הדפסה
משנת הציונות הדתית -

מיהו יהודי ציוני דתי?

מאת הרב יהושע ויצמן

מיהו יהודי ציוני דתי?

מאת:  הרב יהושע ויצמן

            ראש ישיבת ההסדר 'מעלות יעקב'

            מעלות

יהושע ויצמן  מיהו יהודי ציוני דתי?

          

פתיחה   

על שלושה עקרונות עומדת הציונות הדתית:  

  • על התקופה.
  • על הבנת תהליך הגאולה.
  • ועל השותפות עם כל ישראל.

על התקופה 

העולם בנוי מתהליך. אומות קמות ונופלות, עמים עולים ויורדים - העולם עובד שינויים ההולכים בכיוון מסוים.   

יעקב אבינו בחלומו רואה את שרי האומות עולות ויורדות. חכמים הגדירו כי ארבע מלכויות יש בתהליך התפתחותו והתקדמותו של העולם. 

אמרו חכמים במדרש (בראשית רבה, פרשה סג, ט): 

"ואחרי כן יצא אחיו", הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית סלוני (=לאחד מחכמי בית סלוני), אמר לו: מי תופס המלכות אחרינו? הביא נייר חלק ונטל קולמוס וכתב עליו: "ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב". אמרו: ראו דברים ישנים מפי זקן חדש. להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק. 

שאלת ההגמון באה ללגלג על החכם: הן מלכותנו יציבה וקיימת, ומי יפילנה וימלוך אחריה? כביכול ישאל נשיא ארה"ב את נשיאה של מדינת ישראל - מי ישלוט בעולם אחרינו?    

תשובת החכם היהודי באה בכך שהוא כותב לו חלק מפסוק (בראשית, פרק כה, פסוק כו): 

"וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב".  מילים ספורות אלה מכילות תוכן עמוק מאד.  

תשובתו בנויה על ההנחה, שהתורה היא מפת העולם, ולכן באבות האומה מקופלת ההיסטוריה של עם ישראל. המקור להבנתו של החכם את תקופתו, הוא התורה והעקרונות הכתובים בה, ולא מהדורות החדשות היומיות. בתורה נאמר שעשו קודם ליעקב, וכך יהיה גם כעת. אנו נשלוט אחריכם. 

תגובת ההגמון לדברי הזקן היא: "ראו דברים ישנים מפי זקן חדש". כיצד זקן יכול להיות חדש? הרי זה ביטוי שיש בו סתירה פנימית?!  

בביטוי זה רומז המדרש לעומק תשובתו של החכם - אמנם הדברים שהוא כותב הם ישנים, אך הבאתם כעת, במצב כזה, יש בה חידוש. 

הדברים אמנם ישנים, ונכתבו בתורה לפני זמן רב כסיפור לידת יעקב ועשו, אך כתיבתם עתה כתשובה לשאלת ההגמון: "מי תופס המלכות אחרינו?", יוצקת בהם תוכן חדש. אין כאן רק סיפור שהתרחש פעם במשפחה של יצחק, אלא מסר עכשווי לימינו בהופעתם של המלכויות בעולם. 

בעקבות חכמינו, גם אנו נדרשים ללמוד את התורה שבכתב והתורה שבעל פה, ולראות איזה פסוק ואיזו אמירה מתאימה לתקופתנו. כיצד אנו מזהים את התקופה? מהם המהלכים המרכזיים בה? ולאן פני הדברים?  

התורה היא "זקנה חדשה", וגם עם ישראל הוא "זקן חדש". ימינו כימות עולם, אך אנו מתחדשים בכל דור, ועלינו להתבונן בכל דור מחדש מה אמירתה של התורה לדור זה.

היכולת להתבונן בתקופה המתחדשת וברוח החדשה הבאה עימה, תלויה בחיבור העמוק לתכנים הישנים הנמצאים בתורה שלאורה אנו חיים.

יש האומרים: "חדש אסור מן התורה". אנו אנשי הדור הישן, וכך נישאר.

יש האומרים: "וישן מפני חדש תוציאו". יש להתנתק מכל הקשרים לעולם הישן.

אנו אומרים: "חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ" (שיר השירים, פרק ז, פסוק יד). "אם שמוע בישן תשמע בחדש" (בבלי, ברכות, דף מ, עמוד א'). אנו שומעים ומתחדשים כשבאותה אוזן מהדהדים דברי התורה 'הישנה'.

גדולי ישראל בכל הדורות התבוננו על תקופתם לאור דברי התורה והגדירו את הדור שבו חיו: 

"ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו, אין הדבר כך, שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח, עד שנהרג בעונותיו, כיון שנהרג נודע להם שאינו (מלך המשיח), ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת, ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן" (רמב"ם, הלכות מלכים, פרק יא, הלכה ג).

רבי עקיבא ראה חובה להתבונן על תקופתו ולהגדירה. הוא החליט שהיא תקופה של משיח, ואף על פי שטעה, הרצון להגדיר את התקופה נשאר כביטוי לצורך הכרחי. אכן כך נפסק להלכה בדברי הרמב"ם באותו מקום. 

בעל מלחמות מצמיח ישועות . . .   

בדורות האחרונים ראינו כיצד הראי"ה קוק בירר והגדיר את אופי התקופה שבה אנו חיים כתקופת גאולה.

כשיש מלחמה גדולה בעולם מתעורר כח משיח... ואחר כך כתום המלחמה מתחדש העולם ברוח חדש ורגלי משיח מתגלים ביותר, ולפי ערכה של גודל המלחמה בכמותה ואיכותה ככה תגדל הצפייה לרגלי משיח שבה. מלחמת עולם של עכשיו צפיה נוראה גדולה ועמוקה יש בה, מצורף לכל גלגולי הזמנים והוראת קץ המגולה של התישבות ארץ ישראל. בדעה גדולה, בגבורה עצומה, ובהגיון עמוק וחודר, בתשוקת אמת וברעיון בהיר, צריכים לקבל את התוכן הנשא של אור ד' המתגלה בפעולה נפלאה בעלילות המלחמות הללו בייחוד. "בעל מלחמות זורע צדקות, מצמיח ישועות, בורא רפואות, נורא תהילות, אדון הנפלאות, המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו מהרה לאורו" (אורות, המלחמה, א).

לנגד עיניו של הראי"ה קוק עמדו דברי חכמינו (בבלי, סנהדרין, דף צח עמוד א):

ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל, פרק לו): "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו'".

וכן (בראשית רבה, פרשה מב, ד):

"אמר רבי אלעזר בר אבינא: אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח, תדע שכן שהרי בימי אברהם, על ידי שנתגרו המלכויות אלו באלו באה הגאולה לאברהם.

הרב חיבר את דברי חז"ל בבראשית רבה על מהותן של מלחמות, יחד עם דברי הגמרא בסנהדרין על הקץ המגולה, ודרך מקורות אלו התבונן על השפעתה של מלחמת העולם הראשונה. הרב ראה במלחמה העולמית "צפייה נוראה גדולה ועמוקה" להתגלות פעמי הגאולה, וזיהה את תקופתנו כראשית צמיחת גאולתנו".

גאולתן של ישראל קימעא קימעא 

כך אמרו חכמים בירושלמי (ברכות, דף פא, הלכה א):

"רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא: בירבי, כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת... "  

הציונות הדתית, לאור מורי דרכה, עשתה את דברי הירושלמי האלה ליסוד חשוב בהשקפת עולמה. הגאולה היא תהליך המתקדם קימעא קימעא. אין זה אירוע חד פעמי אלא תהליך מתמשך, מתוך שהוא נעשה על ידי בני אדם ולא תלוי ביכולתם לקלוט ולהכיל את התקופה ואת רוחה.

לעומתה, יש שמסבירים אחרת "מיד הם נגאלים": הגאולה איננה תהליך מתמשך, אלא תבוא מלמעלה מיד ה' על עמו.

על דברי הגמרא (בבלי, ברכות, דף יב עמוד ב):

רב ששת כי כרע כרע כחיזרא כי קא זקיף זקיף כחיויא.

תרגום: רב ששת כשכרע [בתפלתו] כרע כשוט [בבת אחת], כשזקף, זקף כנחש [לאט לאט].

מבאר המהר"ל מפראג (נתיב העבודה, פרק י):

"ביאור זה כי הכריעה הוא מצד השם יתברך אשר לפניו יכרע הכל, ולפיכך ראוי שיהיה בפעם אחד, כי הוא יתברך אינו גשמי אשר פעולתו הוא בזמן כאשר הדבר הוא מצד השם יתברך, ולפיכך הכריעה שהוא לפני השם יתברך היה בפעם אחד כחיזרא. אבל הזקיפה שהוא זוקף, אף כי הפעולה זאת הוא מן השם יתברך שהוא זוקף כפופים, מכל מקום הויה זאת היא אל האדם הוא מקבל ההוויה בזמן, ולא בפעם אחד, כמו שנברא העולם בזמן, שכל הויה צריך זמן, רק הכריעה שאין זה הויה לאדם, כי אדרבא שבזה האדם מבטל עצמו אל השם יתברך עד שאינו נמצא, ולפיכך ראוי שתהיה הכריעה בלא זמן רק בפעם אחד, רק דבר שהוא הויה באדם כי כל הוויה היה בזמן, ותראה שכל הוויית האדם הוא בזמן ובטול שלו בלא זמן כלל, ודבר זה הוא מבואר. ולכך אמר כי כרע כרע כחיזרא וכי זקיף זקיף כחיויא, ודבר זה מבואר".

הקב"ה הוא מעל לזמן, ועל כן פעולותיו אינן נמדדות בתהליך של זמן. הן מתרחשות במהירות. דברים התלויים בבני אדם, לעומת זאת, דורשים זמן, הם מתפתחים קימעא קימעא.

הגאולה צריכה להתרחש בלבות האנשים. הכשרת הלבבות והדעות לאור הגדול של הגאולה דורשת זמן. זהו תהליך ארוך ומורכב, שאיננו יכול להיעשות בבת אחת.

כך דרשו חכמים (מדרש תהלים, יח):

כתוב אחד אומר "מגדיל", וכתוב אחד אומר "מגדול". אמר רבי יודן: לפי שאין הגאולה של אומה זו באה בבת אחת אלא קימעא קימעא. ומהו "מגדיל", שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל. לפי שהן עכשיו שרויין בצרות גדולות, ואם תבוא הגאולה בבת אחת, אינן יכולין לסבול ישועה גדולה שהיא באה מתוך צרות גדולות. לכך הוא באה קימעא קימעא ומתגדלת והולכת. ולכך היא משולה הגאולה כשחר. שנאמר (ישעיה, פרק נח, פסוק ח): "אז יבקע כשחר אורך". ולמה נמשלה כשחר, שאין לך אפלה גדולה מאותה שעה הסמוכה לבקר, ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה, כל הבריות נלכדין. אלא עמוד השחר עולה ומאיר לעולם תחלה, ואחר כך גלגל חמה עולה ומאיר ואין בריה נלכדת. שנאמר (משלי, פרק ד, פסוק יז): "ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום".

הגאולה צריכה להתאים לכלי הקיבול של בני האדם, ולכן היא באה קימעא קימעא, כדי שנוכל לסבול את אור הגאולה כשיתגלה לעינינו.

אין צורך לומר, שגם הטבע הוא בריאה אלוקית, וגם תהליכים המתרחשים בצורה טבעית - מיד ה' הם נעשים. אולם, הדרכים שבהן פועל הקב"ה משתנות. יש הבדל בין הופעה של נס ובין הופעה של דברים דרך בני האדם.

המשמעות של התקדמות הגאולה קמעא קימעא נוגעת למישורים רבים בחיים הלאומיים של עם ישראל. גאולה קימעא קימעא היא גאולה שיש בה עליות וירידות, ועל כן היא דורשת סבלנות רבה.  

ההתקדמות התפתחותית של הגאולה מעניקה יחס נכון לקשיים שאנו נתקלים בהם בדרך. הקשיים הם חלק מהבניין, ואינם רק הפרעות. כל קושי בונה נדבך נוסף בגאולה, המתקדמת ומתפתחת אט אט.

בונים בחול ואחר כך מקדשים

אחת ההשלכות של התקדמות הגאולה קימעא קימעא היא העובדה שהתהליך איננו נוצר בשלמות מראשיתו. ראשית התהליך נעשית בדרך חסרה, על ידי אנשים הרחוקים מן התורה ומראיית התהליך כגאולה אלוקית.  

אחת השאלות הגדולות שאנו נדרשים להתמודד איתן בדורות האחרונים היא שאלת השותפות בבנין הארץ עם אנשים שפרקו מעל עצמם עול תורה ומצוות.  

יש קושי גדול מאוד להשתתף בבנין הארץ כאשר הוא מובל על ידי אנשים הרואים בכך חלק מפריקת עול מלכות שמים. כיצד ניתן להיות חלק ממעשה כזה? האם אין בכך מתן לגיטימציה למעשיהם המקולקלים? 

הראי"ה קוק זצ"ל הכריע שהבניין החומרי יכול להיעשות על ידי אנשים שאינם רואים בבנין זה את יד ה':

" . . . כבר היו לנו תקופות רבות שנושאי המשרה לא היו כלל מרוצים לרוחנו הפנימי, ומכל מקום כל זמן שהמשטר הפנימי עומד הוא על כנו, ובכללות האומה דבר ד' הוא לקו בהליכות החיים, הרי החיים הכלליים הולכים ומתפתחים, וסוף כל סוף, יבוא התור של האיחוד הגמור, זהו סוד החיים של כסא דוד, שהוא צפייתם של ישראל לדור דורים. [כמו הורדוס המלך שלא היה משלומי אמוני ישראל ואף על פי כן זכה לבנות ולשכלל את בית המקדש השני אשר הביא להעצמה רוחנית של עם ישראל]. את הלבנים אל הבנין יכולים לשאת גם אותם שאינם חודרים אל עומק סוד הישרים אשר ישבו בו, ולא רק את הלבנים, אלא גם הם רשאים להיות המנצחים על המלאכה, אבל בבא תור סוד הישרים להגלות אז יבורר הדבר, "ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו", ומכל מקום אין שכר כל בריה מתקפח, ועל פי פעלם ימצאו כל העובדים את ערכם בזכרון האומה לדורות יבאו. וסוף כל סוף יצדק קודש". 

אנו רואים ערך גדול בבנין המדינה וההתיישבות בארץ ישראל, גם כאשר הם נעשים על ידי אנשים הרחוקים מתורה ומצוות. אין בכך הכשר, חלילה, לריחוק מתורה ומצוות. אדרבה, אנו בטוחים כי יבוא היום שהבנין כולו יתקדש, וימלא את מטרתו האמיתית.  

קימעא קימעא, עלינו ליצוק את התכנים אל הבנין, ולקדש את הבנין שנבנה בחולין.  

משיח בן יוסף

לאור עקרונות אלה יש מקום לעמוד על האתגרים העומדים בפנינו בתקופה זו:   

ידועים דברי חכמים, שיש בעם ישראל שני משיחים: משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.  

עניינו של משיח בן יוסף הוא החלק המעשי, בניינה המעשי של מלכות ישראל, ועניינו של משיח בן דוד הוא הצד הרוחני - יציקת התוכן הפנימי, האלוקי, לתוך הכלים שמכין משיח בן יוסף (קול התור, פרק א, אות ב).   

מי הם משיחים אלה?   

הראי"ה קוק זצ"ל לימד, שמשיחים אלה אינם אנשים פרטיים. ציבורים שונים בתקופות שונות שנותנים כל אחד את חלקו בבניינה של מלכות ישראל העתידית אף הם שלבים בהכנת המשיח.   

תקופת משיח בן יוסף זוהתה על ידי הרב כבניינה המעשי של הארץ והקמתם של מוסדות שלטוניים על ידי עם ישראל. מעשים אלו נעשו על ידי הציונות המעשית ולכן היא הוגדרה כתחילת הופעתה של תקופת משיח בן יוסף (מאמארי הראי"ה, המספד בירושלים).  

כדי להגיע לערכים העליונים הרוחניים, יש לבנות מחדש מלכות שכולה קודש, בכלים ובתוכן. החול החומרי לא יכול להיות בסיס לקודש, ועל כן יש לבנות מציאות חדשה על חורבות החולין והחומר.

מובן, שהריסה כזו של הבניין המעשי והשבר שהיא עלולה להביא לעם ישראל היא קשה מאד. כל הכוחות, המאמצים והתקוות שהושקעו בבניין המדינה נהרסים ונכחדים, משום שאי אפשר לקדש מדינה שנבנתה על יסודות של חולין, ועלינו לבנות בנין חדש. 

אך הדברים אינם פשוטים כל כך.

בספר 'קול התור', שנכתב על ידי הרב הלל שקלובר מתלמידי הגר"א, מבואר בהרחבה עניינו של משיח בן יוסף ותפקידו. מובא שם בשם הגר"א, שאין זה מוחלט שמשיח בן יוסף אכן יהרג. ניתן להצילו ולהשאירו בחיים, ודבר זה תלוי בעם ישראל. על ידי תפילות ומעשים בכיוון הנכון ניתן להציל את משיח בן יוסף - ניתן לעבור בצורה התפתחותית מן הציונות המעשית אל הקודש, אל יציקת התוכן הרוחני לתוך הכלים המעשיים.

המשבר שמדינת ישראל עוברת עכשיו נראה כפרשת דרכים בעניינו של משיח בן יוסף. בצורה פשוטה נראה שהציונות המעשית עוברת 'הרס עצמי'. את ה'ציונות' הכניסו למרכאות, וכל הערכים וההישגים שהושגו במאבקים ובמאמץ ציוני גדול, נמכרים במחירי סוף העונה. לא נראה באופק, בצורה הפשוטה, קרש ההצלה והדרך ליציאה מן המשבר הקשה הזה. לכאורה נראה שהציונות נמצאת בסכנת חיים. רק על חורבותיה ניתן יהיה לבנות ציונות ערכית השואפת להקמת מלכות ישראל השלמה.

אולם מאמינים אנו כי ניתן להחיות את הציונות. יש דרכים לפעול על מנת שנעבור בצורה התפתחותית מציונות ומדינה של חולין למדינה שתהיה 'יסוד כסא ה' בעולם', כלשון הרב קוק זצ"ל (אורות, עמוד קס). אין הכרח להחריב את המצב הקיים כדי לבנות על חורבותיו את הציונות והמלכות האמיתיים.

השותפות שלנו בבניין המדינה, בחיבור הציבור כולו אל ערכי הקודש של עם ישראל, ביציקת תכנים רוחניים אל הכלים המעשיים שנבנו על ידי הציונות המעשית - כל אלו הם חלק מן הדרכים בהן אנו יכולים לפעול כדי לבנות קומה נוספת, רוחנית, במדינת ישראל.