הדפסה
משנת הציונות הדתית -

מיהו יהודי ציוני דתי?

מאת הרב אברהם צוקרמן

מאת:  הרב אברהם צוקרמן

           ראש ישיבת בני עקיבא 

           כפר הרואה

          אברהם צוקרמן קטן  מיהו יהודי ציוני דתי?

מהי ציונות?   

האם ההשתייכות לתנועה הציונית- היא 'ציונות'? אם כן הוא, כי-אז יש להצטער, שכן רוב רובו של העם היהודי איננו 'ציוני'. אבל, אם השאיפה שתבנה ותכונן ארץ ישראל היא 'ציונות'- הרי שרובו של העם היהודי הינו 'ציוני'. כל יהודי המתפלל, ואומר "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים"- הוא ציוני! כל אוהב ארץ ישראל, ושואף לבניינה- הוא ציוני. 

בתפוצות הגולה, התנוססה תמונה של הכותל המערבי על קירות הרבה בתים. יתר על כן: בכל בית ובית, היה שטח של אמה על אמה, שלא טוייח, "זכר לחורבן".  האין זו 'ציונות'?! 

מיהו יהודי ציוני?  

שנים הרבה לפני הקמת התנועה הציונית על ידי הרצל, היו תנועות ציוניות: 'חובבי ציון' בראשותו של הרב צבי הירש קלישר וחבריו, 'חיבת ציון' של הרב שמואל מוהליבר וחבריו, שהצטרפו אחר כך לתנועה ציונית בשם 'המזרחי'. האם תלמידי הגר"א, וחסידי הרבי הזקן של חב"ד, שעלו לארץ ישראל, אינם ציוניים? 

דומני שלא נטעה אם נאמר, כי כל יהודי דתי הוא ציוני!   

גם היהדות החרדית, במהותה, היא ציונית, אלא היא מחכה "לו בכל עת שיבוא". היא מאמינה כי רק בדרך זו תבוא הגאולה. 

ארץ ישראל ועם ישראל  

שתי בחירות בחר הקב"ה:             

א.   עם ישראל:  "כי יעקב בחר לו י-ה" (תהלים, מזמור קלה, פסוק ד). 

מותר לנו לומר, כי הבחירה הראשונית הייתה בנו, בעם ישראל, כי "יעקב בחר לו י-ה", מתוך תקווה שנהיה ל"ישראל- סגולתו".  על בחירה זו התנה הקב"ה תנאי לפני יצירת העולם (ילקוט שמעוני, תהילים, פרק עה, רמז תתיא): "אם יקבלו ישראל את התורה- מוטב. ואם לאו - אחזיר את העולם לתוהו ובוהו", כפי שאומר הכתוב בתחילת ספר בראשית: "והארץ היתה תהו ובהו".   

עם ישראל איננו עם ככל העמים. כל יהודי שומר מצוות, חוזר על כך מידי שבת בשבתו, בצאת השבת: "המבדיל בין קודש לחול", שאינו מורגש בו ההבדל כמו "בין אור לחושך", שההבדל נראה לעין, ומורגש היטב, "בין ישראל לעמים", שאינו מורגש, ולרבים גם אינו מובן, כי הוא יתברך "בראנו לכבודו "עם זו יצרתי לי" (ישעיה, פרק מג, פסוק כא)  "והבדילנו מן התועים, ונתן לנו תורת אמת" (מן התפילה). 

ב. ארץ ישראל:  "כי בחר ה' בציון" (תהילים, מזמור קלב, פסוק ג). 

גם ארץ ישראל איננה ארץ ככל הארצות. יש בה ייחודיות:

אֶרֶץ אֲשֶׁר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים, פרק יא, פסוק יב),  בין אם אנחנו יושבים עליה, ובין אם , חלילה, אין אנחנו יושבים עליה. 

"אחד היה אברהם" (יחזקאל, פרק לג, פסוק כד).  ללא זרע, ללא דור המשך, הוציאו הקב"ה מביתו וציווה עליו "לך-לך" (בראשית, פרק יב, פסוק א). "לך"- הגם שאתה כעת רק אתה, ללא דור המשך, "אל הארץ אשר אראך".  

הרב יעקב משה חרל"פ זצוק"ל אומר ('מי מרום', ביאורי המקראות) כי אף על פי שלמראה עיניים נדמה כי ארץ ישראל היא ארץ ככל הארצות, באמת- לא כן הוא, כי היא אחרת מכל הארצות, והמחמדים אשר בקרבה אינם גלויים לשום אדם, מעין העולם הבא, עליו נאמר (בבלי, ברכות, דף לד, עמוד ב) "עין לא ראתה, א-לוקים, זולתך" (ישעיה, ס"ד, ג'). על-כן אמר הקב"ה לאברהם "אל הארץ אשר אראך" (בראשית, פרק יב, פסוק א), היינו, שתלך לארץ כזו, שלא תוכל לראות בעצמך את טיבה וטובה, אלא- אני אראה לך.   

למעננו, למען עם ישראל, "בחר ה' בציון, איווה למושב לו". 

בין הציונות הדתית לציונות הכללית  

הציונות הדתית, שהיא ההמשך הטבעי של 'חובבי ציון', 'חיבת ציון' ו-'המזרחי', מאמינה שחובה עלינו לבנות את ארץ ישראל כולה. ליבה צר עליה, כי "ציון היא דורש אין לה" (ירמיה, פרק ל, פסוק יז) - שמע מינה, שהיא זקוקה לדרישה (בבלי, ראש השנה, דף ל עמוד א). 

                    כל המאמין בארץ ישראל, במיוחד שבה- "כי בחר ה' בציון"- הוא ציוני, והוא יעשה כל שלאל ידו, שארץ ישראל לגבולותיה, כהבטחתו של הקב"ה לאברהם, תהיה בידינו לעד ולעולמי עולמים.  

מובנת לנו היטב הכרזתו של הרב יעקב משה חרל"פ זצוק"ל: "תקוצץ היד שתחתום על ויתור חלקים מארץ ישראל".  וכן דבריו של הרב ר' מנחם זמבא, הי"ד, רבה האחרון של וורשה וממעוררי המרד בה נגד הצורר הגרמני, בכינוס הגדול של 'אגודת ישראל' לפני מלחמת העולם השניה: "כשם שאות שחסרה בספר תורה, פוסלת את כל הספר, כך ויתור על חלק, ולו הקטן ביותר, בארץ ישראל- פוגם בקדושתה."  

אין אנו יכולים לקחת בכוח, חלקי ארץ ישראל שעדיין נמצאים תחת שלטון זר, אבל אסור לנו לוותר על כל חלקת אדמה מארץ ישראל הנמצאת בידינו.   

                    כל יהודי מאמין, ובמיוחד אנשי הציונות הדתית, רואים בכל את יד ה' הפועלת להביא לידי ביטוי מעשי "כי בחר ה' בציון", רואים ב-'יד הגדולה' צו אלוקי של "וירשת וישבת בה" (דברים, פרק כו, פסוק א). על-כן התפתח ישוב יפה בחלקי ארץ ישראל שלא היו בידינו עם קום המדינה.  היהדות החרדית, כשם שלא ראתה בהקמת המדינה "ראשית צמיחת גאולתנו", כך גם לא הבינה את נס מלחמת ששת הימים כצו אלוקי של "וירשת וישבת בה", וגם בזה היא "מחכה לו בכל יום שיבוא".  

                    אנשי הציונות הכללית, ששאיפתם היתה בנין בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל, כפי שהדבר נוסח בהצהרת בלפור, רבים ממנה, ששמחו על הניצחון במלחמת ששת הימים, ליבם לא היה שלם עם עצם ה'כיבוש'. הם הגיעו להגשמת הציונות בהקמת המדינה. גם מונאקו היא מדינה, וגם ליכטנשטיין היא מדינה, אף על פי ששטחן קטן. כך גם ישראל, חושבים אותם אנשים- לא לכל גבולותיה- גם היא מדינה. וזה חסרונה הגדול של הציונות הכללית, כפי שבא לידי ביטוי, ב'התנתקות' הראויה לשמצה. 

סיכום

אין 'ציונות' מתקיימת ללא יהדות!   

אין ציונות ללא אמונה שלמה בשני הדברים כאחד: "כי יעקב בחר לו יה", ו"כי בחר ה' בציון איווה למושב לו".