הדפסה
משנת הציונות הדתית -

משפט עברי – האתגר!

מאת פרופ' נחום רקובר

 

מאת:  פרופ' נחום רקובר

    נשיא המכללה האקדמית לחינוך תלפיות  

           רקובר נחום  משפט עברי  –  האתגר!

מהו המייחד את העם היהודי? אין ספק, כי בתחום האמונה עם ישראל הוא שנתן לעולם את האמונה המונותיאיסטית; ובתחום היחסים שבין אדם לחברו הענקנו לעולם את ערכי המשפט. כך מקובל בעולם הגדול, והוא אינו טועה בזה. על אברהם אבינו, אבי האומה, העיד הקב"ה (בראשית, פרק יח, פסוק יט): "כי ידעתיו למען אשר את יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט". שיטת המשפט העברי, יש בה כדי להשיב על השאלות העולות במציאות חיינו, כאן ועכשיו.

                    אם אנו נשאלים מיהו יהודי-ציוני, דומני כי התשובה לכך היא לא רק יהודי אשר שיבת ציון היא בראש מעייניו – בין אם נולד כבר בציון ובין אם מצפה לראותה – אלא  יהודי אשר ערכי היהדות אינם עניינו הפרטי בלבד, אלא מגמתו היא כי ערכים אלה יעצבו את פני החברה היהודית בארץ ישראל.

                    חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שחוקקה הכנסת, קובע כי ערכיה של מדינת ישראל הם ערכי מדינה יהודית ודמוקרטית. על פי חוק יסוד זה, הפכו ערכי המשפט העברי לערכי על. ואולם קביעה זו נשארה תיאורטית בלבד, ועדיין לא יצאה מן הכוח אל הפועל, משום שלא נתלוו לה מעשים שיממשו אותה הלכה למעשה. דומה כי עדיין לא השכילו בתי המשפט בישראל לשאוב ממקורות המשפט העברי, כפי שראוי היה שייעשה במדינה יהודית. אימוץ המשפט העברי במדינת ישראל יתרום לחיזוק אופייה היהודי של המדינה.

                    להלן דוגמאות אחדות של חוקים שחוקקה הכנסת על יסודות המשפט העברי, היכולים להמחיש את האפשרות לבסס את הדין האזרחי התקף במדינת ישראל על יסודות שנקבעו במקורות התורניים של העם היהודי:   

א.   חוק לא תעמוד על דם רעך, התשנ"ח-1998. חוק זה מטיל חובה על אדם להושיט עזרה למי שנמצא בסכנה חמורה ומיידית לחייו. לפני חקיקת החוק, לא הייתה מוטלת כלל חובה כזו, ואדם היה רשאי להתעלם מהצו המוסרי הזה. בזמנו התריע הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל על היעדרה של חובה כזו בחוקי מדינת ישראל. ביוזמתו של חבר הכנסת הרב חנן פורת, חוקקה הכנסת את החובה היהודית הזו, שמקורה כבר במקרא, כחלק ממערכת הערכים המחייבים בחברה הישראלית. על אף חקיקה זו, לא חדרה התודעה בדבר חיוניות הצלת נפשות בקרב שופטי בית המשפט העליון; כפי שבא הדבר לידי ביטוי בהחלטתם, כי במהלך חקירתו של אדם שהוגדר 'פצצה מתקתקת' אין לנקוט בצעדים מסויימים אף על פי שיש בהם - להערכת גורמים מקצועיים מוסמכים - כדי להציל נפשות, מן הטעם של  פגיעה בכבוד האדם . . .   

ברור הדבר, כי אם בית המשפט היה בוחן את עמדת המשפט העברי בעניין זה – הקובעת בבירור כי אדם הנתון לסכנת חיים מיידית על לא עוול בכפו, רשאי וצריך להגן על עצמו בכל דרך, גם אם יזדקק לצעד קיצוני של פגיעה אנושה בגורם המתכוון לפגוע בחייו; עמדה המתומצתת במשפט: "הבא להורגך, השכם להורגו" - היה נמנע מלהגיע למסקנות מרחיקות לכת המעמידות את אזרחי ישראל, יהודים בעיקר, בסכנת חיים ממשית.  (ראה מאמרי: "לא תעמוד על דם רעך - האמנם?", מחקרי משפט יז (תשס"ב - 2002), עמוד 495 – 507). 

'כבוד האדם' הוא בוודאי ערך יהודי, ונקבע כערך-על בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ידועה האימרה התלמודית (בבלי, ברכות, דף יט עמוד ב) "גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה". ברם, הפרשנות שנתן בית המשפט העליון בישראל לערך 'כבוד האדם' רחוקה מאוד מן הפרשנות של ערך זה במקורות התורניים של העם היהודי. ודוק: פרסום שמו של חשוד, אשר טרם הוכחה אשמתו, לא נאסר, על אף היותו נוגד בתכלית הניגוד את ערך 'כבוד האדם'.  

ב.   חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א – 1981. במקורות התורניים של העם היהודי נקבעו דרכים שונות להקל על עבריין שמעד לחזור לחיי חברה תקינים, בלא שתוטבע על מצחו אות קין. מקורות אלו אסרו על הזכרת עברו הפלילי של אדם לאחר ששב בתשובה, ואף הענישו על כך. כמו כן, סללו את הדרך בפני העבריין כשקבעו שלאחר שקיבל  את עונשו, ננהג בו כפי שנוהג אדם אל אחיו: "כיוון שלקה – הרי הוא כאחיך". הכנסת אימצה רעיונות אלה בחוק אשר כותרתו שאובה אף היא מן המשנה. חוק זה קבע בעקבות המשפט העברי דרכי התיישנות ומחיקה של עבירות מן המרשם הפלילי, לאחר חלוף זמן נקי מעבירות. יתר על כן, רשאי אדם הנשאל על עברו, להצהיר כי הוא נקי מעבר פלילי לאחר שחלפה תקופת המחיקה. כמו כן, רשאי נשיא המדינה לקבוע התיישנות המרשם ומחיקתו מיד לאחר ריצוי העונש.

ג.    "צנעת הפרט"  - אף היא מהווה דוגמא מאלפת לערך יהודי המקובל אצלנו מדורי דורות, והוכר רק בעשרות השנים האחרונות על ידי אומות העולם. במקורות המשפט העברי הוכרה הפרטיות כראויה להגנה כבר בתקופה קדומה. הגנה זו באה לידי ביטוי בשמירה מפני דברים שנאמרו בנסיבות של אמון, להגנה מפני קריאת אגרות של הזולת, ובשמירה על צנעת חייו של הפרט. אין לפגוע בפרטיותו של האדם בכניסה לרשותו ואף לא בצפייה מרשותו של הפוגע אל רשותו של הנפגע. ידוע החרם שהטיל רבינו גרשום מאור הגולה על פתיחת אגרת של אחר ללא נטילת רשות, אשר בעקבותיו רווח המנהג בקרב עם ישראל לרשום על גבי המכתבים "בחדר"ג", כדי להודיע לקורא על קיומו של האיסור. כלומר, ננקטו גם צעדים עונשיים כדי להגן על זכות יסוד זאת.  מצד אחר, המקורות היהודיים קבעו כי רשותו של אדם לא תשמש לו 'עיר מקלט' כשהוא מנצל אותה לרעה, לסיכול השלטת החוק והמשפט.

ד.   "זכויות יוצרים". המקורות היהודיים קבעו כי זכותו של היוצר ששמו ייקרא על יצירתו. בניגוד להכרה המאוחרת של אומות העולם בזכות זו – הידועה כזכותו המוסרית של היוצר – היו חכמי ההלכה ערים כבר בזמנים קדומים לזכותו זו של היוצר המעוגנת במאמר חכמינו "האומר דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם". מי שאינו אומר דבר בשם אומרו, הועמד בשורה אחת עם הגזלן המייחס דברי אחרים לעצמו, ואף גרוע מן הגוזל נכס חומרי. באיסור "גניבת דברים", ראו חכמינו הגנה על ערך החכמה בכללה, משום ש"המתלבש בטלית שאינה שלו" גורם לכך ש"אין יתרון לחכם מן הכסיל". החיוב לומר דבר בשם אומרו, לא נשאר חיוב מוסרי גרידא: יש שראו בגונב דברים כגונב נכס מוחשי, על כל המשתמע מכך, ואף נקטו בצעדים עונשיים נגד מי שפרסם ספר של אחר על שמו. הגינוי למעשים כאלו מופיע כבר במקרא: "קורא דגר ולא ילד". 

                    נושא זה - אימוץ המשפט העברי - ראוי שיעסיק אותנו רבות, כיחידים וכמורים. ברם, לא באתי בשורות אלו אלא להציב ציוני דרך אחדים לעמידה באתגרים העומדים בפנינו.  אבקש להסב בזה את תשומת הלב למפעלים אשר בכוחם להחדיר את התודעה ולהרבות את הידע בתחום חשוב זה. ערנותם של המורים למפעלים אלה עשויה לתרום רבות גם לתודעתם האישית וגם למשימתם כמחנכים. למורים בתורה שבעל פה, עשוי הדבר להביא תועלת כפולה ומכופלת, בהפיכתו של מקצוע התושב"ע למקצוע המרתק ביותר במערכת הלימודים.

                    במסגרת "מורשת המשפט בישראל" פורסמו מחקרים אחדים וספרים העוסקים בשאלות חברתיות ראשונות במעלה. כך לדוגמא: "גדול כבוד הבריות – כבוד האדם כערך על"; "ההגנה על צנעת הפרט"; "תקנת השבים – עבריין שריצה את עונשו"; "מטרה המקדשת את האמצעים"; "מסירות נפש – הקרבת היחיד להצלת הרבים"; "שלטון החוק בישראל"; "איכות הסביבה – היבטים רעיוניים ומשפטיים".

                    בסמינרים שמקיימת "מורשת המשפט בישראל" נלמדו נושאים בתחומים הבאים: צדק חברתי, עד מדינה, זכות השתיקה, פקודה בלתי חוקית, דינא דמלכותא דינא, הדמוקרטיה ומגבלותיה, דין רודף, לשון הרע, ניגוד עניינים לעובדי ציבור, ראיות נסיבתיות, תרומת איברים ועוד.

                    בנוסף על אלו, נתפרסמה ביבליוגרפיה מקיפה של המשפט העברי בשלושה כרכים של "אוצר המשפט", המכילה כ-35000 ערכים מכל תחומי החיים. כמו כן, בספרים "המשפט העברי בחקיקת הכנסת", ו"המשפט העברי בפסיקת בתי המשפט בישראל" ניתן למצוא דיון מאלף בגישת המשפט העברי בשאלות הנוגעות לחיי היומיום שלנו, כגון: הסגרת עבריינים, חנינה, פרסום שמו של חשוד, מעמד האישה, זכויות הפרט, המתת חסד, חסינות הנשיא וחופש הביטוי.   

                    אמצעי נוסף, העשוי לקדם נושא חשוב זה, הוא מסגרת הסדנאות הנערכות בבתי הספר התיכוניים. סדנאות אלו מתקיימות בקבוצות דיון בנות 15-20 איש כל אחת. המנחים הם סטודנטים/ות למשפטים, ומשך הסדנא הוא כ-5 שעות. בתחילת השיעור מוצג סיפור עובדתי, המעלה דילמה מוסרית בעלת נגיעה לבעיות חברה ואקטואליה. בהמשך מובאים מקורות מן המשפט במדינת ישראל ומן המשפט העברי, ואלה נלמדים בתהליך דינאמי, ב"חברותא", תוך הצגת שאלות מנחות והסבר על ידי המנחים. שיאו של היום הוא משפט מבוים, הנערך על ידי התלמידים לדמות דמיונית, לגיבורו של האירוע, על יסוד טיעונים משפטיים שנלמדו במשך היום. התלמידים הם שמשמשים הן כסניגורים, הן כקטגורים והן כשופטים. אב בית הדין הוא בדרך כלל שופט או משפטן במקצועו.   

                    לצד חוברות לתלמיד, נערכו גם חוברות למנחה ובהן הצעות לתשובות לשאלות שהוצגו לתלמידים. כמה מערכי שיעור המותאמים למטרה זאת, נכתבו בנושאים הבאים:  הסגרת עבריינים, נטילת החוק לידיים, הצלת נפש תוך סיכון עצמי, איכות הסביבה בעידן הטכנולוגי, השלום - כערך על, שימוש לרעה בזכות – "כופין על מידת סדום", הקרבת היחיד לשם הצלת הרבים.  

הניסיון עד כה הראה כי לימי עיון אלה יש יתרונות לוואי נוספים בתחומים אחדים:  

  1. הקניית ערכי צדק ויושר, כיבוד האדם ושלטון החוק, בזיקה לנושאים חברתיים ומוסריים ולא

     כמושגים  מופשטים בעלמא. 

  1. פיתוח כושר ניתוח וחשיבה בעזרת הצבת אתגר - הגעה להחלטה שיפוטית-ערכית.
  2. דרכי הבעה ושכנוע, תוך הבחנה בין עיקר ובין טפל.
  3. טיפוח מודעות למהות המשפט העברי ומשמעותו בפתרון שאלות בנות זמננו.
  4. התמודדות ישירה עם טקסטים תלמודיים וכדומה, והסרת הרתיעה מפני ה"לא נודע" על ידי מסגרת

     הלימוד המשותפת. 

                    הונחה התשתית לעצמאותנו המשפטית ולבניינה של המדינה היהודית, אשר יהדותה תיקבע לא רק בשמה אלא גם במהותה: שמה יהיה נאה לה והיא תהיה נאה לשמה.

                    אם נחזור לדיון בשאלת "מיהו יהודי ציוני דתי דתי בדורנו?", הרי להבנתי, על הציוני-דתי לשאוף להנחלת מורשת המשפט העברי כקוד אתי ומוסרי בכל הליכותיו, הן בתחומי הפרט והן בתחומי הציבור. מתוך מסגרת כזו יכולה להתפתח גם השפעה חינוכית סביבתית בתחומים שונים אותם נושא על כתפיו הציוני הדתי.