הדפסה
אישים -

משה צבי נריה

הרב משה צבי נרי'ה נולד בלודז' לרב פתחיה מנקין ולאמו הרבנית רחל. אביו היה תלמיד ה"חפץ חיים" וכיהן כרב בכמה קהילות ברוסיה וזכה להערצה מצד בני עיירתו ומקורביו. אמו היתה אשה משכילה, ידעה רוסית וגרמנית ועזרה לפונים אליה בניסוח מכתבים לשלטונות או לחו"ל. בילדותו למד בחדרים בעיירות בהן כיהן אביו כרב, אך בעקבות גזירת השלטונות על סגירת החדרים החל לומד תורה מפי אביו.
אחרי בר-המצוה (תרפ"ו) עבר ללמוד תורה בישיבת מינסק, בבית הכנסת שואבי- מים. רבותיו שם היו הרב יהושע ימבליסט (הורודנר) ורבי ישראל יהושע הכהן לייבוביץ שלימדו תורה במחתרת וסיכנו נפשם בכך. לאחר מכן עבר ללמוד בשקלוב, אף כאן במחבוא, אצל רב המקום (ר' מרדכי פיינשטיין שהיה למדן ומעמיק גדול אחיו הצעיר של הפוסק האדיר הרב משה פיינשטיין ).
ההסתכנות המתמדת בלימוד ובשמירת מצוות והכמיהה לארץ ישראל היו לדברי הרב נרי'ה "בית , ספר מצויין לציונות דתית". באותם ימים, והוא בן שבע עשרה, נודע לו כי הראי"ה קוק זצ"ל רבה הראשי של ארץ ישראל פועל להצלת בני ישיבה מרוסיה וממציא להם סרטיפיקטים. הוא פנה במכתב בקשה מתובל בדברי תורה לבנו של הרב קוק, הרב צבי יהודה זצ"ל, ולאחר זמן קצר קיבל מירושלים אשרת מעבר וכרטיס נסיעה. בכ' תמוז תר"ץ (1930) הגיע לארץ ישראל ומיד עלה לירושלים. הוא לא התמהמה להיכנס לבית הרב קוק ועם ההכרות הראשונית דבק בו, והתקשר איליו קשר עמוק ביותר.
דמות הרב הלבוש בלבוש החסידי המרשים ועיניו יוקדות הקסימה אותו והוא הצטרף לישיבת "מרכז הרב". שם יצר קשר עם הרב צבי יהודה שפתח בפניו את המבואות הגשמיים והרוחניים לבית הרב. תוך זמן קצר הפך להיות תלמיד מובהק וחביב של הרב עצמו - שקרבו מאוד ועקב אחר התפתחותו הרוחנית. בעת ובעונה אחת ינק גם מתורתו של רבי יעקב משה חרל"פ והיה לא רק משומעי לקחו אלא גם ממסביריו מרבותיו.
בישיבת "מרכז הרב" קיבל את תורת ארץ ישראל על הגוון המיוחד שבה, עם הדאגה לכלל ישראל והזיקה בין ישראל לארצו. הדברים הללו סללו נתיבים חדשים לאמונתו והשקפת עולמו. כשמדובר בדאגה לכלל, צריך היה ליישם רעיון זה במוחש ובדרך ציבורית-חברתית. בנקודה זו ניפגש הרב נרי'ה עם תנועת "בני עקיבא" הדתית-לאומית שעדיין היתה בחיתוליה. הוא הוזמן להרצות בסניף התנועה בירושלים ולאט לאט התקרב לאירגון והרגיש כי מוטלת עליו המשימה להתמודד עם השאלות הלבטים והשאיפות שפיעמו בלב הנוער והעסיקו אותם. לאחר זמן נאות להצטרף כמרכז לסניף ויחד עם זאת המשיך בלמודיו בישיבה. הוא הביא עמו רעיונות חדשים להעמקת התודעה הדתית בקרב החברים ותוך זמן קצר הפך להיות הרוח החיה בסניף.
הוא התגלה כמשורר וחיבר את שיריו ופזמוניו של הארגון, שאחד מהם הפך להיות הימנון התנועה. היה העורך הראשון של בטאונה "זרעים" וכאן נמצא שדה מבורך לכשרונו הספרותי. מאמרים רבים נכתבו שם על ידו תחת מספר שמות ספרותיים בפעולתו באירגון הגיע למסקנה כי אין תחליף לישיבה כמבצר רוחני וכמחסום בפני החילוניות ויש צורך להקים ישיבה ברוח חדשה התואמת לשאיפות בני עקיבא. רעיון זה החל קורם עור וגידים בקיץ תרצ"ט עם התארגנות חוגי צעירים להגשים את משימת הישיבה החדשה. בי' במרחשון ת"ש עלתה קבוצה בת שלושה עשר נערים והרב נרי'ה בראשם להקים את ישיבת בני עקיבא בכפר הרואה.
הישיבה החדשה שהוקמה מתוך תנועת נוער, הצטיינה בגישתה החינוכית המיוחדת. הרבנים פעלו כמדריכים המשפיעים על חניכיהם והקרינו את הקו והדרך, אך אורחות החיים והלימודים נקבעו על ידי התלמידים עד שכינוה "רפובליקה של תורה". באוירתה נתייחד מקום לשירה ולניגון, שטבע בה מייסדה. בתחילתה היתה ישיבת בני עקיבא ישיבה שכל הלימודים בה היו לימודי קודש. מתוך בחינת מורכבוּת הערכים והצרכים הרוחניים והגשמיים של הציבור הציוני דתי במדינת ישראל המתחדשת, קיבלה הישיבה בהדרגה את עיצובה כישיבה תיכונית. נמצאה הדרך לשמור על אופיה של הישיבה, על אף הרחבת תחומי הלימוד ברוח אמרתו של הרב קוק זצ"ל "הישן יתחדש והחדש יתקדש".
הרב נרי'ה קשר גורלו וחייו עם הישיבה בכפר הרואה, אך ידו היתה נטויה להקמת ישיבות במתכונת זו במקומות נוספים. ביוזמתו ובהכוונתו הוקמו עוד ישיבות רבות ואולפנות לבנות, עד שהורגש הצורך בהקמת "מרכז ישיבות בני עקיבא" כמסגרת-על, המאגדת את כל המוסדות. מכח פועלו נהיה לראש ישיבות בני עקיבא. ראשי המפד"ל לחצו עליו לפעול עמם בתחום המנהיגות הלאומית ולהכלל במקום ריאלי ברשימה לכנסת, אך דחה את פניותיהם והעדיף את ההתמקדות בעשיה החינוכית. דעתו בענין זה נשתנתה בשנת תשכ"ט עיוותים מתוכננים בחקיקה היו עלולים לפגוע קשות בחינוך הדתי בכלל, ובישיבות בפרט. נתברר לו הצורך הדחוף בפעילות נמרצת בשדה הפוליטי על מנת להציל את המערכת החינוכית. לשם מטרת קודש זו נכנס לכנסת השביעית והיה חבר בועדות החינוך והרווחה של הכנסת, וכיהן בה עד תשל"ד. נאומיו זכו להקשבה והערכה מרובה גם על ידי המתנגדים לדעותיו. לאחר שפרש מהכנסת חזר לפעילות החינוכית במלוא המרץ בישיבתו ובמרכז ישיבות בני עקיבא. הוא לא הסתפק בישיבות תיכוניות ואולפנות ועודד הקמת ישיבות הסדר, מכללה לבנות ומכינות קדם צבאיות תורניות.
אם שחרור שטחי ארץ ישראל במלחמת ששת הימים, ובייחוד ירושלים העתיקה והכותל המערבי, התבלט בתמיכתו ברעיון ארץ ישראל השלמה. כנגד הדוגלים בנסיגה תמורת שלום, חתם עם אנשי רוח רבים אחרים על הכרוז למען שלמות הארץ הפיח בלב תלמידיו את השאיפה להתיישב בחבלי הארץ המשוחררים ותמך בחום בפעולותיהם. בכוון זה היה בין מייסדי ישיבת הכותל ברובע היהודי ועודד לחידוש הישוב היהודי ברובע המוסלמי בעיר העתיקה.
רב היה חלקו, כאחד מראשי המנהיגות הרבנית ציונית-דתית קביעת צביונו ומעמדו ההלכתי של יום ירושלים. עודד וחיזק את רשת מוסדות בני עקיבא לעלות ולקדש את היום בברכת הלל והודאה בתוככי ירושלים, בתפילת ותיקין על יד שריד בית מקדשנו כשנתארגן "גוש אמונים". עמד לימינו והושיט לו תמיכה מוסרית. הוא היה מראשי המתנגדים לנסיגה מסיני ופינוי ימית לא רק בדיבורים כי אם גם במעשים. למשך כמה חודשים העתיק את דירתו לעיר ימית ונכח במקום בעת הפינוי, ודאג שלא יגיעו הדברים לידי מלחמת אחים. הסכמי אוסלו עם אש"ף פגעו בו קשות, ולדברי מקורביו ערערו את מצב בריאותו.

בישיבות שהקים ובמפעלים שתמך צמח דור "הכיפות הסרוגות" שהפגין בגאווה את דתיותו. תלמידיו אהבוהו והעריצוהו ללא גבול, קשרים אלו לא ניתקו גם לאחר שעזבו את הישיבה. הוא נשאר המדריך, המורה והרב לאלפי הבוגרים וזכה לתואר "אבי דור הכיפות הסרוגות". על מפעל חייו זה ניתן לרב נריה פרס ישראל לחינוך ביום העצמאות תשל"ח. הרב המשיך בפעילותו החינוכית והנהגתו הציבורית עד ימיו האחרונים.

MosheZviNeria

תאריך לידה: תרע"ג

תאריך פטירה: תשנ"ו


סרטים אודות הרב


קישורים דעת - אנצקלופדיה יהודית מרכז ישיבות בנ"ע - תולדות חייו תנועת בנ"ע - עשור פטירתו