הדפסה
אישים -

יהודה לייב פישמן מימון

הרב יהודה לייב פישמן-מימון נולד בסרביה אז תחת שלטון האימפריה הרוסית, מ-1900 שימש כ"מגיד" בעיר-מולדתו, ובשנים 1905 - 1913 רב באונגן, בסרביה.

אביו היה הרב אברהם אלימלך פישמן-מימון, תלמיד של המלבי"ם ממשפחה של מתנגדים. האב הוא זה שהוסיף לשם פישמן את השם מימון, על פי ייחוסו לרמב"ם הידוע בכינויו "מימוני". אחותו הצעירה של יהודה הייתה עדה מימון שכיהנה בכנסת הראשונה והשנייה מטעם מפא"י. פישמן-מימון גדל בתחילה בסביבה של חסידים, דבר שהשפיע לאחר מכן על כתיבתו הספרותית ועל סקירת התקופה בספריו "שרי המאה" משתי הבחינות הן מצד החסידים (עליהם כתב בהרחבה בחלק ג' משרי המאה) והן מצד הליטאים.

פישמן-מימון למד בתחילה בישיבות ליטא ותקופה מסוימת הגיע לוילנה, עקב הערצתו הגדולה לגר"א עליה כתב בתחילת ספרו "תולדות הגר"א".

עוד בצעירותו התקרב פישמן-מימון לתנועת חובבי ציון, וניהל תעמולה ציונית בערי דרום רוסיה, ואף נעצר על כך. עלה לארץ ב-1913 וישב בתל אביב. במלחמת העולם הראשונה גורש בידי הטורקים מהארץ, כדין כל הנתינים הרוסיים, עבר לארצות הברית. עם שובו ב-1919 עמד בראש תנועת המזרחי בארץ ישראל וערך את עיתון "התור". משנת 1935 היה פישמן-מימון חבר בהנהלת הסוכנות היהודית. הוא התנגד לשלטון הבריטי, ולדיכוי האצ"ל על ידי ההגנה. ב-1936 ייסד פישמן-מימון את "מוסד הרב קוק".

פישמן-מימון נעצר בשבת השחורה על ידי הבריטים, ושהה כשבועיים במעצר במחנה המעצר בלטרון. במהלך מעצרו הוא פתח בשביתת רעב. מעצרו עורר סערה עולמית בשל גילו המתקדם והיותו רב.

בהכרזת העצמאות ישב פישמן-מימון לצדו של דוד בן-גוריון, ובסיום ההקראה ברך בקול ברכת שהחיינו. לאחר קום המדינה שימש כשר הדתות הראשון בממשלת ישראל הראשונה. התפטר מהממשלה על רקע משבר בנושא החינוך במחנות העולים, בעיקר בנושא זרם החינוך אליו ישוייכו עולי תימן ובכך הביא לבחירות חדשות.

נפטר בט' בתמוז תשכ"ב (1962) ונקבר בבית הקברות סנהדריה.
עמדתו הציונית

פישמן-מימון היה ממייסדי המזרחי ועמדתו הציונית הייתה נחושה. הוא כתב שהדמות הנערצת עליו היא הרצל. חלק מהחרדים התנגדו לו, אולם רבים מגדולי הדור היו אתו בקשרים הדוקים. הוא היה מקורב מאוד לרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין שאף העניק לו סמיכה לרבנות, וכן עם הרב חיים חזקיהו מדיני בעל ה"שדי חמד", הרב שלמה כהן רבה של וילנא, ועוד רבים אחרים. בארץ ישראל היה מקורב לרב אברהם יצחק הכהן קוק, אף שהרב קוק לא תמך במוצהר בתנועת המזרחי מעולם.

את משנתו הציונית כתב פישמן-מימון בייחוד בספרו "למען ציון לא אחשה" והרחיב על כך גם ב-'שרי המאה' חלק ו' בספרו על פועלו הציוני ושיחותיו עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
פועלו הפוליטי

פישמן-מימון היה ממייסדי המזרחי ומקורב לרב יצחק יעקב ריינס ולרב קוק. הוא היה מחותמי מגילת העצמאות ושר הדתות הראשון של ישראל. פישמן-מימון ניסה לשכנע את בן-גוריון להכניס את הפסקה "מתוך אמונה בצור ישראל וגואלו" לנוסח מגילת העצמאות, אולם בן-גוריון השמיט את המילה "וגואלו". הוא הסתובב במקומות שונים באירופה על מנת לחזק את השפעת הציונות הדתית ולמצוא תומכים למשנתו, ועל כן כונה "המזרחי הנודד".
משנתו החינוכית

בדרכו בלימוד - אליה שאף פישמן-מימון, ואף עודד בספריו הרבים - תפסה במיוחד חשיבות הבקיאות וההתרחקות מפלפול. דוגמה לבקיאותו הרבה מהווים 40 אלף הספרים שלו, אשר היוו את אחת הספריות הגדולות בעולם היהודי, ואשר שימשה אחר כך ליסוד ספריית 'מוסד הרב קוק'. בתו גאולה בת יהודה סיפרה עליו בספרה 'הרב מימון בדורותיו' כי היה לומד במהירות דפי גמרא יחד עם רש"י ותוספות. בסוף חלק ב' מספרו "שרי המאה" כתב פישמן-מימון בשבח הבקיאות והביא כמה דוגמאות לחשיבותה. Maimon

תאריך לידה: תרל"ו

תאריך פטירה: תשכ"ג


קישורים