הדפסה
משנת הציונות הדתית -

מיהו יהודי ציוני דתי?

מאת הרב ישראל רוזן

מאת:  הרב ישראל רוזן

           ראש מכון 'צומת' 

           אלון שבות

          ישראל רוזן  מיהו יהודי ציוני דתי?

הקדמה 

אינני ממקדשי השמרנות ומדבקי הנוסטלגיה, ולפיכך מקובלת עלי הצגת השאלה "מיהו יהודי ציוני-דתי בימינו?" בכל דור ודור מחדש. אכן, בעצם השאלה מקופלת ההנחה כי אכן 'יש חיה כזו', והיא נצחית או לפחות רבת-דורות. אני מסכים להנחה זו, אף על פי שלעתים תוכנה של הציונות בכלל, והדתית בפרט, לובש צורה או פושט צורה.  

מבט מן התפוצות  

למען האמת, התשובה לשאלה זו חייבת להיות חלוקה לשתיים: לתושבי ישראל ולשוכני התפוצות. למעשה, מאז ומעולם, מראשיתה של התנועה הציונית, הגשמת ערכי הציונות בכלל, והדתית בפרט, היו שונות בפועל בין תושבי הארץ לגולי הפזורה.  

כלפי יהודי התפוצות - מצוות הציונות היא בראש וראשונה עלייה בפועל. ואם קיימים עיכובים וסיבוכי-חיים - אזי לפחות לנטוע עמוק בלב הילדים את התשוקה לעלות לישראל ולהיאחז בה. אתגר העלייה חי וקיים בדורנו כבדור הציונות האקטיבית. יתר על כן, מנקודת מבט 'חוצניקית' זו אתגרי הציונות הכללית והדתית זהים למדי. הצרה היא כי עלייה ציונית לא-דתית כמעט שאיננה קיימת מארצות רווחה, כך הציונות הדתית נותרה כמעט בדד בשטח זה. 

אכן, בהקשר ליהודי התפוצות, קיים גורם נוסף ב-'שטח', העלייה החרדית לישראל. אפשר לפגוש אותה בשכונותיה הצפוניות והמערביות של ירושלים, בבית שמש ובמקומות נוספים. אי אפשר להתעלם ממנה אך אם נחדד את המיקוד - היא איננה ציונית. עלייה ציונית, דתית וחילונית כאחת, שונה מזו החרדית, ומכיסופי כל הדורות לשכון בארץ הקודש. הציונות צבעה את מצוות העלייה בצבעים לאומיים, בכחול-לבן; מטרתה איננה רק לספוג רוח הקודש ולהתבשם מאווירת מחוזות התנ"ך ("לבי לבית אל ולפניאל מאד יהמה, למחניים ולכל פגעי טהורייך"; משירת רבי יהודה הלוי). מטרתה לבנות מדינה יהודית העומדת על רגליה, תקומת האומה בארצה, קיבוץ גלויות, התיישבות והנהגת משטר חברתי יהודי מתוקן. לאתגרים אלו 'תנועת העלייה החרדית' לא היתה ואיננה שותפה. דגלה  - הסתגרות ולא השתלבות. 

ובאורח מעשי:  עלייה חרדית שואפת לגור בארץ הקודש, ללמוד תורה או לחיות חיים פרטיים. עלייה ציונית גורסת כי לא די בכך! אתגר העלייה משתלב בכינון וביסוס מדינה וחברה יהודית. 

עד כאן הילכו הציונות הכללית והדתית שלובות זרוע. מנקודה זו של כניסה להיכל הציונות נפרדו דרכיהן, מאז ומעולם,  כפי שיבואר להלן, בדגש על היישום בימינו.   

הוי אומר: בפרספקטיבה של יהודי התפוצות לא חל שינוי של ממש באתגר הציוני המוצהר: עלייה ותמיכה מדינית וכספית. אכן, אתגר זה נחלש מאד לאחר הקמת מדינת ישראל, וזו חיה וקיימת, נושמת ובועטת, והנתק בינה לבין יהודי התפוצות - החילוניים – הולך ומתרחב.  

מבט מארץ הקודש 

עיקר דברינו מתייחד לשאלה: מיהו יהודי ציוני-דתי בישראל, כאן ועכשיו?  

נחזור לדברינו בפרק הקודם, בו הגדרנו את מטרת הציונות כהקמת מדינה וחברה יהודית עצמאית, כולל קיבוץ גלויות, התיישבות, צבא ושירותים ציבוריים 'משלנו'. הציונות הדתית הוסיפה שתי אתגרים נלווים, והם-הם ליבה של הציונות הדתית: 

האתגר הראשון; השתלבות בכל מערכות החיים יחד עם אחינו שאינם נאמנים לתורת משה כמותנו. השתלבות זו היא מאושיותיה של הציונות הדתית, והיא משמשת אבן בוחן מובהק בין ההשקפה החרדית לציונית-דתית.  

האתגר השני, והוא העיקר, האידיאולוגי: לא רק הקמת מדינה עצמאית לעם היהודי - אלא הקמת מדינה יהודית; לא רק ניהול חברה ומשטר נאור ומודרני במזרח התיכון - אלא חברה יהודית לאורה של תורה; לא רק ארגון כל התפקודים הממלכתיים והשירותים הציבוריים בכוחות עצמנו - אלא השתתתם על בסיס יהודי תורני, לאור מסורת ישראל ואורה של תורה. 

שני אתגרים אלו תקפים ועומדים עד היום, כערך מוסף של הציונות הדתית, אך יישומם המעשי השתנה, ויש להתאימו לכל דור ודור, כדלהלן.  

שחיקה   

הציונות הכללית נשחקה כמעט כליל; ראשית, בשל שינויים סוציולוגיים חובקי עולם של עידן ה'פוסט' ושל הנמכת דגל הלאומיות בכלל והכפפתה והתבטלותה לנוכח ה'כפר הגלובאלי'. הקמת 'האיחוד האירופי' הוא עדות נאמנה לתהליך כלל עולמי זה, ואין זה מקום להאריך בסוגיא זו. 

אולם בעיקר חלה התרופפות וכמעט גויעה של הציונות הכללית בעקבות ... התגשמות חלומה, והגעתה לקו הגמר. המדינה קמה, הבית הלאומי נוסד, קיבוץ גלויות התגשם ואין כמעט מתדפקים על שערינו, החברה בישראל מתפקדת ככל חברה מערבית סטנדרטית – והרי לכם הגשמת החלום. האתגרים בתחומי רווחה וכלכלה, כמו סגירת פערים חברתיים, קו העוני, בריאות לכל, שגשוג כלכלי, פריחה מדעית - כל אלו לא נתפסים כאתגרים ציוניים, ואינם נקשרים לחזון הלאומי כלל ועיקר. האינדיווידואליזם הכלל-עולמי דוחף לקרייריזם על חשבון תרומה לציבור ולחברה, וגם המתנדבים למיניהם – וברוך השם ישנם לרוב - אינם פועלים מכוח חזון ציוני-לאומי. 

שקיעה זו של הציונות הכללית ממסמסת את האתגר הראשון של הציונות הדתית כפי שהוצב לעיל: דגל ההשתלבות. חלק נכבד מן הציבור הקרוי 'דתי-לאומי' איננו רואה אתגר בערכי הציונות הכללית, שפג תוקפם והועם זוהרם. גם עצם ההשתלבות דתית-חילונית בכל מיגזרי החיים התגשמה במידה רבה והפכה לענין שבשיגרה. חובשי כיפות מצויים כיום בכל תחומי החיים; בצבא, בהתיישבות, במדע, ברפואה, בכלכלה, במשפט, בשירותים הציבוריים, בהיי-טק ואפילו בתקשורת, בתרבות ובבידור.

מדינה יהודית 

נותרנו, איפוא, עם האתגר השני של הציונות הדתית, והוא עיקר העיקרים, וטעמו לא פג: 'מדינה יהודית'. לטעמי זהו האתגר הגדול של הציבור הציוני-דתי כיום: בניית מדינה יהודית מן המסד ועד הטפחות. לאמיתו של דבר צמד המילים 'ציונות דתית' מקביל לחלוטין לצמד המילים 'מדינה יהודית'; ציונות=מדינה, דתית=יהודית. 

יתר על כן, זהו למעשה האתגר היחיד כיום של הציונות הדתית, אשר ניתן וצריך לחנך אליו. ללא אתגר זה אין לציונות הדתית שום ערך-מוסף מעבר להיותנו ציונים כלליים חובשי כיפה . . . 

אכן, קודם כל צריך לומר כי מוטלת חובה על הציונים הדתיים להיות . . . ציוניים, בכלל. הוי אומר, לתמוך ולחזק, בכל דרך שהיא, את אתגרי הציונות הקלאסיים: התיישבות בכל חלקי ארץ ישראל, קליטת עלייה וביטחון. ואכן במחוזות אלו ניכרת טביעת אצבעותיהם של חובשי כיפות כמובילים את עגלת הציונות הנוכחית. אולם, כאמור, אנו עוסקים במאמר זה בעיקר בערכי הציונות הדתית העכשוויים שמעבר לערכי הציונות בכללה.  

נשוב איפוא לציר המרכזי של דיוננו – למדינה היהודית. 

להיות ציוני-דתי המממש אתגר זה לא צריך להיות 'חלוץ' רבתי, ולא חייבים לעבור מסדר היום הרגיל ולהתמקד רק באתגרים של שליחות וכדומה. האתגר רובץ וממתין בכל פינה. כל אחד בתחום עיסוקו יכול למצוא קשר ל-'מדינה היהודית'. עליו רק לשאול את עצמו, ואולי את רבותיו: איך ייראה התחום בו הוא עוסק מן הזוית הציונית-דתית, מתוך הפרספקטיבה של המדינה היהודית?  

אתגרי ציבור ויחיד  

האתגר הגדול מכולם במימוש המדינה היהודית שמור למחוקקים, לכנסת ישראל. צביונה של המדינה היהודית – בתחום המשפחה, שבת ומועד, המשפט העברי ועוד – לא יתממש מאליו, ולא יתקבל רק ב-'הסכמה חברתית רחבה'. הוא מתחיל ונגמר בחקיקה, בתקנות חוק ובמערכת המשפט. אין טעם כיום במחטפי חקיקה, אך הכרחי להטביע חותם יהודי במסגרת חקיקה ושיפוט. כדי לקדם אתגר זה – ציוני-דתי בעיני הוא זה המצביע למפלגה ציונית-דתית, ומייפה את כוחה לדחוף ככל הניתן את צביונה היהודי של המדינה.

אכן, הטבעת חותם וצביון יהודי למדינה זקוקים לאווירה ציבורית הולמת, וללובי חזק בכיוון זה. למערכת החינוך חלק חשוב באתגר זה, וכמובן לכלי התקשורת ולמערכות התרבות והדיון הציבורי. למשל, הפולמוס סביב 'חוקה לישראל' רווי בשאלות של דמותה היהודית של מדינת ישראל, ופולמוס זה מתחולל לא רק בהיכל המחוקקים, אלא גם ב'כיכר השוק' ובמרחבי התקשורת לגווניה.

משיק לנושא זה הוא אתגר המשפט העברי. לא כל ציוני-דתי חייב להיות משפטן או חוקר המשפט העברי. אך אם יפנה את סכסוכיו לבית דין רבני לממונות, ובכך יעודד פעילות עניפה זו הקיימת ומתרחבת – הרי קיים הלכה למעשה את צו הציונות הדתית, המדינה היהודית.  

לא כל מדען או רופא חייב לעסוק בסוגיות של רפואה והלכה, או תורה ומדע. ברם, אם כל מדען יעלה שאלות מתחומו כלפי רבנים או הוגים ואישי רוח; אם כל מי שקשור לעולם המדע והרפואה יתעניין בחידושים רבים המתפרסמים בכתבי עת ובכנסים הלכתיים-מדעיים לרוב – אזי בכך תרם תרומה אישית לציונות הדתית, למדינה היהודית. 

אם כל חקלאי, או צרכן מוצרי חקלאות (ומי לא?) יתעניין הלכה למעשה בשאלות של שמיטה וגידולים ללא תולעים, בשאלות של תרומות ומעשרות ומתנות עניים וכיוצא בזה – ובודאי אם בעצמו יהיה שותף לפעילות עניפה בתחום זה – הריהו ציוני-דתי למהדרין.    

אם כל כלכלן ואיש עסקים, בצד עיסוקו לפרנסתו, יקדיש מעט מחשבה לזיקה שבין חיי יום-יום שלו לבין ההלכה והשקפת היהדות, ישאל ויתעניין ואף יציע מבט יהודי משלו על תחום עיסוקו – הריהו עוסק במעשה ציוני-דתי מובהק – מימושה של המדינה היהודית.   

אם כל תעשיין או אחראי בתחום השירותים הציבוריים והממלכתיים, כמו בתי חולים ובתי אבות, בתי מלון וענף התיירות, כוחות הבטחון – חייל ושוטר, סוהר וכבאי – אם כל אלו יעלו כלפי שלחן-רבנן שאלות יומיומיות הקשורות לשמירת השבת בתחום עיסוקם; אם כל אלו יגלו ענין ונכונות להתנסות בפעילות שבתית בשטח באמצעות עזרים הלכ-טכניים, למשל – אזי גם אחרון העובדים נעשה שותף פעיל ליישומה של המדינה היהודית, משאת נפשה של הציונות הדתית.  

ניתן היה להמשיך בשרשרת הדגמות זו, מכל תחומי החיים. העיקרון כבר הובן ואין צורך לפרט עוד ועוד. 

ובכן, מיהו יהודי ציוני-דתי?

תשובתי לשאלת הפתיחה: "מיהו יהודי ציוני-דתי?" היא איפוא קצרה: מי שמעייניו נתונים לתרום, ולו חוליה קטנה, למימוש הרעיון של 'המדינה והיהדות'. כל חוליה מצטרפת לנדבך רחב, וממנה יתד וממנה פינה לייסודה השלם של 'המדינה היהודית'.