הדפסה
משנת הציונות הדתית -

מעשה מעגלות

מאת הרב אברהם וסרמן

מעשה מעגלות

מאת:  הרב אברהם וסרמן

           ר"מ בישיבת ההסדר 'רמת גן' 

           רב ביהכ"נ 'גבורת מרדכי', גבעתיים  

אברהם וסרמן  מעשה מעגלות

שתי העגלות 

פעם אחת היו שתי עגלות נוסעות בדרך לארץ ישראל.  

העגלה הראשונה מלאה היתה, היינו שהיו בה אנשים נשים וטף וגם צרורות. ובצרורות היו טלית ותפילין של האנשים וגם סידור וחומש וש"ס משניות ותלמוד ותהילים שלהם, כדרך גוברין יהודאין שיוצאין לדרך. ולנשים היו צרורות גם כן, והיה להן ספר 'צאינה וראינה', שרגילות הנשים לקרות בספר זה שמבינות בו שהוא בלשון אשכנז ומעורר הלב לאבינו שבשמים. וכשהיו מתחילין ליסוע היו אומרים תהילים בדמעות שליש והיו מבקשים על עצמן שיצליח ה' דרכם.  

                    והייתה העגלה מהלכת בשופי והעגלון לא דפק בסוסים, כיון שהיו הסוסים זקנים וחלשים. מן הסתם שהיה עני ולא היה לו לתת להם אלא קצת תבן ומים, ולא היו לו מעות לקנות חדשים תחתם. על כן היתה העגלה מתנהלת לאיטה. וגם שהיו עוצרים העגלה ביום ששי בעוד היום גדול שלא לחלל השבת קודש חס וחלילה והיו שובתים באיזה עיירה אצל אחינו בני ישראל. וכשהיו שומעין אותן בני העיירה שהן הולכין לארץ ישראל היו מקבלין אותן בכבוד ויקר ומאכילין ומשקין אותן כל אותה שבת ומדברין משבח ארץ ישראל וקדושתה שהיא נוראה ונפלאה מאוד.  

                    והיו בכמה מקומות שהזהירו אותם מללכת הלאה שהדרכים בחזקת סכנה. וגם ידוע שהעניות גדולה בה וכל המשולחים אומרים פה אחד שחייה חיי ניוול ועניות. ואף על פי שקדושתה גדולה מאוד - נתקיים מה שאמר הרמב"ן "כל המקודש מחברו - חרב מחברו". וגם שהארץ בידי בני ישמעאל שמצירין לנו מאוד. והיו משיבין להם שאף על פי כן הרי הם הולכים ו"מאן דיהיב חיי יהיב מזוני", וגם שזכות המצווה תגן עליהם. ומכל מקום, היו שפרשו וחזרו לבתיהן. וכשהיו פורשין היו נושקים בדמעות לבני החבורה ומשביעין אותן שיתפללו בעדם כשיגיעו אצל קברי אבותינו שבחברון וליד כותל המערבי, ובייחוד אצל קבר רחל אמנו. ואף על פי שפרשו מכל מקום הייתה העגלה מתנהלת לאיטה שהיו הסוסים מזדקנים ונחלשים מיום ליום.  

                    ויהי היום שאחד הסוסים מת ואי אפשר היה להמשיך ולילך, שאין די בסוס אחד למשוך העגלה, והיו מתעכבין זמן רב. וכמעט שהיו עוד מהם מייאשין עצמם ואומרים שמן השמים מעכבין שלא לילך שעדיין לא עת רצון לחונן עפר הארץ. ואחרים היו אומרים, אדרבא זהו מעשה הסמ"ך מ"ם וכת דיליה שמשתדלין בכל עוז לעכב מקדושת הארץ, שחוששין שקרב קיצן בעת שיתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור, ועל כן יש לעמוד כנגדן בתוקף אמונה ולהמשיך להחזיק בדרך. עד שריחם עליהם ה' ונתן חינם בעיני גביר אחד שאף על פי שלא היה ירא שמים מכל מקום הוטבו בעיניו וחמל עליהם ונתן להם סוס זקן שלו שכבר לא יצלח לרכב עליו לצוד שועלים. ושמחו מאוד ונתנו לו תשואות חן והמשיכו לדרכם.

                    והעגלה השניה – ריקה היתה. היינו לא ריקה ממש שהיו בה אנשים נשים וטף כמו בעגלה הראשונה, רק שלא היו להם צרורות כראשונים. רוצה לומר, שהיו להם צרורות אבל בלא תפילין וסידור וטלית ותהילים כמו שהיו לגברים שבעגלה הראשונה, וגם לנשים לא היה ספר 'צאינה וראינה'. ותחתם היו להם ספרי פילוסופיא והיסטוריא וציוניזם. וגם היה להם ספר תנ"ך, היינו תורה נביאים וכתובים, הכל בכריכה אחת ולא כמו שמצוי אצלנו שכל ספר כרוך לבדו ויש עליו פירוש רש"י ורמב”ן וכדומה. שהאנשים האלה לא היו מאמינים באלה הפירושים שהיו כופרין, רק הפסוקים לבדם היו כתובים שם, בלי פירוש חכמינו ז”ל. והיה ספר זה בעיניהם כמו ספר היסטוריא ונציונאל שיש אצל עמים אחרים. שגם ספר זה מספר ממה שהיה בשנים קדמוניות משעבוד מצרים ויציאת מצרים. ואף שכתוב שם מעמד הר סיני ומתן תורה - עם כל זה לא היו האנשים האלה מאמינים זה. עתה, ראה בעיניך גודל שטותם וסכלותם שאם מאמינים מה שכתוב בעמוד אחד איך לא יאמינו מה שכתוב בעמוד שאחר זה?  וכן להיפך, שאם לא מאמינים מה שכתוב בעמוד שאחר זה איך מאמינים במה שכתוב לפניו?  

                    והאנשים ונשים אלו, כשהיתה העגלה מתחילה להלך היו מזמרין כל מיני זמר ושמחים מאוד שהולכין לארץ ישראל. ולעגלה זו השניה היו סוסים צעירים וחזקים. והעגלה היתה נוסעת קל מהרה, הן מצד שהיו להם סוסים זריזים והן שלא היו מעכבין עצמם בשבתות וחגים שלא היו מתפללין מחמת פילוסופיא שלהן. היינו , שהיו אומרין שה' יודע צרכי איש ונגעי לבו ואין צריך להתפלל אליו, וגם שלא היו מאמינים בתורת משה שהיו אומרין שאין השכל נותן שה' ידבר עם בני אדם.  ואף על פי שהיכו כבר קדמונינו על קודקודם של כופרים אלו, מכל מקום החזיקו בדעתם.  

                    ופעם אחת נשבר אופן אחד מהעגלה באבן גדולה, שהיו מהלכין מהרה ולא הרגישו באבן זו, והיו מתעכבין. ולא היו מצערים עצמם כלל רק השכירו עצמם לעבוד בכל מיני מלאכה, שלא היתה מלאכה בזויה בעיניהם וגם שהיו צעירים וכוחם במתנם. וגם הנשים היו משכירות עצמן למלאכות קשות כמו בנין ועבודת האדמה שהיה כוחן במתנן. והיו כל מעשיהם בזריזות נפלאה מאוד. ובזמן מועט קנו להם עגלה חדשה טובה הימנה . ושמחו שמחה גדולה שעכשיו ימהרו להגיע ומה שהמתינו - אדרבא, עתה ימהרו יותר.  

ופעם אחת לנו באיזה מלון, וכיון שהרוויחו ממון בעבודתם, לא היו זקוקים להתאכסן אצל 'הכנסת אורחים' שיש בקהילות קדושות. ופגעו שם במלון גביר אחד מארץ אינגלנד  ושאל אותם לאן הם נוסעים. ואמרו לו לארץ ישראל. והיה שוחק עליהם שחוק גדול. ואמר, באשר הם צעירים ורואה בהם שאינם מאומרי תהלים ומה יבקשו שם? הלא כל הבאים שם זקנים ואומרי תהלים ומצפין אימתי יגיע יומם. והקיפו אותו בחבילי תשובות והראו לו בתנ"ך ובספרי היסטוריא שארץ ישראל לנו היא. ועתה אנחנו בין אומות הרשעות ואין לנו מנוח באשר אנו אורחים אצלן. ודרכו של אורח שאין יכול לשהות זמן רב אצל אכסניא שלו. על כן נמאסנו בעיני העמים והן שונאין אותנו. ורק אם נהיה בבית שלנו ולא סמוכין על שולחנם - לא יוסיפו להרע לנו ויהיו אתנו בשלום כמו שנהוג אצל שאר העמים. ושאל להן אם יהיו מלחמות אם כן מה הועילו בזה? ושחקו ממנו שחוק גדול ואמרו לו בחכמת פילוסופיא וציוניזם שלהן. כי עתה אנו כצאן לטבח יובל, וכיון שתהיה לנו ממשלה וחיילות כמו שיש אצל שאר העמים יראו מפנינו ואם ילחמו נהרוג אף אנו בהן, ושוב לא נהיה כצאן לטבח. ושחק עליהם ואמר כי מה הועילו שבין כך ובין כך יהרגו מישראל? ורגזו עליו מאוד, וטענו כנגדו שאין לו חכמת פילוסופיא וציוניזם שאם היה לו היה מבין לדעתם, שעל דרך זה לא תהיה שנאת ישראל גדולה בעמים שלא יצטרכו לתת לנו אכסניא. ומה שאמרו מעניין המלחמה - לא שרצו שילחמו אלא שאם תהיה מלחמה אזי ישיבו לאויבינו כגמולם, אבל באמת אינם רוצים מלחמה כלל. ואם נשב בארצנו כמעט שלא ילחמו בנו כלל. ואף על פי שרצה להשיב להם - מכל מקום ראה שלא יתיישבו דבריו על ליבם, על כן פייס אותם וציוה לבעל האכסניא לתת לכולם יי"ש והיו רוקדין ושמחין האנשים והנשים בעירבוביא וגם עשיר זה רקד עימם. למחרת נתן להם עוד מעות ואמר שהוטבו בעיניו שהם באחדות ושמחה, ולמד פעם באיזה ספר שאחדות הוא דבר טוב. ואף על פי ששוגין לפי דעתו - מכל מקום זה הכסף על הוצאות הדרך. וכשיגיעו לארץ ישראל, אם ירצו ישלחו לו טלגרמא לפי כתובת שנתן להם ויתן להם מעות להתפרנס, שידוע שבארץ ישראל הפרנסה בדוחק מאוד. ולקחו ממנו הכסף ונתנו לו תשואות חן. ואף שרגזו על מה שאמר שיצטרכו עוד למתנתו - לא ענו אותו דבר. שסוף סוף עתה היו צריכים למעות שלו ובעל המאה הוא בעל הדעה.

                    והעגלות הללו היו נוסעות זו לעומת זו והיו נוסעות לארץ ישראל. היינו אף על פי שהיו נוסעות לארץ ישראל עם כל זה היו נוסעות זו לעומת זו וכידוע שיש דרכים הפוכות להגיע לאותו מקום.  

שביל צר 

ויהי היום ושתי העגלות באו לשביל צר אחד והן נוסעות זו לעומת זו. ונוסעי העגלה המלאה היו אומרים תהילים כדרכם ונוסעי העגלה הריקה היו מזמרים כדרכם. וכאשר התקרבו שתי העגלות זו לעומת זו וראו שלא יוכלו לעבור יחד במקום הצר ההוא, התחילו לדון מי ילך עם עגלה שלו לשדה בצד הדרך, והשני יעבור לפניו. והיו מדיינים אלה עם אלה. האנשים שבעגלה הראשונה אומרים שהם נוסעים לארץ ישראל ועל כן הם קודמים אבל האנשים שבעגלה השניה אומרים שגם הם נוסעים לארץ ישראל. ויתמהו האנשים בעגלה הראשונה ויאמרו: איך תיסעו לארץ ישראל ואתם בהיפך מהדרך שלנו והיא הדרך לארץ ישראל?  ואמרו להם האנשים בעגלה השניה: אדרבא איך תיסעו אתם לארץ ישראל ואתם בהיפך מהדרך שלנו והיא הדרך האמיתית לארץ ישראל?  ושאלו להם אנשי העגלה הראשונה: איך תאמרו שאתם נוסעים לארץ ישראל ואין לכם תהילים וסידור וחומש, הלא היא ארץ הקדושה ושם באים רק מי שאומרים תהילים ומתפללים ולומדים תורה הקדושה?  ואנשי העגלה השניה שחקו וענו: אדרבא איך תאמרו אתם שתעלו לארץ ישראל ואין כח בכם לעבוד וממה תתפרנסו? המבלי אין עניים בארץ ישראל שאין השד"רים מספיקין כדי לפרנסם ממעות שנותנים בני הגולה? ואשר לתהילים - יש די יהודים זקנים שיגידו ואנו רוצים ליישב הארץ לחרוש ולזרוע ולטעת בה אילנות ולהתפרנס מיגיע כפינו. וכבר אמרו "גדול הנהנה מיגיע כפיו יותר מירא שמים"!  והיו מתווכחין אלו עם אלו וצועקין, שלא היו רוצים לוותר.

התיישבו בדעתם שאין תכלית להתווכח ולאבד הזמן בחינם, והסכימו שיבררו להם כל עגלה המנהיג שלה וידונו ביניהם.  

                    ובעגלה הראשונה היה איש צדיק ולמדן שידע כל הש"ס כדרך הלמדנין הבאים ממדינת ליטא, וגם היה מחבר ספרים בפלפולים על גפ"ת (גמרא ופירוש תוספות) ופוסקים. ובחרו אנשי העגלה הראשונה בצדיק למדן זה שיהיה הבורר שלהם.  

                    ובעגלה השניה היה אחד שהיה גם כן מכת החופשיים, והיה מלומד בחכמות שלהן שקורים ציוניזם. וגם הוא היה מנהיג של קהל גדול אבל מכת החופשיים. ובחרו אנשי העגלה השניה אותו שיהיה הבורר שלהם.  

                    וישבו הצדיק הלמדן והמנהיג החופשי והוציאו כל איש מעליהם. והמנהיג החופשי היה מכבד את הצדיק מאוד, מחמת שבילדותו למד בחדר וידע מחשיבות תורה ולומדיה. ושאל את הצדיק למה לא תוותרו לנו?  וענה הצדיק בלמדנות שלו, שיש בתלמוד  סוגיא שאם שתי עגלות הולכות זו לעומת זו, אז העגלה הריקה יורדת מהדרך והמלאה נוסעת הלאה. והוא דבר שהשכל מחייב כי העגלה הריקה קל לה שתרד מהדרך ולמלאה קשה הדבר. ושאל אותו המנהיג החופשי למה תאמרו שעגלה שלכם מלאה הלא גם שלנו מלאה? ואמר לו שאצלם יש חומש ותהילים וסידורים, אבל אצל החופשים אין אלא ספרי פילוסופיא וציוניזם ואינם נחשבים לכלום. ומה שיש להם תנ"ך - זה אינו נחשב באשר אין לו פירושים של חכמינו. אשר על כן העגלה הראשונה היא מלאה והשניה היא ריקה. היינו אף על פי שבעיני בשר לא רואים ההבדל עם כל זה באמת העגלה הראשונה מלאה והשניה ריקה. והמנהיג של החופשים סבר וקיבל, שנשא הצדיק חן בעיניו וגם אמר דברים של טעם, וגם שזכר קצת גירסא דינקותא שלו איך שהצדיקים חשובים בעיני אלהים ואדם. וציוה לעגלון שלו לירד לשדה, ונתנו לעגלה הראשונה להמשיך בדרך ישרה.

                    אחר שעברו משם, חזרה העגלה השניה ליסוע, ושאלו הנוסעים למנהיג שלהם למה הוצרכו לוותר? וסיפר להם כל המעשה. והיו כמה שרגזו מאוד ואמרו שטעה, והם לא ריקים וחכמת פילוסופיא וציוניזם וביכלאך (ספרים שונים) שלהם היא גם חכמה ולומדיה מלאים. ומה יענה לזה שיש להם ספר תנ"ך ובקיאין בו, וגם שיש להם מידות טובות ודרך ארץ שקדמה לתורה מה שלפעמים אין מצוי דווקא בלומדי תורה. וגם שלא נופלים לטורח על הציבור לפרנס אותם אלא מתפרנסים מיגיע כפם שהוא ענין גדול גם לפי תורה. מה שאין כן אותם שנסעו בעגלה הראשונה שמצטרכים לבריות. וענה להם שסוף סוף היהודים ההולכים בעגלה הראשונה עושים כמו שעשו אבותינו אלפי שנים, ומה שאנחנו עושים באופן אחר כי כך הוא לדעתנו אבל מי יאמר שכל הצדק רק על צידנו?  הלא רק עתה התחלנו וימים יגידו. וגם שיש לכבד הזקנים וזה מנהג דרך ארץ גם כן. והיו מתווכחין על זה.

                    והייתה העגלה השניה נוסעת. ובכל מקום שהיו עוברים היו מפרסמים שנוסעים לארץ ישראל ותיכף היה נעשה שמחה גדולה והרבה היו מצטרפין אליהם. והיו משאירין הטלית והתפילין והחומש בבית. והיו הזקנים וצדיקים היו צועקין מאוד שלא יעזבו הטלית והתפילין והחומש. והיו עונים להם בעזות שארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות, על כן לא צריך שם טלית ותפילין וחומש. וכבר לא היה להם מקום בעגלה והיו צריכים לשכור להם עוד עגלה להושיב בה האנשים ונשים שנוספו להם. ומי שהמזל מראה לו פנים הצלחתו באה מהרה. ובזמן מועט ממש כבר שכרו עוד כמה עגלות והייתה להם שיירה גדולה. והיו גדולי הדור משתאים על זה איך מצליחים אותן החופשיים באשר אין להם אמונה ויראת שמים. והיו שאמרו שזכות ארץ ישראל היא. והיו שתמהו ולא השיבו דבר.

הרבי הרואה 

ובאותו הזמן היה צדיק גדול אחד, שהיה יודע ש"ס ופוסקים, ספרי הזהר והאר"י ועוד מחכמי האמת. ואף שלמד הרבה תורה אצל מתנגדים, מכל מקום היה לומד הרבה מספרי אדמורי"ם של דורות שלפנינו. גם היה שולח ומקבל אגרות מרבנים ואדמורי"ם שעימנו וכולם היו גומרים עליו ההלל ואומרים שהוא איש גדול מאוד. וכיון שהיה איש גדול היה קורא גם בספרי פילוסופיא וציוניזם ועוד חכמות חיצוניות ולא הזיק לו הדבר . אדרבא, ידע איך להשיב לאפיקורס שהיא מצווה גדולה. והיו קורין אותו אברהם יצחק הכהן קוק. ו'קוק' הוא בלשון אשכנז רואה, שהיה רואה דברים שאין אחרים יכולין לראות, בחכמת התורה שלו ורוח הקודש שהייתה לו. והיה אומר שבאותן החופשיים יש הרבה עניינים טובים מיושר ושמחה ויגיעת כפיים, ויותר מכל - שמיישבים ארץ ישראל שהיא מצוה השקולה כנגד כל המצוות. והוסיף ואמר שזו התחלת גאולה, ושהוא רואה איך על ידי אותן החופשיים יעלו כל אחינו בני ישראל לארץ ישראל. ומה שהם פורקי עול- הוא מחמת שרוב היהודים שבגולה יש להם יראת שמים פשוטה, והחופשיים האלה מבקשים עומק העניינים ואין מי שילמד אותן. וכיון שהיה רואה מה שאין אחרים רואים היה יודע ללמד עליהם סנגוריא בדרכים שונים וכרבנו הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א.  

                    ויהי היום ואותו הרבי הרואה התיישב בדעתו מה לי להיות רב בקהילות קדושות שבגולה. כיון שעתה הוא זמן גאולה וצריך לעלות לארץ ישראל ולא להתמהמה שלא יקרה חס וחלילה כמו שהיה בימי עזרא שלא עלו כולם, ובראשם גדולי הצדיקים שנשארו שם כנודע. וזה גרם שלא היתה הגאולה שלימה, ומזה אנחנו בגלות עד היום ונשפך דמנו כמים. וכיון שהיה צדיק האמת , היה זריז גדול כידוע מצדיקי האמת שהולכין בדרכו של אברהם אבינו שהיה זריז.

העגלה השלישית  

ותיכף עשה מעשה ולקח עגלה לעלות לארץ ישראל. והיו אתו בעגלה גם הרבה צעירים, ולקחו עמם טלית ותפילין וש"ס משניות ותלמוד וזוהר ותהילים. והיו מזמרין בדרכם וגם אומרים תהילים בדמעות כל פעם,  שיזכו להגיע לארץ ישראל שהוא דוכתא דמשה ואהרון לא זכו ליה. וכשהיו שובתין בשבת בקהילות קודש היו הכל שמחים עימם. והיו שטענו כנגדם: מה אתם עולים לארץ ישראל באשר יש שם הרבה חופשיים ודרכם דרך אפיקורסות וקשה להנצל מהם? והרבי הרואה היה שוחק עליהם ואומר: איזה פנים יהיה לנו אם המצוה של ישוב הארץ יקיימו רק החופשיים? וגם היה אומר, אדרבא אין לפחד כלל ואפשר ומצווה להחזירן בתשובה שהם אנשים טובים ורוצים טוב. ומה שהן אפיקורסין, אינו מחמת שהם רעים, אלא מחמת טעות שלהם, וכשיראו המאור שבתורה מיד יחזרו למוטב. וחלק מהשומעים לא היו מאמינים בדבריו, ומהם שנענעו ראשם ואמרו הלוואי.

                    והעגלה השלישית היתה נוסעת מהרה כמו העגלה השניה, ולא מחמת שהיו לה סוסים טובים כי מאין יהיה לרבי הרבה כסף לשכור סוסים טובים? אבל מחמת שהיו נוסעיה מועטין שלא הרבה היו מאמינים בדבריו שהיו עמוקים - לכן הלכה מהר.

                    ופעם אחת היו נוסעים בדרך כמו שהיו רגילין בשירים וזמירות מפסוקים ודברי שבח לארץ ישראל. ובאה לקראתם העגלה השניה עם החופשיים שגם הם היו מזמרים, אלא שלא היו מזמרין פסוקים הגם שהיו מזמרין משבח ארץ ישראל. וגם להם אירע כמעשה הראשון, היינו שבאו לשביל צר מאוד, ושאלו זה לזה אנה תיסע? ואלה אמרו לארץ ישראל וגם אלה אמרו לארץ ישראל. וגם הם בררו להם אחד שידבר עם הרבי קוק. ואמר לו הרבי קוק שהם יעברו ראשונים באשר עימם התורה וזו הדרך לארץ ישראל, ואדרבא יהפכו החופשיים הדרך שלהם ויסעו אחריהם לארץ ישראל. עוד הוסיף ואמר: שרואה שלעתיד לא יוכלו החופשיים לבא לארץ ישראל בחכמת היסטוריא וציוניזם לגודל הניסיונות שיש שם והצרות, ומי שאין לו אמונה לא יוכל להם. וענהו אותו המנהיג שהם לא יהפכו, ואדרבא מחמת שהם רבים יותר יהפוך הרבי קוק את הדרך שלו ויסע עימם. ומה שדואג מעניין הצרות הנה כבר עברו צרות ולא נפלה רוחם. והיה קשה מאוד בעיני הרבי קוק שידע שהצדק אתו ושהם טועים. והתיישב בדעתו שכולם רוצים להגיע לארץ ישראל ויש לזה כמה דרכים מתחלפות כמו שאמרנו. ומה שהעגלה שלו מלאה ולכאורה הדין עימו - סוף סוף גם עגלה של החופשיים מלאה, שיש להם תנ"ך וספרי ציוניזם ורוצים לקיים מצוה גדולה של ישוב ארץ ישראל ולגאול אותה מחורבנה. וגם יש להם אמת ויושר. ויש דברים טובים שאפשר ללמוד מהם, שמוסרים הנפש על ישוב הארץ ולא פוחדים כלל. מה שאין כן אצל היראים שאין להם אלה הדברים. רק שהדרך של החופשיים היא דרך שטוב ורע משמשין בערבוביא, ושאין להם תוקף אמונה. וגמר בדעתו שיסע בדרך שלהם רק בעגלה שלו ישמור כל התורה ומצוות ואדרבא יקרב אותם ויחזיר אותם בתשובה שלימה שראה שיש להם נשמות גדולות רק שלא למדו תורת אמת, וקיבל על עצמו ללמד אותם. ואף על פי שהיה מצטער שלא מקבלים על עצמם הדרך שלו ונוסעים אחריו - כבר אמר שלמה המלך "לכל זמן, ועת לכל חפץ" ואין הזמן ראוי עדיין לזה. ואמר להם שיסע עימהם. רק תנאי התנה שלא יעברו אנשים שלו לעגלה של החופשיים רק ימשיכו בעגלה שלהם, באשר הם צריכים ללמוד תורה ולהתפלל ולומר תהילים. ושמחו החופשיים על זה שמחה גדולה שרבי כזה ותלמידים שלו נוסעים עימהם. והסכימו שיהיו לעצמם בעגלה שלהם. שסוף סוף כולם נוסעים לארץ ישראל באותו הדרך, וגדול השלום. וחיכה עד שיעברו השביל והפך העגלה ונסע אחריהם. וכשהיו הולכים יחדיו היה משתדל אתם בכל מיני השתדלות לקרבם לדרך האמת. והיו בהם מי שנתקרבו, אבל רובם נשארו כמקודם. ומהם שלעגו לדבריו, והיה לו מזה צער גדול. והוכיחם ואמר להם שאם לא יבואו לדרך שלו שהיא תוקף אמונה - לא יהיה להם קיום. ושחקו עליו ואמרו שעתה הם מרובים וכוחם גדול ומצטרפין אליהם עוד ועוד מאנשים שהיו שומרי תורה כי רואים שאצלם האמת ומה יאמר על זה?  וכי כולם לא למדו כראוי?  והיה נאנח ואמר שיבוא יום ויודו לו.

אחרית שאינה סוף 

ואין אנו יכולים לספר התלאות והצרות שעברו על יושבי שלושת העגלות, משהיו עושין דרכן לארץ הקודש ועד שהגיעו אליה. ואי אפשר לספר כל מה שעבר עליהם מצרות ומלחמות שנהרגו מהם הרבה על קידוש ה' בידי הישמעאלים הרשעים שלא רצו להניח אותם לבא לארץ ישראל. וגם מלכות אינגלנד ועוד מלכויות שהיו מתנגדין להם. ובכל המלחמות היו הגויים נלחמין גם בעגלה הראשונה, היינו אף שנסעה בדרך הפוכה מכל מקום כיון שהיו שם יהודים וגם שהיו רוצים להגיע לארץ ישראל - היו לוחמין בהם. והיהודים האלה לא ידעו להלחם כלל שהיו רק יודעי ספר. ואנשי העגלה השניה והעגלה השלישית הם שהצילו אותם. ועתה, תראה מעלתן של ישראל, אף על פי שלא היו הולכין עימהם וגם ביישו את העגלה השניה שאמרו להם שהם עגלה ריקה, מכל מקום הגנו עליהם ומסרו נפשם עליהם. ואנשי העגלה הראשונה לא החזיקו להם טובה על זה, וכשאמרו להם הנה לולא שאנו הולכים בדרך שלנו הייתם נספים ח"ו ועתה תבואו עימנו – היו עונים להם שלא הם המנצחים אלא מה שאמרו תהילים הוא שניצח הגויים. ושוב נעשה ביניהם מחלוקת תחת אשר יהיו באחדות.   

                    וכיון שהיו מהלכין יחד העגלה השלישית והעגלה השניה שלא כעגלה הראשונה שהיו הולכין בדרך הפוכה, היו מהתלמידים של הרבי קוק שנפלו בידי האפיקורסין החופשיים והלכו ונעשו גם הם אפיקורסים. והיו צדיקים שהיו מחרפין אותו על כך. והיה הרבי קוק אומר שהכל כדאי שתהיה גאולה קרובה. רק שיש להמתין עם הזמן ש"לכל זמן, ועת לכל חפץ" וכבר אמרו ש"גאולתם של ישראל קימעא קימעא".  

                    וארכו השנים ונפטר אותו הרבי קוק ,והיה לו בן שהלך בדרכי אביו. ובזמנו התרבו מאוד התלמידים והיו להם כבר כמה עגלות וגם נתקיים מה שאמר אביו הרואה והיו הרבה מהחופשיים שנעשו שומרי תורה ומצוות. ועוברים לעגלה הראשונה או לעגלה השלישית. אמנם עדיין היו משומרי תורה ומצוות שבעגלה שלו השלישית שנעשו חופשיים ועברו לעגלה השניה, והיה מזה צער גדול וקטגוריא. וגם מאנשי עגלה ראשונה היו מבקרין אצל עגלה שניה והיו מחזירין מהם בתשובה והיו מצטרפין לעגלה ראשונה. וברבות הימים התרבו הנוסעים גם של העגלה הראשונה והוצרכו לקנות להם עוד עגלות. ואנשי העגלה השניה אף על פי שהיו בדרך הפוכה מהעגלה הראשונה סייעו בעדם בשעת הצורך וקנו להם עגלות חדשות יותר שיוכלו ליסוע לארץ ישראל. שהרי כולם נוסעים לאותו מקום, וכולם יהודים. וארכו הימים וגם אותו הבן נפטר, ולא היה לו בן ממלא מקומו.

                    גם לחופשיים נפטר מנהיג שלהם וכל הדור ההוא שהיו דבקים בנציונאל והיסטוריא נפטרו. אחר כך מת לחופשים סוס אחד של עגלה אחת. וגם עגלה אחרת שהייתה להם הלכה לאחוריה וחזרו לגלות. וגם רפו ידיהם של שאר אנשים שבשיירה שלהם. וכל זה מחמת שלא היה להם תוקף אמונה, וכל מה שאמר להם הרבי הרואה נתקיים בהם, שהייתה לו רוח הקודש והיה חכם בחכמת הנסתר.

                    ועתה נחלקו תלמידיו של הרבי קוק לשתי כתות:  כת אחת אמרה לחופשיים שעתה הם צריכים לעלות על עגלה שלהם, שיש בה גם ספרי ציוניזם ותנ"ך וגם ש"ס ותהילים וזוהר וכדומה. שאין תקוה לאחריתם אם יוסיפו ליסוע בעגלה שלהם עם ספרי נציונאל וכדומה בלי ש"ס וכדומה, וסופם לחזור גם כן לגלות. ועתה יראו נא בעיניהם איך צדק הרבי הרואה שאמר שצריך ללכת אחריו. שמי שאין לו תוקף אמונה לא יעמוד בניסיון של ארץ ישראל.  

                    וכת אחרת אמרה שיש לסייע בעדם לקנות סוס אחר. ואף על פי שלא יוכלו ליסוע עוד הרבה - מכל מקום גם עתה יש ללמוד מהרבי הרואה ולא לדחוק את הקץ. ויסעו אותן החופשיים איך שיסעו, כל זמן שנוסעים ביחד לארץ ישראל. ושאסור לרפות ידיהן, אלא אדרבא לחזק אותן שלא יפלו ביאוש חס וחלילה שהוא גרוע מכל. ושגם עתה יש דברים טובים שנוכל ללמוד מהם. וסופן שיחזרו לדרך האמת.

                    ואיך שהכריעו הויכוח לא סיפר, וגם לא סיפר איך שהגיעו לארץ ישראל, וגם לא סיפר עוד מעניין שאר עגלות ואם השלימו ביניהן. ואיך חזרו כולן בתשובה שלמה גם זה לא סיפר.

רמזי המעשה

הסיפור הזה סיפר אחד מתלמידי רבנו, והוא ענין נפלא ונורא מאוד. אי אפשר לבאר יותר מדי, שהרי ידוע  כי מעולם לא נעשה מעשה כזה, ומה שסיפר הכל קרה בארץ ישראל ממש ולא בדרך ולא בעגלות. שאותו הגביר שנתן להם מעות - אלו עשירי היהודים שבגלות שנותנין מעות אבל לא רוצים לבא לארץ ישראל, וחושבין עצמן למבינים ושיוצאין בזה ידי חובה. והיהודים שבארץ ישראל לוקחין המעות, שסוף סוף צריכין להתפרנס. אבל יש בליבם על אותן שאין עולים לכאן ואין משתתפין עימם בסבלותיהם. והיו רוצים למנוע מלהמשיך לקבל מהן, כי על ידי זה יש להם פתחון פה שנשארים בגלות מחמת שצריכין להרויח שם המעות לשלוח הנה. והצדיק שבעגלה הראשונה קורין אותו 'החזון איש' והיה מפורסם בדורו. והמנהיג של עגלה השניה היה שמו דוד בן גוריון כנודע. גם הויכוח שהיה בין העגלה הראשונה לעגלה השניה בעניין מי ניצח המלחמה הכל היה בארץ ישראל. ואפשר שעניין העגלות רומז לעגלות צב שנשאו את המשכן והיו בדרך לארץ ישראל. ועניין הדרכים המתחלפות - הנה כמו שידוע מעניין אחדות ההפכים, וגם שיש כמה דרכים בעבודת ה' שנראות הפוכות. ונראה שרצה לומר: אף על פי שכולן בארץ ישראל מכל מקום עדיין נחשב שהם רק בדרך ולא ידמו שכבר באו אל המנוחה והנחלה. וגם שהקב"ה מוציא מההיפך את ההיפך, "ויקר מזולל". ואיך שבלי תוקף אמונה לא תהיה לנו עמידה. וגם אף על פי שהיו מתנגדים זה לזה בדרכם מכל מקום אי אפשר היה לזה בלא זה. כי באמת אי אפשר היה לעגלה הראשונה להינצל בלי המלחמה שעשו בשבילם אנשי העגלה השניה וגם לעגלה השניה אין מעמד בלי תוקף אמונה. וגם העגלה השלישית צריכים לשניהם ואי אפשר להאריך בזה עתה.  

                    וסדר העגלות שקרא לזו ראשונה ולזו שניה ולזו שלישית גם זה היה בכוונה, ואי אפשר לבאר יותר מדי, רק לרמוז ששלישית היא רמז ליעקב אבינו שהוא אב השלישי שלנו, שכולל כל המידות; ושמו של הרבי קוק היה אברהם יצחק היינו שכולל שניהם עגלה ראשונה ועגלה שניה, ודי לחכימא. וכן לרמוז שאין לשפוט צדיק האמת לפי זמנו ומקומו אלא ברבות הימים, וכמו שסיפר מעניין התלמידים של הרבי הרואה. רק חבל שלא זכינו לאורו של סוף אותו המעשה כי הוא נצרך לכמה עניינים כידוע, וחבל על דאבדין.