הדפסה
משנת הציונות הדתית -

עקרונות יסוד בדרכה של הציונות הדתית

מאת הרב יחיאל וסרמן

מאת:  הרב יחיאל וסרמן

           ראש המחלקה לשירותים רוחניים בתפוצות   

           חבר ההנהלה הציונית  

וסרמן יחיאל  עקרונות יסוד בדרכה של הציונות הדתית

שורשים 

יהודי ציוני-דתי הוא יהודי המאמין בתורה מן השמים, מקפיד על שמירת המצוות ורואה בתורה שבכתב ובתורה שבעל-פה מקור סמכות, אשר על פיהם מתנהל אורח חייו. יחד עם זאת, הוא מאמין כי הקמת מדינת ישראל כבית לאומי לעם היהודי הוא שלב בשיבת ציון, המבוסס על חזון הנביאים, והוא מקווה, כי מדינת ישראל היא "ראשית צמיחת גאולתנו" ורואה בה את המרכז הרוחני של העם היהודי ושואף להתגורר בה. 

                    יהודי ציוני דתי רואה עצמו חלק מהחברה הציונית – דתית, אשר בין היתר רואה את התמיכה בלאומיות היהודית ובהקמת מדינת ישראל חובה שמקורה בתורת ישראל. לכן דגלה הציונות הדתית בעבר בצורה אקטיבית להשגת ריבונות יהודית בארץ ישראל, והיא רואה בהקמת מדינת ישראל שלב מתהליך שיבת ציון. היא אינה מסתפקת בתפילה בלבד, אלא פועלת בכל הדרכים לביסוסה וחיזוקה של המדינה, לציית לחוקיה ומוסדותיה הנבחרים.

                    הציונות הדתית מעורבת מלכתחילה בכל ענייני המדינה. מעורבות זאת חייבת להיות בשותפות פעילה ומלאה עם גורמים אחרים בעם היהודי, שאינם שומרי מצוות. הציונות הדתית דוגלת במעורבות ושוללת את הבדלנות, מטפחת את הסובלנות ומגנה את האלימות וחוסר ההתחשבות. כל זאת על בסיס של מתינות, נכונות לפשרות, וביקוש אחר המכנה המשותף, כדי לקשר ולגשר בין כל חלקי העם. 

                    יסודותיה של הציונות הדתית לפני אלפי שנים בצווי הקב"ה  לאברהם אבינו "לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך". המשכה בהיסטוריה הארוכה של העם היהודי, אשר ארץ ישראל היתה בפיו ובלבו של כל יהודי בכל אתר ואתר. היא יונקת את מקורותיה מגדולי ישראל ורועיו הרוחניים. השקפתה היא, כי ארץ ישראל שייכת לעם היהודי והאידיאל הוא כי הוא יחיה בה על פי תורת ישראל, ועל כן - עניין אופיה היהודי של מדינת ישראל הוא חלק מהותי של משנת הציונות הדתית. 

זרמים ותנועות 

התנועה הציונית קמה על רקע תהליכים היסטוריים שהבשילו בשלהי המאה ה-19 בקרב העם היהודי באירופה. בין אלה ניתן למנות את התגברות האנטישמיות, גל ההתעוררות הלאומית באירופה, מצוקת היהודים וההתבוללות והרצון לבקש פתרון לאומי לבעיה היהודית. משפטו של הקצין היהודי-צרפתי דרייפוס, היה הגורם שהמריץ את בנימין זאב הרצל, לכתוב את חיבורו 'מדינת היהודים' ולכנס את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל. בסיומו של הקונגרס קבלו משתתפיו את תכנית בזל שאמרה, בין היתר: "הציונות שואפת להשיג לעם היהודי בארץ ישראל מקלט בטוח". בעשר שנותיה הראשונות נתגבשו בהסתדרות הציונית, השקפות שונות בדבר דרך הפעולה שיש לנקוט בכדי לממש את תכנית בזל. בתוך ההסתדרות הציונית פעלה גם הציונות הדתית בעיקר באמצעות 'המזרחי' שנוסדה בשנת 1902 על ידי הרב יצחק יעקב ריינס. שומרי מצוות רבים הצטרפו ל-'המזרחי', כי ראו בה ובמעשיה את התחלת הגאולה. 

                    באותה תקופה נוסדה תנועה נוספת 'הבונד'. שתי התנועות שנוסדו בשלהי המאה התשע עשרה, הבונד והתנועה הציונית התרחקו מהיהדות המסורתית. תפיסותיהן עוצבו על ידי אישים, אשר הכירו את משבר היהדות במזרח אירופה בסוף המאה התשע עשרה וכל תנועה רצתה להתגבר על המשבר בדרכה. 

התנועה הציונית חששה ממה שצופן העתיד ליהודים על אדמת אירופה לאחר האמנציפציה ולכן בקשה פתרון טריטוריאלי, להפוך את הזהות הדתית-יהודית לזהות לאומית על ידי הגירה לארץ ישראל. 

                    לעומתם, הרעיון של הציונות הדתית הוא:  שילוב בין הדת ללאומיות. היהדות ההיסטורית מאופיינת בנוסח של זהות קולקטיבית, המדגישה בראש ובראשונה, את האמונה הדתית. היסודות המשותפים של זהות זו, היא אמונה באלוקי ישראל ובתורתו, שממנו נגזרות המשמעויות של קיום עם ישראל והזיקה לארץ ישראל. זהות זו שמרה על עם ישראל לאורך הדורות, והיא אשר העניקה משמעות למושג 'ארץ ישראל' בתור הארץ המובטחת. זהות קולקטיבית זו מציגה תפיסה אוניברסאלית צרופה, כי העם היהודי הוא העם הנבחר, הקב"ה הוא אחד ואוניברסאלי, ותורת ישראל הטילה על העם היהודי, את התפקיד המכריע של אור לגויים וגאולת העולם. 


אור לגויים 

בהיסטוריה של העם היהודי היו שתי גלויות והקמת מדינת ישראל היא סמל לשיבת ציון השלישית לארץ המובטחת על ידי בורא עולם לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. זהו אינו מושג טריטוריאלי גרידא הבא לפתור את בעיית היהודים בגלות על ידי זהות לאומית והגירה המונית למקום גאוגרפי, אלא השיבה הביתה בכדי ליישם את החזון האוניברסאלי של "אור לגויים" כדברי הנביא:  "ביום ההוא יהיה הר בית ה' נישא בראש ההרים ונהרו אליו כל העמים". 

בין הזרמים 

להשקפת היהדות החרדית, עצם קיומו של עם ישראל מוצדק אך ורק בזיקתו לבורא עולם ולאמונה בתורה משמים. ללא דת וללא הלכה, אין כל הצדקה לקיומו של העם היהודי. יהדות זו רואה בדבקות במצוות אמצעי לקרוב הגאולה. 

לעומת זאת, הציונות החילונית קראה לטריטוריאליזציה של היהדות להפכה לזהות לאומית, על ידי הגירה המונית לארץ ישראל שהיא ארץ היעד של הגאולה. 

                    הציונות הדתית רואה במדינת ישראל מדינה יהודית דמוקרטית. אך בו זמנית, היא המרכז הרוחני של העם היהודי. הביטוי המובהק לכך הוא אופייה היהודי של המדינה. הציונות הדתית פועלת להבטיח צביון זה בכוח השכנוע, ולהאבק במגמות של "מדינת כל תושביה", לפעול לפתרון הלכתי לבעיית הנוכרים שאינם מזרע ישראל, ולפעול נגד מגמות פוסט מודרניות המתכוננות לצמצם את תוקף חוקי האישות לפי ההלכה. 

                    הדאגה לכלל ישראל, היא אחת מיסודותיה של הציונות הדתית, והיא נובעת מהערבות ההדדית, שהיא אחד מערכיה החשובים. לשם כך, עלינו לדאוג להקמת מסגרות הידברות ציבוריות וחברתיות בין דתיים וחילוניים בכדי להגיע להסכמה לאומית. אחדות העם הוא ערך עליון ביהדות וחכמינו ז"ל בטאו זאת "כל ישראל ערבים זה בזה". הציבור הדתי-לאומי השותף לעשייה וליצירה במדינת ישראל, המחנה הנושא בעול הביטחון ובהתיישבות חייב להיות חוד החנית בהובלת מהלך זה. 

                    לציונות הדתית יש אחריות להמשכיות היהודית של עם ישראל בארץ ובתפוצות על ידי טיפוח החינוך הכללי  במדינת ישראל כחינוך יהודי ציוני. מאבק בתופעות ההתבוללות בארץ ובחוץ לארץ וחיזוק הקשר עם תורה וציון, טיפוח חינוך תורני ויצירת הזדמנויות של לימוד מקורות ישראל והכרת ארון הספרים היהודי, גם למערכות חינוך שאינן דתיות. צעיר בן דורנו, חייב להכיר את זהותו האישית והלאומית כאחד, מתוך רצף מסורת העם היהודי. מסורת זו מהווה מקור ממנו אנו יונקים אתוסים ונורמות והיא משמשת אבן יסוד לבנין הזהות האישית והלאומית. 

                    בנוסף, הציונות הדתית רואה בערכים של רווחה, צדק חברתי ורגישות מוסרית חשיבות רבה ומוטלת עלינו דאגה לרווחת הפרט, המשפחה והקהילה, לשוויון זכויות, לצמצום פערי השכר, מאבק בעוני באבטלה, במצוקות הכלכליות והחברתיות. נביאי ישראל לאורך כל הדורות, זעקו בשער על חשיבות הצדק החברתי, ומיכה הנביא בטא זאת באמרו "עשות משפט ואהבת חסד". עלינו לדאוג לחיזוק השירותים החברתיים, טיפוח השכונות ועיירות הפיתוח.ושמירה על זכויות מיעוטים. התנועה הדתית-לאומית חייבת להרים קול צעקה כנגד אי השוויון החברתי וזעקה כנגד התופעות האנטי מוסריות. 

סיכום 

יהודי המזדהה עם ערכי הציונות הדתית, ומגשים הלכה למעשה עקרונות אלו, הינו יהודי ציוני דתי.