הדפסה
משנת הציונות הדתית -

מיהו יהודי ציוני דתי?

מאת הרב יוחנן פריד

מאת:  הרב יוחנן פריד

           הנהלת 'בית הרב' 

           רב המושב בית מאיר

פריד יוחנן  מיהו יהודי ציוני דתי?

פתיחה 

שאלת "מיהו" יהודי היינו:  הצבתה של מילת "מי" המכוונת אל ה"הוא", מניחה כי די בשרטוט ה"מיהות" – שהיא דרך, ואולי אף השקפת עולם, הקרויה היום בשם 'מיתוג' – כדי לתת מענה ערכי והתנהגותי  לתוכנה של הציונות הדתית ולדרכי יישומה. 

אפשר כי נבון והגון יותר לשאול "מהו" יהודי ציוני דתי, היינו ב"מהות", כי אז נמצאנו נשכרים בכפליים, הן בתוכן העניין והן בדרכים המובילות אליו.

ויתרה מזאת:  חזונה של הציונות הדתית, שנוסח ונוסה מזה עשרות שנים בכמה וכמה גוונים ובני גוונים, ראוי לו להיבחן מידי פעם עם חליפות השנים והעיתים, בחינה שיש בה תעוזה ואומץ לב ודעת. 

תורה וציון – עקרונות יסוד

ייאמרו הדברים גלויות:  מאמין אני בכל רמ"ח אבריי ושס"ה גידי כי "זאת התורה לא תהא מוחלפת".  היינו אחדותם וחיבורם הבלתי מתפשר של 'תורה וציון' אינו ניתן לשינוי. כל סטייה ממנו, ואפילו לצורך השעה, יש בו פגם ופסול.

יש מן המאפיינים שאבק השנים כיסה אותם, ויש מן המעשים שסטו מסיבות שונות מנתיבם המקורי.  לעומתם, יש נושאים, ואלו אינם פחותים מאלו בחשיבותם, בהם המציאות הנגלית לפנינו ולעינינו עולה ופורחת מעל כל דמיונם של החוזים וההוגים אשר ליוו את הציונות הדתית מראשית הדרך. 

המציאות עולה על כל דמיון

מייסדיה של הציונות הדתית, הן זאת אשר התחברה לתנועה הציונית, והן בראשית מבשריה בארגוני 'חיבת ציון' או 'חובבי ציון', היו אישי תורה וגידוליה. 

האומנם שיערו הם, אותם מייסדים - אנשי המעלה רבי האיכות ומיעוטי המספר - את כמותם, איכותם והיקף השפעתם של לומדי התורה ובני ובנות התורה במדינת ישראל ובארץ ציון הנבנית של היום?   

האם שיוו הם לנגד עיניהם מאות תלמידי חכמים היוצאים כגיבורים לצבא ישראל כצבאותם של בית דוד בשעתו? 

פרופיל אישי

על פי דברים אלו, אפשר יהא לשרטט את 'קווי המתאר' לדמותו של הציוני-דתי דהיום. פרופיל אישי המייצג משנה רעיונית מקיפה ואקטואלית המלווה בכלי המעשה אלו שבחזון ואלו הקיימים בפועל: 

תלמוד תורה  - לפרט ולכלל, למבוגרים ולצעירים, בני שני המינים, בכל היקפם ובכל דרגות לימודה. 

להגדיל תורה ולהאדירה על כל מקצועותיה מתוך יראה וקדושה, ולכלול בתוכה גם נושאים מיצרניים, היסטוריה של אישים ותולדות הזמנים והתקופות ועוד ועוד, לכל מרחביה, עומקה ורומה של התורה. 

לכבד ולחזק את לומדיה ועושיה, להגות, לחדש ולייסד מוסדות גופים ומסגרות נדרשות בכל אתר ואתר. 

ולמעלה מזאת בקודש:  השקפת העולם הציונית-דתית מחייבת גם את הגדלתה וגידולה של התורה במדינה, יחד עם טיפוחם האישי של תלמידי חכמים לעליה בתורה וביראת שמים למענו ולטובתו של הכלל. 

לימודי ארץ ישראל ותולדותיה, שינון והעמקה במשנתה של הציונות ובתורת ארץ ציון וירושלים  -  לימוד בדרך השכל והרגש, בדרך החוויה והטיול, בדרך של ידע והבנה, בעיון ובדיון. לימוד בדרך של הכרת אישים שהיו ופעלו, ושל אלו הפועלים כיום הזה  בדרכים שונות ומגוונות, כאשר מטרתן זהה. 

 

מאמין וזורע . . .  

ציוני-דתי דהיום, איננו רק זה המאמין ורואה בתהליכים ההיסטוריים יד ה' וקץ מגולה של "אתחלתא דגאולה", אלא מאופיין הוא ככזה הנוקט במעשים הנובעים מכך. מוכן הוא בהתנהגותו האישית ליישמם בגופו ולצערנו לעיתים אף למסור את נפשו עליהם כדי לקיימם. 

ואם כאלו הם הדברים ביחס שבין לימודי תורה לשירות הצבאי, הוא הדבר גם באשר למעורבותם של תלמידי חכמים בחיי התרבות הכלכלה והחברה או בשאר שטחי המציאות הדינמית המתרחשת בארץ.  גם כאן משתלב עולם העשייה בעולם האצילות:  בני ציון אלו המסולאים בפז התורה פזורים ברחבי הארץ בכל פינה שבה, ממלאים תפקידי ביצוע בכל דרגיו, מייסדים ונוטלים חלקם בכל מפעל ואינם פורשים מן הציבור בנפתולי חייו ובהצלחתו. 

כלל ישראל 

ציוני-דתי דהיום, יודע כי זהו העידן בו ישנה סגולה מיוחדת לכלל ישראל, על כל גווניו ומעלותיו, ודווקא מתוך קישורו זה אל הכלל הוא חי את חייו באהבת ישראל שלימה.  כך היא גישתו לשבטי ישראל השבים מארצות גלותם, ואשר עולמם היהודי זקוק להשלמה ולתיקון. כך הוא יחסו לאופיין המקיף והשלם של קהילות הקודש, ומכאן נובעת גם הסתייגותו והתנגדותו של יהודי ציוני-דתי ליצירתן של 'קהילות נפרדות' לשומרי תורה ומצוות , או בכל סיווג אחר, ואפילו אם כוונת הדברים בהם היא 'לשם שמיים'. 

היפך הדברים:  אתגר גדול וקדוש הוא ליצור בארצנו ובמדינתנו 'קהילות מאוחדות' שיש בהן מכל גווני 'כלל ישראל'. ובסיעתא דשמיא ידחוק מעט מעט אור האחדות הזה מינים שונים וגישות שונות של רפורמה ודומיה, שהורתם ולידתם בטומאת ארצות הגולה וטיבם וטבעם אינו שייך לאוירא דארץ ישראל. 

כלי המעשה 

בשורות הבאות אנסה למצות בראשי פרקים את המשנה הציונית-דתית דהיום, בדרך הנראית לי על פי קווי המתאר שנוסחו עד כה, ואוסיף אך ברמיזה את כלי המעשה הנדרשים. 

בהמשך ישיר ללימודי 'הארץ', יש להתייחס גם ואף ללמוד ולחוות את 'תורת המדינה היהודית', דאז ודהיום, מבנה המשטר הדמוקרטי העכשווי ומוסדותיו, הרצוי והמצוי. 

היהדות והעידן המודרני -  עימות מתמיד זה מציב לנגדנו יום יום אתגרים אינטלקטואליים ומעשיים. יש ללמוד ולהבין את מהות התקופה, את חידושיה בכל התחומים מן הטכנולוגיה ועולם החומר עד להלכי הרוח וגווני ההתנהגות והתרבות, ולמצוא את הדרכים להבנת העימות (הקיים הוא?). יש לחזק את המסגרות שכבר הוקמו לצורך זה וכן לפתח את הכלים הראויים ואת הפתרונות שעדיין נדרשים במיוחד בתחומי החברה, לחיים יהודיים במדינה היהודית. 

היהדות והתרבות והיהדות כתרבות -  נושא זה מורכב ואתגרי ביותר. גישתה של היהדות לתרבות הגבוהה (קולטורה) ולתרבות הנמוכה (ציוויליזציה) מגוונת בתוכה. מאווייה של הציונות הדתית לשמור את המייחד בהוויה היהודית ולהיות קשוב אל תרבות העולם הרחב, מעמידה שרשרת של משימות, קשיים והכרעות רבות ביותר.

בשנים האחרונות נעשות פעולות רציניות ואחראיות בשטח זה (מוסיקה ומוסיקאים פוריים ויוצרים, ביה"ס לקולנוע, חוגי תיאטרון וכיוצא בזה), אך עוד רבה הדרך וגדולים האתגרים לציונות הדתית גם בשטח זה. 

סיכום

אין ברשימה זאת סדרי עדיפויות ואף לא ניסוחן של תוכנית, אך יש בה כדי לשרטט קוים לדמותו של היהודי הציוני-דתי של ימים אלו ושל אלה העתידים לבוא עלינו לטובה.