ומתפתחת בחיי היומיום של עם שלם, המורכב מכל מגוון הפעילויות השונות האפשריות ומבעלי כל המכלולים האפשריים של מידות ודעות. חיי תורה מתקיימים תוך כדי מעורבות בחיי העולם הזה והנעשה בו בכל תחומי הפעילות האנושית.  העם הזה, כאשר הוא יושב בציון, יגלה לכל בני תבל את שכינת ה' ומלכותו בעולם.  

על המזדהים כציונים דתיים במודע לעורר מודעות זאת בכל יהודי   

לפי דעתי, חיי כל יהודי יהיו עשירים יותר, נאמנים יותר לטבע נשמתו, ומלאי משמעות עמוקה יותר, אם יחיה אותם על פי ההלכה ולא בניגוד לה, תוך אהבת א-להי ישראל ותורתו, תוך הזדהות עם כלל ישראל וארצו, ותוך כדי עבודת ה' במודע ולא מתוך התנגדות ומרידה. הוא יזכה לחיוניות עמוקה מלאת שמחה, התלהבות והרגשה נשגבה של חיים טובים, במשמעות הרוחנית של המושג – להרגשה של "טוב לחיות!" – אף אם יעברו עליו אירועים קשים וכואבים, חלילה, ואף אם אמונתו תעמוד במבחן מציאות אכזרית, כאשר יורדת מידת הדין לעולם, רחמנא ליצלן. 

                    יהודי ציוני דתי בוחר - באופן עצמאי, כבן חורין - את דרכו, את חבריו ואת מעשיו ממלוא המגוון האנושי, שהצבעתי רק על חלק קטן ממנו לעיל. החדרת האמונה היהודית והנאמנות לה', לתורתו, לעמו ולארצו, אל תוך חיי המשפחה, החברה והעבודה שנקבעו על פי בחירת האדם החופשית הופכת את החיים למהנים ביותר אשר אדם יכול לחוות.  כך חי האדם חיים משמעותיים בכל ההיבטים: גשמי, שכלי, רגשי, רוחני, משפחתי, חברתי ולאומי. 

                    מי שאוהב את ה' ותורתו באמת, מי שאוהב את עמו ואת ארצו באמת, חייב למלא את ליבותיהם של בני עמנו במלוא המודעות היהודית. כולנו בנים ובנות לאבותינו ולאמותינו הקדושים!  אני משוכנע בכל לבי כי קרב היום אשר בו כל היהודים יחיו מתוך אמונה, אהבה ומחויבות לקב"ה, לתורה, לעם ולארץ. גם ביום ההוא נהיה שונים מאד זה מזה בדרכים רבות.  אך לא אוציא מן הכלל אף לא אחד רק משום שהוא שונה ממני או משום שהוא טרם מימש את מלוא הפוטנציאל היהודי שבתוכו.  הרי גם לי יש הרבה לתקן, ללמוד, להוסיף ולצמוח.   

                    דומה כי גישה מקרבת זו מצויה בחלק מעם ישראל המכונה היום 'ציוני דתי'. כתוצאה מכך, רבים מזהים כ-'ציונים דתיים' רבים ש"ציוניותם" רופפת, אולי, ורבים יותר ש"דתיותם" מעורערת, בגלל מיעוט הקפדתם על שמירה על מבחר מסוים מבין המצוות. יש הרוצים לדחות את אלה מתוך הציבור הציוני-דתי.  אך בעיני, 'כולם בפנים'. גם ביחס ל-'ציונות' וגם ביחס ל-'דתיות', כל יהודי נמצא במצב דינמי, ועובר יחד עם כולנו תהליך של תיקונים ותשובה. 

המהפכה שבדרך 

במישור המעשי, ניתן לראות שינוי בעם ישראל ההולך ומתהווה.  זה מספר שנים – כנראה, מאז הגירוש וההרס של גוש קטיף ויישובים בצפון השומרון - שאלפי צעירים המודעים לזהותם הציונית-דתית והמתכבדים בה, מודעים גם לחובתם ולרצונם לעורר את שאר היהודים לערכים הציוניים-דתיים אשר בזהותם היהודית.  אלפים, ואולי אף רבבות, קלטו את הצורך לקדם את עם ישראל במישור ערכי זה בעבודה יומיומית, באטיות, בהתמדה, בהדרגה, ובסבלנות.   

                    הציבור המודע לציוניותו הדתית כבר למוד מהפיכות פנימיות.  לפני כשלושים וחמש שנים שמו לב כי רוב הרבנים-מחנכים במוסדות הציוניים-דתיים לא היו שותפים לאידיאלים אלה.  במאמץ מודע ומכוון, במשך כחמש-עשרה עד עשרים שנה, חוללו מהפכה ומילאו את שורות המחנכים ברבנים-מחנכים שהם עצמם בעלי אידיאלים ציוניים-דתיים במודע.  כמו כן, במשך כעשרים וחמש שנה ציבור זה הלך והתחזק, וגידל דור של ציוניים-דתיים במודע המתכבדים בזהותם, במידה רבה בהתיישבויות יהודיות חדשות. 

המהפכה שבדרך מתהווה בשלושה מישורים:

  1. אנשים ונשים חדורי אמונה מציגים את אמונותינו ללא בושה לכלל ישראל, במפגשים בלתי-אמצעיים. חלק ממפגשים אלה הוא במסגרות פורמליות ולא-פורמליות חינוכיות, כולל דוכני רחוב להפצת נרות שבת, חוברות קריאה והנחת תפילין ושלחנות שבת במקומות ציבוריים.  חלק מתקיים במסגרת עשרות גרעינים תורניים, המוקמים ביישובים שונים ברחבי הארץ והעולם, המקרינים ציונות דתית לסביבותיהם, והמעורבים בצורות שונות בחיי קהילותיהם החדשות.  כמו כן, מוקמות ישיבות, מדרשות ואולפנות בערים בהן הנוכחות של ציונים דתיים היתה מעטה מאוד זה שנים רבות. 
  2. אנשים ונשים חדורי אמונה נכנסים במספרים הולכים וגדלים לכל תחומי הפעילות בחיי עם שלם, ביניהם: צבא, תקשורת, אמנות, פוליטיקה, חינוך, משפטים, טכנולוגיה מתקדמת, וממשל. חדירה זו היא מימוש של אידיאל ציוני-דתי מצד אחד, ומצד שני היא מביאה לכל התחומים האלה אנשים שיקרינו ערכים ציוניים-דתיים על סביבתם המקצועית ועל החברה כולה. 
  3. יישובים דתיים-ציוניים, מספר הילדים במשפחות ציוניות-דתיות, והחינוך הציוני-דתי הולכים ומתחזקים ביתר מרץ.

גורמים אלה ואחרים עשויים להראות את תוצאותיהם בעם ישראל, תוך חמש-עשרה עד עשרים שנה.

תפילתי כתפילת אבותי:  שכל יהודי יהיה ציוני דתי!!!